רצח רבין- עבריינות פוליטית
הדף מאת: תניה רגב ויפעת משגב / עמותת יסודות
דף הלימוד עוסק בעבריינות פוליטית. מדוע אנשים בוחרים להשתמש באלימות כדרך לשנות סיטואציות פוליטית. בדף יש שימוש במקורות
אהוד שפרינצק, בין מחאה חוץ פרלמנטארית לטרור: אלימות פוליטית בישראל, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995 , עמ' 6-8.
מה אלימות פוליטית?
אלימות פוליטית מקיפה מרחב של התנהגויות פוליטיות
הנמצאות בטווח שבין אלימות מילולית לפעולת טרור.
ביניהן יש התנהגויות כגון הפגנות ומחאות לא מורשות,
עימות פיזי עם כוחות הביטחון, פגיעה ברכוש, גרימת נזקים גופניים,
פגיעה קשה, הריגה ורצח פוליטי.
דיון
כיצד ניתן להסביר את הדחף לנקוט באמצעים בלתי כשרים למימוש מטרות פוליטיות?
לדעתו של ד"ר שלמה פישר
הלהט האידיאולוגי
נטוע עמוק ב DNA היהודי,
להלן דבריו שפורסמו ב'מקור ראשון':
ד"ר שלמה פישר, מוסף שבת מקור ראשון, גיליון דברים תשע"ב
התרבות היהודית: בין להט אידיאולוגי וחוקי המדינה
"המאפיין הראשון, כמו ברוב הדתות העולמיות הגדולות, הוא מתח חריף בין העולם הארצי הנתון ובין העולם הטרנסצנדנטלי הא-להי והאידיאלי. עולם כזה (המסומן על-ידי מושג ה"תורה") הוא עולם של צדק, אמת, קדושה וטוהר שלמים. כתוצאה מכך הדת היהודית והתרבות היהודית מונעים על-ידי הרצון לסגור את הפער בין המצוי ובין האידיאלי, ולהקים עולם אנושי המשקף ומגלם אידיאלים אלו".

"המאפיין השני נעוץ בכך שביהדות סידור החברה והמדינה מהווה דרך מרכזית לסגירת הפער ולבניית עולם המשקף את האידיאלים הא-להיים. הדרך היא בניין קהילה ויחסים בין אדם לחברו, ולא מדיטציה יחידנית כמו בדתות המזרח: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" (ישעיהו א כז).
אלימות בבית המדרש: מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
(תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א דף ג טור ג /ה"ג).
אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל
ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון
כשעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל וי"ח דברים גזרו בו ביום:
(משנה)

אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.....
תנא רבי יהושע אונייא תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה
והיו הורגין בתלמידי בית הלל תני ששה מהן עלו
והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים.
(גמרא)
דיון
שאלה
בעליית ביתו של חנייה בן גרון,
תנא בן הדור הקודם לחורבן הבית,
נוצלה ההזדמנות בה לבית שמאי היה רוב על מנת לגזור גזירות לשיטתם.
התוספתא מעידה כי יום זה היה קשה להם לישראל כיום שנעשנה בו העגל,
יום של נפילה גדולה לאחר מתן תורה ומרידה אדירה כלפי שמיא.
מה היה בו ביום זה שזכה לתיאור כה חריף?
דיון
נקודה למחשבה:
על פי המשנה היה לבית שמאי רוב באותו היום,
מדוע אם כך נזקקו לחרבות ולרמחים על מנת לקדם את דעתם?
האם ניתן להסיק מכאן אודות היחסים בין בית שמאי ובית הלל?
אודות האווירה השוררת בנוגע לאופני ניהול מחלוקות בירושלים בדור טרם חורבן הבית?
מסורת מעודנת יותר אודות יום זה קיימת בתלמוד הבבלי
אידך הבוצר לגת, שמאי אומר: הוכשר, הלל אומר: לא הוכשר. אמר לו הלל לשמאי: מפני מה בוצרין בטהרה, ואין מוסקין בטהרה? (רש"י: מפני מה בוצרין בטהרה - מפני מה אתה מצריך לבצור בכלים טהורים, דקאמרת הוכשר, ואין אתה מצריך למסוק זיתים בכלים טהורים?)
- אמר לו: אם תקניטני - גוזרני טומאה אף על המסיקה.
נעצו חרב בבית המדרש, אמרו: הנכנס (רש: לבית המדרש) יכנס והיוצא אל יצא.
ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. (רש"י: לפי שהלל נשיא וענוותן)
And another of those decrees is the matter of one who harvests grapes in order to take them to the press. Shammai says: It has become susceptible, and Hillel says: It has not become susceptible. Hillel said to Shammai: If so, for what purpose do they harvest grapes in purity, i.e., utilizing pure vessels, as in your opinion, since the grapes are susceptible to impurity by means of the juice that seeps from them, care must be taken to avoid impurity while gathering; and, however, they do not harvest olives in purity? According to your opinion that liquid that seeps out renders the fruit susceptible to impurity, why is there not a similar concern with regard to the liquid that seeps out of olives? Shammai said to him: If you provoke me and insist that there is no difference between gathering olives and grapes, then, in order not to contradict this, I will decree impurity on the gathering of olives as well. They related that since the dispute was so intense, they stuck a sword in the study hall, and they said: One who seeks to enter the study hall, let him enter, and one who seeks to leave may not leave, so that all of the Sages will be assembled to determine the halakha. That day Hillel was bowed and was sitting before Shammai like one of the students. The Gemara said: And that day was as difficult for Israel as the day the Golden Calf was made, as Hillel, who was the Nasi, was forced to sit in submission before Shammai, and the opinion of Beit Shammai prevailed in the vote conducted that day. And Shammai and Hillel issued the decree, and the people did not accept it from them. And their students came and issued the decree, and the people accepted it from them.
דיון
שאלה
מה ההבדל בין הסיפור המובא בבלי לסיפור המובא בירושלמי?
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ
כיצד ניתן להסביר את התנהגות אנשי בית שמאי?
ולשון גמרא דידן (בבלי) צריך לפרש שהנעיצת חרב היה רק להודיע חומר הדבר לברר הלכה,
אף של דברי חכמים בגזירותיהן ותקנותיהן,
וכל שכן דברים שהן מדאורייתא, שכל אחד צריך לידע שהוא חמור כחייבי מיתות,
אך שהתורה חסה ופטרה מחיוב מיתה.
ועל ידי זה נתעוררו כל החכמים שהיו שם,
לעלות ולהישאר שם, עד שיעיינו כולן, ולהחליט כל אחד לפי דעתו וחכמתו.
דיון
"נעיצת החרב היה רק הודיע חומר הדבר.."
הרב משה פיינשטיין משאיר את המסורת הארצישראלית ב"צריך עיון גדול" ופונה למסורת הבבלית.
הרב פיינשטיין טוען כי נעיצת החרב לא הייתה לשם אלימות
אלא מעשה סמלי שמטרתו להעיר את תשומת ליבם
של חכמים לחומרתו של מעשה בירור ההלכה.
האם לפרשנות זו של הרב פיינשטיין עוגן בטקסט התלמודי?
מדוע לדעתכם בוחר הרב בפרשנות זו?
מה לדעתכם אומר הרב פיינשטין ללומדים בני דורו
לגבי אופן ניהול דיון וקבלת החלטות?
(מה הוא היה אומר לאנשי בית שמאי ובית הלל לו היה יכול?...)
מדוע הלכה כבית הלל
אמר רבי אבא אמר שמואל:
שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל,
הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו.
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל.
וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן
- מפני שנוחין ועלובין היו,
ושונין דבריהן ודברי בית שמאי.
ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
Rabbi Abba said that Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The halakha is in accordance with our opinion, and these said: The halakha is in accordance with our opinion. Ultimately, a Divine Voice emerged and proclaimed: Both these and those are the words of the living God. However, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara asks: Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to have the halakha established in accordance with their opinion? The reason is that they were agreeable and forbearing, showing restraint when affronted, and when they taught the halakha they would teach both their own statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, when they formulated their teachings and cited a dispute, they prioritized the statements of Beit Shammai to their own statements, in deference to Beit Shammai.
דיון
כמי נקבעת ההלכה?
התלמוד במסכת עירובין קובע כי הלכה כבית הלל.
מהם הערכים העומדים בבסיס קביעה זו?
אילו מאפיינים של ניהול דיון וקבלת החלטות שולל המקור במסכת עירובין?
נסו לגזור כממחלוקת בית הלל ובית שמאי
כלל אצבע אחד
אודות האופן בו יש לנהל מחלוקת אידיאולוגית.