הגר

(א) וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ (ב) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי ה' מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ (ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ד) וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃ (ה) וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃ (ו) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃ (ז) וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ ה' עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃ (ח) וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃ (י) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה' אֶל־עָנְיֵֽךְ׃ (יב) וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃ (יג) וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־ה' הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃ (יד) עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃ (טו) וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃ (טז) וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ (ס)

(1) Now Sarai Abram’s wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. (2) And Sarai said unto Abram: ‘Behold now, the LORD hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.’ And Abram hearkened to the voice of Sarai. (3) And Sarai Abram’s wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. (4) And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. (5) And Sarai said unto Abram: ‘My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the LORD judge between me and thee.’ (6) But Abram said unto Sarai: ‘Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.’ And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. (7) And the angel of the LORD found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. (8) And he said: ‘Hagar, Sarai’s handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?’ And she said: ‘I flee from the face of my mistress Sarai.’ (9) And the angel of the LORD said unto her: ‘Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.’ (10) And the angel of the LORD said unto her: ‘I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude. (11) And the angel of the LORD said unto her: ‘Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because the LORD hath heard thy affliction. (12) And he shall be a wild *** of a man: his hand shall be against every man, and every man’s hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.’ (13) And she called the name of the LORD that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: ‘Have I even here seen Him that seeth Me?’ (14) Wherefore the well was called Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered. (15) And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, (16) And Abram was fourscore and six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.

חלק א

אמר ר"ש בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו. אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר, הה"ד (בראשית ט):ולה שפחה מצרית, ושמה הגר הא אגריך.

וַאֲמַרַת שָרַי לְאַבְרָם כָּל עוּלְבָּנִי מִינָךְ...חֲרָרִית אַמְתִי וִיהַבְתָּהּ לְמִשְׁכּוֹב בְּעִיטְפָךְ וַחֲמַת אֲרוּם עַבְרִית וְיִתְבַּז אִיקְרִי בְּאַנְפָּהָא וּכְדוּן יִתְגְלֵי קֳדָם יְיָ עוּלְבָּנִי וְיִפְרוֹס שְׁלָמֵיהּ בֵּינִי וּבֵינָךְ וְתִתְמְלֵי אַרְעָא מִינָן וְלָא נִצְטַרָךְ לִבְנָהָא דְהָגָר בְּרַת פַּרְעה בַּר נִמְרוֹד דְטַלְקָךְ לְאַתּוּנָא דְנוּרָא

And Sara said to Abram, All my affliction is from thee... I set free my handmaid, and gave her to lie in thy bosom; and she seeth that she hath conceived, and mine honour is despised before her. But now is my affliction manifest before the Lord, who will spread peace between me and thee, and the land shall be replenished from us, nor shall we need the help of the progeny of Hagar the daughter of Pharoh bar Nimrod, who threw thee into the furnace of fire.

חלק ב

ויבא אל הגר ותהר - רבי לוי בר חייתא אמר: מביאה ראשונה נתעברה. אמר רבי אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן?! אמר רבי תנחומא: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו, כמביאה שניה

'פירוש הריב"א על בראשית פרק ט"ז:ד

ויבא אל הגר ותהר פרש"י נתעברה מביאה ראשונה, וק' דאמרינן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, ותירץ הר"ר אלוקים דבדבר זה

חלק ג

כמה מלאכים נזדווגו לה? ר' יוסי בר חנינא אמר: חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך... אמר רבי חייא: בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים. מנוח אמר לאשתו (שופטים יג): מות נמות כי אלקים ראינו. והגר שפחת שרי רואה ה' מלאכים בזה אחר זה, ולא נתייראה מהם. אמר רבי חייא: ציפרנן של אבות, ולא כריסן של בנים. אמר רבי יצחק: (משלי לא) צופיה הליכות ביתה בני ביתו של אבינו אברהם צופים היו, והיתה רגילה בהם

'רש"ר הירש בראשית ט"ז:ז

וימצאה אולי בניגוד ל"ותברח". היא ברחה למדבר בתקוה, שאיש לא ימצאנה שם; ובייחוד קיוותה, שאיש ממכריה לא

ימצאנה אך מלאך ה' מצאה

וימצאה מלאך ה' מצא אותה מוכנת למדאות אלקים ובכן נראה לה

(1) 'וימצאה מלאך ה, the angel found her in a state of readiness to receive a Divine vision. As a result, he appeared to her.

על עין המים מתפללת כמו שבאר באמרו כי שמע ה' אל עניך

(2) על עין המים, she was engaged in prayer. Compare Pessachim 11 where the words of the angel in verse 11 כי שמע ה' אל עניך "for the Lord has heard your affliction" are understood as referring to Hagar's prayer prior to her receiving this vision.

ותקרא שם ה' הנה קריאת שם ה' היא התפלה אשר בה שבחו של הקב''ה במחשבת המתפלל או בדבריו כאמרם ז''ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל כי בזה יכוין המתפלל לקל ית' כענין שויתי ה' לנגדי תמיד וכן קראתי שמך ה' וכן ושמואל בקוראי שמו וכן כי שם ה' אקרא. אמר א''כ שכאשר התפללה סדרה שבח הקל ית' שדבר אליה באמרה אתה קל ראי. אתה קל של ראייה בכל מקום לא בביתו של אברהם בלבד כאמרם ז''ל כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה

(1) 'ותקרא שם ה, the meaning of the words ותקרא שם ה', is prayer. It refers to the kind of prayer in which one praises the Lord, or thanks Him. This prayer may be offered silently, in one's mind or with words. The source for this definition is found in Berachot 32: "as a rule a person should first address G'd by praising Him, before beginning to pray." [to tell G'd of his requests from Hi. Ed.] This thought is reflected in the inscription in most synagogues on the Holy Ark שויתי ה' לנגדי תמיד, "I am ever mindful of the Lord's presence" (Psalms 16,8) The word קרא for prayer is also found in Lamentations 3,55 קראתי שמך ה', "I have prayed to You o Lord," as well as in Psalms 79,6 ושמואל בקוראי שמו, "as well as the prophet Samuel who would pray (successfully) to Him." Also the well-known line כי שם ה' אקרא, (Deut. 32,3) is best translated as "for I will pray to the Lord," rather than as "I will proclaim the name of the Lord." Hagar's new insight, expressed by her saying אתה א-ל ראי, meant that whereas up until now she had assumed that revelations from G'd are confined to the house of Avram, she had now learned that G'd may reveal Himself in any location. This is in line with Baba Metzia 59 כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, that although the gates of prayer have largely remained shut since the destruction of the Temple, the prayer of people complaining (shedding tears) of being dealt with unfairly by their fellow human beings have not been closed.

חלק ד

ויקרא אברם שם וגו' אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל

'רבינו בחי על בראשית פרק ט"ז:א

ושמה הגר מבית פרעה נתנה לה ולכך נקראה הגר הא אגריך, כלומר הגר שכר על צניעותיך

חלק ה

דברי תורה: פרקי הגר וישמעאל מאמר א

יד. והנה כבר נתבאר לעיל באות ב' ששני דברים ראו פרעה והגר באותה שעה
האחד גודל מעלת בית שרה והשני את עומק החסרון בבית פרעה ובשתים

תיקנה הגר את עצמה כל ימי חייה

דברי תורה: פרקי הגר וישמעאל מאמר א

טו. ואף הקב"ה גמל לה בזה בדרכו מידה כנגד מידה כי לפי שתחילת ביאתה
תחת כנפי השכינה היתה בזכות ראייתה שראתה מעשיה הטובים של שרה אף
גודל מעלתה נזכר להדיא ברורה בענינה של הראייה שראתה מלאכים בבית
אברהם וחזרה וראתה אותם במדבר עד שתמהה על עצמה הגם הלום ראיתי
אחרי רואי

דברי תורה: פרקי הגר וישמעאל מאמר ו

יז. והנה שלש פעמים נזכר בפסוקים אלו כי הגר שפחה היא ונראה
ביאור הדברים כי בוה רמזה התורה מ"ט זכתה הגר להיות לאשה לאברהם
ולהוליד ממנו בן והיינו משו"ם שהיתה שפחת שרי וכבר נתבאר לעיל מאמר א'
כי היה הדבר מחמת שהכירד בגודל מעלת אברהם ושרה ואמרה מוטב להיות
שפחה בבית אברהם מלהיות גבירה בבית אחר
וע"כ החזיר לה הקב"ה מידה
כנגד מידה והפכה להיות כגבירה בבית אברהם

דברי תורה: פרקי הגר וישמעאל מאמר ב

ז. והטעם שחשבה כן מבוא לפי המתבאר שם שהטעם שאליעזר יצא מכלל
ארור לכלל ברוך הוא מפני ששרת אותו צדיק באמונה וע"כ אחר שראתה שרה
כי אף הגר שרתה אותה באכונה בטוחה היתה כי אף היא יצאה מכלל ארור
לכלל ברוך
ובפרט למבואר להלן אות טז כי אליעזר בנו של נמרוד היה וא"כ
למודה היא אותה משפחה שצ"י מסירת האבות את בניהם לביתו של אברהם
המה יוצאים בשימושם מכלל ארור לכלל ברוך