(17) And it came to pass, when she was having a hard time in her labor, that the mid-wife said to her: ‘Don't fear, because this also is a son for you.’ (18) And it happened, as her soul was leaving — for she was dying — that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin. (19) And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath—the same is Beit-lechem. (20) And Yaakov set up a matzevah (pillar) upon her grave; the same is the pillar of Rachel’s grave unto this day.
(טו) כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ (ס) (טז) כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־ה' וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ (יז) וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־ה' וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ (ס)
(14) Thus says Ad-nai: A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel is weeping for her children; she refuses to be comforted for her children, because they are not. (15) Thus says Ad-nai: Refrain your voice from weeping, and your eyes from tears, for you work shall be rewarded, says Ad-nai: they shall come back from the land of the enemy. (16) And there is hope for your future, says Ad-nai: And your children shall return to their own borders.
Why Rachel of all the avot and imahot gets to be heard?
(י) ותמת רחל ותקבר, בדרך אפרת היא בית לחם מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא, צפה יעקב אבינו, שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. הה"ד (שם): קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו':
"And Rachel died, and was buried in the way to Efrat, this is Beit-Lechem" What did Yaakov see that he buried Rachel in the way to Efrat? He had a prophetic vision that the exiles would in the future pass through there, therefore he buried her there, so she would ask for mercy for them - so it is written "A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel is weeping for her children ... Thus says Ad-nai: Refrain your voice from weeping... there is hope for your future, etc.
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (ירמיהו ל"א) 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' ', וכתיב (שם) 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'.
Eicha Rabbah Petichta 24
At that moment, the matriarch Rachel leaped before God and said: "Master of the Universe, it is known before You that Yaakov, Your servant, loved me very greatly, and worked for my father for seven years in order to marry me. And when those seven years were complete and the time came for my wedding to my husband, my father decided to replace me with my sister for my husband. This was exceedingly hard for me, for it was known to me; I told my husband of it and gave him a sign by which he would be able to distinguish me from my sister, so that my father would not be able to exchange me. Thereafter I regretted it and stifled my desire, and I had mercy on my sister, that she would not be shamed. In the evening, they exchanged my sister for me, and I gave my sister all the signs that I had given to my husband in order that he would believe that she was Rachel. Not only that - I climbed under the bed upon which he lay with my sister; he spoke with her and she remained silent, I answered him each and every time so that he would not recognize my sister by her voice. I performed kindness for her, and was not jealous of her, and I did not allow her to be shamed. And if I, a mere mortal, dust and ashes, was not jealous of my rival and did not allow her to be shamed and humiliated - what of You, living, eternal, merciful King: why are You jealous of idolatry, which has no substance to it? You have exiled my children and they have been killed by the sword, and their enemies have done with them as they please!"
Immediately God's mercy was aroused, and He said: "For you, Rachel, I shall return Israel to their place."
This is as it is written, "So says God: A voice is heard in Rama, it is the sound of bitter weeping, Rachel is weeping over her children, she refuses to be comforted for her children for they are gone." And it is written, "So says God: Withhold your voice from weeping and your eyes from their tears, for there is a reward for your act...," and it is written, "There is hope for your end, promises God, and the children will return to their borders."
(ב) ותקש בלדתה, היה לה קושי וצער גדול מהלידה עד שמתה ממנה. ויהיה ותקש פועל עומד אע"פ שהוא מן הדגש, או יהיה יוצא, ופירש כי הלידה קשתה וצערה אותה מאד:
(2) ותקש בלדתה, she endured great pain during her birthing. The word ותקש may be an intransitive mode of the verb in spite of the dagesh in the letter ת, or it may be in the transitive mode meaning that the pains caused her body to become rigid, interfering with the birthing process. At any rate, she suffered extreme pain.
(א) בן אוני. על שם מעשה דפלגש בגבעה שעתיד לצאת עד שם:
(1) בן אוני, “son of my sorrow;” she foresaw the tragedy involving the tribe of Benjamin in a civil war described in Judges chapters 19-21.
(ט) ובמדרש (ב"ר פב, י) מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת (בראשית לה, יט), אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם, וקברה שם כדי שתהא מבקשת רחמים על בניה. הדא הוא דכתיב (ר' ירמיה לא, יד-טז) "קול ברמה נשמע נהי וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם", עד כאן. ופירוש ענין זה כמו שבארו עוד במדרש (ב"ר עא, ב) "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד), ישראל נקראים על שם רחל, ולא על שם רחל, אלא על שם בנה "הבן יקיר לי אפרים" (שם שם יט). וזה המדרש יש לו טעם מופלג, כי האשה תקרא 'בית', כמו שאמר רבי יוסי (שבת קיח ע"ב) מעולם לא קראתי לאשתי 'אשתי', רק לאשתי 'ביתי'. ומפני כי רחל היא היתה עקרת הבית של יעקב, כמו שאמרו חז"ל (ב"ר עא, ב) שרחל היתה עקרת הבית. וכל מי שנקרא 'בית' כולל ומאחד הכל, כמו שהבית כולל הכל ומאחד כל אשר בתוכו. ולפיכך נקראו ישראל על שם רחל, מפני שהיא היתה עקרת הבית של יעקב. וכן נקרא ישראל על שם בנה, כמו שהיא היתה עיקר, גם כן בנה עיקר, ודבר זה ידוע מאד. ולפיכך אמר שנקברה רחל בדרך, שאם היתה נקברת רחל במערה, לא היה אצל ישראל, שהם בגלות שלהם, כח המקבץ והמאחד את ישראל בגלות שלהם. אבל נשאר בישראל כח המאחד את ישראל, רק שאינו בפעל רק בכח בלבד. ולכך רחל, שהיא כח המאחד את ישראל, שהרי כל ישראל נקראו על שמה, נקברה בדרך. ולכך מבקשת רחמים עד שיהיו ישראל מקובצים בארצם לגמרי. ואם לא נקברה רחל - שהיא עקרת הבית המקבץ את ישראל - בדרך, כבר נחלקו ישראל חס ושלום, ולא היה אצלם עוד כח מקבץ ומאסף את ישראל. והיינו שהשיב לה הקדוש ברוך הוא "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה", כי בזכות רחל - שהיא כח המקבץ ישראל - ישובו ישראל מגלותם. וזהו "ושבו בנים לגבולם", כי יש כח מאחד את ישראל בתוך גלותם, ובשביל אותו כח המאחד ישובו ישראל מגלותם. וזה מה שרצינו לבאר:
In the midrash…
To understand this, we need to see another midrash, in which it is stated that “Rachel is crying for her children (Jer 31:14) Israel is both called by the name of Rachel, and not called by the name of Rachel but by the name of her descendant, Efraim “Efraim is a dear child” (Jer. 31:19).
And regarding this midrash, there is an incredible explanation: a woman is called a ‘home’ as rabi Yosi would say (Shabbat 118b) ‘I never called my wife ‘wife’, but ‘home’. And Rachel was called home, as our rabbis say ‘Rachel was the childless one of the home’ (akeret habayit) of Yaakov – and whoever is called home includes and unites all, just as a home includes and unites all who are inside.And that is why Israel is called in her name, because she was the childless one of the home of Yaakov. And too Israel is called by the name of her descendant, because akeret also means yikar (center, main principle) and she was the center, as her child is the center, and this idea is well known. And this is why he (Yaakov/God/Torah) said that she was buried on the way, because if she was buried in a cave she wouldn’t be near Israel when they were in their exile, and she couldn’t be the force uniting and gathering in all of them in their exile. There was left strength to unite in Israel, but Israel does not function only by strength. And so therefore, Rachel, who is the uniting force, since all Israel is called in her name, was buried on the way. And therefore she asks for mercy until all Israel is completely gathered in their land.
And if Rachel, who is the childless of the home that gathers Israel, if she weren’t buried on the way, Israel would already be pieced apart, God forbid, and they wouldn’t have had any strength to unite and gather themselves. And this is why the Holy One of Blessing answered her “Refrain your voice from weeping, and your eyes from tears” because due to the merit of Rachel, who is the strength of gathering Israel, Israel will return to their borders. And this is “And your children shall return to their own borders” – there is a force that unites Israel in their exile, and because of that force Israel will return from their exile. And this is what we wanted to explain.
קול ברמה נשמע
רחל מוֹרפּוּרגוֹ
אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי
הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,
אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן
חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.
הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי
כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.
בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם
עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.
אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם
חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.
לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:
אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל
בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל
וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.
ישמחו השמים ותגל הארץ
ליל ראש חדש בול ה'תרט"ו.
A voice is heard in Ramah – Rachel Morpurgo
My God, my God, my redeeming rock,
Look, and see, and listen to my voice
I will cry, I will scream, and I will beg
Save, please, have mercy on the startled people
Agree to establish my tent
Because no one looks for me, no one helps me.
The children will return to their borders
Please, relent, please, the weight of their sins
Quickly, please, raise the leaders of the people
I will not cry any longer, because [there is] a merciful God
Even if He is delayed, I will have hope
That He will build his house with walls and fortress
And with a new song Rachel will be gladdened.
An Italian Hebrew poet, Rachel Morpurgo was part of the renaissance of Hebrew poetry and literature that began at the end of the eighteenth century.