כיסופים לשבת

הפיוט 'יה אכסוף' הוא פיוט יחיד לשבת שנכתב על ידי ר' אהרן הגדול מקארלין, מראשי החסידות. הפיוט נכנס לאוסף הזמירות לשבת המושרות בקהילות אשכנז. הרוח החסידית של הניגון המלאה התרגשות והתלהבות, מעניקה לשבת נופך מיוחד. נכיר את הפיוט, את יוצרו ואת הסיפורים עליו.

ר' אהרן הגדול מקרלין, יה אכסוף, זמירות ופיוטים לשבת
יה אכסוף / ר' אהרן הגדול מקרלין
יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת
הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ
מְשֹׁךְ נֹעַם יִרְאָתְךָ לְעַם מְבַקְשֵׁי רְצוֹנֶךָ
קַדְּשֵׁם בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּתוֹרָתֶךָ\
פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתּוֹחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ
הָיָה הֹוֶה שְׁמוֹר שׁוֹמְרֵי וּמְצַפִּים שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם
כֵּן נַפְשָׁם תַּעֲרֹג לְקַבֵּל נֹעַם שַׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ
הַצֵּל מְאַחֲרֵי לִפְרשׁ מִן הַשַּׁבָּת
לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם
שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ
וְטַהֵר לִבָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה לְעָבְדֶּךָ

וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל מִדּוֹתֶיךָ / עַל עַם קָדְשֶׁךָ
לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן
לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאֶרֶת הַמְפָאֲרִים אוֹתְךָ עַל יְדֵי שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ
כָּל שִׁשָּׁה יָמִים לְהַנְחִילָם נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּחִירֶךָ

הַשַּׁבָּת נֹעַם הַנְּשָׁמוֹת
וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתֶךָ
שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ
שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'

דיון
א. אספו את כל המילים בפיוט המשרות ביחד את אווירת השבת (כמו: כיסופים, נועם, יראה...). ספרו חוויות אישיות שלכם משבת, התואמות את האווירה שיוצר הפיוט.

ב. 'כאייל תערוג על אפיקי מים', 'לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן'
קראו בתהלים מ"ב, א-ג, וביואל א, כ כדי להכיר את המקור הלשוני והרעיוני של הפסוק היפה כל-כך.

ג. כמו בפיוטים רבים אחרים, גם בפיוט זה משתמש הפייטן בדימויים הקשורים במים. דימוי המים והצמא למים מייצג לעתים את הכמיהה לקרבת האל, את הצמא לדברי תורה, ואת הערגה לבוא השבת, המופיעה בפיוט זה. מה סודו של הדימוי הזה?

ד. זהו את האקרוסטיכונים החבויים בפיוט: באותיות הראשונות של כל בית, באותיות הראשונות של המילה השנייה בכל בית, באותיות הראשונות של המילה השלישית בכל בית.

מני גל, עיבוד מחודש של מעשיית חסידים
את הניגונים לשיריו ולתפילותיו הלחין רבי אהרן בעצמו. את 'יה אכסוף' כתב רבי אהרן במצוות מורו ורבו, המגיד הקדוש ממזריטש, מצווה שקיבל על עצמו ליד שולחן השבת של המגיד. המגיד הקדוש אמר עליו, על רבי אהרן, שהוא היה אומר בערב שבת בצהרים בניגון מיוחד לו את שיר השירים וכה נרגש ועצום היה הניגון, שנעשה רעש גדול שם בפמליה של מעלה, ונדמו העולמות העליונים. מלאכי השרת עמדו מלומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, והיו מתקבצים חבורות חבורות להאזין לניגונו הקדוש, הניגון שנלקח ממעייני השירה הקדומים.

ועוד מספרים כי פעם כיבד המגיד תלמיד אחר שלו, את הרבי מנחם מנדל מוויטסבק, לתקוע בשופר, וזה התעלף מן המראות שנגלו לעיניו, תמה המגיד: אהרן רואה הרבה יותר ואינו מתעלף...

דיון
את הפיוט 'יה אכסוף' אנו מקבלים עם רקע רחב - על הולדת הפיוט; על כך שהפיוט קשור בדמותו של מנהיג בעולם החסידי שהקים שושלת חסידית חשובה; שהמנהיג (מחבר הפיוט) לא השאיר אחריו כתבים אך חיבר ניגונים משלו לתפילות ולפיוטים שמלווים כמעט שלוש מאות שנה את זמירות השבת בחצרות חסידי אשכנז.

השילוש הכל כך מיוחד הזה - של אישיות רוחנית ידועה, של פיוט ושל ניגון, מקנה ל-'יה אכסוף' ייחוד. מהו?

העלו בזיכרונכם דמויות נוספות מן העולם היהודי, שנודעו בחיבור ניגונים.

דיון
את הסיפור הבא, המסופר על ר' אהרן הגדול מקארלין, נשמע מפיו של ישראל פרנס. הוא אינו קשור בפיוט 'יה אכסוף', ולמעשה גם אינו עוסק בשבת, אך הוא מהווה דוגמה יפה למנהג היפה של סיפור מעשיות צדיקים.

מ. ש. גשורי, 'ניגונים וזמירות לשבת, מתוך אתר דעת, אתר מכללת הרצוג
בזמרתו המלאה צלילי קודש רעננים, הטבועה בחותם של מקוריות אמיתית ושל התעוררות רוח יהודית-דתית, שרת את הוד מעלת השבת. את צלילי שירתו חרז בדביקות רבה החותרת להתפשטות הגשמיות, כיאות ליום שכולו קודש. הדביקות היא הנקודה המרכזית והעיקרית בזמרתו, והיא הנותנת לה את הטעם והחן המיוחד, שבכוחם למשוך ולעורר את האהבה והיראה בלב השומעים.
רבי אהרן לא ניגש אל הזמרה גישה אסתטית, כצייר מסתכל זה הרואה לפניו רק את האילן הנאה ואת הנייר הנאה; לא היה זמר רגיל השובה את לב השומעים בנועם קולו. הוא ניגש אל הזמרה ברטט של קדושה, בהמנון תפילה, בגלותו בה מעינות נובעי חיים ובמצאו שיש להביע בה את הגנוז והנסתר בנפש היהודי העליון. זמרתו אינה מלטפת את האוזן בלבד. היא מרוממת גם את הלב וגם את הנשמה ובזמרתו "כל עצמותיו תאמרנה" שבח והוד למעלת השבת. ומתנה זו העלה עולה על מזבח קדושת השבת, ברוב אהבתו אליה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאתר דעת, מכללת הרצוג
www.daat.ac.il