אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך א"ל לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי א"ל מי יימר א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו שדר עלוייהו לנירון קיסר כי קאתי שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (יחזקאל כה, יד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו' אמר קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה ר"מ שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר אתא צר עלה תלת שני הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא וחד אמר להו בדציבי ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר רב חסדא אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרו להו רבנן לא מסתייעא מילתא קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי והוה כפנא מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתה לשלוחה ואמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן אתא ואמר לה חיורתא ליכא גושקרא איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל אזדבן אתא ואמר לה גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעא ומתה קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח, נו) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה איכא דאמרי גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי וכי הוה בריא מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי והיינו דכתיב (יחזקאל ז, יט) כספם בחוצות ישליכו אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא
Abba Sikra, the head of the thugs of Jerusalem, was the son of Rabban Yochanan Ben Zakai's sister. [Rabban Yochanan] sent him [a message], "Come privately to me." He came. [Rabban Yochanan] said to him, "Until when will you do this and kill the world with famine." He said to him, "What should I do? Since, if I say anything to them, they will kill me." He said to him,"Show me a solution for me, that I should get out; maybe there will be a small salvation [from it]." He said to him, "Act as if you are sick, and have everyone come and ask about you; and [then] bring something putrid and have it lay with you and they will say that you have died. And have your students bring you out and no other men should bring you out, so that we don't become aware that you are light, since they know that a living person is lighter than a dead one." He did this. Rabbi Eliezer went in on one side and Rabbi Yehoshua went in on the other side. When they came to the opening, [the thug gate keepers] wanted to stab him. They said to them, "[The Romans] will say, 'they stabbed their rabbi.'" And [then] they wanted to jostle him. They said to them, "They will say, 'they jostled their rabbi.'" They opened the gate. He went out. He got there [and] said, "Peace to you, O king, peace to you, O king."
...He said to him, "I am leaving and I will send someone else, but ask something that I can give you." He said to him, "Give me Yavneh and her Sages..."
הדרן עלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכת מכות
Four sages, Rabban Gamaliel, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Joshua, and Rabbi Akiva, were traveling together. They came to Jerusalem, the once-teeming city, now laid utterly to waste. When they came to Mount Scopus, overlooking the city, they tore their clothes in grief. When they reached the Temple Mount, they saw a fox, running from the spot where the Holy of Holies had once stood. They all burst into tears, except for Rabbi Akiva, who laughed. The other sages said to him: “How can you laugh at this scene of such destruction?” He said to them: “Why do you weep?” They replied: “We weep, for the place which was once the Holy of Holies, which no outsider could enter, now is desolate, inhabited by wild beasts. How could we not weep?” Akiva said: “And that is why I laugh. I saw enacted before my eyes the terrible words of the prophet Uriah, ‘Zion is plowed over like a desolate field’. That gave me the faith to hope that I would see the fulfillment of the comforting words of the prophet Zechariah, “Once again the aged will rest in the broad avenues of Jerusalem.’ If our worst fears can come true, so too can our greatest hopes.” They said to him: “Akiva, you have comforted us.”
Rabbi Abba said in the name of Shmuel, For three years, the House of Hillel and the House of Shammai argued. One said, 'The halakha is like us,' and the other said, 'The halakha is like us.' A heavenly voice spoke: "These and these are the words of the living God, and the halakha is like the House of Hillel." A question was raised: Since the heavenly voice declared: "Both these and those are the words of the Living God," why was the halacha established to follow the opinion of Hillel? It is because the students of Hillel were kind and gracious. They taught their own ideas as well as the ideas from the students of Shammai. Not only for this reason, but they went so far as to teach Shammai's opinions first.
This is the “oven of Achnai.” What is Achnai? Said Rabbi Yehudah in the name of Shmuel: That they surrounded it with words [of debate] like an Achnai snake, and declared it impure. It was taught: On that day Rabbi Eliezer answered all the answers on earth and they did not accept it from him. He said, “If the law is like me, the carob tree will prove it”; the carob tree was uprooted from its place one hundred Amah, some say four hundred Amah. They said: “We do not bring proof from a carob tree.”... He went and said “If the law is like me the water channel will prove it”; the water channel flowed in reverse direction. They said: “We do not bring proof from a water channel.” He went and said “If the law is as I say the walls of the House of Study will prove it”; the walls of the House of Study inclined to fall. Rabbi Yehoshua protested at them, saying to them “If scholars defeat each other in the law, how does it better you?” They did not fall because of the honour of Rabbi Yehoshua and they did not straighten, because of the honour of Rabbi Eliezer, and they still incline and stand.... [Rabbi Eliezer] went and said, “If the law is like me, from Heaven they will prove it”; a heavenly voice came out and said, “What have you with Rabbi Eliezer, who the law is like him in every place?” Rabbi Yehoshua stood on his feet and said “[The Torah] is not in heaven,” (Deuteronomy 30:12). What does "[The Torah] is not in heaven" mean? Rabbi Yirmiyah said: “That the Torah was already given at Sinai, we do not pay attention to a heavenly voice, since You already wrote at Sinai in the Torah, “After the majority to incline,” (Exodus 23:2). Rabbi Natan met the prophet Elijah and said to him, “What did the Holy One Blessed be God do in that hour?” He said to him: “God smiled and said, “My children have defeated Me, My children have defeated Me.”
What were Akiva's beginnings?
It is said: Up to the age of forty, he had not yet studied a thing. One time, while standing by the mouth of a well in Lydda, he inquired, "Who hollowed out this stone?" and was told, "Akiva, haven't you read that 'water wears away stone' (Job 14:19)? - it was water falling upon it constantly, day after day."
At that, Rabbi Akiva asked himself: Is my mind harder than this stone? I will go and study at least one section of Torah. He went directly to a schoolhouse, and he and his son began reading from a child's tablet. Rabbi Akiva took hold of one end of the tablet, and his son of the other end. The teacher wrote down alef and get for him, and he learned them; alef to tav, and he learned them; the book of Leviticus, and he learned it. He went on studying until he learned the whole Torah.
Then he went and sat before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. "My masters," he said, "reveal the sense of Mishnah to me."
When they told him one halakhah, he went off to reason with himself. This alef, he wondered, what was it written for? That bet - what was it written for? This teaching - what was it uttered for? He kept coming back, kept inquiring of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, until he reduced his teachers to silence.
Pesikta deRav Kahane, Beshallach
Rabbi Yohanan was once sitting and expounding about how the waters became like a wall for Israel [at the time they miraculously passed through the Sea which had split open before them to permit their exodus from Egypt]. Rabbi Yohanan explained that the waters looked "like a lattice." However, just at that moment, Serah bat Asher looked down and said: I was there and they were not like that, but rather like lighted windows.