(א) שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ (ב) עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם ה' עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (ג) אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ׃ (ד) הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) ה' שֹׁמְרֶ֑ךָ ה' צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃ (ו) יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃ (ז) ה' יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ח) ה' יִשְׁמָר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
(1) A song for ascents. I turn my eyes to the mountains; from where will my help come? (2) My help comes from the LORD, maker of heaven and earth. (3) He will not let your foot give way; your guardian will not slumber; (4) See, the guardian of Israel neither slumbers nor sleeps! (5) The LORD is your guardian, the LORD is your protection at your right hand. (6) By day the sun will not strike you, nor the moon by night. (7) The LORD will guard you from all harm; He will guard your life. (8) The LORD will guard your going and coming now and forever.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (תהלים קכא, א): שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הַהוֹרִים לְמַלְפָנַי וְלִמְעַבְּדָנַי. (תהלים קכא, א): מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִים וגו', וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גָּדוּד שִׁלְּחוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שִׁלַּח עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁעָמַד עֵשָׂו וּנְטָלָהּ מִמֶּנּוּ. חָזַר וְאָמַר מָה אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, חַס וְשָׁלוֹם, לֵית אֲנָא מוֹבֵד סִבְרִי מִן בָּרְיִי, אֶלָּא (תהלים קכא, ב): עֶזְרִי מֵעִם ה'. (תהלים קכא, ג): אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ, (תהלים קכא, ה): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וגו', (תהלים קכא, ז): ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן. (תהלים קכא, ז): יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. (תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ. היינו שהשי"ת הציב שהאדם יעבוד את השי"ת כפי כוחו ואח"כ יושיע לו השי"ת מצדו, ואם האדם מצדו משתדל בכל כוחו ומכיר שאין לו שום ישועה מצדו וצועק ומתפלל מאין יבוא עזרי, יתבונן מזה שקרובה ישועת השי"ת לבוא, וזה אשא עיני אל ההרים היינו הכוחות שלו ומתפלל וצועק מאין יבוא עזרי אז קרובה ישועת השי"ת לבוא, לכן נסמך לזה תיכף עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו'. דוד אמר שיר למעלות משנתת עלינו מעלה זו אין אנו יורדין משיושיענו ממלכות עשו שוב אין אנו יורדין עוד לשעבוד מלכות. שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וגו'. אומרים ישראל להקב"ה אנו נאמר לך שירה על אותה מעלה שהעליתנו מן המלכות. לכך נאמר שיר למעלות אשא עיני וגו'. מהו אל ההרים יום שיבוא הקב"ה בדין וישראל מסתכלין באבות שידברו עליהם זכות ואין אב שימלט את בנו ואין איש שימלט את אחיו מאותה צרה ביום הדין באותה שעה נושאים עיניהם לאביהם שבשמים ואומרים (ישעיה סג טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגו'. שנאמר עזרי מעם ה' וגו'. אמר הקב"ה אתם יודעים מי עוזר אתכם עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך. מהו אל יתן בשעה שימוטו הכל לגיהנם אתם אינכם מוטים. וכן אמר הכתוב (דברים לב לה) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. כשתמוט רגלם של רשעים אותה שעה אינכם מטים שנאמר (שמואל-א ב ט) רגלי חסידיו ישמור. וכתיב (תהלים סו ח) ברכו עמים אלקינו. על איזה דבר אתם מברכין השם נפשנו בחיים וגו'. הנה לא ינום ולא יישן. וכי יש שינה למעלה חלילה לא שינה ולא ישיבה יש למעלה. כך אמר הכתוב (דניאל ד י) חזא הוית בחזוי ליליא וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית. וכתיב (שם יד) בגזרת עירין פתגמא. הא מכאן שאין שינה למעלה. אלא מה אל ינום שומרך אלו הצרות הבאות על ישראל בעולם הזה כביכול הקב"ה עושה כן וכן אסף אמר (תהלים מד כד) עורה למה תישן ה'. והנביאים מתנבאים ובוכים ואומרים (שם קלז ה) אם אשכחך ירושלים וגו'. ולא כן היה צריך לומר אלא אמר להם הקב"ה בכיתם אתם אף אני בוכה עמכם. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. אמר הקב"ה איני יכול לשכח אתכם. וכן הוא אומר על ידי ישעיהו (ישעיה מט טו) התשכח אשה עולה וגו'. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. לא על ציון בכו שנאמר בזכרנו את ציון. בשבילה אומר (תהלים קלז ו) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. מהו תדבק היכן הוא מזכיר עומד בתפלה חייב להזכיר את ירושלם שנאמר לירושלים עירך ברחמים תשוב. בברכת המזון חייב לומר בונה ירושלם. בנביא מזכיר אותה. לכך נאמר אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. זה אפר שנותנין בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם. לכך נאמר אם לא אעלה וגו'. זכור ה'' לבני אדום וגו'. ולמה אדום אדום החריבה והלא בבל החריבה תחלה ולמה הוא אומר (שם) זכור ה' לבני אדום. אלא שנתנבא שהבית נבנה ואדום מחרבת אותו. לכך נאמר זכור ה' וגו'. אמר לו הקב"ה ומה אזכור. אמר לו זכור ה' יום שנכנס בן אחותו של טיטוס בבית המקדש וחרבו שלופה בידו והיה מוליך ומביא אותה עד שיצאת מלאה דם ויצא הוא משבח ואמר עצמו הרג. (ישעיה סד יא) העל אלה תתאפק ה' וגו'. אם לא בשבילנו זכור בשבילך. (תהלים עד כב) זכור חרפתך מני נבל. לכך נאמר זכור ה' לבני אדום. אמר לו הקב"ה ולי אתם אומרים אני איני שוכח אתה זכור שנאמר (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. שאדם ששכח עצמו אינו מבקש לזכור. משל למלך שהיה מולך מלכותו קיימת כיון שחלה אין מלכותו קיימת. כך אמר הקב"ה אתם בגלות כמו חולה כביכול אין מלכותי מלכות קיימת. אימתי אני מלך כשתעבור הגלות והמלכות שלה מן העולם שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וגו'. דבר אחר זכור ה' לבני אדום וגו'. אמר לו תחת יום אחד אני מביא עליהם עשרה ימים של צרה. וכן הוא אומר (יואל ב א) תקעו שופר בציון וגו' כי בא יום ה'. (שם א טז) כי קרוב יום ה' וגו'. (עמוס ה יח) למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור וגו'. כל הימים האלה אני מביא עליהם ימים של צרה תחת יום אחד שהביאו עליהם. לכך נאמר את יום ירושלים האומרים ערו ערו וגו'. אי שוטה כך היית עושה גנב נכנס לגנוב או חיל נכנס למדינה שמא מחפשים עד התהום לא מלפניהם נוטלין והולכין ואת לא עשית כן אלא אמרת ערו ערו וגו'. אף אני כך משלם לך שנאמר (עובדיה א ו) איך נחפשו עשו וגו'. ואומר (ירמיה מט י) אני חפשתי את עשו גליתי מסתוריו. אמר ליה הקב"ה שוטים אדם נכנס לכרם ואוכל עד שישבע ולוקט ויוצא לו שמא אמר הוא אלקוט עלילותיה של גפן ואתה לקחת עד העוללות ואף אני משלם לך כך שנאמר (עובדיה א ה) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וגו'. לכך נאמר ערו ערו וגו'. בת בבל השדודה וגו'. למה קרא את אדום בת בבל. בבל החריבה הבית ואדום החריבה הבית מה שעשתה זו עשתה זו. לכך נאמר בת בבל. אמר לה הקב"ה (תהלים קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. מהו לנו. אמר להם הקב"ה לי ולהם גמלת יחד ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות אלא לי ולהם גמלת. לכך נאמר (שם ט) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אמר הקב"ה עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי. ולא שמענו שבחרבן הבית נפצו את עולליהם של ישראל שמענו שיצאו בקולרין ששרפו את הבית ושכבו עם הנשים. ושנפצו העוללים לא שמענו. אלא כך אמר הקב"ה כשם שעשו כך אני עושה להם (נחום ג ט-י) פוט ולובים היו בעזרתך. גם היא לגולה וגו'. (שם יא) גם את תשתכרי וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. אמר הקב"ה כשם שנפצת את עוללי שהמליכוני תחלה עליהם ואמרו (שמות טו יח) ה' ימלוך וגו'. שנאמר (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. לא פחות ולא יותר. בנוהג שבעולם אם יכה אדם בנו של אפרכוס או של מלך נוטלין את ראשו ושורפין אותו או צולבין אותו. אבל הקב"ה אינו כן אלא (ישעיה נט יח) כעל גמולות כעל ישלם. לכך נאמר את גמולך וגו'. וכן יש בספר ירמיהו (איכה ג סד) תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם. וכתיב (תהלים כח ד) תן להם כפעלם וגו' כמעשה וגו'. וכתיב (שם י ב) יתפשו במזימות זו חשבו. מהו חשבו אמרו לכו ונכחידם מגוי וגו'. אתה כן עשה להם שנאמר (איכה ג סו) תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. אמר הקב"ה וכן אני עושה להם שנאמר (עובדיה א יח) לא יהיה שריד לבית עשו וגו'. אמרו לו הרי פרעת מאדום ומבבל לא תפרע. אמר ליה עכשיו אני נפרע שנאמר (ירמיה נא כד) ושלמתי לבבל וליושבי כשדים את כל רעתם: