אירוח חילוני: עיון בשו"ת של הרב יוסף משאש

במפגש זה נעיין בתשובה שכתב הרב יוסף משאש לשאלה הלכתית שנשאל: מהי הכנסת האורחים הראויה לחילוני אשר אינו מברך על המזון המוגש לו? אגב העיון בשו"ת ניחשף להתמודדותו של הרב משאש עם היחס ליהודים שאינם שומרי מצוות, סוגיה שהפכה לבוערת בעידן המודרני. עמדת הרב מייצגת יהדות המבקשת להסיר את החומות בין חילונים לדתיים, נותנת עדיפות למצוות של בין אדם לחברו, ומדגישה ערכים של פתיחות וקבלת כל אדם.

אוצר המכתבים לרב יוסף משאש (מקנס-חיפה, 1892-1974) חלק ג' מכתב אלף תתטו
נשאל כבודו מחברו שהוא אדם דתי, ויש לו חברים חילוניים מנומסים, והם מתארחים אצלו, ומאכילם על שולחנו בשר ויין ומושיט להם הכל. האם אין בזה איסור, שנותן מלחמו למי שאינו מברך?

דיון

• איזו דילמה מוצגת בפני הרב: מהם הערכים המתנגשים בה?
• האם חוויתם גם אתם חוויה דומה לזו המתוארת בשאלה, כמארחים או כאורחים? כיצד חשתם? כיצד פעלתם?
• כיצד אתם הייתם מכריעים בסוגיה, מדוע?
• כיצד לדעתכם ישיב הרב לשאלה שהופנתה אליו: אילו ערכים יקבלו משקל?

אוצר המכתבים לרב יוסף משאש (מקנס-חיפה, 1892-1974) חלק ג' מכתב אלף תתטו
מרן ז"ל [=ר' יוסף קארו] בסימן קסט באורח חיים סעיף ב' לא כתב דבר זה בלשון איסור אלא בלשון אזהרה, דהיינו רק חומרא, וזו לשונו: לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך.

דיון

• מה דעתכם על קביעתו של ר' יוסף קארו?
• מתי עלולה קביעה זו לעורר בעיה?

אוצר המכתבים לרב יוסף משאש (מקנס-חיפה, 1892-1974) חלק ג' מכתב אלף תתטו
ואזהרה זו לא נזכרה לא בש"ס ולא בפוסקים הראשונים, רק רבינו יונה הביאהּ ודחה אותה. דמאחר שעושה מצות צדקה, אינו עובר על "לפני עיור", ויברך או לא יברך, יתן לו, והיא דעת מור"ם שכתב 'ויש מקילין', וכן הסכמת הבית חדש ובעל הפרישה ודחו השגת רבינו שם.

מושגים

• רבינו יונה, רבי יונה גירונדי - (1210 - 1263)- ידוע גם בשם "החסיד", רב מתקופת הראשונים. נודע כבעל חריפות ועוצמה למדנית גדולה מאוד בעולם התלמודי. מחבר ספר המוסר 'שערי תשובה' ופירוש לתלמוד על הרי"ף (=רבי יצחק אלפסי) על מספר מסכתות. אך כל הנותר בידינו הוא פירוש תלמידיו לפסקי הרי"ף על מסכת ברכות, המוכר כפירוש תר"י או תר"י (ראשי תיבות: תלמידי רבנו יונה). בסוגיה בה אנו עוסקים קבע רבנו יונה על בסיס הגמרא, כי אין מגישים מאכל לאדם שידוע שלא יברך, אלא אם האוכל ניתן כצדקה – ואז הדבר מותר. כנראה משום שמצוות הצדקה עדיפה על פני חשש ההכשלה של העני, שיאכל מבלי לברך.
• לפני עיוור - 'לפני עיוור לא תיתן מכשול' (ויקרא יט, יד) - מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על ניצול חולשת העיוור והכשלתו בדרך. חז"ל הרחיבו מצווה זו לאיסור להכשיל כל אדם ולגרום לו לעבור עבירה כמו להשיא לו עצה מטעה בעניין שאינו מבין בו, או להעמיד אותו במצב כמו שלנו, שיאכל אך לא יברך.

מילים

• מרן - ר' יוסף קארו (1488–1575), מחבר השולחן ערוך, מגדולי הפוסקים בכל הדורות.
• ש"ס - שישה סדרים. שם כולל לשישה סדרי המשנה, ובעקבותיהם לכל מסכתות התלמוד.
• אורח חיים - אחד מארבעת חלקי השולחן ערוך שכתב ר' יוסף קארו. החלק 'אורח חיים' עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.
• חומרא - החמרה שנועדה להרחיק את האדם מן העבירה. תוקפה חמור פחות מתוקף האיסור.
• מור"ם - מורנו הרב משה איסרליש.
• הבית חדש, רבי יואל סירקיש - (1561 - 1640) נחשב לאחד מחשובי האחרונים. ספרו המפורסם ביותר הוא פירושו על הארבעה טורים, הנקרא 'בית חדש' או ב"ח, ומודפס לרוב לצד דברי הטור מול פירוש 'בית יוסף'.

דיון

• מהו תוקף ההלכה של ר' יוסף קארו לדעת הרב משאש? על מה הוא מבסס את טענתו?
• אילו ערכים מתנגשים במקרה של מתן מזון לעני?
• כיצד יש להכריע במצב זה לדעתכם?

אוצר המכתבים לרב יוסף משאש (מקנס-חיפה, 1892-1974) חלק ג' מכתב אלף תתטו
הָכָא נָמִי דְכְּוָותֶא [=כך גם המקרה שלפנינו]: שכל הזמנת אורחים יש בה איזה סבה שיש בה מצוה, או משום הכנסת אורחים, או אהבת רעים, או גמול טובה, או שלום משפחה, או למען לא יזיקהו, או להשיג ממנו טובה, או באו לביתו בלא הזמנה שקשה מאוד לשלחם ריקם, וגם עוון גדול לזלזל בכבודם, וכמו שאמרו רז"ל [=רבותינו זיכרונם לבכרה]: אל תהי בז לכל אדם, וכן כל כיוצא בזה. ואם כן מאחר שבכל אופן יש צד מצוה קטנה או גדולה, וקשה מאוד לביישו, וקשה מאוד להוכיח [=להעמיד אדם על טעותו או להעיר לאורח שעליו לברך], ולאו כל אדם יודע להוכיח, ובכן יפה השתיקה, וגדול השלום, יקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ויתן לפניהם ויאכלו וישתו לבריאות. והמקום ברוך הוא יקבע לו שכר, ויערה על כל ישראל רוח ממרום לעבדו ולברך בשמו תמיד, אמן. ויש הרבה מה להאריך ואין צריך. והמקום ברוך הוא, ימי כל ישראל יאריך, בכל טוב סלה. אמן ואמן.

מושגים

• הרב יוסף משאש - (1974-1892)- נולד במכנס שבמרוקו. קיבל חינוך תורני, לצד לימוד מלאכות שונות: סופרות, תפירה ורקמה, צורפות, כריכת ספרים ותיקון שעונים. מגיל צעיר התבלטה גדלותו בתורה ובגיל שלושים הגיע לתלמסאן באליג'ריה שם שימש כרב הראשי, הדיין, השוחט, הדרשן והמנהיג הרוחני של הקהילה. לאחר מספר שנים חזר לעיר מולדתו וכיהן כחבר בבית הדין הגדול וכנשיא בית הדין. בשנת 1964 עלה לארץ וכעבור שנים אחדות התמנה לרב הראשי של חיפה. הרב משאש היה יוצר פורה, בעל ידע מקיף בתחומים שונים, פוסק הלכה נועז ובעל אישיות סוחפת.

דיון

• אילו ערכים גלומים במצוות הכנסת אורחים?
• מדוע לדעת הרב 'יפה השתיקה' במקרה שבו אדם חילוני מגיע להתארח?
• האם לדעתכם יש בפסיקה חדשנות או מסורתיות?
• מה השלכותיה של פסיקת הרב משאש? האם יש לה מחיר של פשרה וויתור, ומה המחיר של פסיקה הפוכה?
• אילו מקומות מפגש עלולים לעורר מתח בין חילונים לדתיים כיום?
• מה הן ההשלכות של פסיקת הרב משאש על ימינו?