(ה) וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃
(א) טרם יהיה בארץ. כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט ל) כי טרם תיראון, עדין לא תיראון ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם:
טרם can not be caused.
But מטר can be...
(ג) כי לא המטיר. ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צרך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:
הכרת הטוב
(א) וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃ (ב) הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃ (ג) וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ד) וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃ (ה) לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(א) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. להכיר את חסדי הקדוש ברוך הוא ולדבק בו:
(ב) ואמרת אליו. שאינך כפוי טובה:
And we know that God's orientation from the beginning was to recognize the good.
The good, and the thing itself, do not exist without recognition. There can not be a continued realization of creation without a creature to recognize.
And it doesn't matter how much you have seen with your eyes, if there is not a heart to understand.
The first creation story has God recognizing - in the second, man is recognizing. The first creation story - v'eleh posel et harishonot - it's not that the first one disappears or is invalidated, it becomes the raw material of which the next level of creation is defined, the field of play, hidden. The nature of existence is the same, but the pattern has changed, the actors have changed. Instead of the hifil of God looking at it from the outside, it's the nifal of creation coming to realize.
The Rambam in the Moreh says you can't say anything about God, but then says he is the knower, the knowing and the known. Perhaps this is not saying anything about God, but expressing a being with.
תנו רבנן,(דברים ה, כה) מי יתן והיה לבבם זה להם אמר להן משה לישראל,כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל,מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר,תן אתה,כפויי טובה דכתיב,(במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל,בני כפויי טובה דכתיב,(בראשית ג, יב) האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל,אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר,(דברים כט, ד) ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכתיב,(דברים כט, ג) ולא נתן ה' לכם לב וגו'
כפויי טובה - אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:
כפויי טובה - לכך קראם כפויי טובה שלא רצו לומר אתה תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך:
Man doesn't want his independence impinged upon. Doesn't want any indication that he's not a independent entity. Doesn't want anyone doing anything to him.
And that orientation blinds me from seeing the good in anything. Only if I see myself as emerging from the all and interconnected with the all can I see the good.
If you are separate, then the good is an imposition. If you experience yourself as trapped inside, imposed of from outside, your experience is one of kafui tovah.
Recognizing the good of the rains requires recognition of the good.
If I only see the benefit to myself, not to others, then I end up as Esav. I see all the benefit to myself, and I want to pay it all back. I want to tithe salt, and give it all back to my father in honor. Pay back all debts.
But Bikkurim are a recognition of a reality that emerges, that I participate in. I'm not trying to pay anything back. Why the history lesson? I talk. I participate.
(א) אשר יהיה בימים ההם. אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא:
You have to see this Kohen as the perfect one for this moment. Reality has come to this moment.
There is no comparison.
Next week - the Gur Aryeh...