Alters and Inns

I. The Dichotomy

(ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃

Genesis 18:7

(7) Then Abraham ran to the herd, took a calf, tender and choice, and gave it to a servant-boy, who hastened to prepare it.

בראשית כ״ב:ג׳

(ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃

Genesis 22:3

(3) So early next morning, Abraham saddled his donkey and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him.

רמב"ן על בראשית י״ח:ז׳

(א) וטעם ואל הבקר רץ אברהם להגיד רוב חשקו בנדיבות כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו

Ramban on Genesis 18:7

(1) Avraham ran to the cattle. To illustrate how much he desired mitzvos. For he was a great man, and had at least 318 sword-bearing servants (14:14) and was elderly and weak from his circumcision, yet he ran to Sarah personally, and then himself went to fetch the calf; specifically a choice and tender calf for his guests, and did not assign this task to a servant.

רמב"ן על בראשית כ״ב:ג׳

שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת כדין התורה (מדות ב ה) ולקח מביתו עצים טובים לעולה וכן אמר ויבקע עצי עולה

Ramban on Genesis 22:3

Avraham considered wood which had maggots not qualified for offerings, in accordance with the Torah law, so he took choice wood from his house for the burnt-offering. And so it says: "he chopped wood of a burnt-offering

בראשית כ״א:ל״ג

(לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם׃

Genesis 21:33

(33) [Abraham] planted an ESHEL at Beer-sheba, and invoked there the name of the LORD, the Everlasting God.

רש"י על בראשית כ״א:ל״ג:א׳

(א) אשל. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אֲמַר פַּרְדֵּס לְהָבִיא מִמֶּנוּ פֵּרוֹת לָאוֹרְחִים בַּסְּעוּדָה, וְחַד אֲמַר פֻּנְדָּק לְאַכְסַנְיָא וּבוֹ כָּל מִינֵי פֵּרוֹת. וּמָצִינוּ לְשׁוֹן נְטִיעָה בְּאֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ (דניאל י"א):

Rashi on Genesis 21:33:1

(1) אשל [AND ABRAHAM PLANTED AN] אשל — Rab and Samuel differ as to what this was. One said it was an orchard from which to supply fruit for the guests at their meal. The other said it was an inn for lodging in which were all kinds of fruit (Sotah 10a). And we can speak of planting an inn for we find the expression planting used of tents, as it is said, (Daniel 11:45) “And he shall plant the tents of his palace”.

בראשית כ״ב:ט׳

(ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃

Genesis 22:9

(9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood.

II. 1+1=1

רש"י על בראשית כ״א:ל״ג:ב׳

(ב) ויקרא שם וגו'. עַל יְדֵי אוֹתוֹ אֵשֶׁל נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֱלוֹהַּ לְכָל הָעוֹלָם, לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אוֹמֵר לָהֶם בָּרְכוּ לְמִי שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ, סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל מִי שֶׁאָמָר וְהָיָה הָעוֹלָם אֲכַלְתֶּם (סוטה י'):

Rashi on Genesis 21:33:2

(2) 'ויקרא שם וגו AND HE CALLED THERE etc. — Through this Eshel the name of the Holy One, blessed be He, was called “God of the entire Universe”. For after they had eaten and drunk he said to them, “Bless Him of whose possessions you have eaten! Do you think that you have eaten of what is mine? You have eaten of that which belongs to Him Who spake and the Universe came into existence” (Sotah 10a).

בראשית י״ח:י״ז

(יז) וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃

Genesis 18:17

(17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do,

רש"י על בראשית י״ח:י״ז

לֹא יָפֶה לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲנִי נָתַתִּי לוֹ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וַחֲמִשָּׁה כְּרַכִּין הַלָּלוּ שֶׁלּוֹ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְגוֹ' (בראשית י'). קָרָאתִי אוֹתוֹ אַבְרָהָם – אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, וְאַשְׁמִיד אֶת הַבָּנִים וְלֹא אוֹדִיעַ לָאָב, שֶׁהוּא אוֹהֲבִי?

Rashi on Genesis 18:17

It is not proper for Me to do this thing without his knowledge. I gave him this land and these five cities therefore are his — as it is said, (10:19) “And the territory of the Canaanites was from Sidon … as thou goest towards Sodom and Gommorah etc.” I called him Abraham, the father of a multitude of nations; should I destroy the children without informing the father who loves me? (Genesis Rabbah 49:2)

בראשית כ״ג:י״ז-י״ט

(יז) וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃ (יח) לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃ (יט) וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

Genesis 23:17-19

(17) So Ephron’s land in Machpelah, near Mamre—the field with its cave and all the trees anywhere within the confines of that field—passed (18) to Abraham as his possession, in the presence of the Hittites, of all who entered the gate of his town. (19) And then Abraham buried his wife Sarah in the cave of the field of Machpelah, facing Mamre—now Hebron—in the land of Canaan.

ספרי דברים פ׳:ה׳

ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

Sifrei Devarim 80:5

Dwelling in Eretz Yisrael is equal to all of the mitzvoth in the Torah

רש"י על בראשית מ״ז:כ״ט:ד׳

(ד) חסד ואמת. חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂין עִם הַמֵּתִים הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל:

Rashi on Genesis 47:29:4

(4) חסד ואמת MERCY AND TRUTH — The mercy shown to the dead is “mercy of truth” (true, disinterested kindness) since one cannot hope for any reward (Genesis Rabbah).