צאת הכוכבים נשף ומיל בראשונים ובגר"א
1 א
(טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
(16) God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars. (17) And God set them in the expanse of the sky to shine upon the earth, (18) to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good.
2 ב

ולמשול. יום התורה משעת צאת השמש עד בואה והלילה מעת ראות הכוכבים וצדקו האומרים ע''פ שלשה עדי' ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה [80 דק'] שיראה כמו אור בעבים וכן הבקר אור קודם זריחת השמש ובצאת אור השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך

"and to rule" - the day of the Torah is from the hour that the sun rises until its setting, and the night is from the time of seeing the stars, and they were correct who said: at the word of three witnesses. Know, that the time that the sun become darkened is evening, [continuing] until one and a third hours, when a semblance of light can be seen in the clouds, and likewise morning - light before the [actual] shining of the sun. With the emergence of the light of the sun in the day and the light of the moon at night, [people] will distinguish between light and darkness.
3 ג
(ו) וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃
(6) You shall keep watch over it until the fourteenth day of this month; and all the assembled congregation of the Israelites shall slaughter it at twilight.
4 ד

(א) ... (ב) בין הערבים. מלה קשה. ... וכבר פירשתי בספר השם הנכבד כי שמים מגזרת שם ישר נכח עמו. רמז לשני מקומות והנה יש לנו שני ערבים האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ. והשני ביאת אורו הנראה בעבים. והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה [80 דק']. אז [אחרי צאת כל הכוכבים] יבא בעל קרי אל המחנה וידליק אהרן את הנרות אמר הגאון רב סעדיה ז''ל מדת מזבח העולה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב. ובמדת הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מועטים שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו. והנה בימי יאשיהו שהיו ישראל מועטים לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו לזרקם לשעה ושליש שעה [80 דק']. ואף כי בהיות כל השבטים בארצם. והנה היתה קבלה שיחלו לשחוט מהרגע שיתברר לאדם כי השמש נטה לצד מערב. והזכיר הכתוב בין הערבים שרוב הפסחים אז היו נשחטים שם. והוא סוף הזמן שלא יעבור עד עריבת אור השמש

5 ה

[האבן עזרא הבין ש-"בין הערבים" להלכה הוא משקיעת כדור השמש עד צאת כל הכוכבים. ועדיין לא נזכר "בין השמשות," אבל כנראה הוא סמוך לצאת כל הכוכבים לשיטת האבן עזרא — אם אפילו נלמוד שיש דבר כזה בכלל. ולגבי זריקת הדם נלמוד עוד לקמן.]

6 ו

(ה) בין הערבים. שומע אני עם דמדומי חמה (תלמוד לומר בערב (דברים טז). אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר כבא השמש. אי כבא השמש ובשלת ואכלת – תלמוד לומר מועד צאתך. הפסיק הענין ובשלת ואכלת משחשכה. ר' אומר) הרי הוא אומר שם תזבח את הפסח בערב. שומע אני כשמועו – תלמוד לומר מועד צאתך ממצרים. אימתי יצאו (אלו) [ישראל] ממצרים, משש שעות ולמעלה. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' (שמות יב). ר' נתן אומר מנין (ראיה) לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. קדשו עליה מלחמה. קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו). רבי שמעון בן יוחאי אומר, בא הכתוב להשית ראשון אחרון ואחרון ראשון. מועד צאתך ממצרים לשחיטתו. כבוא השמש לצלייתו. בערב לאכילתו. בן בתירא אומר, בין הערבים [בין שני הערבים] (שחטהו – תן ערב לשחיטתו תן ערב לאכילתו).

(5) "ben ha'arbayim": I might think that this means at morning twilight. It is, therefore, written (Devarim 16:6) "There shall you slaughter the Pesach in the evening." I might think that this is to be taken literally. It is, therefore, written (Ibid.) "at the time that you departed from Egypt." When was that? At midday, viz. (Exodus 12:41) "And it was in the middle of the day … that they left Egypt." R. Nathan says: Whence is it derived that "ben ha'arbayim" signifies midday? Even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 6:4) "Prepare for battle against her. Arise and let us go up at noon (midday). Woe unto us for the day is declining, for the shadows of evening go forth!" R. Shimon b. Yochai says: The verse comes to apply the first (activity) to the last (time mentioned in the verse) and the last, to the first, viz.: "the time of your departing," to its slaughtering; "at sundown," to its roasting; "in the evening," to its eating. Ben Betheira says (Exodus 12:6) "ben ha'arbayim" [lit., "between the evenings"]: Slaughter it between the two evenings, (the "evening" of the day [i.e., after midday] and the "evening" preceding the night).

7 ז

[חז"ל הבינו שפשוטו של מקרא של "בין הערבים" משמע נשף (twilight), ואפילו נשף הבוקר במשמע! למסקנא, על ידי קבלה שבידיהם, הבינו שאפשר לקיים "בין הערבים" מחצות היום, ואין לעשות ב-"חשכה". וזה בעיקר כמו שפירש האבן עזרא.]

8 ח

[הגמ' ילמוד עניינים שייכים לסיפור של יצאית לוט מסדום והלכו לצוער]

9 ט

(א) וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃ (ב) וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין׃ (ג) וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃

(1) The two angels arrived in Sodom in the evening, as Lot was sitting in the gate of Sodom. When Lot saw them, he rose to greet them and, bowing low with his face to the ground, (2) he said, “Please, my lords, turn aside to your servant’s house to spend the night, and bathe your feet; then you may be on your way early.” But they said, “No, we will spend the night in the square.” (3) But he urged them strongly, so they turned his way and entered his house. He prepared a feast for them and baked unleavened bread, and they ate.
10 י

["המלאכים" —בה"א הידיעה— משמע שכבר דבר הכתוב עליהם]

11 יא

(יב) וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם׃ (יג) כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ׃ (יד) וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר ׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו ׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃ (טו) וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃

(12) Then the men said to Lot, “Whom else have you here? Sons-in-law, your sons and daughters, or anyone else that you have in the city—bring them out of the place. (13) For we are about to destroy this place; because the outcry against them before the LORD has become so great that the LORD has sent us to destroy it.” (14) So Lot went out and spoke to his sons-in-law, who had married his daughters, and said, “Up, get out of this place, for the LORD is about to destroy the city.” But he seemed to his sons-in-law as one who jests. (15) As dawn broke, the angels urged Lot on, saying, “Up, take your wife and your two remaining daughters, lest you be swept away because of the iniquity of the city.”
12 יב

[האנשים = המלאכים = שתים מה-"אנשים" שבקרו את אברהם]

13 יג

(יח) וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי׃ (יט) הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֮ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי׃ (כ) הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣יא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי׃ (כא) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (כב) מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃ (כג) הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה׃ (כד) וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ (כה) וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה׃

(18) But Lot said to them, “Oh no, my lord! (19) You have been so gracious to your servant, and have already shown me so much kindness in order to save my life; but I cannot flee to the hills, lest the disaster overtake me and I die. (20) Look, that town there is near enough to flee to; it is such a little place! Let me flee there—it is such a little place—and let my life be saved.” (21) He replied, “Very well, I will grant you this favor too, and I will not annihilate the town of which you have spoken. (22) Hurry, flee there, for I cannot do anything until you arrive there.” Hence the town came to be called Zoar. (23) As the sun rose upon the earth and Lot entered Zoar, (24) the LORD rained upon Sodom and Gomorrah sulfurous fire from the LORD out of heaven. (25) He annihilated those cities and the entire Plain, and all the inhabitants of the cities and the vegetation of the ground.
14 יד

(ב) שאילה מתי נהפכה סדום. תשובה בששה עשר בניסן. "כעת חיה" [שכתוב לגבי אברהם] בפסח ...

15 טו

[יש להעיר שחז"ל (רש"י על בר' יט:ג, וגם משמע מפסיקתא רבתי ו, מדרש תנחומה וירא יז:ג, ובראשית רבה מח:יב לגבי אברהם, ויותר מפורש במדרש לקח טוב בראשית יט:כא:ב) הבינו שהסיפור קרה בזמן פסח, שהוא זמן קרוב ל-equinox, שהוא תקופה שבה רואים שהזמן שבין נץ כדור השמש ("sunrise") עד שקיעת כדור השמש ("sunset") הוא שוה בשעות שוות לזמן שבין שקיעת כדור השמש עד נץ כדור השמש (של הבוקר הבא).]

16 טז

מתני׳ איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ אמר ליה רבי יוסי לפיכך נקוד על ה׳ לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ: גמ׳ אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין פשו לה תלתין חמיסר מצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא עולא לטעמיה דאמר עולא אי זה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין מנא לן דכתיב "וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים" וגו׳ וכתיב "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" ואמר רבי חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין

MISHNA: What is the definition of a distant journey that exempts one from observing the first Pesaḥ? Anywhere from the city of Modi’im and beyond, and from anywhere located an equal distance from Jerusalem and beyond in every direction; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: From the threshold of the Temple courtyard and beyond is considered a distant journey;therefore, anyone located outside the courtyard at the time that the Paschal lamb is slaughtered is exempt from observing the first Pesaḥ. Rabbi Yosei said to him: Therefore, the word is dotted over the letter heh in the word “distant [reḥoka]” to say that the meaning of the word should be qualified: It should be understood that it is not because he is really distant; rather, it includes anyone located from the threshold of the Temple courtyard and beyond. GEMARA: Ulla said: The distance from the city of Modi’im to Jerusalem is fifteen mil. He held like this following opinion that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: How far can an average person walk on an average day? One can walk ten parasangs [parsaot], which are forty mil. This is divided in the following way: From dawn until sunrise one can walk a distance of five mil, and from sunset until the emergence of the stars one can walk another five mil. There are thirty mil remaining that one can walk in a day: Fifteen from the morning until midday, and fifteen from midday until evening. The Gemara explains that Ulla conforms to his standard line of reasoning below, as Ulla said: What is the definition of a distant journey? It is any distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple by the earliest time of the slaughter of the Paschal lamb. The obligation to slaughter the Paschal lamb begins at noon; therefore, if one is a distance of fifteen mil from the Temple in the morning, he will not be able to arrive there before the time that the offering may be slaughtered. The Gemara addresses the previously mentioned discussion: The Master said that from dawn until sunrise one can walk a distance of five mil. From where do we derive this? As it is written: “And when the morning arose, the angels hastened Lot, saying: Arise, take your wife and your two daughters that are here, lest you be swept away in the iniquity of the city” (Genesis 19:15), and it is written: “The sun was risen upon the earth when Lot came to Zoar” (Genesis 19:23). Therefore, the distance between Sodom and Zoar is the distance one can walk between dawn and sunrise, and Rabbi Ḥanina said: I myself saw that place, and it is a distance of five mil. This serves as a biblical proof that one can walk five mil between dawn and sunrise.
17 יז

אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי חדא גמרא וחדא סברא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום מיתיבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תיובתא דרבא תיובתא דעולא תיובתא לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן אמר לך אנא ביממא הוא דאמרי ורבנן הוא דקא טעו דקא חשבן דקדמא וחשוכא לימא תיהוי תיובתא דרבי חנינא לא "ויאיצו" שאני

The discussion above pertaining to the distance that an average person can walk in a day is based on the assumption that he walks five mil between dawn and sunrise. The Gemara brings support for this assumption. Rava said: The size of the world is six thousand parasangs, and the thickness of the firmament is one thousand parasangs. One of these measurements with regard to the size of the world is a tradition, and one of the measurements is based upon Rava’s own reasoning. The Gemara explains: Rava holds like that statement which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: How far can an average person walk in a day? One can walk ten parasangs, which are forty mil. This is explained: From dawn until sunrise one can walk a distance of five mil; from sunset until the emergence of the stars one can walk another five mil. Therefore, it is found that the thickness of the firmament is one-sixth of the distance that the sun travels during the day. Between sunrise and sunset, the sun travels a distance of six thousand parasangs during the amount of time an average person can walk thirty mil. During the dawn and twilight periods in the morning and evening, when the sun passes through the thickness of the firmament, an average person can walk five mil, which is one-sixth of the distance he can walk between sunrise and sunset. Consequently, during dawn and twilight the sun must also travel one-sixth of the distance it travels between sunrise and sunset, i.e., one thousand parasangs, which is the thickness of the firmament. The Gemara raises an objection from the following baraita: Rabbi Yehuda says: The thickness of the firmament is only one-tenth of the distance that the sun travels during the day. Know that this is true because how far can an average person walk in a day between dawn and the emergence of the stars? One can walk ten parasangs, which are forty mil, and from dawn until sunrise one can walk only four mil, which are one parasang. Therefore, it is found that the thickness of the firmament is only one-tenth of the distance that the sun travels during the day. This is a refutation of the opinion of Rava. Similarly, it is a refutation of the opinion of Ulla, who holds that an average person can walk fifteen mil in half a day, whereas Rabbi Yehuda holds that the average person can walk sixteen mil in half a day. The Gemara concludes: It is indeed a conclusive refutation. The Gemara suggests: Let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rabba bar bar Ḥana, citing Rabbi Yoḥanan, with regard to how far an average person can walk in a day. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan could have said to you: I am speaking about the total distance that an average person can walk in an entire day, but I never specified the distance one can walk during different parts of the day. And it was the Sages Ulla and Rava who erred in interpreting my opinion by saying that one can walk five mil and not four during each intermediate period, because when they calculated five mil before sunrise and after sunset they included the distance walked by people who set out earlier in the morning, before dawn, and by those who continued walking after nightfall. The Gemara suggests: Let us say it is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ḥanina, who proved from biblical verses that the distance from Sodom to Zoar is five mil. The angels and Lot walked that distance between dawn and sunrise, which implies that it is only four mil. The Gemara responds: No, that verse states: “The angels hastened Lot,” which indicates that they traveled very quickly. Therefore, hastened is different; because they hurried, they traveled five mil in the time one would normally walk four mil.
18 יח

[ונראה לי שלמסקנא "דרך רחוקה" צריך להיות 16 מיל, ולא 15

כי איתותב הא דעולא בשיעור הנשף של 5 מיל

אבל לא איתותב הא דעולא שדרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה.]

19 יט

(א) בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד כו': ... או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה [24 דק'] משעות ההשויה:

20 כ

[וזה השיעור של 24 דק' למיל שייך אם משערים 12 שעות שוות ל-30 מיל מנץ עד שקיעת כדור השמש. אבל זה רק שייך אם הנשפים הם 5 מיל כל אחד, וכעולא לגמרי!?]

21 כא

(ט) מִי שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עִם עֲלִיַּת הַשָּׁמֶשׁ חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ פָּחוֹת מִזֶּה אֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲצוֹת כְּשֶׁיְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בְּנַחַת. ... :

22 כב

[וזה השיעור של 15 מיל משמע שיש 30 מיל מנץ עד שקיעת כדור השמש ועוד 5 מיל לשתי הנשפים — סך הכל 40 מיל. ונראה שהרמב"ם המשיך בשיטתו שכתב בפירוש המשנה. ואז הרמב"ם פוסק להלכה ששיעור מיל הוא 24 דק' בכל מקום! וחוץ מפה ובפירוש המשנה פסחים ג:ב הרמב"ם לא נתן אפילו רמז לשיעור מיל, ורק כתב כאילו זה פשוט לנו, אע"ג שכתוב בגמ' פסחים (בנוסח שלנו, לפחות) ששיעור הנשף הוא רק 4 מיל, ולפי חשבון הרמב"ם היינו פוסקים ששיעור מיל הוא 22.5 דק'! (12 שעות ל-32 מיל)]

23 כג

[ועוד עדיין אינו נזכר "בין השמשות" והיתי חושב עד עכשיו שאין דבר כזה, אלא מיד עם צאת כל הכוכבים לילה הוא, ולפני כן הרי הוא יום גמור!]

24 כד

אלא מעתה ולחשך קרא לילה [למחשיך ובא קרא לילה] הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא

The Gemara raises a difficulty with this interpretation: However, if it is so that Rava’s interpretation of this phrase is correct, the following phrase: “And the darkness [ḥoshekh] He called night” (Genesis 1:5), should be interpreted in a similar fashion: That which was becoming darker and darker He called night, so that immediately after sunset it would be considered nighttime. But don’t we maintain that until the stars come out it is not nighttime? We are forced to say that ḥoshekh literally means darkness, and similarly, or in the first part of the verse literally means light.
25 כה

מיתיבי ויקרא אלהים לאור יום אלמא אור יממא הוא הכי קאמר למאיר ובא קראו יום אלא מעתה ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא

The Gemara raises an objection: “And God called the or Day, and the darkness He called Night” (Genesis 1:5). Apparently, or is day. The Gemara rejects this proof as well. This is what the verse is saying: God called the advancing light Day. As stated previously, the word or can also be a verb; in this context, God called the beginning of that which eventually brightens, Day. The Gemara challenges this explanation: However, if that is so, the continuation of the verse, “and the darkness He called Night,” should be understood to mean: He called the advancing darkness Night, even before it is actually dark. However, this cannot be the correct interpretation of the verse, as we maintain it is day until the emergence of the stars. Since the stars emerge only after the sky begins to darken, the advancing evening cannot be defined as part of the night.
26 כו

[הייתי חושב שכנראה מפורש שאין זמן "ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה" וכל מקום שאני רואה "בין השמשות" פירושו לזמן של "בין הערביים" שהוא ודאי יום בסוף היום.

למשל כשאני לומד שבת לג: הזקן רץ והדסים בידו ב-"בין השמשות" ורבי שמעון לא אמר לו שזה הזמן כבר ספק שבת (אי נמי, איך הלכו חוץ לתחום או לתוך התחום בספק ליל שבת)

או למשל במשנה אבות ה:ו "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת" הפירוש שלא היה אפילו ספק לילה, אלא רק סוף היום. זה מה שהייתי חושב, אבל...]

27 כז

[זה אי אפשר לומר מתוך כמה מאמרי חז"ל —אפילו מזמן התנאים— שמשמעם שיש משהוא שנקרא "בין השמשות", ומשמע שאם אני עומד בתוך זה הזמן הרי אני בספק לאיזה יום אני עומד בו: האם עכשיו זה "היום" או כבר עכשיו זה "למחר".

ויש הרבה מקומות: שבת יט:ה (ספק דאורייתא לחומרא), דמאי א:ד (ספק דרבנן לקולה), כריתות ד:ב (ספק איזה יום זה עכשיו ,ויש להעיר שרבי יוסי אומר שאי אפשר לעשות אפילו מלאכה אחת בביה"ש), נדה ו:יד (משמע קצת שביה"ש רק ספק של חסרון ידיעה אצל האישה), זבים א:ו (ספק דאור' לחומרא ולחומרא, עיין רע"ב), תוספתא שבת ב:ח (ספק אם "הערב שמש", וכנראה כלל אר"ש בן אלעזר שסתם לאו מותר בביה"ש!), תוספתא כריתות ב:י (לפי רבי יוסי אין שום מלאכה —אפילו מכה בפטיש ממש— אפשר לעשות בתוך זמן ביה"ש), תוספתא זבים א:ד (רבי יוסי כן סובר שביה"ש זמן ספק הוא), ספרא ויקרא דבורא דחובה יב:ג (משמע שהוא ספק חסרון ידיעה), ספרא תזריע פרשת יולדת א:ה (משמע שהוא ספק חסרון ידיעה), מכילתא דרבי ישמעאל לה:ב:ב (חסרון ידיעה)]

28 כח

[אבל עדיין אפשר לומר שענין "בין השמשות" הוא בעיקר נשמע לחז"ל (ולפחות לרובם) כחסרון ידיעה של איזה אנשים מסכנים שלא הצליחו לדעת איזה יום זה עכשיו מפני שקשה לפעמים לדקדק מתי סיים הנשף והתחיל הלילה ולזה ההוה אמינא בודאות כל הנשף דינו יום גמור ומיד מתחיל הלילה.

ואם נאמר שיש איזה זמן מסוים שקוראים לו "בין השמשות" יש לשאול "מי הוא זה ואי-זה הוא" עליו?!]

29 כט
תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה רבי נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו
The Sages taught a baraita which discusses the range of problems that arise with regard to the twilight period. Twilight is a period of uncertainty. It is uncertain whether it consists of both day and night, it is uncertain whether it is completely day, and it is uncertain whether it is completely night. Therefore, the Sages impose the stringencies of both days upon it. If there is a stringency that applies on either of the days, one is obligated to adhere to it during the twilight period. Nevertheless, the definition of twilight is uncertain. And what is twilight? From when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun. If the lower segment of the sky has lost its color, and the upper segment has not yet lost its color, that is the twilight period. If the upper segment has lost its color, and its color equals that of the lower one, it is night; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya says: The duration of the twilight period is the time it takes for a person to walk half a mil after the sun sets. Rabbi Yosei says: Twilight does not last for a quantifiable period of time; rather, it is like the blink of an eye: This, night, enters and that, day, leaves, and it is impossible to calculate it due to its brevity.
30 ל

[הנה המקור שיש מחז"ל (או שנלמוד מזה שכל הזמן עד עכשיו לא ידענו שכולם מסכימים לזה) שסברו שיש זמן מסוים שדינו תלוי בספק. אבל עדיין יש קצת ספק במקומו בדיוק של הזמן של ספק.]

31 לא
הא גופה קשיא אמרת איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה הוא והדר תנא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ואזדו לטעמייהו דאיתמר שיעור בין השמשות בכמה אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל שלשה חלקי מיל מאי שלשה חלקי מיל אילימא תלתא פלגי מילא נימא מיל ומחצה אלא תלתא תילתי מילא נימא מיל אלא תלתא ריבעי מילא ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל שני חלקי מיל מאי שני חלקי מיל אילימא תרי פלגי מילא לימא מיל ואלא תרי רבעי מילא לימא חצי מיל אלא
The Gemara comments on the baraita cited by the Gemara. This baraita is itself difficult, self-contradictory. Initially you said, what is twilight? From when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun. By inference, if the bottom segment lost its color, and the upper one has not lost its color, it is night. And then the baraita taught: If the lower segment of the sky has lost its color, and the upper segment has not yet lost its color, that is the twilight period. There is an apparent internal contradiction in the baraita. Rabba said that Rav Yehuda said that Shmuel said: In order to resolve the contradiction, unify the two statements and teach it as follows: What is twilight? From when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun. If the lower segment of the sky has lost its color and the upper segment has not yet lost its color, that is also the twilight period. Only if the upper segment lost its color, and it equals that of the lower one, is it night. And Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said otherwise: From when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun, it is day. If the lower segment of the sky has lost its color, and the upper segment has not yet lost its color, that is the twilight period. If the upper segment lost its color and it equals that of the lower one, it is night. And the Gemara remarks: In this dispute over the precise definition of twilight both Rabba and Rav Yosef follow their line of reasoning stated elsewhere. As it was stated: What is the measure of the duration of twilight? Rabba said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The time it takes to walk three parts of a mil. The Gemara asks: What is the meaning of three parts of a mil? If you say that it refers to three halves of a mil, let him say a mil and a half. Rather, if you say that it means three-thirds of a mil, let him simply say one mil. Rather, it means three-quarters of a mil. And Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The duration of twilight is two parts of a mil. Again the Gemara asks: What is the meaning of two parts of a mil? If you say that it means two halves of a mil, let him simply say one mil. Rather, if you say that it means two-quarters of a mil, let him say instead: Half of a mil. Rather,
32 לב
תרי תילתי מיל מאי בינייהו איכא בינייהו פלגא דדנקא
it means two-thirds of a mil. The Gemara explains: What is the practical difference between them? The practical difference between them is half of one-sixth [danka], i.e., one-twelfth of a mil. Their disputes are consistent, as the duration of twilight according to Rav Yosef is shorter than its duration according to Rabba.
33 לג

[יש מחלוקת לענין זמנו של ביה"ש לרבי יהודה.

רבה: משתשקע עד הכסיף העליון (3/4 מיל)

רב יוסף: הכסיף התחתון עד הכסיף העליון (2/3 מיל)

ההבדל: ל-1/12 מיל (1.5-2 דק') אחרי משתשקע עדיין יום גמור לשיטת רב יוסף, ואילו ביה"ש לשיטת רבה]

34 לד
אביי חזייה לרבא דקא דאוי למערב אמר ליה והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין אמר ליה מי סברת פני מזרח ממש לא פנים המאדימין את המזרח איכא דאמרי רבא חזייה לאביי דקא דאוי למזרח אמר ליה מי סברת פני מזרח ממש פנים המאדימין את המזרח וסימניך כוותא:
The Gemara relates: Abaye saw that Rava was gazing westward on Shabbat eve to determine whether or not the sky was red and whether or not it was twilight. Abaye said to Rava: Wasn’t it taught in a baraita that twilight is from when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun? Why, then, are you looking westward? Rava said to him: Do you hold that the reference is actually to the eastern face of the sky? No, it is referring to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. Some say a different version of that incident. Rava saw that Abaye was gazing eastward. He said to him, do you hold that the reference is to the actual eastern face of the sky? The reference is to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. And your mnemonic is a window, as it is on the wall opposite the window that one can see how much sunlight is shining through.
35 לה

[יש לבאר למה כוון הברייתא:

האם הברייתא דבר על משהוא שקורה במזרח (ולרבא מביטים למערב אעפ"כ!?!)

או האם כל הזמן כוון למערב (ואביי היה בטעות לגמרי!?!)

ושתיהם צ"ב.]

36 לו
רבי נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל: אמר רבי חנינא הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה וזהו שיעורו של רבי נחמיה אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים:
With regard to that which was taught in the baraita that Rabbi Neḥemya says: The duration of twilight is the time it takes for a person to walk half a mil after the sun sets. Rabbi Ḥanina said: One who wants to know the precise measure of Rabbi Neḥemya’s twilight should do the following: Leave the sun at the top of Mount Carmel, as when one is standing on the seashore he can still see the top of Mount Carmel in sunlight, and descend and immerse himself in the sea, and emerge, and that is Rabbi Neḥemya’s measure of the duration of twilight. Because of its similarity to Rabbi Ḥanina’s statement, the Gemara cites that which Rabbi Ḥiyya said: One who wants to see Miriam’s well, which accompanied the Jewish people throughout their sojourn in the desert, should do the following: He should climb to the top of Mount Carmel and look out, and he will see a rock that looks like a sieve in the sea, and that is Miriam’s well. Rav said: A spring that is portable, i.e., that moves from place to place, is ritually pure and is regarded as an actual spring and not as drawn water. And what is a movable spring? It is Miriam’s well.
37 לז

[צריך לבאר למה כוון רבי חנינא:

שאילה א:

1. האם הכרמל ליד ים התיכון

2. או ליד ים טבריה

שאילה ב:

A. האם האיש עומד בראש הכרמל ומסתכל בחמה

B. או שהוא עומד בשפת הים ומסתכל לראש הכרמל

לכן יש (לפחות) ארבע אפשרויות: 1A, 1B, 2A, 2B]

38 לח
אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דרבי יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לרבי יהודה ספקא הוא אלא בין השמשות דרבי יהודה לרבי יוסי כהנים טובלין בו פשיטא מהו דתימא בין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדרבי יהודה קא משמע לן דשלים בין השמשות דרבי יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי
Rav Yehuda said that Shmuel said: During Rabbi Yehuda’s twilight, ritually impure priests who want to immerse themselves during the day to become ritually pure, so that sunset will follow immersion and they will be permitted to eat teruma, can still immerse themselves during that period. According to this opinion, twilight is still considered to be day. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that true? If you say that it is in accordance with Rabbi Yehuda’s own opinion, his opinion cited above is that twilight is a period of uncertainty. Therefore, one who immerses at that time may not eat teruma until after the sunset of the following day. Rather, the reference is to twilight of Rabbi Yehuda, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Priests can immerse then, as Rabbi Yosei considers that time to still be day, and sunset will follow. The Gemara asks: It is obvious that according to Rabbi Yosei they are immersing themselves during the day. The Gemara answers: Lest you say that the twilight of Rabbi Yosei is subsumed within and takes place at the end of the twilight of Rabbi Yehuda. When the twilight of Rabbi Yehuda ends, Rabbi Yosei’s twilight is also over. It is already night, sunset of that day has already passed, and there is no sunset to enable them to eat teruma. Therefore, he teaches us that Rabbi Yehuda’s twilight ends, and only thereafter does Rabbi Yosei’s twilight begin.
39 לט

[מה היה פשוט? מה זה "מישך שייך"? האם יש זמן שהוא אחרי סוף ביה"ש לרבי יהודה ולפני תחילת ביה"ש של רבי יוסי, וא"כ כמה זמן יש ביניהם?]

40 מ
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת והלכה כרבי יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כרבי יהודה לענין שבת לחומרא אבל לענין תרומה מאי היא אילימא לטבילה ספקא היא
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the matter of teruma. The Gemara asks: Granted, concerning the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, as like all other cases of uncertainty, the ruling is stringent with regard to Torah prohibitions. However, with regard to teruma, what is the case under discussion? If you say that it is referring to the matter of immersion, immersion is also a case of uncertainty with regard to a Torah law. Why would the ruling be more lenient in that case than in the case of Shabbat?
41 מא
אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי
Rather, it must be that the reference is with regard to eating teruma. Priests may not eat teruma until twilight is completed, which according to Rabbi Yosei’s opinion is slightly later than it is according to Rabbi Yehuda’s opinion.
42 מב

[למה פוסקים כשניהם? האם הולכים גם לקולא בשבת כרבי יהודה ובתרומה לקולא כרבי יוסי? ואם לא, למה דבר רבי יוחנן ככה? ואם מחמירים כשניהם לכל דבר, מה היתרון להגיד לנו זה בזה האופן?]

43 מג
אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה תניא נמי הכי כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים
With regard to the period of twilight, Rav Yehuda said that Shmuel said: When one can see one star in the evening sky, it is still day; two stars, twilight; three stars, night. That was also taught in a baraita: When one can see one star in the evening sky, it is still day; two stars, twilight; three stars, night. Rabbi Yosei said: This is neither referring to large stars that are visible even during the day, nor to small stars that are visible only late at night. Rather, it is referring to medium-sized stars.
44 מד

[האם זה מוסכם לכל, או רק לרבי יוסי? אם הגרסא "רבי יוסי בר אבין" האם אפשר שיש חולקים עליו והולכים עם הרישא? איך נדע איזה כוכבים לספור אם לא מקבלים "רבי יוסי"? למה לא מובן מאליו כ-"רבי יוסי" וא"כ פשיטא?! למה צריכים 3 כוכבים? למה יש ספק בין 2 ל-3 ואין ספק בין 1 ל-2? איך אפשר שרבי יהודה יכול להסכים לזה, כי לשיטתו כנראה 2 כוכבים היו צריכים לצאת מיד בתחילת ביה"ש, אבל יש המתנה גדולה עד שכוכב ה-3 יצא!?! ואם רבי יהודה בספק על איך לברור הכוכבים לשלושת הסוגים, למה לא הודיע על חסרון בקיאותו בפירוש?]

45 מה
אמר רבי יוסי ברבי זבידא העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך אמר ליה רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא בדברא עורבי אי נמי אדאני:
Rabbi Yosei, son of Rabbi Zevida, said: One who performs a prohibited labor during two twilights, one between Friday and Shabbat and one between Shabbat and the conclusion of Shabbat on Saturday night, is liable to bring a sin-offering for performing a prohibited labor on Shabbat whichever way you look at it. Whether we say that twilight is day or night, certainly one of those labors was performed on Shabbat. Rava said to his servant: You, who are not expert in the measures of the Sages, when the sun is at the top of the palm trees, light the Shabbat lights. His servant asked him: What should we do on a cloudy day, when the sun is not visible at the top of the trees? Rava said to him: In the city, watch the roosters because as evening approaches they sit on their beams. In a field, watch the ravens because they return to their nests as evening approaches. Alternatively, you can watch the plants [adanei] that turn westward in the evening. When they begin to turn westward evening is approaching.
46 מו

[יש לשאול האם זה בכלל אפשרי לשיטת רבי יוסי? (כבר ראינו ששלל האפשרות בתוספתא אפילו למכה בפטיש מפני שאין מספיק זמן אפילו לזות המלאכה!) ואז, אולי ריב"ר זבידא רק פסק כרבי יהודה? וא"כ לשיטתו הולכים לקולא כרבי יהודה ג"כ? ואם הוא סובר שזה אפילו לרבי יוסי, הרי יש לנו ראיה מהתוספתא שאינו כן?

ולרבא, למה להגיד שיעור מתי להתחיל בזמן ספק ביה"ש? והרי ביה"ש עצמו זמן ספק, וזה כמו עשיית שני גדרים לפני הבור/הצוּק!? ועוד, כמה זמן יש בין הסימן של רבא לתחילת ביה"ש? ואם הוא פוסק כרבי יוסי, כנראה יש זמן גדול לפני ביה"ש? ואולי הוא פוסק כרבי יהודה, וא"כ זה גם לקולא? ואם רבא היה בספק איך לפסוק, למה אין לעשות ספק ספיקא בנידון כזה?]

47 מז

[עכשיו אנחנו מוכנים ללמוד, כי קיימנו "עכשיו אני יודע שאין לי מושג." ונתחיל בשיטת רוב הראשונים ורוב קהילות ישראל מדורי דורות עד "העלייה השלישית" (1918-1923, אחרי מלחמת העולם הראשונה) או מאוחר יותר: מה שקוראים "שיטת רבינו תם" (כאילו שהוא היחיד בעולם שחשב כזה)]

48 מח

[בעלי התוס' בכלל, ור"ת ור"י בפרט, הולכים באמונה שלימה שתורת חז"ל שלימה, כאילו שכל גדולי הדורות מהזוגות ועד רבינו הקדוש ועד למר בר רב אשי ורבינא, בין בארץ בין בבבל, היו יושבים בישיבה אחת ולא קמו ולא זזו ממקומם עד שהבהירו ולבנו כל התורה כולה מראשו ועד סופו (ואע"פ שאולי לא היה כן עד כדי כך, לפחות כדאי לחשוב כן בהוה אמינא עד שיש לנו ראיה במקום מסוים). ואז כמובן אינם רוצים ללמוד שיש אולי מחלוקת בין בעלי הסוגיות בש"ס שלא דבר הש"ס עליו. ומפני זה הפכו בה והפכו בה עד שנעשה ככדור (גלובוס) וכרשת רב מימדית שכל מקום נקשר עם כל המקומות האחרים. ושיטתם בזה ב-"קצה האחד", והרמב"ם למשל ב-"קצה השני", שאע"פ שהוא מסכים לזה בדרך כלל, רואים שהרבה פעמים לא עמד בזה הסברא לגמרי.

ואז, עד עכשיו, היינו פתוחים להרבה אפשרויות, ולבעלי התוספות קצתם אי אפשר לומר.

ונתחיל בקושיא הגדולה במרכז ה-"סוגיא" (כי כולה סוגיא אחת היא, כאילו כתוב בקטע אחת). בקיצור: "איך אפשר לומר 4=3/4 ?! מה, אתה חושב שאנחנו טיפשים?!"]

49 מט
תרי תילתי מיל - קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלתא ריבעי מיל ור' יהודה גופיה בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צד. ושם) סבר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין וצאת הכוכבים לילה הוא כדאמרינן בריש פ"ק דפסחים (דף ב. ושם) וכדמוכח קרא (נחמיה ד׳:ט״ו) ואנחנו עושים במלאכה וגו' דמיניה מפיק בפ"ב דמגילה (דף כ:) דמעלות השחר יממא הוא ואומר ר"ת דהתם מיירי בתחילת שקיעה והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע אבל תימה לר"י דבמאי פליגי דהא ודאי משעת צאת הכוכבים הוי לילה כדפי' וי"ל דאמרינן לקמן לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים כו' אלא בינונים והשתא פליגי דלר' יהודה מספקא ליה בכל כוכבים הנראים משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינונים אם לאו וע"ק דניחזי אנן באדם בינוני שילך מתחילת שקיעת החמה ד' מילין כדאמר בפסחים י"ל דמספקא להו מהו אדם בינוני:
50 נ

[אי אפשר לומר שתרי תנאי אליבא דרבי יהודה או דבר כזה, ואז אי אפשר להמלט מהקושיא.

ר"ת מוסיף רק קצת:

  • "משתשקע" אינו "שקיעה"
  • "משתשקע" אחרי "שקיעה"
  • "שקיעה" היא שקיעת כדור השמש

​​​​​​​ומיד, הכל חלק וגלאט

וגם הר"י רק צריך להוסיף קצת:

  • כל השיטות מסכימים: כוכבים הם מה שאנחנו צריכים
  • הדעות השונות נולדו מספק (או מחלוקת) מה נקרא "כוכב בינוני" לגבי "על פי שלושה עדים יקום הדבר"
  • אי אפשר לתנאים לעשות מופת על פי הליכת "אדם בינוני" כי מי הוא זה ואי-זה הוא

ועוד פעם הכל בסדר, כאילו מעולם לא הייתה בעיה מלכתחילה (וזה בדיוק מה שצריכים לעשות, כי אם לא כן למה לא כתבו על זה בפירוש בבבלי)]

51 נא
רבי יהודה אומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין - קשה לר"ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לד:) אמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין דברי ר"י ומסקי' התם דבין השמשות דר"י תלתא ריבעי מיל והכא קאמר ר"י גופיה ארבעה מילין וי"ל דהכא קאמר מתחלת שקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה:
Rabbi Yehuda says: From sunset to dusk one can walk four mil - Rabbeinu Tam finds this difficult, since at the end of [the chapter named] "With what do we light" (Shabbat 34b) it says: "What is twilight? From sunset for the whole time that the eastern sky is red - these are the words of Rabbi Yehuda." They conclude there that Rabbi Yehuda's twilight is three quarters of a mil, and here Rabbi Yehuda himself says it is four mil. One can [solve this by] saying that here he was stating from the beginning of sunset, which is when the sun begins to enter the width of the firmament, until the night time, which is four mil. There he was counting from the end of sunset.
52 נב

[קצת שאילה על לשונו בין שבת לפסחים: האם השמש נכנס ברקיעה "משתשקע" או "משקיעה"?]

53 נג
והא קיימא לן עד צאת הכוכבים יממא הוא - אומר ר"י דפשיטא ליה לגמרא דעד צאת הכוכבים יממא משום דמסקינן בספ"ב דמגילה (דף כ:) דמעלות השחר יום הוא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ומהתם נמי מוכח דעד צאת הכוכבים יום הוא ולא קשה מההוא קרא לתנאי דפרק במה מדליקין (שבת דף לד: ולה.) דקאמר ר' יהודה משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין ואיכא למאן דאמר התם שני חלקי מיל שהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים דאין אנו בקיאין בצאת הכוכבים כדאמר התם לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים הנראין בלילה אלא בינונים:
54 נד

[נראה שהר"י היה מסופק קצת על החידוש ש-"משתשקע" אינו שקיעת כדור השמש, וגם נראה שהר"י לא חשב שהשיעור במילים רק היה שייך לאופק ארץ ישראל ובבל]

55 נה

ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית

And Rav Ḥisda said: Any fast upon which the sun does not set, i.e., when one eats in the middle of the day, it is not called a fast at all. The Gemara raises an objection: The members of the priestly watch, the priests and Levites who are serving in the Temple that week, fast on a communal fast, like the members of the non-priestly watch who are attached to specific groups of priests, but they do not complete the fast with the rest of the community. This indicates that even a fast lasting only a few hours is called a fast. The Gemara explains: There they abstained from food merely to cause themselves distress, as an act of solidarity with the rest of the community, but this was not considered a full-fledged fast.
56 נו

[מאי פירושו לשיטת ר"ת?]

57 נז

מתענין לשעות - ... ומה שאנו נוהגין להתענות עד צאת הכוכבים אע"ג דאמרי' בפ"ק דתענית כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית משמע דבשקיעת חמה סגי והוא ה' מילין קודם צאת הכוכבים לא מחתינן נפשין לספיקא ועוד דשמא לשון שקעה ר"ל שקעה לגמרי ומיהו המתענה בערב שבת אע"ג דפסקינן בעירובין (דף מא:) הלכה מתענה ומשלים א"צ לדקדק להמתין עד צאת הכוכבים ... :

58 נח

[מעיקר הדין אינו משמע צאת הכוכבים אלא שקיעת כדור השמש או משתשקע, ונוהגים להחמיר עד צאת הכוכבים]

59 נט
אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר (ויקרא ז, טז) ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב
§ Rav Yitzḥak bar Avudimi says: From where is it derived that the blood of offerings becomes disqualified at sunset and can no longer be presented on the altar? This is as it is stated in the verse: “But if the sacrifice of his offering be a vow, or a gift offering, it shall be eaten on the day that he sacrifices his offering [zivḥo], and on the morrow” (Leviticus 7:16). This means that on the day that you slaughter [zove’aḥ] the offering you sacrifice it on the altar and present its blood. But on the day that you do not slaughter the offering you may not sacrifice it and present its blood.
60 ס

[האם "שקיעת החמה" פה ג"כ אחרי "משתשקע"? א"כ, מה החידוש, כי כבר ספק לילה הוא? או האם זה רק לפי רבי יוסי? אבל הגמ' לא משמע שיש חולקים על זה! מה לעשות לפי ר"ת? (ומה לעשות אם נחשוב ש-"משתשקע" גם כן משמע שקיעת כדור השמש?)]

61 סא

מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה - ... ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים כדאמר דמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין בפרק מי שהיה טמא (פסחים צד.) וחשוב יום לענין שמצותן ביום ומפסוק מיותר ממעט ליה הכא מביום הקריבו ובכל דוכתא חשוב יום עד צאת הכוכבים כדאמר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה בפ"ב דמגילה (דף כ:) והשתא לא הוי כמו שקיעת החמה דמסכת תענית (דף יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית וקבלה בידינו בצאת הכוכבים ובמי שהיה טמא (פסחים דף צג:) נמי הכי משמע דנפסל הדם בשקיעת החמה שקודם צאת הכוכבים ארבע מילין דחשיב דרך רחוקה מן המודיעים משום דלא מטי לירושלים עד תחילת שקיעת החמה דקעבר עליה זמן שחיטת הפסח (ואין) לדחות ההיא דמי שהיה טמא רבנן עבוד הרחקה כדי שלא יבא לידי הלנת דם וכדי לזרזם בפסח והעמידו דבריהם במקום כרת והאי דלא חשיב ליה בפסחים בהדי אינך בפ' האשה (דף צב.) ה"נ לא חשיב חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ לתחום דלא חשיב אלא דברים של חידוש והא דאמר בשמעתא דנאכלין ליום אחד מחשבים בדמו משתשקע החמה היינו תחילת שקיעה ומדאורייתא ולא צאת הכוכבים דומיא דאימורין ובשר דחשיב לקמן בהדי דם ומשתשקע החמה דלקמן לא הוי כמו משתשקע החמה בעלמא דרגיל רבינו תם לפרש דשקיעה דווקא משמע תחילת שקיעה אבל משתשקע משמע סוף שקיעה משום דקשה ליה דבסוף פרק במה מדליקין (שבת דף לד:) משמע משקיעת חמה עד לילה תלתא ריבעי מיל ובפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צד.) משמע דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין וחשיב ליה במדידת היום דמפרש רבינו תם דמשקיעה משמע תחילת שקיעה שהחמה מתחלת ליכנס בעובי הרקיע ואתי שפיר דאיידי דבסמוך קתני גבי בשר קדשים קלים ובבשרם משתשקע החמה של יום שני דהיינו על כרחך צאת הכוכבים תני נמי האי לישנא גבי דם אף על גב שחלוקין זה מזה: [ועיין תוס' שבת לה. ד"ה תרי תילתי מיל ותוס' פסחים צד. ד"ה ר' יהודה ותוס' מנחות כ: ד"ה נפסל]:

62 סב

נפסל בשקיעת החמה כמותה. בריש מי שהיה טמא (פסחים ד' צד.) דאמרינן דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין לר' יהודה הקשה ר"ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לה.) משמע דלרבי יהודה משתשקע החמה עד הלילה שני חלקי מיל ותירץ ר"ת דמשתשקע החמה משמע סוף שקיעת החמה שכבר שקעה החמה אבל משקיעת החמה משמע מתחילת שקיעה תדע מדאמרי' (שבת דף כא:) גבי נר חנוכה מצוותה משתשקע החמה ואי בתחילת שקיעה עדיין הוא יום גדול והוה שרגא בטיהרא ולפיכך שקיעת החמה נמי דהכא גבי דם בתחילת שקיעה איירי וניחא טפי משום דאמרינן בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נו.) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב ואי בסוף שקיעה קאמר למה לי קרא פשיטא דנפסל בלילה דאין יכול לזורקו דכתיב ביום צוותו ועמוד השחר פשיטא דפוסלת בו דומיא דאימורים ... ולפי מה שמפרש רבינו תם דמיירי בתחילת שקיעה ניחא וכן משמע בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צג:) דשחיטה אסורה מתחילת שקיעה גבי מי שהיה בדרך רחוקה דקאמר התם איזוהי דרך רחוקה מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין ומוכח התם דהיינו חמשה עשר מילין מפלגא דיומא עד שקיעת החמה ולא חשיב ד' מילין דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ואי לא מיפסלא דם עד צאת הכוכבים אם כן הוי שעת שחיטה ומיהו קשיא אי בתחילת שקיעה קאמר היכי ממעט לה מביום הקריבו הא עד צאת הכוכבים יום הוא דכתיב (נחמיה ד׳:ט״ז) והיה לנו הלילה למשמר והיום מלאכה ואשכחן נמי שקיעת החמה דאיירי בסוף שקיעה כגון צאת הכוכבים כדאמרינן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרת (נזיר דף טז.) כגון דחזאי תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה והיינו בבין השמשות כדאמר עלה בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא.) ברואה בין השמשות וגם בפירקין (לקמן מנחות דף לו:) כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה והיינו בלילה מדקאמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח ועוד אמרינן במס' תענית (דף יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית ומנהג אבותינו תורה היא שהכל נוהגין עד צאת הכוכבים ויש לומר דלעולם נפקא ליה שפיר תחילת שקיעה מביום דאם אינו ענין לסוף שקיעה דנפקא מביום צוותו תנהו ענין לתחילת שקיעה ויש מפרשים דמן התורה אינו נפסל עד צאת הכוכבים אלא רבנן עבוד הרחקה ופסלוהו מתחילת שקיעה והעמידו דבריהם במקום כרת לענין דרך רחוקה כדי שיהו זריזין למהר לבא וקשיא דא"כ ליחשביה (בסוף) פסחים בסוף האשה (דף צב.) בהדי הנך שהעמידו דבריהם במקום כרת ויש לומר דלא חשיב אלא מידי (דלא) דהוו חידוש אבל זה אינו חידוש אם תקון כדי שימהרו לבא דהכי נמי לא חשיב חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ לתחום והרכבתו ובאונן גופיה יש לחלק בין מת לו מת קודם חצות למת לו אחר חצות כדמשמע בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) ואפילו הכי לא חשיב לה והשתא הא דאמרינן בפ' המנחות והנסכים (לקמן מנחות דף קא:) ובריש מעילה (דף ו.) לפני זריקה מועלין בו ומוקי לה דקבליה סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות למזרקיה ההוא מעילה דרבנן דעד צאת הכוכבים יש שהות לזורקו ומיהו קשיא מדאמרינן בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נו:) קדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה דאי חישב לזורקו לאחר שקיעה מיד הוי פיגול דהוי מחשב חוץ לזמנו ואין לומר פיגול דרבנן דהא דומיא דאימורים ובשר קדשים איירי דהוי פיגול דאורייתא ולא קתני בשר קדשי קדשים מחצות ואילך דזמן אכילתו מדרבנן וי"ל דההיא שקיעה בסוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים כמו שמפרש ר"ת דמשתשקע משמע סוף שקיעה:

63 סג

[יש לפרש דם נפסל בשקיעת החמה שהוא שקיעת כדור השמש, ואולי אפשר בקושי לומר שזה מדרבנן.

לסיכום:

  • "משתשקע" בדרך כלל אחרי "שקיעה"
  • "צאת הכוכבים" בדרך כלל אחרי "שקיעה"
  • יש יוצאים מן הכללים הללו

ואז צ"ל שאין שיטת ר"ת נקי מבעיות, אבל בדרך כלל היא חלק וגלאט]

64 סד

[למדנו שיטת ר"ת בכללות, ועכשיו אנחנו מוכנים ללמוד השו"ע ושיטת הגר"א.

צריך לחזור על ענין ה-40 מיל, שיש כמה אפשרויות:

  1. יש 40 מיל מעלות השחר עד צאת הכוכבים שהם "12 שעות" — מיל של 18 דק'
  2. יש 40 מיל מנץ החמה עד שקיעת כדור השמש שהם "12 שעות" (ועוד 4 או 5 מיל לכל נשף) — מיל של 18 דק'
  3. יש 30 מיל מנץ החמה עד שקיעת כדור השמש שהם 12 שעות — מיל של 24 דק'
  4. יש 32 מיל מנץ החמה עד שקיעת כדור השמש שהם 12 שעות — מיל של 22.5 דק'

הרמב"ם פסק כשיטה 3 (ולגרסא שלנו צ"ל כשיטה 4), ור"ת לכאורה הולך כשיטה 1 (וחשבון זה קשה), אבל אפשר גם ללמוד "משתשקע" כר"ת ולפסוק כשיטה 2.]

65 סה

(א) זמן הדלקת נרות לשבת. ובו ד סעיפים:
ספק חשיכה והיא בין השמשות (היינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה (טור בסי' רצ"ג וכדלקמן ס"ס ב') [ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל' [18 דק'
] ] ... :

(ב) יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע [=58.5 דק'] רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל [=13.5 דק'] שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]:

(1) 1. The Time to Kindle the Shabbos Lights, 4 Seifim: If there is a doubt as to whether it is dark, this is bein hashemashos (this is the amount of time to walk 3/4 of a mil after shekiat hachamah (Tur) [a mil is 1/3 of an hour less than 30 minutes; A mil is a Talmudic measure of distance equivalent to approximately 960 meters (.596 of a mile) according to Shiurei Torah.]) we do not tithe what is certain, we do not immerse the vessels, we do not light the candles and we do not establish the eiruv techumim [A halachic construct enabling a person to extend the 2000 cubit distance – approximately a kilometer – that he is permitted to walk beyond a city’s Shabbos limits. Employing an eruv techumin enables a person to walk an additional 2000 cubits (Rambam, Mishneh Torah, Hilchos Shabbos 27:1; Hilchos Eruvin 6:1-2)] (See Siman 415, Seif 2). However, we do tithe the Demai [Produce concerning which there is a question whether it was tithed or not. As a stringency, our Sages required tithes to be separated from it], and we insulate hot things and we establish the eiruv for the courtyard (And see Siman 393). It is permissible to say to a non-Jew during bein hashemashos to light a candle for the needs of Shabbat. And also it is permitted to tell him to do any work that is required for a mitzvah or it is a taxing and pressing matter. RAMA: And therefore one who accepts Shabbat upon himself an hour or two before nightfall can tell (the non-Jew) to light the candle and direct him to do other things he may need [Mahari"v]

(2) 2. There are those who say that we must add from the weekday (mundane) to the holy and the time of this addition is from the beginning of sunset, i.e., when the sun is no longer visible on the earth’s [horizon], until bein hashmashos. This period is equivalent to the time [sufficient to walk] three-and-a-quarter mil (this is approx. 60 minutes). If one desires to deem this entire period of time as tosefes Shabbos (the addition to Shabbos), he may. If he wants to add less, he may. This is provided that one will add some amount of time when it is certainly day from the mundane to the holy. The time of bein hashemashos is 3/4 mil, which is like walking approximately 960 meters or .596 of a mile before nightfall. RAMA: And if one wishes to do this earlier and accepts Shabbos upon himself from Plag Hamincha and onward, he may do so. (Tur; Agur in the name of Tosefos)[See Siman 267].

66 סו

[שיעור של 18 דק' אפשר אם מחלקים 12 שעות שוות ל-40 מיל.

וזה אפשר (בתיאוריה) בשתי אופנים:

1. שה-40 מיל הם כוללים הנשפים.

2. שה-40 מיל הם רק מנץ עד שקיעת כדור השמש.

(ובשתיהם לא משנה אם הנשף הוא 4 או 5 מיל)]

67 סז

[יש לדעת שיש שתי סוגי טקסט בביאור הגר"א (סתם ו-"ליקוט"). הגר"א כתב רוב ביאורו כסדר השו"ע. הטקסט הזה הוא הסתם ביאור הגר"א. אחרי סיומו של ה-"סתם", עיין עוד בסוגיות שונות וכתב עוד חידושים שלא כסדר השו"ע. אלה חידושים מאוחרים הם מה שנקרא ה-"ליקוטים" מפני שר' ישראל משקלוב (בעל ספר "פאת השולחן") ליקט אותם ונתנם במקומם כשהכין הטקסט להדפסה בשנת 1802-1803 על ידי מנחם מנדל משקלוב (בעל פירוש "מים אדירים" על ה-"אדרא זוטא").

אחד מרבותי (ר' דניאל ספטנר, תלמיד ר' נחום פרצוביץ — ראש ישיבת מיר בירושלים 1979-1986) העיר על שר' ישראל משקלוב לא עשה בחלק אורח חיים כמו שעשה בשאר חלקי השלחן ערוך, כי באו"ח לא מופיעים ה-"ליקוטים" כחלק נפרד, אלא ר' ישראל דוקא רצה לשלב את הליקוטים לתוך הסתם (ומתוך דברי הקדמתו לביאור הגר"א הוא כתב שלמשל בסימן רס"א שנלמוד לקמן היה צריך ללקוט מלא פחות מ-3 מקומות והוא שילבם ליחד), ועשה כזה כנראה רק באו"ח.

ור' ספטנר גם העיר שהרב דוד לוריא ראה בזה השילוב בעיה גדולה (כי קשה מאוד לדקדק על השילוב ללא עזרת המחבר, וכ"ש אם המחבר הוא חכם גדול כמו הגר"א, כי מי יודע אם ירדנו לסוף דעתו עד שנוכל לשנות הטקסט בכלל?) ורב ספטנר סיפר שהרד"ל ביקש ממשפחת הגר"א להדפיס שוב הביאור לאו"ח בנפרד מהליקוטים, אבל לא מצאנו שמלאו בקשתו.

ומתוך זה, נראה לקמן שיהיה ספק איך להבין קצת ממהלך הגר"א. ואנחנו נראה השיטה של ה-"ליקוט" מתוך חלק יו"ד לקמן, אבל אולי זה לא יועיל לעזור עם הבעיה.]

68 סח

(ה) שהוא ג'. מהא דפסחים כנ"ל בתוס' הנ"ל. וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל אבל ליתא דא"כ מע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צאת הכוכבים ובאמת אינו כן כמ"ש לעיל והחוש מכחיש לכל רואה שמע"ה הוא שיעור גדול הרבה מאוד על צה"כ אחר השקיעה ובמדינות הנוטין לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה א"כ אין צ"ה כלל בקיץ אלא דבה"ש מתחיל מתחלת השקיעה תיכף עד הכסיף התחתון והוא ג' רביעי מיל באופק בבל ובזמן תקופת ניסן ותשרי ובהתחלת השקיעה בה"ש גמור וכ"מ שהוזכר משתשקע החמה הוא בתחלת השקיעה וכן לענין תענית כל תענית שלא שקעה כו' ובתחילת השקיעה מיד מותר לאכול דקי"ל ספקו שלו מותר וע' מרדכי בפ"ק דתענית אלא שנהגו להמתין על צ"ה משום דמספקא לן אי הלכה כר"י או כר' יוסי כמש"ש הלכה כר' יהודה לענין כו' ושיעור בה"ש דר"י אחר שהכסיף כמ"ש שם דשלים בה"ש דר"י ולפיכך צריך לעשות בתענית כר' יוסי וכמש"ש והלכה כר' יוסי לענין תרומה ואע"ג דמקילינן בתענית דספקו שלו מותר לא מקילינן תרי קולי לעשות ג"כ כר' יהודה וע' רא"ש ספ"ג דשבת סכ"ג ולענין תענית אף שדבריו תמוהים בודאי שצריך לנהוג בתענית כר' יוסי כיון שנפסק הלכה כר' יוסי לחומרא אבל לענין שבת הוא כנ"ל וכן לענין חנוכה ג"כ מהתחלת השקיעה וכ"ה בר"ן ורשב"א שם אצל חנוכה דלא כדברי הטוש"ע וע' ר"ן שם וז"ש בשבת שם הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה כו' אלמא דבה"ש מיד משתשקע ובתוך שיעלה הוי לילה דשיעור עלייתו מן הים הוא חצי מיל ועתוס' שם והרשב"א נתקשה בגמ' שם מאד ע"ש שדחק הרבה. וקושיית תוס' הנ"ל מהא דפסחים צ"ד א' נראה דלא קשה כלל כי ודאי שיציאת הכוכבים וביאתן שוין וכן ביאת האור ויציאתו שוין שלכן במדינות הנוטים לא באה האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים אבל צה"כ דפסחים היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראים עד שיהא לילה משיטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים דומיא דקאמר שם מע"ה עד נ"ה דבע"ה עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ועד שתנץ החמה הוי ד' מילין כן מש"ש משקיעת החמה עד צה"כ היינו ג"כ שיצאו כל הכוכבים דכך הוא מדת עובי הרקיע דקא מיירי בסוגיא דפסחים שם וז"ש בשבת שם ולא כוכבים קטנים שאינן נראין אלא בלילה ר"ל אחר ביאת האור שאז נראין כל הכוכבים הקטנים ג"כ כנ"ל אבל יציאת הכוכבים דאמרינן בכל מקום שהוא לילה הוא בג' כוכבים לבד ובינונים כמ"ש בשבת והוא חילוק בתרתי והן נראין כהכסיף העליון והשוה לתחתון ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבד ויהיו בינונים וכמש"ש בתוס' לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי דהוי דאוי כו'. ובזה מתורץ קושייתם האחרונה ג"כ מה שהקשו ועוד קשה ניחזי אנן ובאדם כו' וליתא כנ"ל ומלבד זה ל"ק מידי שהשיעור הזה של ד' מילין אינו בכל זמן ובכל מקום שנשתנה בכל זמן וזמן וגם תי' שתירצו שם י"ל דמספקא להו הוא תמוה דכבר הוא משוער בפסחים שם אבל לפמ"ש הכל ניחא ולפ"ז השיעור מן השקיעה עד הלילה אינו אלא ג' רביעי מיל ואף שבמדינתינו יותר הוא כנ"ל לפי שינוי האופקים ושינוי הזמן והזמן של הד' מילין ושל ג' רביעי מיל הכל על אופק שלהם בא"י ובבבל אבל כאן מארכת יותר וכן הזמן על הימים השוים בתקופת ניסן ותשרי שבהן הכל משתער. ובזה מתורץ שלא תוכחש מ"ש הרמב"ם וא"ע [אבן עזרא] ששיעור הנשף הוא כ' מעלות [20°-] שיעור שעה ושליש [80 דק'] ולפי דעת הגמרא הוא שעה ומחצה [90 דק'] וגם שם דברי הגמ' מוכחש בחוש שלפ"ז לא יהי' לילה ד' חדשים במדינתינו אבל שיעור הרמב"ם וא"ע על קו השוה [the equator] ודברי הגמרא על אופקם [סדום בין 31.1° ל-31.8° ובין 380m- ו-146m- (יש לפחות 4 דעות לגבי המיקום שלה), הר הבית ב-31.8° 740m+, טבריה ב-32.8° 125m-, קיסריה ב-32.5° 25m+, סורא ב-31.9° 21m+, פומבדיתא ב-33.4° 45m+, ונהרדעא ב-33.4° 53m+]. ולפי מה שכתבתי מתחיל בה"ש תיכף בשקיעת החמה וזהו בה"ש בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים וכן דם נפסל בשקיעת החמה וכן אין להתפלל מנחה אז וז"ש לייט כו' אמאן דמצלי עם דמדומי חמה ואילו לדברי התוס' עוד היום גדול וכן אז יתחיל שבת וז"ש ב"ה מתירין עם השמש ותוס' שבת ל"ל כמ"ש תוס' פ"ק דר"ה ובירושלמי הנ"ל וכ"כ בס' יראים והביאו המרדכי בספ"ב דשבת וכת' דמשתשקע החמה דשם היינו תחילת השקיעה וכן בחנוכה דלשון משתשקע הוא זמן קודם לשקיעה כמ"ש בפ' הפועלים משיפקסו עד שיפקסו מבעיא ליה ובהא ניחא מ"ש אדשימשא אריש דיקלא כו' במתא חזי תרנגולא ולפר"ת הוא קודם לזמן קבלת שבת אלא שדעתו שם שבה"ש הוא קודם לתחילת שקיעה משנוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס ברקיע' וכל הזמן דתלתא רבעי מיל הוא קודם לשקיעה ודבריו אינן נראין בזה לומר הכסיף התחתון והעליון הכל קודם שקיעה ואביי דהוי דאוי כו' וכן תנן וב"ה מתירין עם השמש. ועוד נראה שם דג' כוכבים שהוא לילה הוא מהלך חמש מילין אחר השקיעה כדעת ר"ת ע"ש סי' ס"א ולא נראה בזה ג"כ דבריו דאם כן שיעור ג' כוכבים מופלג הרבה משיעור הכסיף עליון ואנן אמרינן שם הלכה כר' יוסי להחמיר ובה"ש שלו הוא תיכף אחר בה"ש דר' יהודה ואפי' שיעור טבילה אין ביניהם כמ"ש תוס' שם ואילו כאן א"ר יוסי כוכב א' יום כו' ג' לילה ועמש"ל וכ"כ במרדכי פ"ד דברכות סי' ע"ח משם רב האי גאון דאחר השקיעה יכול להתפלל מעריב כו' ע"ש ולפ"ז ניחא הכל. אך עדיין צ"ע לפמ"ש לעיל דהלכה כר' יוסי לענין תענית א"כ קשה קושיית תוס' שם ד"ה אלא לענין אכילה קשה דמשום שיעורא פורתא כו' ודאי דקושיא גדולה היא ותירוצם דחוק מאד דהא בהדיא אמרינן שם דשלים בה"ש דר"י והדר מתחיל כו' משמע שידוע להם שמיד הוא מתחיל וכן הרא"ש נדחק שם בתירוץ תוס' הנ"ל ודוחק גדול הוא אבל אחר העיון נראה לי העיקר שאין לזוז ממנו דטעות נפל בספרים וכצ"ל דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בה"ש דר' יהודה דבבה"ש מיד מותר לאכול תרומה כמ"ש ובא השמש וטהר אלא דג' שקיעות הן אחד התחלת השקיעה והוא בה"ש לר' יהודה והשני סוף שהשמש מאדים ומכסיף שאז נשקע ניצוצי החמה והוא בה"ש דר' יוסי אחר בה"ש דר' יהודה תיכף והוא צ"ה דאמר שמואל כוכב אחד יום שנים כו' הכל אליבא דר' יוסי וראיה דהא עלה א"ר יוסי לא כוכבים כו' והנה הכוכבים עולים זה אחר זה תיכף וז"ש כהרף עין ולעיל אמר שמואל ג' רבעי מיל אליבא דר' יהודה וכאן אליבא דר' יוסי וזה שקבעה גמ' דבריו כאן אחר שאמר הלכה כר' יוסי ומ"ש בריש ברכות דאין אוכלין עד צ"ה היינו לר' יוסי ומה דאיבעיא שם ביאת שמשו או ביאת אורו. ביאת אורו הוא משקיעה שלישית דפסחים שהוא ד' מילין אחר השקיעה שאז באה האור לגמרי כמה שכתבתי לעיל וזש"ש כדאמרי כו' איטרב שמשי ואדכי ר"ל תיכף בהערב שמש ולר' יוסי הערב שמש דכל מקום בצ"ה ניצוצים המאדימין את המזרח אבל לר' יהודה תיכף משתשקע החמה ובזה מתורץ קושיית תוס' דשבת שם ל"ה ב' ד"ה הקשה הר' פורת כו' ותירוצם דחוק מאוד ולפי מש"כ ניחא וכן לענין תענית כמ"ש בריש ברכות האי ובא השמש ביאת שמשו כו' דתוס' דחקו שם לומר דביאת אורו הוא קודם ביאת השמש והוא תמוה מאוד אבל לפי מ"ש ניחא דביאת אורו הוא בצאת כל הכוכבים וביאת שמשו הוא בג' כוכבים וס"ל לר' יוסי דבג' כוכבים הוא שקיעת השמש שאז נשקע היטב והתוס' דחקו כנ"ל לשיטתם. ומ"ש שם והדר פשטו כו' ה"פ מדקאמר סימן לדבר ואי בכל הכוכבים א"א לתת סימן בהם:

69 סט

(א) מקום וסדר לישת המצות. ובו ו' סעיפים:
... :

(ב) לא יניחו העיסה בלא עסק ואפי' רגע אחד וכ"ז שמתעסקים בו אפילו כל היום אינו מחמיץ ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל הוי חמץ ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה [18 דק'] : הגה ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ ... :

(1) THE PLACE AND ORDER OF MAKING THE MATZOT: SIX SECTIONS One should not knead in a sunny place and on a cloudy day, it is forbidden under any open sky because on a cloudy day, the sun is everywhere. REMA: and because of this, our custom is to be cautious to avoid kneading opposite an open window even where there is no sun, as it may become cloudy and one wouldn't realize.(T"H siman 193)Similiarly, there are those who are careful when moving the Matzot to the oven exposed to the sky, and similarly [when moving] the water and flour.(Haghaot Maimoni perek 5 in the name of SMA"K and MAHA"RIV). One should not approach the oven when kneading because of the heat of the oven.

(2) One should not leave the dough unkneaded even for a moment. Whenever one is kneading it even the entire day, it will not leaven. If one leaves it unkneaded for the rate of [time passed when traveling] a 'mil', it's Chametz. The rate of a 'mil' is a quarter of an hour and a twentieth of an hour [18min/1mil]. REMA: and there is cause to be strict and expedient regarding the making of the Matzot, for there is concern that the suspensions will compound into the rate of a 'mil' or that it will be in a hot place where leavening is accelerated.(Haghaot Maimoni perek 5 and Mordechai perek "Ayloo Overeen"). After we kneaded the dough and heated it in our hands, if he leaves the dough unkneaded, it will immediately leaven. If one began kneading two [dough] simultaneously and it becomes apparent that one has leavened, the second has also leavened even if one does not see the signs of leaven. If it leavens to the extent that cracks form, even if they do not converge together rather one travels here and another travels there, it is considered cardinal Chametz. The one who eats this incurs 'Karait'. If there is a crack but it has faded face(meaning: a change in appearance toward whiter. ARUCH) like when a person's hair stands up, the consumer is exempt [from 'Karait']. REMA: and if the Matzah was formed and there is fear [that the standard] that the dough shouldn't succumb to leavening [will not be upheld], it is permitted to break [the form] and return to forming it so that the kneading will negate the leavening. However, better to be cautious initially.(MAHA"RIL in the name of Aguda and Rokeach)

70 ע

(ג) ושיעור מיל כו'. כך כ' בתה"ד לפי חשבון עשרה פרסאות ביום. אבל הוא תמוה מאד ושגגה גדולה היא מאד דהא אמרינן בפרקמי שהיה דעשרה פרסאות הוא מע"ה עד צ"ה וא"כ י"ב שעות ביום בינוני לדידי' מע"ה עד צ"ה וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן תקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה ומע"ה עד צ"ה הוא ט"ו שעות וג"כ ידוע שהימום בימות החמה שוין להצילות בימות הגשמים וכן להיפך וכמ"ש במ"ר שלוים זה מזה כו' וזהו מנ"ה עד ש"ה אבל מע"ה עד צ"ה הוא יותר ששה שעות על הלילות וכ"ש באופקים הנוטים הרבה לצפון וכן בקו השוה שכל ימים ולילות שוות אינן אלא מנ"ה עד ש"ה אבל תע"ה עד צ"ה הרבה יותר היום על הלילה ועוד כמה קושיות עצומות יש ונלאתי לכותבן. ועיקר כדברי האומרים שהחשבון הוא מהנ"ה עד ש"ה ואין לזוז ממנה ועמ"א וכ"כ הרמב"ם בפירושו בפ"ג דפסחים מתני' ב' ששיעור מיל ב' חומשי שעה [24 דק'] וכ"כ סרע"ב שם והרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק בפ"ה מה' ק"פ כעולא אבל הוא תמוה דהא איתותב עולא וא"כ שיעור מיל ג' שמינית [22.5 דק'] ואפשר שגי' אחרת לו שם דלא איתותב. אבל בפי' במתני' א' פ"א דברכות כ' שמע"ה עד נ"ה הוא שעה וחומש [72 דק' "כדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות"] והוא כר' יהודה ועוד סתירה אחרת ששם דס"ל די"ב שעות מע"ה עד צ"ה [מיל של 18 דק', ועיין בתוס' י"ט שם וצ"ע, ואולי בערבית המקורי יותר ברור] ואין לך אלא כמו שכתבתי דהחשבון מנ"ה עד ש"ה י"ב שעות ומיל ג' שמינית [22.5 דק'] ומע"ה עד נ"ה שעה ומחצה [90 דק'] אבל שיעור זה מע"ה עד נ"ה אינו שוה בכל אופק וגם בכל זמן וגם החשבון של שעות זמניות בכל מקום איני אלא מנ"ה עד ש"ה והן נקראין שעות כי שעות שאמרו ודאי שיערו על יום בינוני שהן נקראים שעות כ"ד ליום וכבר אמרתי שי"ב שעות ביום בינוני הוא מנ"ה עד ש"ה ואע"ג שאמרו שמחלקין כל יום ליב"ש וכן הלילה מ"מ לאו על אותן שעות דברו אלא אנחנו מחלקין כן אלא כמ"ש ואף גבי ק"ש כן הוא ודלא כמ"א ריש סי' נ"ח שכ' נ"ל דהכא לכ"ע מנינן מע"ה והביא ראיה מתוס' ג' א' ד"ה למאן כו'. וראייתו לענין ק"ש אינה כלום משם אבל הראיה משם הוא דחשבון ג' משמרות של לילה הוא עד ע"ה ובאמת לכאורה תוס' ס"ל דהחשבון מע"ה כמ"ש בפסחים י"א ב' ד"ה אחד כו' וזה עולה לשעה ומחצה כו'. אבל כבר סתרתי ובלא"ה תוס' דשם צ"ע דלא נקטו האמת דאינה רק ד' מילין אלא העיקר נראה דגם התוס' ס"ל דחשבון יב"ש הוא מנ"ה עד ש"ה אלא דט"ס בתוס' שם ה' מילין וצ"ל ד' מילין. תלמיד טועה הגיה בתוס' ה' מילין מפני שהיה סובר דשיטת התוס' הוא כשיטת הרמב"ם שד' מילין הוא שעה וחומש [72 דק'] לפי חשבון מהלך אדם כו' והתוס' כ' שעה ומחצה [90 דק'] ולכן הגיה בתוס' ה' מילין שהוא שמינית מי' פרסאות ושמינית יום בינוני הוי שעה ומחצה. וכן נמשך אח"ז בתוס' דריש ברכות ד"ה ביאת אורו כו'. אבל הוא טעות כנ"ל שהוא נגד מסקנא דגמרא הנ"ל אלא שצ"ל ד' מילין וכ"ה בתוס' דשבת ל"ה א' ד"ה תלתא. ד' מילין כו' וכ"ה בתוס' דפסחים צ"ד א' ד"ה ר"י. ד' מילין כו'. וס"ל לתוס' דמש"ש אדם מהלך י' כו' היינו מע"ה עד צ"ה כמש"ש. והני ד' מילין שמע"ה עד נ"ה ושמן ש"ה עד צ"ה. אינם בחשבון הי"ב שעות לשיטתם דחשבינן מנ"ה עד ש"ה כנ"ל. ולפ"ז נשאר מנ"ה עד השקיעה מהלך ח' פרסאות ליב"ש הנ"ל וא"כ עולה שיעור פרסה לשעה ומחצה [90 דק']. ולפ"ז א"ש מ"ש התוס' שמע"ה עד נ"ה הוי ד' מילין ועולה לשעה ומחצה [90 דק'] כנ"ל ושיטת הרמב"ם ג"כ נראה דודאי ס"ל דחשבון יב"ש מנ"ה עד ש"ה כמש"ל. אלא דמ"ש שמע"ה עד נ"ה הוי שעה וחומש [72 דק'] הוא מפני שמפרש הסוגיא דפ' מי שהיה דלא כהתוס' אלא דר"י דס"ל דמהלך אדם כו' י' פרסאות היינו מנ"ה עד ש"ה וכן חשבון הי"ב שעות דמהלך כו' ג"כ מנ"ה עד ש"ה רק שהד' מילין בין דהנץ ובין דשקיעה הן לבד הי' פרסאות שמהלך אדם כו' וגמ' שם תרתי קפריך. א' דרבא ועולא שם אמרו שמע"ה עד נ"ה ומש"ה עד צ"ה ה' מילין ור"י דאמר ד' מילין. והב' דאינהו אמרי שהוא א' מששה ביום וקא חשבי מה שאדם מהלך קודם הנץ ואחר השקיעה ג"כ מהמ' מילין. ור"י לא קחשיב מדאמר א' מעשרה ביום. ומ"ש א"ל ר"י אנא ביממא כו' ר"ל מ"ש שמהלך אדם כו' היינו ביום שהוא מנ"ה עד ש"ה ורבנן כו' דאינהו קטעו וחשבו גם מה שאדם מהלך קודם הנץ ואחר השקיעה ג"כ בחשבון העשרה פרסאות ולפ"ז מדוקדק לישנא דגמ' שם א"ל ר"י אנא ביממא כו' ורבנן דחשבי דקדמא וחשוכא כו' וכן לישנא דברייתא דר"י א' מעשרה ביום הוי שפיר דומיא דמש"ש נמצא עובי כו' מששה ביום דקאי אמנ"ה עד ש"ה כנ"ל משא"כ לשיטת התוס' הל"ל בברייתא דר"י א' משמנה ביום וכן אינו מדוקדק לשיטתם לישנא דגמרא א"ל ר"י כו' אנא כו' דקחשבי כו' וכ"ז הכריחו להרמב"ם לפרש כנ"ל. וראיה לשיטת הרמב"ם מירושלמי ריש ברכות וז"ל שם דתני בשם ר' יהודה עוביו של רקיע מהלך נ' שנה אדם בינוני מהלך ד' מילין החמה מהלכת ת"ק שנה עד שהחמה מנסרת ברקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מילין נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום כו' ע"ש הרי מפורש בהדיא דהד' מילין הן לבד הי' פרסאות וכנ"ל. ולפ"ז ניחא הכל. וגם הראיה שהביא מ"א ממש"ש ב' שית דליליא ותרתי דיממא הוא לפי מ"ש תוס' דהמשמרות מסיימין בע"ה אבל לפי מ"ש שהוא שקר מפורסם שהשש שעות מסיימין ביום בינוני בנ"ה וכנ"ל. מוכח להיפך דמנ"ה חשבינן וגם קושיית תוס' הנ"ל ד"ה למאן מתורץ בזה שר"א לטעמיה דאמר וגומרה עם הנ"ה דודאי ההודעה ההיא אינה לזריזים כ"א למתעצלים כמ"ש הדלת תסוב כו' זה השוכב באשמורה אחרונה וגם לר"י נ"מ לותיקים ולשאר עמא כו' ואף שזמנו מע"ה מ"מ שיעור של השעות חשיב גמ' כדרך כל השעות וכן בכ"מ אף שזמנו עד צה"כ מ"מ החשבון של השעות עד ש"ה כמו פלג המנחה וכיוצא וכן מ"ש שעה ראשונה מאכל כו' ג"כ מנ"ה דלא כמ"א ומ"ש בתענית ד"ה ב' שכן מצינו באחאב כו' אע"פ שרש"י פירש דחשבינן מן קומו ליתא אלא שכן דרך מלכים כן כמ"ש בפסחים ק"ז ב' אפי' אגריפס כו' וכבר סתר תוס' שם בד"ה שהיה כו' לפירש"י ומוכח דתשע שעות של המלכים אינו כפרש"י דל"ק כששה שעות לדידן כמ"ש תוס' שם:

71 עא

(א) זמן מילה לבריא ולחולה ולאנדרוגינוס. ובו ז' סעיפים:
אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו ... :

(ב) ... :

(ג) ... :

(ד) נולד בין השמשות מונים לו מהלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ... :

(ה) אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת כיון שלא היה לא שבת ולא יום טוב ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום:

(ו) אם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו הוא למחר שבת אבל אם שהו אחר כך אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בהוצאת הראש אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא נימול לח' אפילו אם יארע בשבת:

72 עב

[שייך לסעיף ה] (א) כוכבים קטנים מאד כו'. דוקא משום שהם קטנים מאד אין לסמוך עליהם למול בשבת אבל בכוכבים בינונים בסעיף שאח"ז יש לסמוך עליהם למול אפי' בשבת:

73 עג

[שייך לסעיף ה] כוכבים קטנים. דוקא ועש"ך:
[שייך לסעיף ה] (ליקוט) אם נולד כו'. דא"א בקיאין בשיעור הכוכבים ועתוס' דשבת ל"ה א' בד"ה תרי כו' אבל קשה כו' והשתא פליגי כו' ולפיכך העיקר תליא בהכסיף: ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כו'. דלא תליא באור הרקיע אלא בכוכבים ובשחרית להיפך בעמוד השחר כשהרקיע מתחיל להאיר כמ"ש בירושלמי (ריש ברכות) תרין קרנין דנהורא כו' אע"פ שכל הכוכבים עומדין וכמ"ש בירושלמי ריש ברכות ר' חנניא חבריהון דרבנן בעי כמה דתימא ערבית נראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע ר"ל באמצע עובי הרקיע ויימר אף בשחרית כן א"ר בא כתיב השמש יצא על הארץ וכתיב ובא השמש וטהר מקיש יציאת לביאת מה ביאת משיתכסה מהבריות אף יציאתו משיתוודע לבריות א"ר בא כתיב הבקר אור התורה קראה לאור בקר תני ר' ישמעאל בבקר בבקר ליתן תחום לבקרו של בקר כו' א"ר חייא נלפיניה מדרך ארץ שרי מלכא נפיק אע"ג דלא נפיק אמרינן נפיק שרי מלכא כו' והרשב"א בספ"ב דשבת נתקשה בהירושלמי שסובר שהירושלמי מיירי בהתחלת השקיעה ולפיכך כתב שצ"ע אבל ליתא אלא בצ"ד כנ"ל ובזה מתורץ קושית תוס' דשבת שם בד"ה תרי תילתא מיל קשה דהכא כו' ואור"ת דהתם מיירי כו' אבל תימא כו' די"ל דאמרינן לקמן כו' ולפ"ד אינו לילה עד הילוך ד' מילין אחר השקיעה וכן הקשו שם וע"ק דניחזי אנן באדם בינוני כו' וכ"כ הרמב"ן והר"נ דמתחלת השקיעה עד בה"ש הוא שיעור ג' מילין ורביע וכמ"ש בא"ח סי' רס"א וא"כ מע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צ"ה וליתא כמ"ש בירושלמי הנ"ל והחוש מכחיש לכל רואה שמע"ה הוא שיעור גדול הרבה מאד על צ"ה אחר השקיעה ובמדינות הנוטים לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה א"כ אין צ"ה כלל בקיץ וכבר ביארתי שאינן שוין כי בע"ה עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ודאי שיציאת הכוכבים וביאתם שוין וכן ביאת האור ויציאתו שוין שלכן במדינות הנוטים לא בא האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים אבל צ"ה דפסחים היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראין עד שיהא לילה ממש וטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים וז"ש בשבת (נ"ה ב') ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה ר"ל אחר ביאת האור והן אינן נראין בקיץ כלל וצאת הכוכבים דאמרו בכ"מ שהוא לילה הוא בג' כוכבים לבד ובבינונים כמ"ש בשבת והוא חלוק בתרתי והם נראין בהכסיף עליון והשוה לתחתון ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבד ויהיו בינונים וכמש"ש בתוס' לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי ורבא דאוי כו' שם ובזה מתורץ קושיתם האחרונה ג"כ שהקשו וע"ק ניחזי אנן באדם כו' וליתא כנ"ל ומלבד זה ל"ק מידי שהשיעור הזה של ד' מילין אינו בכל זמן ובכל מקום שידוע שבכל זמן וזמן משתנה וכן בכל מקום ומקום בכל זמן וזמן וגם תי' שתירצו שם י"ל דמספקא כו' הוא תמוה דכבר הוא משוער בפסחים שם אבל למ"ש הכל ניחא וא"צ לשתי שקיעות דכל השקיעות חדא הן והשיעור לפ"ז מן השקיעה עד הלילה אינה אלא ג' רביעי מיל ואף שבמדינתינו יותר הוא כנ"ל לפי שינוי האופקים ושינוי הזמן והזמן של הד' מילין ושל ג' רביעי מיל הכל על אופק שלהם בא"י ובבל אבל כאן מאורכת יותר וכן הזמן הוא על הימים השוים ביום תקופת ניסן ותשרי שבהן הכל משתער ובזה מתורץ שלא תוכחש מ"ש הרמב"ם וא"ע ששיעור הנשף הוא כ' מעלות [20°-] שיעור שעה ושליש [80 דק'] ולפ"ד הגמ' הוא שעה ומחצה [90 דק'] (או שעה וחומש [72 דק'] ועמ"ש בא"ח סי' תנ"ט) וגם ח"ו דברי הגמ' מוכחש בחוש שלפ"ז לא יהיה לילה ד' חדשים במדינותינו אבל שיעור הרמב"ם וא"ע על קו השוה ודברי הגמ' על אופקם. ולפי מ"ש מתחיל בה"ש תיכף בשקיעת החמה וזהו בין השמשות בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים וכן דם נפסל בשקיעת החמה (זבחים נ"ו א' וש"מ) וכן אין להתפלל מנחה אז וז"ש (ברכות כ"ט ב') לייטי במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי החמה כו' ואלו לדברי התוס' עוד היום גדול וכן אז מתחיל שבת וז"ש (במתני' דשבת י"ז ב') ב"ה מתירין עם השמש ותוס' שבת ל"ל כמ"ש תוס' בפ"ק דר"ה ט' א' ד"ה ור"ע כו' (ע"כ) (ועמ"ש רבינו בא"ח סי' רס"א):