At the beginning of parashat Vayishlach, Jacob is preparing to meet his brother, Esau, after more than twenty years. As you may remember, Jacob left Canaan because Esau was angry that Jacob had tricked him to get their father's blessing (but that's a whole other story).
Before Jacob meets Esau, he sends messengers to give Esau many gifts, he divides his group into two camps, and he prays to God.
In Jacob's prayer, he says the following words:
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
I am unworthy of all the kindnesses and of all the truth that You have done with Your servant; for I crossed this Jordan with my staff, and now I have become two camps.
Many commentators focus on the word "קָטֹ֜נְתִּי"(katonti). The root of the word is ק.ט.נ, small. What does it mean in this context? Also, he says I am קָטֹ֜נְתִּי from all of the חסדים (chasadim - kindnesses) and אמת (emet - faithfulness). What do they refer to? If the Torah uses two separate words, each word must be referring to something different.
On this page we will look at classical and modern commentaries on this verse. The popular Israeli singer, Yonatan Razel, has recorded a song to the words of the verse. Listen to Katonti, above, while you are studying the commentaries.
Ramban (Nachmanides) was a medieval Spanish commentator.
Ramban explains that Jacob feels unworthy (קטן) of everything that God has done for him.
Notice how Ramban explains the meaning of the words חסדים (chasadim - kindnesses) and אמת (emet - truth).
(א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו לשון רש"י ואיננו נכון בלשון הכתוב ועוד כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך ועוד כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן ואמר תחלה מה שנאמר לו בחרן ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך והוא שנאמר לו בצאתו מבית לבן (לעיל לא ג) שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך והנה אחרי כן לא היטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם אבל "קטונתי" לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז ב) מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו וכן אמרו בבראשית רבה (עו ח) קטונתי רבי אבא אמר איני כדאי והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר והאמת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו יאמר שאיננו ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו ולא הבינותי דעת אונקלוס שתרגם מכל חסדין ומכל טבון והוא רגיל לתרגם חסד ואמת "טיבו וקשוט" (לעיל כד מט להלן מז כט) ואולי עושה חסדים הצלתו אשר הצילו פעמים רבות מכל צרותיו ועשה אמת כל הטוב הזה שהיה לו כי נתן לו בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד והנכון בעיני כי החסדים הקיימים יקראו אמת כי היא מגזרת אמנה כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם ( ז טז) ענין קיום לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעיהו לג טז) כאשר אמר היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיהו טו יח):
(1) I am unworthy of all the kindnesses and of all the truth: ... But rather "katonti," is to say that he is small (deficient) from being worthy of all of the kindnesses that He did for him. And likewise, "How will Jacob survive, as he is so small" (Amos 7:2) - from being able to withstand all that is decreed upon him. And likewise did they say in Genesis Rabbah 76:8, "'Katonti': Rabbi Abba said, 'I am not worthy.'" And "the kindnesses" are the goodnesses that He did for him without a [promise], whereas "the truth" is the good that He promised him and [then] fulfilled His promise. [About this, Ya'akov] said that he was not worthy that He should have promised him and done those goodnesses for him, nor of the many other goodnesses that He did for him... And that which is correct in my eyes is that lasting kindnesses are called emet (truth), since it is from the root, "amana" - like the meaning of, "Your house and your kingship shall ever be neemanah (steadfast) before you" (II Samuel 7:16); and the sense of "with his food supplied and his drink neemanim (assured)" (Isaiah 33:16); and as it states, "you have been to me like a spring that fails, like waters that cannot be neemanu (relied on)" (Jeremiah 15:18).
Written by Naftali Zvi Yehuda Berlin (1816-1893), also known as the Netziv, Haamek Davar is a commentary on the Torah. The commentary is mostly based on the Netziv’s Parashat Hashavua shiur in the Volozhin Yeshiva. How does the Netziv define the two words?
(א) ומכל האמת. ת״א ומכל טבון. ולא כתרגומו בכ״מ וקשוט. וע׳ ברמב״ן שפי׳ החסדים הקיימים יקראו אמת וכ״ה לשון המקרא וה׳ אלקים אמת אלקים חיים ומלך עולם ופי׳ ברבה פ׳ אמור דסוף המקרא מפרש מהו וה׳ אלקים אמת בשביל שהוא אלקים אמת ומלך עולם היינו שהוא נצחי וכמליצת הגמ׳ במס׳ שבת קושטא קאי. וכך הטוב שהוא ניצחי מיקרי אמת ואמר ליעקב דשתי טובות עשית עמדי היינו החסדים שהוא העושר ומכל האמת שבחרו להיות ממנו ומזרעו אומה הנבחרת להיות נצחי ולזה עצמו ת״א ומכל טבון הטוב שהוא אמת: (ב) כי במקלי וגו׳. זהו ביאור על החסדים:
(1) And of all the truth: Onkelos translates it as, "and from all the good," which is not like his translation in every [other] place, which is "truth." And see Ramban, who explains that lasting kindnesses are called truth. And such is [also] the language of Scripture: "And the Lord is a true God, a living God and the eternal King" (Jeremiah 10:10). And in Vayikra Rabbah 26:1 (Parshat Emor), it explains that the end of the verse explains what is a true God: "Because He is 'a [living] God and the eternal King.'" [That is] to say, because He is everlasting. And [this is] like the remark in the Talmud (Shabbat 104a), "Truth is lasting." And so too is the good that is everlasting called truth. And so [Ya'akov said] that "You have done two goodnesses for me" - meaning "the kindnesses," which are the wealth; and "all the truth," which is that He chose him, such that a chosen nation will come from him and his offspring, to be everlasting. And it is for this very reason that Onkelos translated it as, "and of all the good."
The Torah Temimah is a commentary written by Barukh HaLevi Epstein, the nephew and student of R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin who wrote Haamek Davar (above).
קטנתי וגו'. א"ר ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס, שמא לא יעשו לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, א"ר חנין, מאי קרא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת דמפרש קטנתי שנתמעטו זכיותי, ולכאורה צ"ע, דהא לשון זה אמר יעקב בדרך ענוה ואין בזה רמז מענין התמעטות הזכיות, וכ"מ במ"ר קטנתי – איני כדאי, ועיין ברמב"ן ומהרש"א שהעירו בזה, ולי נראה ע"פ מ"ש בב"ק נ' ב' כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו, וא"כ מכיון שאמר יעקב שאינו כדאי לכל הטובות, א"כ הלא לא נעשו לו בחנם אלא שנכו לו מזכיותיו. –
I am unworthy, etc. - (Shabbat 32a): [Rabbi Yannai] said, "A person should never stand in a place of danger saying that they [on High] will perform a miracle for him, lest they do not perform a miracle for him. And [even] if they do perform a miracle for him, they will deduct it from his merits." Rabbi Ḥanin said, "What is the verse [that alludes to this]? When Jacob said, 'Katonti (I am not worthy) of all the kindnesses and of all the truth that You have done with Your servant'" (Genesis 32:11). 4 He explains "katonti," as my merits have been diminished. But ostensibly, this requires [further] study – as note that Ya'akov [only] used this expression out of modesty. So there is no hint to the diminution of merits here. And see Ramban and Maharsha, who have [already] pointed this out. But it appears to me that [its understanding] is according to that which is written in Bava Kamma 50b, "Anyone who says that the Holy One, blessed be He, is a Relinquisher will have his life relinquished." And if so, once Ya'akov said that he was not worthy of all the goodnesses; if so, they could not be done for him for free, but rather his merits [must have been] diminished.
Rav Amnon Bazak is a popular teacher at Yeshivat Har Etzion, Herzog College, and at the SKA Beit Midrash for Women in Migdal Oz. His interpretation of the verse has much to teach us today about appreciation and perspective.
Rav Amnon Bazak. Facebook Post November 23, 2018
ברגעי הפחד מהמכה הצפויה מעשו, יעקב מכין את עצמו לגרוע מכול, וכל מה שנשאר לו לעשות הוא לקוות להציל לפחות חצי ממשפחתו: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ... לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". קשה לדמיין את תהליך חלוקת המשפחה "לשני מחנות", כשכל מחנה יודע שייתכן שלא יזכה עוד לראות את אנשי המחנה האחר.
והנה, מיד לאחר מכן פונה יעקב בתפילה לה׳, אותה הוא פותח בדברי הודיה: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". מדוע מכל החסדים שעשה הקב"ה עמו, מציין יעקב דווקא את העובדה שכעת הוא נאלץ להפוך "לשני מחנות", כדי להציל לפחות מחנה אחד? האם לא היה מתאים יותר ליעקב להגיד – 'ועתה הייתי למחנה גדול ורחב'?
מסתבר, שגם ברגעיו הקשים בחר יעקב להתמקד בראייה חיובית של מה שהוא קיבל, ולא של מה שחסר לו. יעקב מודה לה׳ על כך, שכאשר הוא עבר במקלו את הירדן בפחדו מפני עשו, לא היה לו דבר לעצמו, וכעת, גם אם הוא בסכנה, הרי שיש לו לפחות את מה לחלק: יש לו משפחה רחבה ונכסים רבים, שאפשר לחלק אותם לשני מחנות. רק מכוח זווית ראייה זו, המבינה שבכל מצב יש להודות לה׳ תחילה על מה שיש, ובמילים אחרות לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, אפשר להמשיך ולפנות בתפילה על העתיד: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו".
In the moments of fear of the expected injury from Esav, Ya’akov prepares himself for the worst. Hence all he can do is to hope to at least save half of his family: "Jacob was greatly frightened; in his anxiety, he divided the people with him… into two camps. And he said, 'If Esav comes to the one camp and attacks it, the other camp may yet escape'" (Genesis 32:7-8). It is hard to imagine the division of the family into “two camps,” done with the awareness of the likelihood that they would never merit to see the people in the other camp again.
But note that immediately after this Ya’akov turns to God with a prayer that begins with words of thanksgiving: "I am unworthy of all the kindnesses and of all the truth that You have done with Your servant; for I crossed this Jordan with my staff, and now I have become two camps" (Genesis 32:11). From all of the kindnesses that God had shown him, why does Ya’akov specifically mention the fact that he is now required to become “two camps” in order to at least save one of them? Would it not have been more fitting for Ya’akov to say, “Now I have become a great and large camp?"
It seems that even in his more difficult moments, Ya’akov chose to focus more positively on that which he received, and not on that which he was lacking. Ya’akov thanks God that whereas when he crossed the Jordan in fear of Esav he had not had anything of his own, now – even if he was in danger – he at least had enough to divide: He has so large a family and so many possessions that it was possible to divide them into two camps. It is only from the power of such a perspective, marked by an understanding that no matter what the circumstances, one should first thank God for that which one has – in other words, to 'recite a blessing over the bad in the same way as one recites a blessing over the good' – that it is possible to continue and pray about the future, “Deliver me, I pray, from the hand of my brother, from the hand of Esav” (Genesis 32:12).