כל העוסק בתורה לשמה
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
השיעור נכתב עבור מפגש מסיים של שנת לימוד בבית מדרש. הברכה שבסופו מתאימה, יחד עם הרמת כוסית, לרגל סיום תכנית מפגשים שנתית בבית מדרש. הנושאים העיקריים בשיעור הם: א. הבעייתיות והמורכבות שבהגדרת מטרות ללימוד תורה, וללימוד בכלל. ב. ההנאה מהלימוד ושילובה בלימוד כמרכיב פדגוגי. ג. לימוד תורה שאינו קשור בקיום מצוות.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יד): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה", וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
The sages taught in the language of the mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world.He is called beloved friend; one that loves God; one that loves humankind; one that gladdens God; one that gladdens humankind. And the Torah clothes him in humility and reverence, and equips him to be righteous, pious, upright and trustworthy; it keeps him far from sin, and brings him near to merit. And people benefit from his counsel, sound knowledge, understanding and strength, as it is said, “Counsel is mine and sound wisdom; I am understanding, strength is mine” (Proverbs 8:14). And it bestows upon him royalty, dominion, and acuteness in judgment. To him are revealed the secrets of the Torah, and he is made as an ever-flowing spring, and like a stream that never ceases. And he becomes modest, long-suffering and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over everything.
דיון
מה ערך לימוד התורה לאדם?
א. אילו ערכים המופיעים במקור נראים לכם חשובים ורלוונטיים לאדם בימינו?
ב. האם ניתן להרחיב את הגדרת 'תורה' לכלל לימוד טקסטים יהודיים, או לכלל לימוד ועיון?האם המשנה תהיה עדיין רלוונטית?
ג. איך תסבירו את האמירה, שהלימוד מלביש את האדם ענווה ויראה?
ד. איך תסבירו את האמירה, שהלימוד עושה את האדם לאוהב את הבריות ואת העולם?
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חִלֵּל את השם וּבִזָּה את התורה וְכִבָּה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צִוּוּ ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון וסוף אדם זה שיהא מְלַסְטֵם את הבריות.
Nevertheless, whosoever sets his heart to pursue the study of the Torah but do no secular work at all, and permits himself to be supported by charity, behold him, he blasphemed the Name, and degraded the Torah, and shadowed the light of religion, and caused evil to be brought upon himself, and deprived his own life from its share in the world to come; because it is forbidden to enjoy aught in this world in return of the study of the words of the Torah. The sages said: "Whosoever enjoys aught in return of the study of the words of the Torah takes his own life away from the world" (Pirke Abot, 4.7). They have, moreover, commanded and said: "Thou shalt not make them a garland by which to be considered great nor a spade to dig with them" (Ibid.). Again they have commanded and said: "Love manual labor and hate rank". (Pirke Abot, 1.10); whosoever studies the Torah and does not acquire at the same time a manual trade his knowledge of the Torah will be nullified and bring about sin" (Ibid. 2.2.). The end of this will be that he will rob people for his living.10The text is clear enough to absolve Maimonides from forbidding scholars to accept renumeration. It can not be construed to include priests, teachers, Rabbis and other scholars who render services to the public. He only includes such scholars as are doing nothing in return for gifts received by them. This would be enjoying fruit of the Torah in this world. Cairo strenously objects to this law, and supports his objections by authority from Yoma, 35a; Berakot, 17a; Ta’anit 25a; Ketubot, 105a; Gittin 67b; Baba Mezi’a, 84b; Sotah, 21a; Hullin, 134a; Nedarim, 62a. G.
דיון
בין שני קצוות
א. מהי התופעה שאינה מקובלת על הרמב"ם ביחס ללימוד תורה?
ב. איך להסביר את האמירה הקשה, המתייחסת בשלילה להנאה מלימוד תורה?
ג. מדוע לפי הרמב"ם, מי שאינו משלב תורה עם מלאכה סופו שהוא מלסטם (שודד) את הבריות?
דיון
'בין הזמנים'!
באחת הישיבות הגדולות היה מקובל כי בשלב מסוים של הלימוד היה עולה הגבאי לבימה של בית המדרש, דופק על השולחן, ומכריז "בין הזמנים", כלומר, עכשיו לא חייבים ללמוד, וכולם היו ממשיכים ללמוד, אך הפעם הלימוד הוא לשמה...

האם נראה לכם, שמנהג זה השיג משהו? האם אין בהכרזה זו חיוב למידה בדרך אחרת, של לחץ חברתי?
ר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, אגלי טל, הקדמה
הלומד ומתענג בלימודו
ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כל כך לשמה, כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם, ואדרבא, כי זה הוא עיקר מצוות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעים בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה... ומודינא דהלומד לא לשם מצוות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה, כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה... אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו, הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה.

הסברים
  • ר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, המאה ה-19, פולין


מילים
  • ומודינא דהלומד - מודים אנחנו שהלומד
דיון
אז מה, מותר להתענג על לימוד תורה, או לא?
א. נראה שר' אברהם אינו רואה פסול בהתענגות על לימוד התורה, אבל מהו התנאי שהוא מציב ללימוד?
ב. ר' אברהם אפילו רואה בהתענגות תוך כדי לימוד ערך חשוב ללימוד. מהו?
ג. אילו כללים דידקטיים הקשורים בלימוד (לימוד בכלל) ניתן לנסח על בסיס קטע זה?
הרב ירון בן דוד, לימוד תורה שלא לשמה, פורסם באתר של קיבוץ בארות-יצחק
ללמוד על מנת לקנטר
...כאשר אדם לומד על מנת לקנטר, עדיף שלא ילמד כלל. שוחחתי לאחרונה עם זוג חילונים שאני מתכוון לערוך את החופה שלהם, והכלה התגאתה בכך שהיא מאוד אוהבת יהדות, ושהיא למדה בתיכון (החילוני) שלה במגמת תלמוד. בסוף השנה המורה נתן לתלמידים משימה לעשות עבודת גמר, והוא הציע להם מספר נושאים, שכל אחד היה צריך לבחור נושא אחד ולעבוד עליו. רשימת הנושאים כללו נושאים כמו: היחס לאשה בדברי חז"ל, היחס לנכרים, וכדומה. היא בחרה לעסוק בנושא הצלת חיים של גוי, ואמרה שכשהיא הציגה את עבודת הגמר שלה היא הביאה את סבא וסבתא שלה, שהם ניצולי שואה, והדברים היו מאוד קשים להם. מסתבר שמגמת העבודה שלה - בהנחייתו של אותו מורה - היתה להראות כיצד המקורות הללו אינם מתיישבים עם המוסר שלנו וכיצד התורה היא מיושנת. זו דוגמא טובה ללימוד שהוא לצורך קינטור ושבודאי לא מביא אדם להתקרב אל הדת או אל התורה.
© כל הזכויות שמורות ל
tinyurl.com
דיון
ואולי מתוך קינטור יגיע למשהו אחר?...
א. האם נראה לכם שהתלמידה אכן התכוונה לקנטר?
ב. מה זה 'לקנטר' בעיניו של הרב?
ג. נסחו בלשון 'לא מקנטרת' את הדילמה שרצתה התלמידה להציג.
ד. מתוך ראייה פדגוגית - האם אפשרי שתלמידים בגיל ההתבגרות ישקיעו מרץ בלמידת משהו, כאשר המניע הראשוני הוא התנגדות ערכית, וכתוצאה מכך ילמדו משהו בעל ערך?
ברכה לסיום לימוד, מני גל, מקורי
ברכה לסיום לימוד
לא בכדי אמרו חכמינו: 'שבעים פנים לתורה'. התורה, כמייצגת את מכלול היצירה הרוחנית היהודית העתיקה, נמסרה לנו לא רק כדי שנמשיך להעלות גרה את כל מה שנאמר עליה מפי חכמי העבר, אלא גם כדי שנמשיך 'להפוך בה' וכדי שנגלה בין דפיה את עצמנו, את עולמנו, את השאלות הגדולות שלנו, ואף נעז להציע תשובות חדשות ומקוריות לשאלות האלה, או לשאלות ששאלו הדורות הקודמים.

ועוד נאמר: 'לא הביישן למד'. מי שאינו ביישן - שואל שאלות. מי שאינו ביישן - מעז להציע תשובות. מי שאינו ביישן - אינו מפחד לפתוח דפי-תורה ולשבת עם חכמים ממנו, היודעים ובקיאים יותר ממנו בים הכתובים שאינם מוכרים לו. התורה שייכת לכולנו גם ליודעים הרבה, וגם ליודעים הרבה פחות.

ועל חשיבות ועל יתרונות הלמידה בצוותא כבר נאמר: ' הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן', ועל כן מועילה הלמידה בחברותא גם ליודעים יותר וגם ליודעים פחות. התברכנו בחבורה סקרנית, דעתנית וידידותית, וביחד סיימנו פרק למידה עם טעם של עוד.

נברך את כולנו, שנמצא עוד הזדמנויות ללמידה בחברותא, שיעשירו את עולמנו הרוחני המשותף, ונודה לכל מי שתרם ללימוד אוזן קשבת, לב פתוח ורצון להעניק.



הסברים
  • הברכה נכתבה לשיעור אחרון של שנת תשע"א בבית המדרש בעין-גדי