עת שערי רצון להיפתח
הדף מאת: בית הלל באוניברסיטה העברית, המרכז לחיים יהודים בקמפוס / הלל ישראל
הפיוט "עת שערי רצון" מושר ברוב קהילות צפון אפריקה בראש השנה ולעתים גם ביום הכיפורים. הפיוט מספר את סיפור עקדת יצחק ועומד על הזכות שמאורע זה שומר לעם ישראל. הפיוט מבוסס על מדרשים ופסוקים רבים, ובסופו של דבר מציע פרשנות משלו לסיפור. לסיפור העקדה קשר הדוק עם ראש השנה, שכן הוא נתפס ה"זכות האולטימטיבית" שיש לבניו של אברהם מאז אותה עקדה ועד ימינו אנו. לכן, גם אם "חטאנו, עווינו, פשענו" הרי שיש בכוחה של זכות זו לבוא לכפר ולפתוח פתח חדש לשנה טובה.
דיון
  • קראו את הפיוט הבא, הפיוט יעבור כחוט השני לכל אורך הלימוד (הצעה: להקריא בקול בסבב, כל לומד מקריא בית).
  • חשבו תוך כדי קריאה- מה מקומו ומה תפקידו של סיפור עקדת יצחק במסורת היהודית?
  • עת שערי רצון, לרבי יהודה בן שמואל אבן עבאס
    עת שערי רצון

    עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ
    יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
    אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה
    הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
    אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה
    קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה
    עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק
    גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק
    אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק
    אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק
    עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר
    וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר
    יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר
    וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר
    עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר
    אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר
    וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר
    עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר
    וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה
    וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה
    אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה
    אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה
    הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה
    כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה
    דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה
    נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא
    אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
    דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ
    הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ
    קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ
    וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ
    דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל
    וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל
    וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל
    וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל
    עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה
    הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
    הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה
    אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
    צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי
    נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי
    חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי
    קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי
    וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה
    אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה
    מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא
    אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה
    אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם
    אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם
    שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם
    יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
    בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

    לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה
    זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה
    וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה
    וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
    יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
    עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



    להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
    הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ולכן היא שגורה בפינו בתפילתנו כל היום ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות.
    דיון
    שאלות
  • כיצד מבין האברבנאל את תפקידו של סיפור עקדת יצחק?
  • למה מסייעת החזרה המסיבית וההפלגה בעיון ובחקירת הסיפור?
  • (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יב) וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. (יז) כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.
    And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: ‘Abraham’; and he said: ‘Here am I.’ And He said: ‘Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.’ And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. And Abraham said unto his young men: ‘Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.’ And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: ‘My father.’ And he said: ‘Here am I, my son.’ And he said: ‘Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?’ And Abraham said: ‘God will aprovide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.’ So they went both of them together. And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. And the angel of the LORD called unto him out of heaven, and said: ‘Abraham, Abraham.’ And he said: ‘Here am I.’ And he said: ‘Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.’ And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. And Abraham called the name of that place Adonai-jireh; as it is said to this day: ‘In the mount where the LORD is seen.’ And the angel of the LORD called unto Abraham a second time out of heaven, and said: ‘By Myself have I sworn, saith the LORD, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.’ So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beer- sheba; and Abraham dwelt at Beer-sheba.
    דיון
    שאלות
  • קראו את הפסוקים והשוו בינם לבין המסופר בפיוט: אילו חלקים מהסיפור שמופיע במקרא נמצאים גם בפיוט? מה מוסיף הפיוט על הסיפור התנכ"י ומה הוא משמיט ממנו?
  • האם הסיפור המקראי מהווה חלק גדול או קטן מהפיוט? מרכזי או שולי?
  • דיון
    לאחר שהשווינו עם הסיפור המקראי ננסה לראות על אילו מקורות נוספים נשען הפיוט ואיך הוא "נדרש" להם.
    את בנך- אמר לו: שני בנים יש לי.

    אמר לו: את יחידך, אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו.

    אמר לו: אשר אהבת, אמר לו: שניהם אני אוהב.

    אמר לו: את יצחק.

    ולמה לא גילה לו מתחלה? שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף...
    And He said: Take, please, your son, etc. (22:2). Said God to him: ‘Take, I beg you" — please —Your son.’ ‘Which son? I have two sons’ he said. ‘Your only son,’ replied He. ‘This one is the only one of his mother, and this one is the only one of his mother.’ "The one you love"—‘Is there a limit to the affections?’ "Itzchak" said He. And why did God not reveal it to him without delay? In order to make him [Itzchak] even more beloved in his eyes and reward him for each and every word spoken. This agrees with the opinion of Rabbi Yohanan, who said: "Get out of your country" (Gen. 12:1) means from your province; “And from your kindred” (Gen. 12:1)—from your neighborhood; “And from your father’s house"(Gen. 12:1)—literally your father’s house. “To the land that I will show you” (Gen. 12:1). Why did He not reveal it to him there and then? In order to make it more beloved in his eyes and to reward him for each and every word said, and for each and every step taken. Rabbi Levi b. Hayata said: ‘Get you’ is written twice, and we do not know which was more precious [in the eyes of God] the first or the second. But when it is written, “And get you to the land of Moriah” (22:2) it follows that the second occasion was more precious than the first. "And go yourself to the land of Moriah" Rabbi Chiya Raba and Rabbi Yanai [disagree]: one says to the place from which instruction (hora’ah) goes out to the world, and the other says to the place from which awe (yirah) goes out to the world. Similarly regarding the Holy of Holies (devir), Rabbi Chiya and Rabbi Yanai [disagree]: one says from the place from which the commandments (dibra’ot) go out to the world, and one says from the place from which speech (dibur) goes out to the world. Similarly regarding the ark (aron), Rabbi Chiya and Rabbi Yanai [disagree]: one says to the place from which the light (ha’orah) goes out to the world, and one says to the place where awe (yirah) goes out to the world. Rabbi Yehoshua ben Levi said that from there the Holy One instructs [mor'eh] the nations of the world and brings them down [moridam] to Gehinnom. Rabbi Shimon bar Yochai said, to the place which is aligned [ra'ui] with the Holy Temple above. Rabbi Yudan said, to the place where there will be an appearance [mar'eh] to you. Rabbi Pinchas said, to the place of the Master [marvatah] of the World. The Rabbis said, to the place where the incense is offered – this is what it says “…I will go to the mountain of myrrh and to the hill of frankincense.” (Shir HaShirim 4:6) "And offer Him there as a burnt-offering (Gen. 22:2). Rabbi Yudan bar Simon said: He [Avraham] said to Him: ‘Master of the Universe! Can there be a sacrifice without a priest?’ The Holy One of Blessing replied ‘I have already appointed you to be a priest’ as it is written, ‘You are a priest for ever’ (Ps. 110:4). "On one of the mountains which I will tell you of (Gen. 22:2). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yosei HaGelili: The Holy One of Blessing first places the righteous in doubt and suspense, and then reveals to them the real meaning of the matter, as it is written "to the land that I will show you (Gen. 12:1); "On one of the mountains which I will tell you"; "And make to it the proclamation that I bid you (Jonah 3:2); similarly, "Arise, go out into the plain and I will there speak with you (Ezek. 3:22).
    דיון
    שאלות
  • מדוע, לפי המדרש, אין הסיפור המקראי נוקט לשון ישירה?
  • מהי ההדרגתיות המתוארת במדרש? מה חשיבותה?
  • האם הפיוט, בבית הראשון והשני, מזכיר את שמו של יצחק? האם הוא משתמש בהדרגתיות המוצעת במדרש? מדוע?
  • אמר אברהם: מה אעשה? אם אגלה לשרה, נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כל שכן בדבר גדול כזה. אם לא אגלה לה, ואגנבנו ממנה בעת שלא תראה אותו, תהרוג את עצמה.

    מה עשה?

    אמר לשרה: תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח.

    אמרה לו: מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו?

    אמר לה: זקנים כמותנו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח. הלכה ותקנה המאכל. כשהיו בתוך המאכל אמר לה: את יודעת, כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי, והנער הזה (יצחק) גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים, אקחנו ואחנכנו שם.

    אמרה לו: לך לשלום.
    And he saw the place from afar off. Abraham had asked himself: What shall I do? If I tell Sarah all about it, consider what may happen. After all, a woman’s mind becomes distraught over insignificant matters; how much more disturbed would she become if she heard something as shocking as this! However, if I tell her nothing at all, and simply steal him away from her when she is not looking, she will kill herself. What did he do? He said to Sarah: “Prepare some food and drink that we may eat and rejoice.” “But why is this day different from other days?” she asked. “What are you celebrating?” He replied: “When a couple our age has a son, it is fitting, indeed, that they should eat, drink, and rejoice.” Whereupon she prepared the food. While they were eating, he said to her: “When I was a child of three, I already knew my Creator, yet this child is growing up and still has had no instruction. There is a place a short distance away where children are being taught, I will take him there.” She answered: “Go in peace.”
    דיון
    שאלות
  • בסיפור המקראי לא מוזכרת דמותה של שרה בסיפור העקדה. המדרש והפיוט בוחרים לשלב את שרה בסיפור כבר בראשיתו כאשר מתקבלת ההחלטה לצאת לדרך. על ידי הוספת אילו פרטים הם עושים זאת?
  • מה ההבדלים בין המדרש לבין הבית השלישי של הפיוט? האם אלו הבדלים מהותיים?

  • "וילכו שניהם יחדיו"- מהו יחדיו? שלא היצר במה שאמר לו אביו. אלא כשם שזה היה שמח להקריב, כך זה היה שמח ליקרב, אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח לשחוט [נוסח אחר- לישחט].
    … And He said to him ‘go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering’ (Bereshit 22:2) What is the land of Moriah? There is a whole bundle of Sages here, each saying their own answer. R’ Yanai says ‘what is Moriah? The place from which awe and fear (morah and yirah) go out to the world,’ “You are feared, O God, from Your Sanctuary…” (Tehillim 68:36) R’ Chiya the elder says ‘the land from which instruction (hora’ah) goes out to the world,’ as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Yeshayahu 2:3) Another explanation: the land from which, in the future, the Holy One will teach that the wicked should descend to gehinnom, as it says “Like sheep, they are destined to the grave; death will devour them, and the upright will rule over them in the morning, and their form will outlast the grave…” From where? “…his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehoshua ben Levi said ‘the land from which the righteous teach (morim) and make decrees upon the Holy One which He does,’ as it says “…and David and the elders, covered with sackcloth, fell upon their faces. And David said to God, "Did I not say to count the people?…I beg that Your hand be against me and against my father's house, but not against Your people for a plague." (Divre HaYamim I 21:16-17) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehudah bar Padiiya said ‘Moriah - he said to Gd, where is it? He replied – to the land which I will show (mareh) you.’ Another explanation of Moriah. Avraham said to Gd, Master of the World! But am I fit to offer sacrifices? Am I a kohen? Let Shem the High Priest come and receive him from me. The Holy One replied to him – when you arrive at the place I will sanctify you and make you into a kohen. What is the meaning of Moriah? In exchange (temurah) for Shem. His replacement, as it says “He shall not exchange it or offer a substitute for it…” (Vayikra 27:10) Another explanation. What is Moriah? R’ Pinchas said ‘the land in which the master (maruto) of the world dwells,’ as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Melachim I 9:3) Another explanation. What is Moriah? R’ Shimon bar Yochai said ‘the land which was adorned opposite the altar above “…or cast down… (yaro yireh)” (Shemot 19:13) Another explanation. The land in which the incense is offered – “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6)
    דיון
    שאלות
  • עיינו בפיוט ובדקו איזה קטע בו מבוסס על המדרש הזה.
  • מדוע לדעתכם ישנם שני נוסחים לסיום של המדרש? מה משמעותו של כל סיום?
  • מה הערך המוסף של השימוש במדרש זה בפיוט? (היזכרו במטרת הפיוט ושירתו בראש השנה)
  • כיון שבא ליתן את המאכלת על צווארו, באו המלאכים והיו בוכים ומצווחים לפני הקדוש ברוך הוא... ומה היו צועקים? "...היכן הוא מתן שכרן של עוברי דרכים?! שהיה אברהם מודיעך [כלומר- מפרסם את שמך] בעולם ...בטל מתן שכרם של אורחים שהיו באים מכל מקום ולנים אצל אברהם לאכול חנם ולעשות אותך ברכה בעולם?!
    אלא הפר ברית ומפיר אתה את הברית שאמרת לאברהם "את בריתי אקים את יצחק" (בראשית י"ז כ"א)! הרי המאכלת על צווארו! עד אימתי אתה ממתין?! ...
    מיד אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל: מה אתה עומד? אל תניחנו! התחיל מיכאל קורא אותו: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם", ב' פעמים שהיה ממהר לשוחטו והיה צווח בו כאדם הצועק מתוך צרה "מה אתה עושה???"
    אברהם הופך פניו אצלו. אמר לו [מיכאל לאברהם]: מה אתה עושה?! אל תשלח ידך אל הנער!!!
    אמר לו: ואחנקנו?
    ואמר: ואל תעש לו מאומה!
    אמר לו אברהם: חוץ מזו ומזו? הקב"ה אמר לי לקרב בני ואתה אומר לא תקרבנו?! מיד קפץ עליו [הקדוש ברוך הוא] ויאמר: בני, בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר לא חשכת את בנך את יחידך...
    … And He said to him ‘go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering’ (Bereshit 22:2) What is the land of Moriah? There is a whole bundle of Sages here, each saying their own answer. R’ Yanai says ‘what is Moriah? The place from which awe and fear (morah and yirah) go out to the world,’ “You are feared, O God, from Your Sanctuary…” (Tehillim 68:36) R’ Chiya the elder says ‘the land from which instruction (hora’ah) goes out to the world,’ as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Yeshayahu 2:3) Another explanation: the land from which, in the future, the Holy One will teach that the wicked should descend to gehinnom, as it says “Like sheep, they are destined to the grave; death will devour them, and the upright will rule over them in the morning, and their form will outlast the grave…” From where? “…his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehoshua ben Levi said ‘the land from which the righteous teach (morim) and make decrees upon the Holy One which He does,’ as it says “…and David and the elders, covered with sackcloth, fell upon their faces. And David said to God, "Did I not say to count the people?…I beg that Your hand be against me and against my father's house, but not against Your people for a plague." (Divre HaYamim I 21:16-17) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehudah bar Padiiya said ‘Moriah - he said to Gd, where is it? He replied – to the land which I will show (mareh) you.’ Another explanation of Moriah. Avraham said to Gd, Master of the World! But am I fit to offer sacrifices? Am I a kohen? Let Shem the High Priest come and receive him from me. The Holy One replied to him – when you arrive at the place I will sanctify you and make you into a kohen. What is the meaning of Moriah? In exchange (temurah) for Shem. His replacement, as it says “He shall not exchange it or offer a substitute for it…” (Vayikra 27:10) Another explanation. What is Moriah? R’ Pinchas said ‘the land in which the master (maruto) of the world dwells,’ as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Melachim I 9:3) Another explanation. What is Moriah? R’ Shimon bar Yochai said ‘the land which was adorned opposite the altar above “…or cast down… (yaro yireh)” (Shemot 19:13) Another explanation. The land in which the incense is offered – “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6)
    דיון
    שאלות
  • איזה קטע בפיוט מבוסס על המדרש הזה?
  • מה מוסיפה ההיכרות עם המדרש על הבנת הפיוט?
  • אילו "שחקנים" נוספים בסצנה ("סצנת" העקדה ו"סצנת" המתפללים בבית הכנסת) היו יכולים לטעון את הטיעון של המלאכים?
  • האם יש חשיבות לכך שדווקא המלאכים אומרים זאת?
  • דיון
    לפני קריאת המדרש הבא -
    עיינו בבית האחרון של הפיוט ונסו לברר מה משמעות הזכרת התקיעה בשופר בפיוט הזה דווקא ?
    אמר לו [אברהם לקב"ה]: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך- אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה?! וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן.
    אמר לו הקב"ה: אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי. עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בראש השנה. אלא, אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה.
    אמר לו: ומה הוא השופר?
    אמר לו: חזור לאחוריך. מיד "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו"... אמר לו הקב"ה: יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם...".
    Thereupon, the Holy One, blessed be He, opened the sky and the cloud (surrounding Him) and said: “By myself have I sworn,” saith the Lord (ibid., v. 16). “You have sworn.” Abraham replied, “and now I swear that I shall not descend from this altar until I say what I wish to say.” “Speak,” He answered. “Did You not tell me,” said Abraham, “Count all the stars, if thou be able to count them; so shall thy seed be (Gen. 15:5)?” “Yes,” He replied. “But from whom shall my seed descend?” queried Abraham. “From Isaac,” the Holy One answered. “It was in my heart, yesterday, to remind You that You told me that Isaac was my seed, when You said to me: Take him for a burnt-offering. But I restrained myself and did not challenge You. Therefore, when Isaac’s descendants sin and are being oppressed, recall the binding of Isaac, reckon it as if his ashes were piled upon the altar, and pardon them and release them from their anguish.” The Holy One, blessed be He, answered: “You have spoken what was in you heart, now I will say what I wish to say. In the future Isaac’s descendants will sin against Me, and I will judge them on Rosh Hashanah. If they want Me to discover something to their credit, and to recall for their advantage the binding of Isaac, let them blow upon this shofar.” Abraham asked: “What shofar?” The Holy One, blessed be He, said: “Turn around. Then it was that Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold, behind a ram caught in the thicket by his horns (Gen. 22:13). This was one of the ten things that were created at twilight.17Ten things were created by God in the twilight of Sabbath eve. See Ginzberg, Legends of the Jews 2:83 and 5:169. A ram caught in the thicket by his horns (ibid.). The Holy One, blessed be He, said to Abraham: “Let them blow upon the ram’s horn to Me, and I will save them and redeem them from their sins.” This is what David meant when he sang: My shield and my horn of salvation, my high tower (Ps. 18:3). Then I shall remove the yoke of exile from them and comfort them in the midst of Zion, as it is said: For the Lord hath comforted Zion (Isa. 51:3). Amen.
    דיון
    שאלות
  • מה תפקיד התקיעה בשופר על פי המדרש? מדוע אלוהים לא נענה לבקשת אברהם כלשונה ודורש את השופר?
  • חזרו עכשיו לבית האחרון בפיוט וראו כיצד אפשר לבאר אותו, על פי המדרש.
  • דיון
    לסיכום הלימוד
    קראו שוב את כל הפיוט.

  • מה מוסיפה ההיכרות עם המקורות על הבנת הפיוט?
  • איזה "סיפור עקדה" בונה ר' יהודה עבאס על ידי כתיבת הפיוט בדרך זו?