הבל הבלים: קהלת ואלבר קאמי על (חוסר) משמעות החיים
הדף מאת: רועי הורן / בית מדרש אלול
כיצד ניתן להמשיך בחיים לאחר שהאדם נחשף ל'הבל' שבקיום האנושי? האם תפיסה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה המקראית הקלאסית? וכיצד עונה אלבר קאמי לקהלת? בשיעור זה נערוך היכרות קצרה עם קהלת ועם חוסר הנחת שהוא מעורר אצל חז"ל, ונפגיש אותו עם אלבר קאמי, הפילוסוף שהתמודד יותר מכול עם השאלה: מהי משמעות החיים בעולם שאיבד את הצדקת קיומו...
(א) דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. (ב) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. (ג) מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. (ה) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמו שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. (ו) הוֹלֵךְ אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים - שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. (ח) כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. (ט) מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (י) יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. (יא) אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה.

הסברים
  • לפנינו פסקת הפתיחה של קהלת, המשמשת גם כפרולוג לספר כולו. קהלת מכריז כי הכל 'הבל', אוויר היוצא מן הפה ופורח באוויר. אחר כך הוא מפרט את טענתו: כל ה'יסודות' של המציאות (אש, עפר, אוויר ורוח) למעשה נעים בלא הרף וללא תכלית, והעולם נשאר על כנו ללא שינוי וללא חידוש כלל. אין שום וקטור במציאות, הכל סטטי או מעגלי לחלוטין ומימלא - הכל הבל.
THE WORDs OF the Koheleth, the son of David, king in Jerusalem. Vanity of vanities, saith Koheleth; Vanity of vanities, all is vanity. What profit hath man of all his labour Wherein he laboureth under the sun? One generation passeth away, and another generation cometh; And the earth abideth for ever. The sun also ariseth, And the sun goeth down, And hasteth to his place where he ariseth. The wind goeth toward the south, And turneth about unto the north; It turneth about continually in its circuit, And the wind returneth again to its circuits. All the rivers run into the sea, Yet the sea is not full; Unto the place whither the rivers go, Thither they go again. All things toil to weariness; Man cannot utter it, The eye is not satisfied with seeing, Nor the ear filled with hearing. That which hath been is that which shall be, And that which hath been done is that which shall be done; And there is nothing new under the sun. Is there a thing whereof it is said: ‘See, this is new’?—it hath been already, in the ages which were before us. There is no remembrance of them of former times; neither shall there be any remembrance of them of latter times that are to come, among those that shall come after.
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע. (טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ - וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

הסברים
  • זהו מקור מקראי קלאסי, אחד מני רבים, המציג תמונת עולם אופטימית, בוטחת בעצמה, האוהבת את החיים, המצפה לגמול ומאמינה בגמול זה שאיננו הבל, אלא דבר ששווה לגמרי לחיות עבורו.
See, I have set before thee this day life and good, and death and evil, in that I command thee this day to love the LORD thy God, to walk in His ways, and to keep His commandments and His statutes and His ordinances; then thou shalt live and multiply, and the LORD thy God shall bless thee in the land whither thou goest in to possess it.
דיון
השוו בין תפיסת העולם שמייצג קהלת, לבין זו המוצגת בספר דברים, המשקפת את התפיסה הכללית המקראית. האם הן עולות בקנה אחד? מדוע לדעתכם נכלל ספר קהלת באסופה המקראית?
רבי שמעון בן מנסיא אומר: שיר השירים מטמאה את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש. וקהלת אינה מטמאה את הידים שאינה אלא מחכמתו של שלמה.

הסברים
  • זוהי דעתו של אחד התנאים, שיש להדגיש שלא נפסקה להלכה. אך זו היתה ככל הנראה דעה רווחת בחז"ל, וספר זה היה שנוי במחלוקת שנים רבות.
'מה יתרון לאדם' - אמר ר' בנימין בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטין לצד מינות. אמור: כל חכמתו של שלמה שבא לומר 'מה יתרון לאדם בכל עמלו', יכול אף בעמלה של תורה?!חזרו ואמרו: לא אמר 'בכל עמל', אלא 'בעמלו' - בעמלו אינו עמל, אבל עמל הוא בעמלה של תורה.
דיון
משני המקורות החז"ליים לעיל עולה אי נחת של חכמים מספר קהלת. ר' שמעון טוען שאין זה ספר תנ"כי כלל, ושהוא לא נכתב ברוח הקודש, ואילו המדרש מבקש להוציא את דברי קהלת מידי פשוטם כדי להתאימו לרוח המקראית המקובלת.

ואף על פי כן - כיצד יכולה התפיסה של קהלת הרואה בכול 'הבל', להלום את המחשבה הדתית? כיצד ניתן להצדיק את שילובו של ספר זה באסופה המקראית?
אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, עם עובד, 2000, עמודים 22,122
'הבל' החיים על פי אלבר קאמי
עמ' 22
לפעמים התפאורה מתמוטטת. קימה, חשמלית, ארבע שעות במשר או בבית החרושת, ארוחה, חשמלית, ארבע שעות עבודה, ארוחה, שינה, ושני, ושלישי, רביעי, חמישי, שישי, ושבת, בקצב אחיד, על פי רוב אנשים הולכים בדרך הזאת על נקלה. אבל יום אחד מתעורר ה"מדוע ולמה"? והכל מתחיל בליאות הזאת הרצופה תמיהה. "מתחיל" זה חשב. הליאות באה בסוף הפעולות של חיים מכאניים, אך היא מפעילה בו בזמן את התודעה. היא מעירה אותה וגורמת את ההמשך. וההמשך הוא שיבה בלתי מודעת אל השרשרת, או יקיצה מוחלטת.
בסוף היקיצה, באה במרוצת הזמן התוצאה: התאבדות או החלמה.

עמ' 122

סיזיפוס מעניין אותי באתנחתא קצרה זו, בשעת ירידתו. פנים המתייגעות בסמוך כל כך לאבן, הן כבר בעצמן אבן! אני רואה איש יורד בצעד כבד אך קצוב אל העינוי, שלעולם לא יראה את סופו. שעה זו, שהיא כנשימה, וסופה לחזור בוודאות כפי שיחזור אסונו, שעה זו היא שעת התודעה:
בכל רגע כזה, כשהוא נוטש את הפסגה וגולש לאט לאט אל מאורות האלים, הוא מתעלה על גורלו. הוא חזק מגוש הסלע שלו.
[...]
סיזיפוס מלמד אותנו את הנאמנות העילאית, השוללת את האלים ומרימה סלעים. גם הוא סבור, כי הכל טוב. עולם זה, שמעתה אין לו אדון, איננו נראה לו עקר או חסר ערך. כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינראלי של הר זה שטוף לילה כשלעצמו, הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא ליבו של אדם. עלינו לתאר לעצמינו את סיזיפוס מאושר.

הסברים
  • קאמי מנסה להתמודד עם ה'הבל' של החיים, עם השגרה, עם הבנאלי, עם תחושת הגורל הסוגר על האדם מכל עבר. לדעתו, התבוננות מעמיקה, רפלקסיה, מודעות חותכת ומדוייקת למצב, היא גאולתו של הסיזיפי, היא המנצחת את הגורל.
דיון
מהו פתרונו של קאמי להבל החיים? האם קהלת וקאמי מדברים על אותה תחושה קיומית? במה הם עשויים להסכים? האם לדעתכם פילוסוף מן המאות שלפני הספירה (קהלת) ופילוסוף מן המאה העשרים מתמודדים עם אותן הבעיות? האם האדם המאמין (קהלת) יכול לקבל את פתרונו של הכופר (קאמי)? התבוננו היטב בפסקה האחרונה. מהי התוספת שיש בה לעומת הפסקה שלפניה? האם יש כאן התקרבות של ה'כופר' אל תפיסת העולם האמונית?
דף הנחיות למנחה:
הבל הבלים אלול.doc