ת.ז
כותרת: נשרקה.
סוגה : מערכון.
מקור: גרסה למערכון המקורי של הגשש החיוור.
זמן: העת החדשה, 1977.
מקום: ארץ ישראל.
יחסים בין הורים וילדים הנו נושא רחב ומורכב מאוד ומעסיק אותנו בכל הגילים הורים כילדים.
ככלל, בני הנוער נמצאים בגיל בו מערכת היחסים עם הוריהם אמביוולנטית מאוד. מחד אתם בני הנוער מבקשים לפרוש כנפיים, להיות עצמאים, דורשים מההורים להתחשב בדעתכם ולאפשר לכם לנהוג כרצונכם. אך עדיין תלויים כלכלית ורגשית בהורים, מודעים לכך שעדיין זקוקים מאוד להורים ואף פוחדים מעצמאות.
להורים יש תקוות וחלומות כלפי ילדיהם, כיצד יתמודדו עם האכזבות הבלתי נמנעות כשילדיהם אינם מגשימים את התקוות שתלו בהם?
האם ידעו לכוון ולעודד את ילדיהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, ולא לכוונם לנתיב אליו יעדו אותם עוד טרם לידתם? כיצד יוכלו להמשיך לתמוך ולעזור ובה בעת לחנך את ילדיהם לעצמאות?
ת.ז
כותרת המקור : תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: בראשית רבה, פרשה מ"א.
העת העתיקה, תקופת האמוראים – מאה 4 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר. וְנָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבָּרָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי, בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה לוֹ, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיךָ עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ .... אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי לֹא עָלִיתִי לְכָאן אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי, עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה. אָמַר הֲרֵי הֵם עָלַי חֵרֶם וְאֵינִי אֶלָּא שָׁוֶה בָּם כְּאֶחָי....
א.
שאלות מנחות לחברותא ללימוד המקורות:
- מה ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה (שורה ראשונה) אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס?
- תשובה: ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס שאח אחד [אשר עבד בהר] מסוכסך או מפולג משאר בני משפחתו. ניתן להבין זאת מכיון ששאר אחיו ואביו עובדים במישור והוא בהר [הוא רחוק מהם].
- מדוע ברח רבי אליעזר מבית אביו? נסו לדמיין מה עובר עליו? כתבו את מחשבותיו? הוסיפו את הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו לפני האירוע בשדה כשהוא מנסה לשכנע את אביו שישלח אותו ללימודים.
- תשובה: רבי אליעזר ברח מבית אביו מכיון שהוא רצה ללמוד ולדרוש בתורה ואביו ומשפחתו התנגדו לזאת אך כאשר מתה פרתו של הרבי השתמש במקרה כתמריץ לעזוב את עבודתו החקלאית וללכת ללמוד תורה כפי שרצה. לפי דעתנו בפני הרבי עומדת דילמה לא פשוטה - מצד אחד עומדת משפחתו אשר מתנגדת ללימודי תורה ולחלומו ללכת ללמוד ודובקת בעבודה החקלאית ומצד שני ניצב חלומו של הרבי ללכת ללמוד ולדרוש בתורה. דיאלוג בין רבי אליעזר לאביו- רבי אליעזר: אבי, הינך יודע כבר שחלומי ללמוד תורה קיים כבר הרבה זמן ותשוקתי אליו הולכת וגודלת מיום ליום. אין מועד טוב מזה בשבילי ללכת ולממש את חלומי כעת שפרתי נשברה. אביו: אליעזר בני, אני הוא אביך וזכותי חלה עליך כך שכאשר איני מסכים עם דעתך חובה עליך לכבדי, לקיים את חובתך כבני ולהמשיך לעבוד בעסק משפחתנו. רבי אליעזר: אני מבין את אמירותיך אך בכל זאת לא אוותר על חלומי זה שמכבר ואלך ללמוד תורה גם אם תנשל אותי מזכויותי כבנך.
- מה עמדת הורקנוס האב בתחילת הסיפור? האם הוא היה מודע לשאיפותיו הרוחניות של הבן?
- תשובה: הורקנוס האב אכן היה מודע לחלומו ושאיפותיו של בנו אליעזר אנו מבינים זאת מכיון שהורקנוס האב הרחיק את בנו אליעזר משאר משפחתו ו"גירש" אותו להר בזמן שמשפחתו עבדו במישור. עמדתו של הורקנוס האב ביחס לחלום בנו היא התנגדות נחרצת עקב חוסר אמונה בפרנסה שעבודת דת מביאה למשפחה.
- האם דעת האב הורקנוס משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר?
- תשובה: דעת האב הורקנוס אכן משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר. ניתן להבין זאת כאשר בסוף הסיפור כאשר אביו בא לנשל את אליעזר מירושתו הוא רואה אותו דן עם חכמים ומבין את טעותו לגבי חלומו של בנו ללמוד ואף מציע לאליעזר את כל ירושתו אולי כפיצוי על כך שנידה אותו.
- מדוע רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו? האם יש כאן רמז לביקורת של רבי אליעזר לאביו ואם כן, מהי?
- תשובה: רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו מכיוון שהוא תופס את עצמו כשווה בין אחיו ואומר שהוא לא רוצה לקחת לאחיו את זכותם לירושה כלומר הוא לא רוצה להרוויח על חשבונם של אחיו. אכן קיים בסירובו של אליעזר למתנת אביו רמז לביקורת על אביו, אפשר להבין זאת בתשובתו של אליעזר לאביו כשהוא אמר לו "הרי הם עליי חרם ואיני אלא שוה בם כאחי" מזה אפשר להבין שהוא מעלה את אביו על טעותו ושמגיע לאחיו את חלקם במתנתו בדיוק כפי שמגיע לו.
- מה ניתן ללמוד על רבי אליעזר מהיחסים שלו עם אחיו ועם חבריו לספסל הלימודים?
- תשובה: מהיחסים של רבי אליעזר עם אחיו וחבריו לספסל הלימודים ניתן ללמוד שאליעזר לא היה אדם חברותי במיוחד שמתייחס לעבודתו וחלומו לדרוש בתורה כחובתו הראשונה והיא באה אפילו לפני משפחתו וסביבתו הקרובה.
לאכזב את אבא
באחת השיחות אף מצא לנכון [אבי] לומר לי – ובכמה טאקט וחכמה עשה זאת! – שכאשר אשוב הביתה ואטול לידי את המשק, אין בדעתו כלל להתערב בהנהלתו. "אתה תהיה המנהל", אמר לי, והוסיף: "אשמח לעזור לך בכל אשר תבקש". דומני כי כרסמו בלבו חששות שמא אישיותו החזקה, הדומיננטית, לעתים כבדת־היד, היא שגרמה לבניו שיעזבו את כפר תבור; שצלו הגדול הוא שהבריחם למרחקים כדי לפתח את מלֺא אישיותם. איני סבור שזאת היתה הסיבה לעזיבת אחַי. אבל זו בלי ספק, היתה סיבת זהירותו בהתנהגותו כלפי. הוא עשה מה שלאל ידו כדי להחזיקני בביתו ועל אדמתו, אשר ארש לו [טיפח] ביסורים כה רבים ואשר עבד בכל מאודו ובכל כוח אהבתו הגדולה אליה. והנה היה עלי לבוא ולומר לו, שגם חלומו זה האחרון, אינו אלא חלום, וכי צעיר אפרוחי עומד אף הוא לנטוש את קנו; שלא זו בלבד שלא יהיה כפי שקיווה, שבט של פייקוביצ'קים על אדמת אוּם א־ג'בל, אלא שספק גדול הוא אם בכלל יישאר איזה פייקוביץ' על אדמתו של מייסד השושלת, שנתפרקה בטרם היתה לשושלת. ואני אהבתי את אדמתו של פייקוביץ', את כפר הולדתי, את השדות והנופים שהייתי קשור אליהם בעבותות עזים וחזקים כל כך; ואהבתי את אבי, הערצתי את אישיותו הסלעית והרגישה ועל כן כה קשה היה לי, עד כאב ממש, להתיצב לפניו ולהכאיב לו. ידעתי כי אין מנוס, שיהיה עלי לעשות זאת, משום שהכרתי ושאיפתי להימנות עם מיסדיו של קיבוץ חדש וצעיר היו נחרצות וחד־משמעיות אף הן. מטולטל בין אהבתי אליו להכרתי, בין חובותי כלפיו לשאיפתי, מצאתי את עצמי נתון בחיבוטי נפש מיסרים ומכאיבים ביותר. הגיעה השעה לבשר לו את הבשורה המרה. ביום שלא נועד לביקורי בית חבשתי את סוסתי ודהרתי לעבר כפר תבור.
יגאל אלון, בית אבי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 179–180
עברית
- השוו את סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של רבי אליעזר וכתבו
את ההבדלים העיקריים?
תשובה: בסיפורו של רבי אליעזר ניתן לראות מצב בו יש סתירה בין רצונו של האב לרצונו וחלומו של אליעזר ועקב זאת מתפתח ביניהם סכסוך. לעומת זאת, בסיפורו של יגאל אלון ניתן לראות כי בין האב לבין לא קיים סכסוך אך בכל זאת רצונותיהם שונים ומנוגדים.
בנוסף לכך, בסיפורו של רבי אליעזר אחיו ואביו היו מלוכדים ומגובשים בדעתם שהחיים בשדה ופרנסת משפחתם ראשונה בחשיבותה וחיו ללא סכסוכים ביניהם [חוץ מסכסוכם עם אליעזר] לעומת סיפורו של יגאל אלון בו האחים עזבו את מקום הולדתם ועבודתם החקלאית בשדה אביהם במטרה להגשים את עצמם ואת חלומותיהם הנכספים.
ניתן להשוות גם בין סיבות העזיבה של כל אחד מהם, כלומר, רבי אליעזר רצה לעזוב לשם לימודי תורה ומדרש בעוד יגאל אלון רצה לעזוב ללא קשר ללימודי תורה או לימודה השכלה אלא הוא רצה לעזוב בכדי לעזור במקום אחר בו יכול לתרום לסביבה בצורה יותר יעילה ומועילה לא כפי שיכל בביתו של אביו.
ניתן להציע את הפרשנות הבאה לסיפור:
רבי אליעזר בורח מביתו אל בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. מתוך תחילתו המקוטעת של הסיפור אין אנו יודעים מהי הסיבה לכך. ניתן לשער שקדמה לבריחה מערכת יחסים סבוכה ומסוכסכת בתוך משפחת הורקנוס. דומה שהרקע לדרמה משפחתית זו מסתבר מתוך המשכה של עלילת הסיפור. בעוד שנפשו של רבי אליעזר חשקה בלימוד התורה הרי שהאב ושאר בני המשפחה רואים בשמירה וריבוי נכסי המשפחה את הערך המרכזי. מצב עניינים זה מוביל בהכרח לקונפליקט שתוצאתו כמעט בלתי נמנעת – בריחתו של רבי אליעזר מהבית אל יעדו הנכסף – בית המדרש.
האב משנה את יחסו אל בנו, אך הוא עצמו אינו משתנה. הכסף ממשיך להיות הערך העליון שלו ולפיו הוא פועל. יחסו אל בנו משתנה רק משום שבנו זוכה להערכה וכבוד בקרב עשירי הארץ.
הסיפור מסתיים בכך שהאב מבקש לתקן עוול ישן בעוול חדש ולהעביר את כל נכסיו לר' אליעזר על חשבון האחים. אליעזר בן הורקנוס לא מוותר על חלקו בירושה החומרית מה שלכאורה מתבקש מאדם שבחר לחיות בעולם הרוחני, אלא מבקש שוויון. דומה כי בבקשתו זו מנסה אליעזר בן הורקנוס להדגיש את הביקורת שלו כלפי העולם החומרי הלא שוויוני שהאב מייצג, לאמור: "אתם אבי ואחיי נהגתם בחוסר שוויון וצדק כלפי משום סולם הערכים המעוות שלכם שבראשו עיקרון הרווח הכספי, ואני בוחר לפעול לפי עולם ערכים אחר שבראשו צדק ושוויון."
הפער בין האב לבנו נשאר בעינו, האב נשאר בעולם החומרי המעוות, הלא שוויוני והלא צודק, והבן שמרד בעולם הזה ובאביו - מיצגו הנאמן של העולם החומרי, בוחר בעולם הרוחני של בית המדרש.
חזור על עקביי-- גרסה ערוכה
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר
וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא
שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,
וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת
רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ...
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי,
חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.
אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.
אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.
אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,
וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.
אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.
מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.
אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.
אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.
אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:
[ משנה מסכת עדיות פרק ה ]
ת.ז
כותרת המקור : עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: משנה, מסכת עדויות , פרק ה'.
העת העתיקה, תקופתהתנאים – מאה 2 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.
(6) Akavya the son of Mehalelel testified about four things. They said to him: Akavya, retract the four things you have said and we will make you the head of the court of Israel. He said to them: Better I be called a fool all my days, so long as I do not do wickedness for even a single moment before the Omnipresent, so that they will not say "he retracted because [he wanted] power." He used to declare impure the leftover hair [from leprous skin], and green [or yellow] blood. And the Sages declared [these things] pure. He would permit the [use of] wool that had fallen from a blemished firstborn animal and had been placed in a cavity [for safekeeping] and [the animal] was afterwards slaughtered, but the Sages forbade [the use of the wool]. He would say: One may not make a converted woman nor a freed maidservant drink [from the "bitter waters" that were drunk by a woman suspected of adultery as a test]. But the Sages say: [They are] made to drink. They said to him: There was the case of Karkamit, a freed maidservant in Jerusalem, who was made to drink by Shama'ya and Avtalyon! He said to them: They made her drink an "example" [i.e. the "bitter waters" they made her drink were not authentic]. They excommunicated him, and he died in excommunication, and the Court stoned his coffin. Said Rabbi Yehudah: God-forbid [one should say] that Akavya was excommunicated! For the [Temple] courtyard is never locked for any man of Israel who has wisdom and fear of sin like Akavya the son of Mehalelel [had]. So who did [the Court] excommunicate? It was Elazar the son of Khanoch, who mocked the [laws of] purity of hands. And when he died, the Court went and placed a stone on his coffin, teaching that anyone who was excommunicated and died in excommunication, they "stone" his coffin [i.e. they place a stone on his coffin].
(ז) בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:
(7) In the hour of [Akavya's] death, he said to his son: My son, retract the four things that I used to say. [His son] said to him: And why did you not retract [these statements]? He said to him: I heard them from the mouths of many people, and they [i.e. the other Sages] heard [the opposite] from the mouths of many people. I stood by what I heard, and they stood by what they heard. But [now], you [only] heard [these things] from the mouth of a single person [i.e. me], and [the opposite] from the mouths of many people. It is better to leave the words of the single person, and to grab hold of the words of the many. [His son] said to him: Father, commend me to your colleagues [either referring to those on earth, or those in heaven]. He said to him: I cannot commend [you]. He said to him: Perhaps you do not find in me worthiness? He said to him: No! Your [own] actions will draw you near, or your [own] actions will distance you.
פרשנות לסיפור:
ערב מותו מבקש עקביא מבנו שילך בדרך שונה מהדרך בה הלך הוא, על-פניו נראה כי עקביא רוצה לחסוך לבנו את המחיר ששילם הוא על שדבק בדרכו. דומה שהנימוק ההלכתי בו מבקש עקביא לשכנע את בנו הוא למעשה סוג של תירוץ, כי הרי עקביא עפ"י ההלכה צריך היה לקבל את עמדת הרוב וריבוי מקורות הקבלה שלו ושלהם אינו רלוונטי לעניין. האב אם-כן נכנס דרך הפתח ההלכתי על-מנת לצוה על בנו לסור מדרכו ולחבור לשאר החכמים.
לכאורה יש כאן אבסורד, האב מבקש מבנו דבר והיפוכו. האב מבקש מבנו למרוד בו , אך אם יעשה כן הרי הוא כמציית לאביו ולא כמורד בו.
הבן מקבל את עמדת אביו ומבקש מהאב "פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ" דהיינו, המלץ בפני חבריך החכמים עליי, שיקבלו אותי לשורותיהם. תגובת האב מפתיעה משהו, לכאורה האב שערב מותו רצה להוריד מהבן את הנטל שהוא סוחב על גבו, צריך היה להיענות לבקשת בנו ולעזור לו לשקם את תדמיתו ומעמדו הציבורי וכנראה גם הכלכלי. תשובתו של אביו חושפת כנראה את כוונתו האמיתית, לא לגונן על בנו הוא מבקש אלא לאפשר לו לפעול בעולם עפ"י אישיותו ומעשיו: "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּך". האב המודע לדומיננטיות שלו אצל בנו ולנטיית בנו לציית להלכה ולמסורת מבקש לשחרר את בנו ולעזור לו להיפרד מדמותו גם לאחר מותו.
שוה ציטוט
- מהו הגיל המומלץ לדרוש מהילדים לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית?
- תשובה: לפי דעתנו מומלץ לדרוש מהילדים לקחת אחריות והשתתפות במטלות הבית בהדרגה ולא בגיל מסוים. אנו חושבים שכשהילד בן תשע חשוב להתחיל לשתפו במטלות הבית ועזרה להורים אך בהדרגה, זאת אומרת שבגיל תשע לתת לו לעשות מטלה אחת בבית ובהדרגה לעלות בכמות המטלות והאחריות ככל שגילו עולה.
- האם זה נכון רק להתגלגל (להשתעשע) עם הילדים ופתאום בגל שתים-עשרה להתחיל לדרוש מהם למלא חובות?
- תשובה: לפי דעתנו אין זה נכון לאפשר לילדים להתגלגל ולהשתעשע ופתאום בגיל מסוים (שתיים עשרה) להטיל עליהם אחריות כבדה ומטלות רבות שעלולות לגרום לאובדן כבד של זמן פנוי וחופש לעסוק בדברים אחרים. כפי שרשמנו בתשובתנו הקודמת אנו חושבים שעדיף לשתף את הילדים במטלות הבית בהדרגה וכך הם יצברו אחריות וניסיון בהן ולא ירגישו כמעט את החוסר בזמן פנאי.
חזור על עקביי - האם עקביא בן מהללאל מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב?
- תשובה: עקביא בן מהללאל אכן מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב. אנו מבינים זאת מהפצרתו של עקביא בפני בנו לפני מותו כשהוא אומר לו לדבוק בחכמים ולא בדרכו של אביו אשר הערימה עליו קשיים רבים במהלך חייו.
לאור העצה שנותן עקביא לבנו, האם המחיר החברתי ששילם בנו של עקביא בעקבות התעקשות אביו היה כדאי?
תשובה: לאור העצה שעקביא נותן לבנו אנו מבינים שהמחיר החברתי ששילם בנו בעקבות התעקשותו של עקביא על דרכו שלו לא היה כדאי. אפשר להבין זאת מכיוון שאפשר להבין שעקביא עצמו מתחרט על דרכו ומכך ניתן להסיק שהשלכות דרכו הוטלו גם על בנו ואם עקביא היה משנה את דרכו אז המחיר החברתי שנגבה מבנו יכל להימנע לגמרי.
- מה ביקש הבן מאביו?
- תשובה: בנו של עקביא ביקש מאביו שימליץ עליו בקרב חבריו החכמים שיקבלו אותו לחברתם למען ישתקם מעמדו החברתי והכלכלי שנהרס אט אט על ידי אביו שדבק בדרכו במסירות רבה ובאמונה שלמה כמעט עד ימיו האחרונים.
- האם מנקודת המבט של החברה הבן מתחיל באמת מההתחלה, או שמא תהיה השפעה לאופן בו החברה התייחסה לאביו גם עליו?
- תשובה: לפי דעתנו בנו של עקביא לא באמת מתחיל מהתחלה בעינה של החברה והשפעת אביו ורכו אכן תחול עליו אך בניגוד לכך בעבות סירובו של אביו להמליץ על בנו לחבריו החכמים, בנו אכן יתחיל מנקודת ההתחלה אשר בה כל אדם באשר הוא מתחיל אך בדרכו יחולו עליו קשיים ומגבלות בדמות החברה בעקבות דרכו של אביו.
- האם הבן מציית לאביו או מורד?
- תשובה: הבן מציית לאביו אך בתוך זאת גם מתנגד אליו ולדרכו. מצב זה קורה מכיון שאביו עצמו מבקש מבנו להתנגד לו וללכת בדרך ההפוכה מדרכו שלו ולפיכך אביו סותר את עצמו וכך קורה מצב שבו בנו מתנגד לו ולדרכו ובו זמנית מציית לו ולבקשותיו.
אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה, והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לשוא,
אנא, אל תענה בריעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים.
[יהודה עמיחי - פתוח סגור פתוח]
בשיר של עמיחי, "אבי היה אלוהים ולא ידע". במה לדעתכם מבקש האב מהבן- שלא ישתנה , ובמה שישתנה?
(התשובה אינה נמצאת במפורש במילות השיר, אתם מתבקשים להפעיל את הדמיון)