בין נר דולק ללהבה בוערת: איך עושים שינוי חברתי?
1א
הדף מאת: ממזרח שמש / בית המדרש ממזרח שמש
2ב
אילו פרשנויות ניתן להעניק לאור והאש במצוות הדלקת הנרות בחנוכה, ואילו משמעויות סימבוליות ניתן לגלות בהם? במפגש זה נבקש למצוא במצוות הדלקת הנרות, רמז לדרכי פעולה אפשריות בשינוי חברתי. נפתח במחלוקת בית שמאי ובית הלל על דרך הדלקת הנרות ונראה כיצד העניקו לה ה'שפת אמת' והבן איש חי פרשנויות סימבוליות, שמתקשרות עם אקטיביזם חברתי בכתביהם של עמנואל לוינס, ארי דה-לוקה וזו'אל הנסל.
3ג
פתיחה: נר איש וביתו
4ד
מצוות חנוכה - נר איש וביתו.
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך - פוחת והולך.
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך...
on a similar note, Rav Kahana said: Reeds that one tied them into a bundle, require that most of them ignite. If one did not tie them into a bundle, they do not require that most of them ignite, in accordance with the statement of Rav Huna. However, seeds require that most of them ignite. And if he placed them in woven baskets, they do not require that most of them catch fire. Rav Yosef taught a baraita: Four bonfires do not require that most of the flammable materials catch fire, as their materials burn easily once the fire takes hold of them. And they are: A bonfire of pitch, and of sulfur, and of dry cheese, and of fatty materials. And it was taught in a baraita: A bonfire of straw and one of rakings of wood gathered from the field also do not require that most of it catch fire. Rabbi Yoḥanan said: Babylonian wood does not require that most of it catch fire. Rav Yosef the Babylonian objects: What is that wood that they use in Babylonia that burns so well? If you say that it refers to wood slivers used for burning and light, now that with regard to a wick, Ulla said that one who lights it for a Shabbat lamp must light most of what emerges from the vessel; is it necessary to mention with regard to wood slivers that most of them must be lit? Rather, Rav Yosef said: Certainly the reference is to the branch of a cedar tree. And Rami bar Abba said: The reference here is to a hyssop [zaza]. We shall return to you, Yiziot HaShabbat This mishna cites a list of fuels and wicks that one may not use in kindling the Shabbat lights, either because their use might induce one to perform a prohibited labor on Shabbat or because they are not in keeping with the deference due Shabbat. The mishna begins by listing the materials that one may not use as wicks. That is followed by a list of the substances that one may not use as fuel.

MISHNA: With what may one light the Shabbat lamp, and with what may one not light it? With regard to types of prohibited wicks, one may light neither with cedar bast [lekhesh], nor with uncombed flax [ḥosen], nor with raw silk [kalakh], nor with willow bast [petilat haidan], nor with desert weed [petilat hamidbar], nor with green moss that is on the surface of the water. With regard to types of prohibited oils, one may light neither with pitch [zefet], nor with wax [shaava], nor with castor oil [shemen kik], nor with burnt oil [shemen sereifa], nor with fat from a sheep’s tail [alya], nor with tallow [ḥelev]. Naḥum the Mede says: One may light with boiled tallow. And the Rabbis say: Both tallow that was boiled and tallow that was not boiled, one may not light with them. GEMARA: Most of the terms used in the mishna were not understood in Babylonia. Therefore, the Gemara translated and clarified them. We learned in the mishna that one may not light with lekhesh. The Gemara explains that lekhesh is the branch of the cedar tree. The Gemara asks: Isn’t the cedar mere wood? How would one fashion a wick out of wood? The Gemara answers: The mishna is referring to the woolly substance that is beneath its bark. The mishna taught further that one may not light with ḥosen. Rav Yosef said: Ḥosen is tow, thin chaff that falls off the stalk of combed flax. Abaye said to him: Isn’t it written: “And the ḥason shall be as tow” (Isaiah 1:31)? By inference, ḥosen is not tow. Rather, Abaye said: Ḥosen is flax whose stalk was crushed but not yet combed. The threads in the stalk are still covered by a shell and therefore do not burn well. And we also learned in the mishna that one may not light with kalakh. Shmuel said: I asked all seafarers, and they said to me that the present-day name of kalakh mentioned in the mishna is kulka. Rav Yitzḥak bar Ze’ira said: Kalakh is the cocoon of the silkworm [gushkera]. The Gemara relates that Ravin and Abaye were sitting before Rabbana Neḥemya, brother of the Exilarch. Ravin saw that Rabbana Neḥemya was wearing metaksa, a type of silk. Ravin said to Abaye: This is the kalakh that we learned in our mishna. Abaye said to him: We call it shira peranda. The Gemara raises an objection from that which we learned: The shiraim, the kalakh, and the sirikin, different types of silk, all require ritual fringes. Apparently, shiraim and kalakh are different types of silk. This is a conclusive refutation of the statement of Ravin who identified kalakh with shira peranda. The Gemara responds: Indeed, it is a conclusive refutation. If you wish, say instead that shira is a distinct entity, and shira peranda is a distinct entity. Shira peranda is kalakh. And we learned in the mishna that one may not light with petilat haidan. The Gemara explains that petilat haidan is willow, which does not burn well. The Gemara relates that Ravin and Abaye were walking in the valley of Tamrurita. They saw these willow trees. Ravin said to Abaye: This is the idan that we learned in the mishna. Abaye said to him: But this is mere wood. How would one fashion a wick from it? Ravin peeled the bark and showed him the wool-like substance between the bark and the tree. We also learned in the mishna: Nor with desert silk [petilat hamidbar]. That is the mullein plant, which does not burn well. And we learned in the mishna that one may not use the green moss that is on the surface of the water to fashion a wick for lighting the Shabbat lamp. The Gemara asks: What is this green moss? If you say that it is the moss found on standing water, isn’t that moss brittle and therefore unfit material from which to fashion a wick? Rather, Rav Pappa said: It is referring to the moss that accumulates on ships, which is more pliable and when dried can be fashioned into a wick. It was taught in a baraita: The Sages added to the list of prohibited wicks in the mishna those made of wool and hair as well. The Gemara remarks: And our tanna did not consider it necessary to enumerate these because it is virtually impossible to fashion wicks from these materials, as, when they burn, wool shrinks and hair is scorched. Consequently, they are unsuitable for use as wicks. And we learned in the mishna that one may not use zefet or shaava as fuel in lighting the Shabbat lamp. The Gemara explains that zefet is pitch, and shaava is wax. It was taught in a baraita: Until this point, the word zefet, the mishna is dealing with disqualification of materials unfit for use as wicks, and from this point on it is dealing with disqualification of substances unfit for use as oils. The Gemara asks: Obviously, a wick cannot be made from pitch and similar materials. The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention wax, lest you say that it is also unfit for use as a coating for wicks, in the manner that wicks are usually made. Therefore, it teaches us that even though wax is unfit for use as oil, it is fit for use as coating for wicks. Rami bar Avin said: Tar [itran] is the by-product of pitch. When wood is burned to extract pitch, a clearer liquid oozes out after the pitch, and that is tar. Similarly, wax is the by-product of honey.
5ה
דיון
  • על מה נסבה המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי?
  • האם יש למחלוקת הלכתית זו משמעויות נוספות לדעתכם?
  • כיצד יכול אופן הדלקת הנר (פוחת והולך או מוסיף והולך) להשפיע על האדם?
6ו
לימוד קבוצתי: "נר מצווה ותורה אור" (משלי ו') או "ובערת הרע מקרבך" (דברים א')
7ז
שפת אמת לחנוכה, שנת תרנ"ד, עמ' 233
בשם אמו"ז [=אדוני מורי וזקני], שבאר מחלוקת בית הלל ובית שמאי אי מוסיף והולך או פוחת, ואמר שיש בנר עניין המאיר והשורף, והוא לשרוף הפסולת ולהבהיר הפנימיות אש התשוקה אליו יתברך. ובית שמאי סבר כי מקודם צריך להיות סור מרע וזה פוחת והולך, ובית הלל סבר שהעיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבעיר ממילא הפסולת... כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף, ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. וכו'.
8ח
דיון
  • לאיזו פעולה בהדלקת הנר מתייחס בית שמאי, ולאיזו מתייחס בית הלל?
  • כשאנו מסתכלים על החברה הישראלית, מה אנו רואים - את הפסולת שיש לבער או את האור שיש להפיץ?
9ט
עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות, הוצאת שוקן, 2001, עמ' 135
אין די בהתנגדות, אלא חובה לעמוד לשירות מטרה מסוימת. נדמה לי, שהפעילות המהפכנית לא ניכרת בתהלוכות ניצחון המוניות ברחובות הערים [...] המעשה המהפכני הוא קודם כול זה של האיש הבודד, המכין את המהפכה תוך סיכון אישי, אבל גם בייסורי המצפון העלולים לשים לאל את סיכויי המהפכה, במחתרת הכפולה של המערות ושל התודעה. המצפון מייסר מפני שצריך לא רק ללכוד את הפושע, אלא גם אסור לייסר את החף מפשע ...
10י
דיון
  • בבואנו לקדם ולתקן את העולם, במה כדאי להתחיל - בביעור הרע ו"לכידת הפושע", או בהוספת אור על ידי הימנעות מ"ייסורי החף מפשע"?
11יא
הבן איש חי, בן יהוידע, כרך א', ב', קנז
מדליק שמ[ו]נה, מכאן ואיך פוחת והולך. נראה לי בס"ד בית שמאי הם גבורה ובית הלל חסד...

מושגים
  • הבן איש חי, רבנו יוסף חיים מבגדאד - (1909-1834, התקצ"ד- התרס"ט)- מגדולי האחרונים, פוסק, מקובל, פייטן, דרשן ומנהיג. ספרו המפורסם ביותר הוא 'בן איש חי' ועל שמו הוא מכונה. הספר מכיל הלכות שדרש מדי שבת, ומחולק לפי פרשיות השבוע.


מילים
  • חסד וגבורה - שתיים מן התכונות או הגילויים של הקב"ה בעולם. מידת החסד מתייחסת לנתינה, חוסר גבולות, שפע וגמישות. לעומת זאת מידת הגבורה מתייחסת לדין, צדק, משפט, גבולות ואמת בלתי מתפשרת.
12יב
ארי דה לוקה, היפוכו של אחד, הוצאת קיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 36-35
"והפחד?". "אני מהפכן", אמרתי, "את הפחד אני צריך למעוך". "אצלי הפחד בא אפילו בתוך התקיפות של המשטרה, אני בורחת, אני חושבת על ההורים שלי שלא מדמיינים כלום, אני לא מאמינה שאני מהפכנית". לא ידעתי לענות לנערה, ואחר כך טעיתי לומר לה שלא אנחנו מהפכנים, אלא הזמנים והעולם מסביב. אנחנו רק נענים לתנועת ההתפרקות הכללית של האימפריות והקולוניות. עם כל חוסר הפרופורציה בינינו לבין המשימה, בכל זאת ראינו את המספר הצומח של העלונים המופצים, ואת המספר הגדל של המתנדבים שמגיעים לקחת אותם. בתי הספר רעבו לדפים הללו, בתי הספר היו ברחישה מתמדת, לא סמסטר כן וסמסטר לא, אלא אספה אחת גדולה מאוקטובר עד יוני. "אם את לא מהפכנית, מי את?", "אחת שעוזרת לצדק, שנמצאת עם האנשים המדוכאים בגלל המחסור ובגלל העריצות". "אם ככה, את אחת שרוצה לעזור לזולת?" השאלה שלי חרקה באחר צהריים ובמקום של מהפכנים. היא שמה לב. שתקה, וחשבתי שפגעתי בה. אלא שהיא הסתובבה אלי, משום שהיינו זה לצד זה, ואמרה בקול שבקושי גבר על זה של מכונת השכפול: "ואתה לא רוצה להיות פעם אחת זולת בשביל מישהו?" הורדתי ממנה את העיניים, אני חושב שהסתבכתי עם הידיים [...] בבית הספר שלה הייתה היחידה שהשתתפה בהיחבא בפעילות ובחשיבה של הנוער המפרק וחסר המנוחה, אויבם של הכוחות הממוסדים, שמטלטלים אותו הדברים של העולם. בסתר לקחה איתה מעט מאותם דפים לבית הספר שלה, תוך סיכון עצמה וללא כל תקווה לגרור מישהו בעקבותיה. ולה היו עוד תהיות אם היא מהפכנית? דרגת השבר בסדר החברתי של אותם הימים לא נמדדה בבני אדם שמוכנים לצאת לחזית, אלא באזרחים כמוה, שפנו לחבל בבעלי הכוח במקומות המוזרים והקשים ביותר. דרגת החום של איטליה ההיא לא נמדדה אצל חמומי המוח, אלא בדופק של הענווים, של שוחרי השלום ששיתפו פעולה עם המרידה. כשגם הנערות המחונכות מעיזות, פירושו שהארץ קרובה לנקודת הרתיחה.
13יג
דיון
  • לאור מה שלמדנו, למה מתכוון הבן איש חי כשהוא מתאר את בית הלל כחסד ואת בית שמאי כגבורה?
  • מה המשמעות של חסד וגבורה במושגים של שינוי חברתי?
  • האם כמובילי שינוי חברתי אנחנו צריכים לפעול במידת החסד או במידת הגבורה?
14יד
סיכום: קרשנדו בשמונה נרות
15טו
ז'ואל הנסל, קרשנדו בשמונה נרות, "הארץ", 14.12.07, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/931569.html
ה"בהיר" שבכותרת [המאמר] הוא זוהר האורים של חנוכה, ש"התפשט באטיות, בריתמוס של משפט מוסיקלי העולה בקרשנדו. נר אחד בערב הראשון, שני נרות למחרת, שלושה למחרתיים וכך הלאה - עד לזוהר הניצחון של היום השמיני". אולם בשונה מלהבות האח המחממות את המעגל המשפחתי, את המרחב הפרטי והסגור של הבית, נרות החנוכה "מאירים אל החוץ". כפי שמעיר לוינס, "המצווה היא להניח אותם במקום שהבית פתוח בו אל הרחוב, במקום שחיי הבית נושקים לחיי הציבור. הנרות האלה אינם מאירים למשפחה, ואף לא לעם; הם מביאים מסר לכל. הם אינם מזמינים אל האינטימיות, הם מפרסמים נס".
16טז
דיון
  • איזו משמעות חברתית מייחס לוינס לאורות החנוכייה?
  • מה המשמעות של אש ואור בשינוי חברתי?
  • מה היתרונות והחסרונות בכל אחת מן הדרכים שהצענו במהלך המפגש?
18 יח