ואהבת לרעך כמוך

לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃

You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen. Love your fellow as yourself: I am the LORD.
ואהבת לרעך כמוך. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה (ספרא):
ואהבת לרעך כמוך THOU SHALT LOVE THY FELLOW MAN AS THYSELF —Rabbi Akiba said: “This is a fundamental principle of the Torah” (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 12; Talmud Yerushalmi Nedarim 9:3).

הרב ׳בן איש חי׳ (ש״ר מקץ ה) כתב בשם שער הכוונות, שיש לאדם לכוון קודם התפילה לקיים מצוות ״ואהבת לרעך כמוך״, ועל ידי זה תעלה תפילתו למעלה יחד עם תפילות כל ישראל. ולכאורה צריך להבין, איך התורה מצווה את האדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו במידה שווה (עיין רסב״ם פ״ו מהלכות דעות ה״ג), הרי יש בישראל גאונים וצדיקים ויש בינוניים ויש אנשים פשוטים, ואיך אפשר לאהוב את כולם במידה שוה?

התשובה לזה היא, שבאמת גם את גופו אין האדם אוהב במידה שווה, שהרי כשרוצים להכות את האדם כנגד ליבו, הוא יתגונן וישים את זרועותיו כנגד חזהו כדי שהמכה תבוא על זרועותיו ולא על ליבו. וכן כשירצו להכותו בראשו, יחפה עליו בידיו, כי אפילו שהוא אוהב את כל אבריו, בכל זאת ליבו וראשו יקרים לו מכל, כי הוא יודע שבהם תלוי כל חיותו.

כן הוא הדבר באהבת ישראל, התורה מצווה את האדם שאת הצדיקים וגדולי הדור יאהב כבבת עינו, שהרי הם ׳עיני העדה׳, ואת תלמידי החכמים יאהב כליבו וכראשו, ואת הבינוניים יאהב כידיו, ואת פשוטי העם - כרגליו. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיחוש אהבה כלפי כל אחד ואחד מישראל (גר״ע יוסף שליט״א).

אין עם ישראל כאומות העולם, שאומות העולם דומים לעדר, ועל ידי כולם יחד נהיה עדר, אבל כל אחד בפני עצמו אינו נחשב כלל, שהרי כולם יתפקדו גם בלעדיו, משא״כ בני ישראל הם ערבים זה לזה, ויש לדמותם לשעון וכיוצ״ב, שכל חלק וחלק בשעון הוא חשוב כי בלעדיו לא יעבוד השעון. ואם כן, כשהחבר עושה לי רעה, עלי להתבונן ולהבין שחבירי אינו אלא כמקל המכה, שלא המקל מכה אלא האוחז בו. כך לא החבר מכה אלא הקב״ ה סובב שכך יהיה לי על פי מעשי. וכתב בספר תומר דבורה (פרק א), שכל אחד מישראל נמצא בתוך הזולת, ובכל אחד יש חלק אחד מחבירו, וכשחוטא האחד, פוגם הוא את עצמו ואת חלק בירו הנמצא בו, עכ״ד. ולפי״ז מדוקדקים דברי חז״ל שאמרו בגמ׳ ״כל ישראל ערבין זה בזה

אמת ליעקב

מצות אהבת ישראל - לאהב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמל על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה (שבת לא א) דעלך סני לחברך לא תעביד. ואמרו בספרא (קדושים ד יב) אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר, שהרבה מצות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו לא יגנב ממונו ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד, וכן כמה מצות אחרות תלויות בזה. ידוע [גלוי] הדבר לכל בן דעת.
The commandment of love of Israel: To love [with] love of the soul each one of Israel - meaning to say that we have compassion for an Israelite and for his money, [just] like a person has compassion for himself and for his [own] money; as it stated (Leviticus 19:18), "you shall love your neighbor as yourself." And they, may their memory be blessed, said (Shabbat 31a), "What is hateful to you, do not do to your fellow." And they said in Sifra, Kedoshim, Chapter 4:12, "Rabbi Akiva said, 'This is a great principle in the Torah'" - meaning to say that many commandments are dependent upon it. As one that loves his fellow like himself will not steal his money, have adultery with his wife, cheat his money from him nor hurt him from any angle. And so [too,] are there several other commandments dependent on this - the thing is well-known [revealed] to all who have intellect.
שרש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחברו, כן יעשה חברו בו, ובזה היה שלום בין הבריות.
The root of the commandment is well-known - as in the way that he acts to his fellow, so will his fellow act to him. And there will be peace among the creatures with this.
ודיני מצוה זו, כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חברו כמו שיתנהג האדם עצמו לשמר ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק. ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פ''ב ה''א) המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, והמתנהג עם חברו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט ג): ישראל אשר בך אתפאר.
And the laws of this commandment are included in the commandment, as the general principle of everything is that a man behave with his fellow in the way that a man behaves [with] himself - to guard his money and to distance all injury from him. And if he recounts things about him, he recounts them for praise, and he relate to his honor; and he does not become honored through his disgrace - and as they, may their memory be blessed, said (Talmud Yerushalmi Chagigah 2:1), "One who is honored by the disgrace of his fellow has no share in the world to come, but one who treats his fellow with love, peace and neighborliness, seeks their benefit and is happy about their good, the verse states about him, 'Israel, about you will I be glorified' (Isaiah 49:3)."
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשמרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת בטל עשה זה מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו, כמו שמפרש במקומו.
And this commandment is practiced in every place and at all times. And one who transgresses it and is not careful about the money of his fellow, to guard it - and all the more so, if he injures him with money or caused him pain in any matter, volitionally - has violated this positive commandment; besides the liability that there is in it according to the matter in which he injured him, as is explained in its place.

ואהבת לרעך כמוך אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו. ובהיות שמכלל יראת האל יתברך היא שמירת החוקים כי אמנם השומרם למען לא יחטא לו לא יהיה זה אלא שכבר הכיר גדלו ושאין ראוי למרות את דברו ושכבר הכיר טובו וידע שלא יצוה אלא הראוי והטוב אף על פי שלא נתפרסם טעם המצוה, אמר:

There follows a general, all inclusive rule to be observed in relations towards one’s fellow, phrased as ואהבת לרעך כמוך, telling us to apply the same yardstick to our concern for our fellow that we would want applied to ourselves if we were in his shoes in similar situations.

ואהבת לרעך כמוך אם תעשה כן תאהבהו, והלמ״‎ד בו יתרה, דוגמא לכל חיל פרעה, לכל כליו תעשה נחשת. ד״‎א אינו אומר ואהבת לרעך כמוך. דאי אפשר לעשות כן אלא לרעך, פירוש ואהבת לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך. דעלך סני לחברך לא תעביד. וכן תפרש גבי והגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך.
.ואהבת לרעך כמוך, “if you (and everyone else) will practice this virtue you will contribute to peaceful relations between man and his fellow.” The prefix letter ל before the word רעך, “your fellowman,” is superfluous. Other examples of the Torah using such a letter ל as an unnecessary prefix can be found in Exodus 14,28: לכל חיל פרעה, “of the whole army of Pharaoh;” compare also Exodus 27,3: לכל כליו תעשה נחושת,” “all of its appurtenances you shall construct out of copper. An alternate interpretation: the Torah was careful not to write ואהבת רעך כמוך “love your fellowman as you love yourself,” as this is something impossible for human beings to do. It is however, possible to love things that belong to your fellow human being as much as you love the things that are your own. You are to put yourself mentally into the position of your fellow human being, and therefore not to do anything to him that you would not have others do to you. By the same token you should love as much to do favours for him as you would have others do favours for you. The same interpretation also applies to verse 34 in our chapter where we are asked to love the convert to Judaism כמוך, “just like yourself.”
ואהבת לרעך כמוך. ר"ל כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה לרעהו שהוא כל אדם, והוא, ראובן רוצה משמעון אהובו שיתנהג עמו כאוהב נאמן בכל הדברים, וחושב בלבו אלה הדברים והאופנים שראוי לו לשמעון להתנהג עמי, א' שיאהב אותי באמת לא בזיוף, ב' שיתנהג בי כבוד תמיד כי כן ראוי להיות וכמאמר חז"ל, כבוד חברך כמורא רבך, ג' שידרש שלומי תמיד כי כן ראוי לרעים אהובים להיות בשלום תמיד ולדרוש איש בשלום רעהו, ד' שישתתף בצערי, ה' שיקבל אותי בסבר פנים יפות כשאבא לביתו, ו' שידון אותי לכף זכות בכל דבר, ז' שיתנדב בגופו באיזה טרחה קטנה בשבילי והוא ילוני בעמלו לפעמים בדבר שלא יעמל בו הרבה, ח' שיתנדב להושיע לי בדבר מועט מממונו לפעמים בעת שאצטרך בהלואה או במתנה דבר קטן ולא ימנע ממני שאלה אחת קטנה כדרך טוב איש חונן ומלוה, ט' שלא יתגאה עלי, והוא מסכים בשכלו וגומר בלבו עוד דברים רבים כאלה, אבל לא יסכים בשכלו ששמעון יתן לו כל הממון שלו וכל רכושו באהבתו אותו, זה לא ירצה ראובן מעמו ולא יחפוץ מאתו, כי הדעת לא יסבל זה והשכל לא יחייב כן; והנה כל האופנים במספרם כמשפטם אשר יחפץ לבב ראובן שיעשה לו שמעון אוהבו, אותן בעצמן צריך שיעשה ראובן לשמעון, ובזה הוא יוצא ידי חובת אהבת שמעון בשלמות גמור, לא שצריך למסור לשמעון כל ממונו וכל ביתו עם חדריו ועליותיו וכל רכושו באהבתו אותו, שהרי אין רוצה כזאת משמעון רעהו, וז"ש ואהבת לרעך כמוך כלומר האהבה לרעך יהיה בכל אותן האופנים, כמוך, כמו שאתה מבקש את האהבה מרעך. ומעתה לא יקשה בעיניך מה שנתקשו המפרשים ע"ז הפסוק איך תצוה התורה דבר שהוא נגד הטבע ואין האדם יכול לקיימו ? ולברוח מן המצר הזה ברחו ונפלו בדחוקים עמוקים, כי י"א כי כמוך על דרך הפלגה וגוזמא, וי"א כי כמוך בהנאה בדבר שאתה מקבל הנאה תתן לו, אם אתה אוהב סוס תן לו וכדומה לזה; ובאמת אין אנו צריכים אל הדחוקים האלו כי לא קשה מלת כמוך כלל, כי בזה תבאר לנו התורה כוונתה שתצוה על דבר שהוא דרך הטבע, ושכל אדם יוכל לקיימה, לא על דבר שהוא נגד הטבע ושאין אדם יוכל לקיימה (ס' הברית); אמנם לפ"ז המכוון במלת, כמוך. כמו אתה. (וויא דוא), ויחסר הנשוא שהיא בקשת האהבה, לכן נראה לי שבמלת כמוך נכלל גם כן הוראת החמוד והחשק אל הדבר, מענין כָמַה לך בשרי (תהלים ס"ו), ופי שנים בהוראת כמוך, וטעמו כמו שאתה תחמוד ותתאוה (וויא דוא זיא ווינשעסט):
ואהבת לרעך כמוך. א״א לפרש כמשמעו כידוע דחייך קודם לחיי חבירך אלא הרמב״ם פי׳ בהל׳ אבל פי״ד כמו שאתה חפץ מחברך. והדבר מובן שלא יסכל האדם שחבירו יאהבהו כמו נפש עצמו אלא בגדר הראוי לפי הקורבה וד״א. באותו אופן עליך לאהוב בני אדם. ולפי זה הפי׳ קאי בסמיכות לאזהרה הקודמת שכמו שאתה חפץ אם עשית רעה לאדם שלא ינקום ממך אלא יעבור על פשעך כך תנהג עם רעך כך יש לפרש הסמיכות לפי׳ הרמב״ם ומלשון הירושלמי למדתי פי׳ אחר להסמיכות. וז״ל הירושלמי נדרים פ״ט ה״ד כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך האיך עבידא הוי מקטע קופר ומחת סכינא לידיה תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך רע״א זה כלל גדול בתורה. פי׳ שהנקימה בחבירו דומה לאדם שמחתך בשר ולא נזהר היד שאוחז הסכין והכה בסכינו על ידו השנית אם תעלה עה״ד לחזור ולהכות את היד החותך ולנקום בה כך ואהבת לרעך כמוך אחר לא תקום וגו׳ שאע״ג שחיי עצמו וטובתו קודם לשל חבירו מכ״מ ה״ה כמו האדם בעצמו שאע״ג שאין ראוי לאיזה אבר להכות אבר השני מכ״מ אם כבר הכה אין לנקום מהאבר המכה כך אין לנקום מחבירו אחר שכבר הזיק אותך וה״ה כמוך שכל ישראל נפש אחת. וע׳ מש״כ בס׳ דברים ל״ב ט׳ בביאור יעקב חבל נחלתו ובספר בראשית מ״ט כ״ד:
ר' נפתלי הרץ ויזל (בתוך "הבאור"):
אם כוונת הפסוק שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו, יפלא מאד, שיצוונו על דבר שאינו בכח שום נפש, ואי אפשר שיאהב האדם את זולתו, וביותר איש נכרי לו, כאשר אוהב את עצמו, גם אין לצוות על אהבה ושנאה שאין האדם מושל עליהן, ועוד: אם כן צריך שיתאבל על צרה של זולתו, מעל צרת נפשו, וחייו אינם חיים, שאין לך שעה שלא יראה ולא ישמע בצרת אחר... ואומר אני, שאין מילת "כמוך" בלשון הקודש כולל כוונה זו, אלא "כמוך" פירושו: הדומה לך, כמו (בראשית מ"ד) "כי כמוך כפרעה" – דומה אתה במעלתך למעלת פרעה; (בראשית מ"א ל"ט) "אין נבון וחכם כמוך" – שוה לך ודומה לך; וכן כולם. וכן כאן פירושו "ואהבת לרעך" שהוא כמוך – שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלוקים, והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכולם נבראים בצלם. על זה אמר ר' עקיבא (ספרא שם) "זה כלל גדול בתורה". ור' עקיבא עצמו שנה כלל זה: (אבות ג' י"ד) "חביב אדם שנברא בצלם". ועוד: אם גם עכשיו מרשיע, נברא בדמות אלוקים בממשלה ובבחירה, ויוכל לבחור בטוב, ואם כן – סתם הכתוב ולא פירש קצב (=מלשון קצבה) אהבה זו. ובא הלל הזקן ופירש: "מה דעלך סני לחברך לא תעביד", שעל כל פנים לא תעשה לו דבר, שאם יעשנה לך תצטער; וזה אמת ברור שאסור לך לצער או לבזות שום אדם צדיק או רשע... ואילו היה פירוש "כמוך" שתאהבנו כעצמך, מלבד שלא נצטרך לפירושו של הלל, כבר מעט וחלטין בדבריו כוונת המאמר. ואולם המליצה בלשון הקודש על האוהב זולתו מאהבת עצמו היא "אוהבו כנפשו", כמו שנאמר באהבת דוד ויונתן (שמואל א' י"ח א') "ויאהבו יונתן כנפשו" ואמר (שם כ' י"ז) "כי אהבת נפשו אהבו". ומה פלא יש באהבת דוד ויונתן שאמר עליה דוד בקינתו: (שמואל ב' א') "נפלאתה אהבתך לי" אם כל ישראל חייב לאהוב רעו כנפשו. אבל עיקר פירושו כמו שאמרנו, שמאמר "ואהבת לרעך" נאמר סתם ונמסר לחכמים בעלי הקבלה. גם בעל הטעמים העמיד הטפחא תחת "לרעך", שאילו חיבר בנגינה "לרעך כמוך" יתפרש: רעך שהוא כמוך בצדק, בחכמה וכיוצא. לכן חבר בנגינה "ואהבת לרעך" שיאהב את כולם, והפריד מלת "כמוך", מעתה פירושו: שהוא אדם כמוך.
ר' משה בן-מנחם (בתוך "הבאור", תוספת אחרי דברי רנה"ו הנ"ל):
כל דבריו (=דברי ר' נפתלי הירץ ויזל הנ"ל) דברי חן ושכל טוב, ואשרי כל השומע לתוכחתו, אבל אין פשטות הכתובים מורה עליהם. ולדעתי שיעור הכתוב כך הוא: "לא תשנא..." הזהיר שלא לבד ישמר מעשות לרעהו כמעשה השונא להכותו, או לעשות לו רעה, כי אם אף בלבו לא ישנאהו, ומצאנו מידות ה' אף על מידות הנפש, כי גם הן מסורות לבחירה, וביד הנבון למשול עליהן בכח בינתו, כמו שציוה "לא תחמוד" (עיין מה שכתב עליו הראב"ע בביאור הדיבור הזה). וכן ציוה על האהבה בכמה מקומות, כמו אהבת הגר (עיין בפרקנו בפסוק ל"ד). וציוה "ואהבת לרעך כמוך": בכל מידות ודרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, במידות ודרכים ההם תאהב את אחיך, ואין הכתוב מדבר בכמות האהבה, כי אם באיכותה. וכדי להבין זה נקדים, שיש במדות הנפש איך וכמה, כגון האהבה: כי יתכן שיאהב האדם גם דבר שאין בו רוח חיים, ואולם אין איכות באהבה שוה; לא יאהב אדם את בהמתו כאשר יאהב את בנו, ולא את חפציו כאשר יאהב את אשתו, אף לא יאהב את כספו וזהבו כאשר יאהב את גפנו ותאנתו. ואף בדברים הדומים לענין איכות אהבה, יש הבדל בכמה, שהוא החוזק והחולשה. ויש שיאהב את בנו הקטן יותר מן הגדול, או יאהב סוסיו יותר מחמורו; ובכל מקום שאי אפשר להטיב לשני הדברים הנאהבים, יקדם הנאהב ביותר, וזהו היתרון בכמות ובמעלת האהבה. מעתה, מצות ה', שנאהב את רענו בכל דרכי האהבה אשר בהם נאהב את עצמנו, שהיא האהבה היותר נשגבה באיכות, ובכל מקום שלא תתנגד אהבת זולתנו לאהבת עצמנו על צד הצדק, מחוייבים אנו לעשות לזולתנו מה שהיינו עושים לטובתנו. ואולם כל זה לא ירחיק ההבדל בחוזק וחולשה, ואם כפי משפט הצדק לא נוכל להטיב לזולתנו מבלעדי שנזיק לעצמנו נזק בלתי ראוי, יתכן שתקדם אהבת עצמנו. והכלל: התורה לא התכוונה כאן אל כמות האהבה כי אל איכותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים, ואז תאהב לרעך בכל דרכי ההטבה שאתה מטיב לעצמך, לא לתועלת האוהב, כאשר יאהב האדם את חפציו וסגולותיו, כי אם לתועלת וטוב הנאהב, כאשר אתה אוהב את עצמך!
ד"ה לא תשנא את אחיך בלבבך: ...ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו. וטעם "ואהבת לרעך כמוך" – הפוכה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד: שכבר בא ר' עקיבא ולימד "חייך קודמים לחיי חברך". אלא, ציותה התורה שיאהב חברו בכל ענין, כאשר יאהב את נפשו, בכל הטוב; ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך" והשוה אותם במלת "לרעך", וכן (פסוק ל"ד) "ואהבת לו כמוך" דבר שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים, להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה; ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר וכבוד ונכסים ובדעת וחכמה ולא שישוה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה; ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה בזולת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחברו, כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה, ועל כן אמר ביונתן, "כי אהבת נפשו אהבו", בעבור שהסיר מידת הקנאה מלבו ואמר "כי אתה תמלוך על ישראל".
You shall not hate your brother in your heart: Since it is the way of haters to hide their hatred in their hearts, as it stated (Proverbs 26:24), "A hater makes his lips foreign," the verse mentioned what is common. And [then] it stated, "you shall surely rebuke your kinsman," [as] a separate commandment to teach him ethical reproofs. And "and you shall not carry sin for him" [is] that there will be guilt upon you if he sins and you had not reproved him. And the language of Onkelos inclines to this [understanding], as he says, "that you not receive liability for what is his" - that you do not receive punishment for his sin. And afterwards (Leviticus 19:18), it commanded that you love him. And behold, one who hates his neighbor transgresses a negative commandment and one who loves him, fulfills a positive commandment. And what is correct in my eyes is that "you shall surely rebuke your kinsman," is like "And Avraham rebuked Avimelekh" (Genesis 21:25). And the verse states, "You shall not hate your brother in your heart" in his doing to you that which is not like your will; but rather, rebuke him [by saying], "Why did you do like this to me." [Hence the meaning of] "And you shall not carry sin for him" [is] to cover up your hatred for him in your heart and not to tell him. As in your rebuking him, he will make amends with you or repent and admit his sin, and it will be atoned for him. And afterwards it warns that you not take revenge from him and not bear a grudge in your heart [about] what he did to you. As it is likely that he will not hate him but he will remember the sin in his heart. And therefore it warns him that he erase the crime and sin of his brother from his heart. And afterwards it commands him, "and you shall love your neighbor as yourself." The phrase "love your neighbor as yourself" is an exaggeration, since the heart of a person will not accept that he love his fellow as he loves himself. Moreover, Rabbi Akiva has already taught (Bava Metzia 62), "Your life comes before the life of your fellow." Rather, the Torah here enjoins us that one should love his neighbor with every item with which he loves himself, [to receive] every benefit [that he wish upon himself]. It is likely that this is the reason for the dative (literally, "to your neighbor") instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in "and you shall love to him as yourself" (Leviticus 19:34) regarding the convert - the understanding of which is to equalize the love of both of them in his mind. As sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, knowledge, and wisdom, he will not make him equal to him, but rather he will still desire in his heart a larger share of all the benefits. And [so] the Torah commanded that there not be this petty jealousy in his heart. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Samuel 20:17), it stated that Yonatan "loved him as his own soul," since he had removed all jealousy from his heart, and stated "and you shall rule over Israel, etc." (I Samuel 23:17). And our Rabbis have already explained the matter of vengeance and grudges (Sifra, Kedoshim Chapter 4 10-11), that it is with something that has no monetary liability [such as if he says], "Lend me your sickle, lend me your spade." As with something that his fellow has a monetary liability to him, such as with damages and similar to it, he is not obligated to leave him alone. Rather, he should make a claim against him in court and be paid by him, from the verse (Leviticus 24:19), "as he has done, so shall it be done to him." And when he pays that which he borrowed or which he stole, he himself is obligated to pay [it]. And all the more so with the matter of souls, that he take vengeance and a grudge through a court that instructs with the laws of the Torah, until he redeems the blood of his brother from his hand.
ואהבת לרעך כמוך - רעך הוא אם טוב [הוא], אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב: יראת ה' שנאת רע.
ואהבת לרעך כמוך, if he is truly your colleague, friend; however, if he is wicked you need not love him, as even G’d hates him as we know from Proverbs 8,13 יראת ה' שנאת רע, “to fear the Lord is to hate evil.” (compare Pessachim 113)
ואהבת לרעך כמוך: כל שאר עברות שבין אדם לחברו הם נתעבות מצד עצמן, חוץ מן הנקמה שהיא נראית כמשפט צדק, לפיכך אמר בה ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה לא תחפוץ שאחרים ינקמו ממך, כן לא תקח נקמה מרעך, אף על פי שבדין היתה נקמתך, וכן בכל ענין תאהב לרעך מה שתאהב לעצמך. ורמבמ"ן פירש תאהב את רעך בכל דרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, והשווי יהיה באיכות האהבה ולא בכמותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים וזה אמנם קרוב למדת סדום (שלי שלי ושל שלך), כי איך איטיב לחברי בלי שיבואני הפסד או טורח קל או כבד? כי בהכרח יש תמיד התנגדות בין הנאתי להנאת זולתי, ואי אפשר לי לתת פרוטה לחברי בלי שתחסר הפרוטה ההיא מכיסי.
All other transgressions against one's fellow man are objectively immoral, except for revenge, which seems like justice. Therefore, 'love your fellow as yourself.' Just like you don't want others to take revenge on you, so you should not take revenge on your fellow, even though you are in the right to take revenge. And so too in all other ways you should love your fellow as you love yourself. And Moses Mendelssohn interpreted it as "You shall love your fellow in all the ways of love that you love yourself," equal in quality of love and not in its quantity, whenever there is no conflict between two beloved things. However, that's similar to the trait of a Sodomite (what's mine is mine and what's yours is yours [Pirkei Avot 5:10]), for how can I benefit my fellow without causing myself loss or effort, light or heavy? For there will always be a conflict between my benefit and other people's benefit, and there is no way to give a perutah to my friend without losing a perutah from my pocket.

"ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.

"And you shall love your neighbor as yourself": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah. Ben Azzai says: (Bereshith 5:1) "This is the numeration of the generations of Adam" — This is an even greater principle.

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים. וּלְהוֹצִיא הַמֵּת. וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה. וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה. לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף. וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם הֲרֵי הֵן בִּכְלַל (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים. עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:
It is a rabbinic positive precept to visit the sick, comfort the mourners, escort the dead, dower the bride, accompany the [departing] guests — — as well as to cheer the bride and the groom, and to assist them in whatever they need. Even though all these precepts are of rabbinic origin, they are implied in the biblical verse: "You shall love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18); that is, whatever you would have others do to you, do to your brothers in Torah and precepts.
מצוה ואהבת (א) לרעך כמוך כללו של דבר דעלך סני לחברך לא תעביד כדאיתא במסכב׳ שבת [דף כ״א] ובירושלמי דנדרים [פ״ט] גר׳ מי שיושב ומחתך בשר והכה ידו בסכין וכי תחזור ידו ותכה ידו להנקם ודווקא לרעך שהוא רעך בתורה ובמצות אבל (ב) אדם רשע ואינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו [פסחים דף קי״ג] שנאמר יראת ה׳ שנאת רע ואומר הלא משנאיך ה׳ אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:

תנא דבי אליהו רבה כ"ו, ו'

כך אמר להם הקב"ה לישראל. בניי. כלום חיסרתי מכם. מה אני מבקש מכם. הא איני מבקש אלא כדי שתהיו אוהבין זה את זה. ותהיו מכבדין זה את זה. ותהיו יראין זה מזה.

Tana d'Bei Eliyahu Rabbah 26:6

This is what the Holy One said to Israel: My children, what do i seek from you? I seek no more than that you have love for one another, and respect for one another; and that you have reverence for one another