רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הֲוָה מְסַיֵּים סִפְרָא דְאִיּוֹב אָמַר הָכִי סוֹף אָדָם לָמוּת וְסוֹף בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה וְהַכֹּל לְמִיתָה הֵם עוֹמְדִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹרָה וַעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ וְגָדֵל בְּשֵׁם טוֹב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ
When Rabbi Yoḥanan would conclude study of the book of Job, he said the following:
A person will ultimately die and an animal will ultimately be slaughtered, and all are destined for death. Therefore, death itself is not a cause for great anguish.
Rather, happy is he who grew up in Torah, whose labor is in Torah,
who gives pleasure to his Creator,
who grew up with a good name and who took leave of the world with a good name.
Such a person lived his life fully, and about him, Solomon said:
“A good name is better than fine oil, and the day of death than the day of one’s birth” (Ecclesiastes 7:1); one who was faultless in life reaches the day of his death on a higher level than he was at the outset.
A person will ultimately die and an animal will ultimately be slaughtered, and all are destined for death. Therefore, death itself is not a cause for great anguish.
Rather, happy is he who grew up in Torah, whose labor is in Torah,
who gives pleasure to his Creator,
who grew up with a good name and who took leave of the world with a good name.
Such a person lived his life fully, and about him, Solomon said:
“A good name is better than fine oil, and the day of death than the day of one’s birth” (Ecclesiastes 7:1); one who was faultless in life reaches the day of his death on a higher level than he was at the outset.
סדרא תנינא
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם. שֶׁמֶן טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים, וְשֵׁם טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וּמַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּתִים וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לה): וַיַּעַל וַיִּגְהַר עַל הַיֶּלֶד וגו'. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְנִדּוֹחַ, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וְיָצְאוּ הֵם שְׂרוּפִין, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם מֵתִים וְיָצְאוּ חַיִּים, נָדָב וַאֲבִיהוּא, נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וּמֵתוּ, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִכְנְסוּ לְאַתּוּן נוּרָא וְיָצְאוּ חַיִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וגו'.
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם. שֶׁמֶן טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים, וְשֵׁם טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וּמַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּתִים וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לה): וַיַּעַל וַיִּגְהַר עַל הַיֶּלֶד וגו'. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְנִדּוֹחַ, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וְיָצְאוּ הֵם שְׂרוּפִין, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם מֵתִים וְיָצְאוּ חַיִּים, נָדָב וַאֲבִיהוּא, נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וּמֵתוּ, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִכְנְסוּ לְאַתּוּן נוּרָא וְיָצְאוּ חַיִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וגו'.
נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃
Repute is preferable to great wealth,Grace is better than silver and gold.
לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃
Your ointments yield a sweet fragrance, Your name is like finest oil— Therefore do maidens love you.
תניא היה ר' מאיר אומר מאי דכתיב (קהלת ז, ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו מאי והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דספד יספדוניה דקבר יקברוניה דידל ידלוניה דלואי ילווניה דטען יטענוניה:
Similarly, it is taught in a baraita: Rabbi Meir used to say: What is the meaning of that which is written: “It is better to go to a house of mourning than to go to a house of feasting, since that is the end of all men, and the living will take it to heart” (Ecclesiastes 7:2)? What does “and the living will take it to heart” mean? It means that they will take matters relating to death to heart, realizing that they too will eventually die. He who eulogizes others, people will eulogize him; he who buries someone, people will bury him; he who lifts others to bring them to burial, people will similarly lift him to bring him to burial; he who escorts others out for burial, people will similarly escort him; he who carries others, others will carry him. Therefore, one who does not come to a house of mourning to comfort the bereaved will himself not be treated with proper dignity when he dies.
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, לָמָּה שֶׁלֵּב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂמְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. דָּבָר אַחֵר, טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, מוּטָב לָלֶכֶת לְמִדָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֵּרָעוֹן, מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ פֵּרָעוֹן. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים, מִמִּדָּה שֶׁאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּחַיִּים. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה נוֹהֶגֶת בָּעֲשִׁירִים וּבָעֲנִיִּים, מִמִּדָּה שֶׁאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּעֲשִׁירִים. מוּטָב לֵילֵךְ בְּמִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פִּיּוּס, מִמִּדָּה שֶׁאֵין בָּהּ פִּיּוּס.
טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק. מִי שֶׁרוֹדֶפֶת מִדַּת הַדִּין אַחֲרָיו, אַל יִצְטַעֵר. טוֹב הָיָה לָהֶם לְדוֹר הַמַּבּוּל אִם הֶרְאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים זְעוּמוֹת עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחַק עִמָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לָהֶם קִימְעָא רוֹעַ פָּנִים, הָיוּ חוֹזְרִים לְמוּטָב. טוֹב הָיָה לַאֲדוֹנִיָּהוּ אִם עֲצָבוֹ אָבִיו עַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה, מִשְּׂחוֹק שֶׁהֶרְאָה לוֹ וּבְסוֹף נֶהֱרַג עָלָיו:
Better vexation than levity. If one is pursued by the [Divine] standard of justice, he should not be depressed.10Alternatively, “better vexation stemming from levity,” i.e., when a situation calls for vexation [e.g., a teacher with his student], it should be only an appearance on the outside of anger, but not an emotional, true feeling, of anger. In the words of the Mesilas Yeshorim [Chapter 11] “any anger shown should be anger of the face and not anger of the heart.” It would have been better for the generation of the flood if the Holy One, Blessed Is He, had showed them an angry countenance because of their sins, rather than the laughter that He laughed with them, for had He shown them a slight expression of displeasure, they would have returned to [do] good.11See Maseches Shabbos 30b. It would have been better for Adoniyahu had his father caused him grief for every sin that he committed, rather than the laughter that he showed him, and for which he was ultimately killed.
לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ צֵא וְהָבֵא לִי חֵפֶץ טוֹב, אָמַר לוֹ וּמֵהֵיכָן אֲנִי מוֹצֵא חֵפֶץ טוֹב, אָמַר לוֹ מִשֶּׁתִּמְצָא רֹב בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים, שָׁם חֵפֶץ טוֹב.
כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם. כְּשֶׁהַכְּסִיל מְקַנְתֵּר אֶת הֶחָכָם, מְעַרְבֵּב דַּעְתּוֹ, וְגַם הוּא נִכְשָׁל. דָּתָן וַאֲבִירָם קִנְתְּרוּ אֶת משֶׁה, לוֹמַר: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְגוֹ'", וִיְעִרְבְּבוּהוּ וְאִבְּדוּ אֶת לִבּוֹ, וְגָרְמוּ לוֹ שֶׁהִקְפִּיד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר, "וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ", וְנֶעֱנַשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהֱשִׁיבוֹ, "עַתָּה תִרְאֶה", וְלֹא תִרְאֶה בְמִלְחֶמֶת ל"א מְלָכִים:
For quarreling makes the wise foolish. When the fool provokes the wise person, he confuses his thoughts, and he too, stumbles. Dasan and Aviram taunted Moshe, by saying, “may Adonoy look down upon you and judge, etc.,”19Shemos 5:21. and they confused him and caused his wisdom to depart and to speak in anger20A wise person should distance himself from being involved in discussion with fools because it will cause his own wisdom to suffer. (Metsudas Dovid) against the Holy One, Blessed Is He, and he said, “and You did not save Your people,”21Ibid. Verse 23. and he was punished for this matter, when He replied to him, “now you will see,”22Ibid. 6:1. but you will not see the war of the thirty-one kings.
לֵב מַתָּנָה. לֵב חָכְמָה, שֶׁהִיא מַתָּנָה לְאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה":
And a gift [corrupts] the heart. The heart of wisdom, which is a gift to man,23I.e., the provocation by the wicked, causes the wise to forfeit their wisdom, which is God‘s gift to man. as it is stated, “For Adonoy gives wisdom.”24Mishlei 2:6.
עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דילמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה אמר ליה נפשך הצלת
The Gemara relates: Ulla, on his ascent to Eretz Yisrael, had two residents of Ḥozai join him. Because of a brawl between them, one arose and slaughtered the other. The assailant said to Ulla: Did I act properly? He said to him: Yes, and open the place of the slaughter, i.e., cut it more so that he will die faster. When Ulla came before Rabbi Yoḥanan, Ulla said to him: Perhaps, Heaven forbid, I strengthened the hands of sinners by commending him, although I did so merely because I was afraid that he would kill me. He said to him: You saved yourself by doing so, as it is permitted for one to say words like this in order to save his own life.
קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב אמר ליה ההוא שעתא
With regard to the narrative itself, Rabbi Yoḥanan wondered: Now, it is written in the passage of curses: “But the Lord shall give you there a trembling heart” (Deuteronomy 28:65) and this is written with regard to Babylonia, because in the exile an individual possesses a trembling and angry heart. How is it possible that in Eretz Yisrael a person can get so angry as to murder another? Ulla said to him: At that moment when the incident occurred
לא עברינן ירדנא
we had not yet crossed the Jordan River, and we were still outside of Eretz Yisrael. Therefore, the curse of a heart of anger was relevant.
אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו רבי ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טיפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חימה רב פשע
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).
ואומר (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר (קהלת ז, י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה:
And it further says: “And you shall come to the priests, the Levites, and to the judge who shall be in those days” (Deuteronomy 17:9). But can it enter your mind that a person can go to a judge that is not alive in his days? What, then, is the meaning of the phrase “in those days”? It teaches that you need to go only to the judge in one’s days, i.e., he is authorized to judge and decide matters. And it also says: “Do not say: How was it that the former days were better than these? For it is not out of wisdom that you inquire concerning this” (Ecclesiastes 7:10). Instead, one must accept the rulings of the leaders of his generation.
איני והא אמרו ליה רבנן לר' אבא בר זבדא נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו אי זכאי הוו לי מקמייתא התם דחוי קא מדחי להו לרבנן דר' אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא
The Gemara challenges the mishna’s statement that if one did not have children after ten years he should marry a different woman. Is that so? Didn’t the Sages say to Rabbi Abba bar Zavda: Marry a woman and have children, and he said to them: If I had merited, I would already have children from my first wife? This indicates that there is no obligation to remarry if one did not have children with his first wife. The Gemara answers: There, Rabbi Abba bar Zavda was merely putting the Rabbis off with an excuse, as the real reason why he would not marry was because Rabbi Abba bar Zavda became impotent from Rav Huna’s discourse. Rav Huna’s students would hold back from relieving themselves until his lengthy sermons were finished, which caused them to become sterile.
רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי (קהלת ז, יב) החכמה תחיה בעליה:
The Gemara similarly relates that Rav Giddel became impotent from Rav Huna’s discourse, Rav Ḥelbo became impotent from Rav Huna’s discourse, and Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s discourse. The Gemara relates: Rav Aḥa bar Ya’akov was afflicted by suskhinta, a disease caused by holding back from urinating. They suspended him from the cedar column that supported the study hall, and a substance that was as green as a palm leaf emerged from him, and he was healed. Rav Aḥa bar Ya’akov said: We were sixty elders present at the time, and they all became impotent from Rav Huna’s discourse, aside from me, as I fulfilled with regard to myself the verse: “Wisdom preserves the life of he who has it” (Ecclesiastes 7:12). I used the above cure to avoid becoming impotent.
מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃
A twisted thing that cannot be made straight, A lack that cannot be made good.
ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז, טז) אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א כב, יח) סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז, יז) אל תרשע הרבה
And he further reasoned: If the men have sinned, in what way have the animals sinned? Why, then, should the Amalekites’ livestock be destroyed? And if the adults have sinned, in what way have the children sinned? A Divine Voice then came forth and said to him: “Do not be overly righteous” (Ecclesiastes 7:16). That is to say: Do not be more merciful than the Creator Himself, Who has commanded you to do this, for to do so would not be an indication of righteousness but of weakness. At a later time, when Saul said to Doeg: “Turn around and strike down the priests, and Doeg the Edomite turned around and struck down the priests, and he killed on that day eighty-five men who wore the linen ephod, and he struck Nob the city of priests by the sword, man and woman alike, infants and sucklings alike, oxen and donkeys and sheep, by the sword” (I Samuel 22:18–19), a Divine Voice came forth and said to him: “Do not be overly wicked” (Ecclesiastes 7:17).
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגוֹ'. אֱחוֹז בְּצֶדֶק וּבְרֶשַׁע. אִם אָמַר הַנָּבִיא הַצַּדִיק דָּבָר שֶׁהוּא דוֹמֶה לְךָ לְרֶשַׁע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לְפַקְפֵק בּוֹ:
It is best to take hold of one, etc. Grasp both, righteousness and wickedness. If the righteous prophet told you something that appears to you as being evil, e.g., what Shmuel said to Shaul, let it not be taken lightly by you to doubt it.
יֵצֵא אֶת כֻּלָּם. יְדֵי שְׁנֵיהֶם, יְקַיֵּם הַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע כְּהִלְכָתָן:
Will discharge his duty to both. Both of them, to preserve the righteousness and the wickedness according to their rule.
אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו למה אתה משחק אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה
§ Rabba bar bar Ḥana says: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. Rabbi Eliezer said to them: There is intense wrath in the world, and it is due to that wrath of the Holy One, Blessed be He, Who is angry at His world, that I am suffering from these afflictions. His students began to cry due to their teacher’s suffering, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: Why are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And for what reason are you crying? They said to him: Is it possible that Rabbi Eliezer, who is as much an exemplar of Torah as a Torah scroll, is afflicted with pain and we will not cry?
אמר להן לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו (קהלת ז, כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
Rabbi Akiva said to them: It is for that reason that I am laughing. As long as I would see for my teacher that neither does his wine ferment and spoil, nor is his flax stricken, nor does his oil spoil, nor does his honey turn rancid, I would say to myself: Perhaps, Heaven forfend, my teacher has already received his world in reward for the mitzvot that he fulfilled, and will not receive a reward in the World-to-Come. But now that I see my teacher overcome with suffering, I am happy. He is receiving punishment in this world for the few transgressions that he might have committed, ensuring that he will receive a complete reward in the World-to-Come. Rabbi Eliezer said to him: Akiva, have I failed to fulfill any portion of the entire Torah? Rabbi Akiva said to him, you taught us, our teacher: “For there is not a righteous man upon earth who does good and sins not” (Ecclesiastes 7:20).