'כאילו מעפר פורחת שושנה' (רחל שפירא)
הדף מאת: אילנה עבו גולן / ועד מתיישבי גוש קטיף
דף לימוד זה הוכן לקראת ציון יום השנה השישי לפינוי/גירוש /להינתקות מגוש קטיף. מטרת הלימוד היא להזמין את הלומדים להתמודד עם משבר, חורבן והרס, הן בהקשר הפרטי הן בהקשר הקונקרטי של גוש קטיף. דף הלימוד יעסוק הן ברעיון זה של חורבן ובנייה, כפי שהוא בא לידי ביטוי במקורות המתמודדים עם חורבן הבית, ההרס הכפול של הקיום היהודי והן במקומם של שני כוחות אלו בחברה הישראלית וכיצד, אם בכלל, ניתן לאזן ביניהם.
אמר לו רב אחא לרב נחמן בר יצחק, מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה.
Rav Aḥa said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: From the day the Temple was destroyed, there is no longer any making sport for the Holy One, Blessed be He. And from where do we derive that there is no making sport? If we say that it is from that which is written: “And in that day did the Lord, the God of hosts, call to weeping, and to lamentation, and to baldness and to girding with sackcloth” (Isaiah 22:12), that is inconclusive: Perhaps that day alone was called for weeping and lamentation, and no additional days.
דיון
  • מה משמעות דבריו של רב אחא?
  • האם אחרי חורבן אסור לצחוק או שלא ניתן לצחוק עוד?
  • מה המשמעות של 'צחוק'?
  • האם היה צחוק לפני החורבן? מה עושים עם הצחוק עכשיו?
  • האם גם אתם נתקלתם בסיטואציות שבהן הרגשתם שלא ניתן לצחוק יותר?
שוב: פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק.

אמרו לו, מפני מה אתה מצחק?

אמר להם, מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו, מקום שכתוב בו (במדבר א) 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?

אמר להן, לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו'. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה - אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג) 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש' [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח) 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם'. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה.

אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah. In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah with regard to the destruction of the city was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled, as the two prophecies are linked. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.
דיון
  • הסיפור מתחיל במילה 'שוב' על מה היא מעידה?
  • מדוע בוחרים חכמים לעלות שוב לחורבות ירושלים? מה טיבה של עלייה זו?
  • מתי קורעים החכמים את בגדיהם ומתי מתחילים הם לבכות? על מה סדר זה מעיד?
  • מה תפקידו של רבי עקיבא בטקס? במה שונה מכוונוּת הזמן של רבי עקיבא ממכוונות הזמן של החכמים האחרים? מה ניתן ללמוד מזה?
  • האם לדעתכם ר' עקיבא קרע גם הוא את בגדיו?
  • כיצד אתם חווים חורבן?
  • מתי ואיך אפשר לראות מתוך החורבן את התקווה? מה מסייע לכך?
  • מתי התחושה היא של ייאוש, של חוסר תקווה לצאת מהחורבן?
  • רבי עקיבא חיכה להתממשות החורבן כדי שתתממש הבנייה מחדש - האם זה מחויב המציאות? האם ניתן היה לוותר על החורבן?
רחל שפירא, היי שקטה
היי שקטה/ רחל שפירא
היי שקטה, עכשיו הכל בסדר

אפילו המחנק עומד להשתחרר

זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן

זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי

כאילו האוויר נותן לך הגנה

כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי

כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם

כמו לא היית צרימה בנוף המטופח

כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם

כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה כאילו אין בך דופי...

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח

את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה

כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח

כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
ברי סחרוף ודן תורן, שוב שגעון
שוב שיגעון/ ברי סחרוף ודן תורן
שוב שיגעון

בראש קודח

מתוך הארון

השד בורח

ככה פתאום

נקרע החבל

בלהט קדמון

נפרץ הסכר

מישהו אמר (אלו הם חבלי משיח)

היום זה בוער (אבל מחר) מחר יצמיח

מה שנסתר ממך מבטיח

שהתשובה חבר נישאת ברוח

שום פיתרון

הוא לא בטוח

האופק קרוב

הפצע פתוח

שוב החלום

נתפש ברשת

ולתוך הדימיון

המציאות פולשת .
© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם
www.acum.org.il
מתוך: יענק'לה גלפז, הללויה
הללויה/ יענקל'ה גלפז
...

בונה אדם את בנייניו

מהבל וקלפים,

יום יום טורח ועמל

יום יום הם נטרפים.

אבל אל מול חורבן קלפיו

עולה השמש מעליו

והוא אוסף אותם אליו

ושר הללויה.

הללויה וזה השיר

עולה מכל פינות העיר

כשהאדם אוסף את כל קלפיו

ושר הללויה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
אברהם חלפי, מתוך: 'ושוב', בספר שירים ב' עמוד 11, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1990
אִם אֶל בֵּין בְּרָקִים וּרְעָמִים

טֻלְטַלְתִּי

יִשָּאֵנִי סַעַר זֶה עַד קֵץ כָּל זְעָמָיו.

אֶהְיֶה כֻּלִי עִם הַמָּטָר

שֶיּוֹלִיכֵנִי אֶל אֲשֶר יִפֹּל

וְאִם עַל אֶרֶץ לֹא מֵצְמַחַת צֶמַח,

יְהִי חֶלְקִי עִם כָּל

אֲשֶר לֹא יַעֲלֶה

אֶל אוֹר.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • כיצד מתמודדים השירים עם חורבן?
  • מה ההבדלים ביניהם?
  • בחרו משפט אחד מתוך השירים שעמו אתם מזדהים.
דיון
לפניכם שני שירים שכתבו תושבי גוש קטיף לשעבר. מה מחשבותיכם בעקבות שירים אלו?
קובי בורנשטיין, עזבתני
עזבתני/ קובי בורנשטיין
אלי

אלי

עזבתני

תודה.

עכשיו

אני

אטפס

לבד

מוצאי פורים תשע"א

© כל הזכויות שמורות למחבר
גדועי רגלים, מתוך: חלום קטוף- נוער גוש קטיף כואב, כותב ומתגעגע, הוצאת ספרית בית אל, עמ' 75
גדועי רגלים
גָּדְעוּ לוֹ אֶת הָרֶגֶל...

אֶת כֻּלָּה.

הוּא אָמַר:

מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ, קָם!

קָם,

מְדַדֶּה,

הוֹלֵךְ,

צוֹעֵד,

רָץ,

דוֹהֵר,

שוֹעֵט

עִם הָרֶגֶל

וְהַתּוֹתֶבֶת כּוֹאֶבֶת

כּוֹאֶבֶת עַד לָעֲצָמוֹת.

(לפני הכניסה לקראוילה)
© כל הזכויות שמורות לוועד מתישבי גוש קטיף ומדרשת הדרום