(כט) וְאֵת֩ כָּל־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב ׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִֽמֹרֹ֔ת וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃
(29) All over the walls of the House, of both the inner area and the outer area, he carved reliefs of cherubim, palms, and calyxes,
פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים. חֲקוּקֵי צוּרַת כְּרוּבִים וּדְקָלִים וַחֲבָלִים וּפְרָחִים.
Carved figures of cherubim. Engraved forms of cherubim, and [palm] trees, cords, and flowers.
מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן. לְבֵית הַכַּפֹּרֶת הַפְּנִימִי, וְלַהֵיכָל הַחִיצוֹן.
From within and without. [I.e.,] for the inner room of the Ark cover [i.e., the Holy of Holies], and for the Sanctuary, the “one without.”38Even though the Sanctuary was also located “within” the Beis Hamikdosh, however, relative to the Holy of Holies it is the “one without.”
והנה זכר אחרי זה מה שעשה בקירות הבית ובקרקע הבית מהפתוחים והציורים אשר כבר נזכר, לא לספר מחדש שהיו מפותחו' ומצויירו' כי אם להודיע שהיה בציורם ובפתוחם ציור כרובים, וענין זה שאחרי שזכר שעשה כרובים בדביר אמר שבעבור זה בכל קירות הבית מסב, ר"ל סביב היה קלע, ר"ל ציור וצורת פתוחי מקלעות כרובים, ר"ל שהיו צורות כרובים מפותחים בהם, והיו אם כן כרובי הדביר בולטים וכרובי הקירות היו מפותחים שמה לא בולטים לחוץ. ואמנם תמורות הם צורות תמרים שהיו גם כן מפותחים בהם. ואמרו מלפנים ולחיצון, רצה שהיה זה בקירות הדביר שהוא לפני ולפנים ובקירות ההיכל שהוא החיצון מהדביר. והנה זכר זה בזה המקום, לפי שהיה פתוח הכרובים בקירות הבית נמשך אחרי היותם בולטים בדביר כמו שזכר:
(יח) וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
(18) Make two cherubim of gold—make them of hammered work—at the two ends of the cover.
כרבים. דְּמוּת פַּרְצוּף תִּינוֹק לָהֶם:
כרבים CHERUBIM — They had the form of a child’s face (Sukkah 5a).
דמות פרצוף תינוק להם. מדכתיב כרובים קרינן כרביא פירוש כנער. כי תרגום תינוק הוא רביא וכ"ף של כרובים הוא כף הדמיון:
They had the likeness of a child’s face. [Rashi knows this] since it is written , כרובים we [could] read it as כרביא , i.e., “like a youth.” Onkelos [elsewhere] translates “child” as רביא , and the כ of כרובים means “like.”
כרובים דמות פרצוף תינוק להם דתרגום תינוק רביא וכאשר תסיר הכ"ף של כרובים שהא כ"ף הדמיון תשאר המלה רובים לשון רבים מן רביא ועם כ"ף הדמיון פירושה כדמות תינוקות מפני שצורתם כדמות תינוקות ונקרא שמם כדמות תינוקות כאילו הכ"ף מיסו' השם ושמו עליו ה"א הידיעה ונעשה הכרובים והיו הכרובים ...
שנים כרבים דוגמא מין של עוף כדכתיב ביחזקאל את כרוב ממשח הסוכך, פירש עוף גדול בעל כנפים, ואעפ״י שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה כאן התיר צורת הכרובים שהרי לא נעשו להשתחות אלא לישיבתו דוגמא כרובים דכסא הכבוד, ודברים הרבה כאלו מצינו בתורה כמו שכתוב כל העושה בו מלאכה יומת והתיר לעשות בה תמיד, מוסף, מילה ערות אשת אח ויבום לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך.
שנים כרובים, “two cherubs.” Compare Ezekiel28,14, את כרוב ממשח הסוכך, “like a cherub with outstretched wings;” they are a certain type of bird. Seeing that birds are both clean animals and move in a clean atmosphere most of the time; even though the Torahin the second of the Ten Commandments had expressly forbidden us to make anything that is like creatures on earth or in the sky, the reason why the making of the cherubs is exempt from this was that it was not made to be worshipped, but to remain hidden inside the most inaccessible part of the Temple. We have a parallel of this in Isaiah 6,12 where the prophet described having had a vision of the Lord seated on His throne surrounded by such creatures each having six wings. Even in the Torah we find exceptions to overriding commands, such as “anyone who performs forbidden work on the Sabbath being guilty of legal execution,” (Exodus 35,2) while the priests performed such work in the Temple every Sabbath when offering the daily communal sacrifices. Not only that, even individuals, when becoming fathers of a boy baby born on the Sabbath circumcised him on the following Sabbath. (Leviticus 18,16) The Torah strictly forbade marrying the wife of a brother, but made an exception if said brother had died without children, and encouraged a surviving brother to marry the widow who had been his brother’s wife in order to provide him with issue. Similar exceptions are in place for wearing wool garments with tzitzit, ritual fringes, including wool and linen. There is a positive commandment to this effect (Compare Deuteronomy 22,12)
וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
As for the Tabernacle, make it of ten strips of cloth; make these of fine twisted linen, of blue, purple, and crimson yarns, with a design of cherubim worked into them.
ואת המשכן תעשה עשר יריעת. לִהְיוֹת לוֹ לְגַג וְלִמְחִצּוֹת מִחוּץ לַקְּרָשִׁים, שֶׁהַיְרִיעוֹת תְּלוּיוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן לְכַסּוֹתָן:
ואת המשכן תעשה עשר יריעת MOREOVER THOU SIIALT MAKE THE DWELLING OF TEN CURTAINS — that they should serve it as a roof and at the same thime as wall-coverings for the outside of the beards; — for the curtains hung behind them so as to cover them.
שש משזר ותכלת ותלעת שני. הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין יַחַד חוּט וְחוּט – אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן וּשְׁלֹשָׁה שֶׁל צֶמֶר – וְכָל חוּט וְחוּט כָּפוּל ו' הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין כְּשֶׁהֵן שְׁזוּרִין יַחַד כ"ד כְּפָלִים לַחוּט (יומא ע"א):
שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני OF FINE TWINED LINEN AND BLUE PURPLE, AND RED PURPLE, AND CRIMSON — Thus there were four different materials in every thread, one of linen and three of wool, each of the strands of which a thread was composed being sixfold (the word is taken here in the double sense of שש “linen” and of שש “six”). Consequently the four materials intertwined into one thread gave a twenty-four-fold thread (Yoma 71b; Baraita DeMelekhet HaMishkan ch. 2).
כרבים מעשה חשב. כְּרוּבִים הָיוּ מְצֻיָּרִין בָּהֶם בַּאֲרִיגָתָן, וְלֹא בִרְקִימָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא בַאֲרִיגָה בִשְׁנֵי כְּתָלִים, פַּרְצוּף אֶחָד מִכָּאן וּפַרְצוּף אֶחָד מִכָּאן – אֲרִי מִצַּד זֶה וְנֶשֶׁר מִצַּד זֶה – כְּמוֹ שֶׁאוֹרְגִין חֲגוֹרוֹת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז פיישי"שא:
כרבים מעשה חשב WITH CHERUBIM, THE WORK OF AN ARTIST — Cherubim were figured on them (on the curtains) in the process of weaving them, not afterwards by embroidery which is needlework — but by weaving it on its two surfaces, one design on one side, a different design on the other; e. g., a lion on one side and an eagle on the other side, just as the silken girdles are woven which are called in old French faisee (Yoma 72b, Jerusalem Talmud Shekalim 8:4).
וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃
You shall make a curtain of blue, purple, and crimson yarns, and fine twisted linen; it shall have a design of cherubim worked into it.
מעשה חשב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הִיא אֲרִיגָה שֶׁל שְׁתֵּי קִירוֹת, וְהַצִּיּוּרִין שֶׁמִּשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה:
מעשה חשב THE WORK OF AN ARTIST — I have already explained (v. 9) that this is a weaving on the two surfaces, the designs on the two sides not being similar to one another.
כרבים. צִיּוּרִין שֶׁל בְּרִיּוֹת יַעֲשֶׂה בָהּ:
כרבים CHERUBIM — i. e. he shall make on it figures of different creatures.
זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר. חֲמֵשֶׁת מִינִים הַלָּלוּ שְׁזוּרִין בְּכָל חוּט וָחוּט; הָיוּ מְרַדְּדִין אֶת הַזָּהָב כְּמִין טַסִּין דַּקִּין וְקוֹצְצִין פְּתִילִים מֵהֶם, וְטוֹוִין אוֹתוֹ חוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל תְּכֵלֶת, וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל אַרְגָּמָן, וְכֵן בְּתוֹלַעַת שָׁנִי וְכֵן בַּשֵּׁשׁ – שֶׁכָּל הַמִּינִין חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד – וְאַחַר כָּךְ שׁוֹזֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד, נִמְצָא חוּטָן כָּפוּל כ"ח, וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, וְלָמֵד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת – אֶת פְּתִילֵי הַזָּהָב – בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וְגוֹ', לָמַדְנוּ שֶׁחוּט שֶׁל זָהָב שָׁזוּר עִם כָּל מִין וָמִין:
זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר OF GOLD, OF BLUE PURPLE, AND OF RED PURPLE, OF CRIMSON AND FINE TWISTED LINEN — The five materials were intertwined in every strand: they beat out the gold into the form of thin plates and from them they cut threads, and they wove that gold thread together with six threads of blue purple and a gold thread with six threads of red purple, and similarly with the crimson and similarly with the fine linen; because all the materials had their threads sixfold and there was a gold thread with each of them. Then they intertwined them all into one thread; it followed, therefore, that their thread was 28-fold. This is how it is explained in Treatise Yoma 72a and it is derived from the following verse: (Exodus 39:3) “And they beat out the gold into thin plates and cut it into threads to work the threads of gold in the blue purple and in the red purple, etc.” — this tells us that a gold thread was intertwined with each material.
רשב"ג אומר משום ר"ש בן חסנן פרוכת עוביה טפח על שבעים ושתים נימים נארגת על כל נימה ונימה כ"ד חוטין ארכה מ' אמה ורחבה כ' ומפ"ב ריבוא היתה נעשית ושתים עושין בכל שנה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה: אילו אמר חוט א' כפול לשנים שזור לשלשה משזר לששה ארבע מכאן הא עשרים וארבעה תני שלשים ושתים אילו אמר חוט א' כפול לשנים שזור לארבע משזר לשמונה ארבע מכאן הא תלתין ותרין תנא ארבעים ושמונה אילו אמר חוט א' כפול לשנים קליעה לשלשה שזור לששה משזר לשנים עשר ארבעה מיכן הא ארבעים ותמניא כתוב אחד אומר (שמות כ״ח:ו׳) מעשה רוקם פרצוף אחד מעשה חושב שני פרצופות רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן וחרנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן: בשמונים ושתים ריבוא היתה נעשית וכו': ר' יצחק בר ביזנא בשם שמואל גוזמא תמן תנינן פעמים היה עליה כשלש מאות כור רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל גוזמא:
וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְכַרְמִ֣יל וּב֑וּץ וַיַּ֥עַל עָלָ֖יו כְּרוּבִֽים׃ (ס)
He made the curtain of blue, purple, and crimson yarn and fine linen, and he worked cherubim into it.
ויעש את הפרכת תכלת וארגמן. ותלה על הדלת שהיה באמה טרקסין שבו נכנסין לפני ולפנים אע"פ שהיה בו דלתות תלה עליו כדלקמן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וגו':
ויעש את הפרכת. זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה"ק:
ויעש את הפרכת. זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה"ק:
את הפרוכת. מול פתח בית קה״ק ועם שהיו שם דלתות כמ״ש למטה ובמ״א:
ויעש את הפרכת תכלת וארגמן. ותלה על הדלת שהיה באמה טרקסין שבו נכנסין לפני ולפנים אע"פ שהיה בו דלתות תלה עליו כדלקמן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וגו':
וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃
Each of them had a human face [at the front]; each of the four had the face of a lion on the right; each of the four had the face of an ox on the left; and each of the four had the face of an eagle [at the back].
וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ד פְּנֵ֨י הָאֶחָ֜ד פְּנֵ֣י הַכְּר֗וּב וּפְנֵ֤י הַשֵּׁנִי֙ פְּנֵ֣י אָדָ֔ם וְהַשְּׁלִישִׁי֙ פְּנֵ֣י אַרְיֵ֔ה וְהָרְבִיעִ֖י פְּנֵי־נָֽשֶׁר׃
Each one had four faces: One was a cherub’s face, the second a human face, the third a lion’s face, and the fourth an eagle’s face.
לאחד. לכל חיים היו ארבעה פנים:
פני האחד פני הכרוב. הם היו פני השור שנהפכו לכרוב:
וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא לְעֵיל שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. בְּכָל אֲתַר דְּמִתְחַדֵּשׁ בֵּהּ רָזִין צָרִיךְ לְאַחֲזָרָא לוֹן שְׂרָפִים לָקֳבֵל גַּדְפִּין דִּכְרוּבִים. וְחַיּוֹת לָקֳבֵל גּוּפָא דִּכְרוּבִים. אוֹפַנִּין לָקֳבֵל רַגְלַיִן דִּכְרוּבִים דְּאִנּוּן עִגּוּלִין. מִשֶּׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מִתְמַעֲטִין גַּדְפִּין דְּחֵיוָן, וּכְרוּב חַד דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִסְתְּלַק לְגַבֵּי הַהוּא מְכֻסֶּה דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהילים י״ח:י״א) וַיַּרְכֵּב עַל כְּרוּב וַיָּעַף. אִשְׁתְּאַר כְּרוּב תִּנְיָנָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְחַבַּר לוֹן בִּשְׂפְוָן שְׁלִים בְּחַ''י עָלְמִין, דְּאִיהוּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים, כָּלִיל חַ''י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא, דְּבֵהּ מִתְכַּנְּשִׁין שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים כֻּלְּהוּ גַּדְפַיְהוּ פְּתִיחָן לָקֳבֵל, וְקָלָא דִּילֵהּ אִשְׁתְּמַע מִגּוֹ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּשְׁמָעִין לְגַבַּיְהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל א׳:כ״ד) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם. בְּאָן אֲתַר אִשְׁתְּמַע בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְאָן אֲתַר אִתְפְּתָחוּ, כַּד יִשְׂרָאֵל אָמְרִין אדושם שְׂפָתַי תִּפְתָּח, אדושם, שְׁכִינְתָּא כַּד אִיהִי אִתְפַּתְּחַת לְקַבְּלָא לְבַעְלָהּ, מִתְפַּתְּחִין שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. גַּדְפַיְהוּ וְגַבֵּהּ לְקַבְּלָא לוֹן לְמָארֵיהוֹן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה. הָא אִנּוּן כְּרוּבִים דְּכָר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא. בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה אִתְּמַר, בַּשְּׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, (שם) בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַּנְפֵיהֶם, בְּעָמְדָם וַדַּאי יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, בְּהַהוּא זִמְנָא אִנּוּן כְּרוּבִים וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו בְּהַהוּא זִמְנָא. צְלוֹתִין מִתְקַבְּלִין בְּרַעֲוָא, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין, וְעוֹד הָא אוֹקְמוּהּ מִכָּל מָקוֹם דְּאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה דִּשְׁקוּלָה אִיהִי צְלוֹתָא כַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים וּכְקָרְבָּנַיָּא דִּילְהוֹן.
את הכרובים. הן המלאכים בדמות שוורים וקורא אותם כרובים על שם חרישה כדאמ' בבבא דבי רב ויומא דכרוב ותני יומא כרבא לא הוי והוא לשון חרישה, והכי מוכח ביחזקאל (עי' שם א' י' ופרש י' י"ד) דבמקום (אחד) הוא אומ' ופני שור מהשמאל לארבעתן ומונה שם פני אדם אריה ושור ונשר (וכרוב) אינו מונה דכרוב במקום שור, ובסוכה (ה' ב' ועיין חגיגה י"ג ע"ב) פרכי לה אהדדי ומשני כרוב אפי זוטרי פני אדם בחור כי יחזקאל ביקש להחליף במעשה המרכבה שור לאדם משום מעשה העגל כך פירשו רבותינו והוא האמת במרכבה, אבל לפי הפשט קודם שבא יחזקאל כרוב ושור אחד הוא, שמתחילה שם האדם לעבדה ולשמרה וכשגירש האדם שם הכרובים לחרישה דהוא לשון כרבא, וזהו לעבדה, ולהב החרב לשמרה:
עוד תדע ותשכיל ממוצא פסוק זה, את הכרובים הם חיות הקדש כמו שכתוב (יחזקאל י׳:כ׳) היא החיה אשר ראיתי וגו' ואדע כי כרובים המה. וידוע כי יש לכל חיה וחיה י"ו פנים, ד' לכל רוח מארבע רוחות העולם ממה שכתוב וד' פנים לאחת, יכלול לכל חיה וכן לכל פן ופן, והרי הם י"ו פנים לכל חיה. והכרובים הללו הם דבר המתלהט מן החר המתהפכת זהו שאמר ואת להט החרב המתהפכת היא חיה של הקב"ה שיש לה י"ו פנים והיא מדת דינו. ותן כל לבך איך קראן להט והוא דבר נשוא בחרב והחרב נושא אותו כי כן חיות הקדש אע"פ שנראות נושאות הכבוד, הכבוד נושא אותן. וכבר ידעת כי רמוזות הן בארבע אותיות שבשם שהן ראשית השכלים, והמעלה העשירית נרמז ביו"ד שבראשית השם, והנשאר בשם כמנין הפנים שיש לכל החיה המגינים עליו מפני החרב המתהפכת לי"ו פנים. ונכרתו לנו בתורה שכתוב בה עץ חיים היא י"ו בריתות כנגדם י"ג בברית מילה ושלש בקבלת התורה ועמהם אנו נצולים מחרבו של הקב"ה מדת דינו של מעלה שעליה נאמר היא מתהלכת בין החיות.
We also learn from this verse, especially the words, את הכרובים, that these angels are the ones we refer to in our prayers as חיות הקדש. These names of the angels are mentioned in Ezekiel 10,20 היא החיה אשר ראיתי....ואדע כי כרובים המה. “This is the Chayah which I have seen,...and I realized that they are the cherubs.” It is a fact familiar to kabbalists that every Chayah has 16 facets, four in each direction of globe, as it is written in Ezekiel 1,6 וארבעה פנים לאחת, “one of them had four faces (facets). Seeing the word פנים consists of the singular פן, the rest is merely a plural ending. Hence four times פן in four directions each time totals 16. These cherubs are something intangible which flashes from the sword which seems in constant motion, turning over and over. This is what is meant by the words ואת להט החרב המתהפכת i.e. G-d’s angel Chayah, the one with 16 facets. This angel symbolizes His attribute of Justice. You must understand how it is possible that this angel is called להט, suggesting it is a great power, whereas according to our verse here this להט appears as something subordinate, an adjective, something “carried” by the sword. This is always the case with the angels called חיות הקדש. Although they appear to be carriers of the glory of G-d, the fact is that the glory of G-d carries them. You have also learned already that the four letters of the Ineffable name of G-d which represent the pinnacle of all intelligence are alluded to here, i.e. the highest of the ten emanations is represented by the letter י at the beginning of G-d’s name and the remaining letters ה-ו-ה correspond in their numerical value (16) to the 16 facets of the חיות הקדש that we have discussed. The Torah which is called עץ החיים, “the tree of life,” has been given to us by means of 16 covenants, 13 of them are mentioned in connection with the ritual of circumcision, whereas the word ברית, covenant, appears three more times in connection with the Torah’s report of the revelation at Mount Sinai where we received the Torah.
וצריך שתתבונן במאמרם זה כי היו הכרובים כצורה הזו למשל נמרץ להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקב"ה לישראל בלא שום אמצעי, כי הוא יתעלה בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר כשאר העו"ג אשר חלק להם שרים של מעלה. והיה אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן כענין שראה יחזקאל פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם, ודרשו רז"ל היינו כרוב היינו אדם אלא אפי רברבי ואפי זוטרי, ויהיה זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו שהיא אהבה חזקה, אבל רצה לעשות משל בדבקות גופני שאין למעלה ממנו שאי אפשר באמצעי והוא יותר חזק כשהוא מנעורים כענין שכתוב (משלי ה׳:י״ח) ושמח מאשת נעוריך, וכל זה כדי שנדע ונשכיל שדבקותו יתעלה עמנו דבקות גדול וחזק בלא שום אמצעי, ולפי שדבקותו יתעלה עם שאר העו"ג אינו אלא ע"י אמצעיים כשרצה להודיענו בתורה שדבקותו עמנו בלא שום אמצעי אי אפשר להודיענו אלא ע"י משל זה בהכרח.
It is necessary to understand these similes correctly. The Rabbis meant that the very shape and position of the cherubs was such that they suggested a readiness to embrace each other. They did not mean that these cherubs performed such activities, especially not when exposed to public view. The idea the Rabbis wanted to convey was that as opposed to the Gentiles who require an intermediary in their approach to the Lord, the Jewish people are so beloved of G’d that they do not require an intermediary just as man and wife do not require an intermediary if they want to express their love for one another. For He, the Exalted, leads Israel all by Himself without the help of any intermediary (compare Deut. 32,12). The Gentiles, on the other hand, are assigned to intermediaries as we know from Deut. 4,19).
It would have been possible to construct the cherubs in a way that one was the figure of an adult and the other the figure of a child. Ezekiel saw it like this in his vision (Ezekiel 10,14) “the appearance of the face of one was that of a minor whereas the face of the other looked like that of אדם, “an adult person.” In his vision the message would have been that the love of G’d for Israel was like the love of a father for a son, a very formidable kind of love. However, in the Tabernacle the intention was to describe an ongoing close relationship. Seeing that it was impossible to inform us of the type of relationship which exists between G’d and the Jewish people, the Torah decided to describe this by means of the cherubs in the Tabernacle.
It would have been possible to construct the cherubs in a way that one was the figure of an adult and the other the figure of a child. Ezekiel saw it like this in his vision (Ezekiel 10,14) “the appearance of the face of one was that of a minor whereas the face of the other looked like that of אדם, “an adult person.” In his vision the message would have been that the love of G’d for Israel was like the love of a father for a son, a very formidable kind of love. However, in the Tabernacle the intention was to describe an ongoing close relationship. Seeing that it was impossible to inform us of the type of relationship which exists between G’d and the Jewish people, the Torah decided to describe this by means of the cherubs in the Tabernacle.