ואלו שמצילין אותן - מן העבירה
בנפשן - ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה, ומקראי נפקי
הקישא הוא - שהוקש רוצח לנערה המאורסה, וכל היקש וגזירה שוה המופנת הרי הוא כמפורש במקרא ועונשין ממנו לפי שלא ניתנה למדרש מעצמו, אבל מקל וחומר שאדם דן קל וחומר מעצמו אף על פי שלא קבלו מרבו - אין עונשין ממנו, כדילפינן
(במכות (יד, א
חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין דעריות - קאמר, דאיכא עבירה ופגם
נער כתיב וקרינן נערה, נדרש מקרא ונדרש מסורת: נער - להביא את הזכור, נערה - כמשמעו
כל חייבי כרתות וחייבי מיתות בית דין מן העריות מצילין אותן בנפשן, והזכיר שלשת אלה בלבד לפי שהמקור שנלמדו ממנו ברור יותר מן השאר, לפי שלמדנו את ההצלה מן מה שאמר ה' יתעלה בנערה מאורשה אין מושיע לה, הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה ואפילו בהריגת זה האונסה. ולמדנו זכור מן נערה המאורשה, לפי שהוא כתוב ולנער לא תעשה דבר. ולמדנו גם רוצח ממנה שנ' כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכו'. ולמדנו ממנה חייבי כרתות ומיתות בית דין ממה שנ' חטא מות, ולמדנו מן חטא חייבי כרתות, ומן מות חייבי מיתות בית דין, וכל זה בעריות. אבל שאר עברות כגון אוכל חלב ודם או מכשף ודומיהם הרי ברור שאין מצילין אותן בנפשן. והוצרך להזכיר שבת ועבודה זרה ואף על פי שאינן מן העריות מחמת חומר שתי עברות אלו ולפי שהם שני יסודות לכל תורתינו ובעבירה עליהן נעשה האדם אינו מישראל אלא כגוי לכל דבריו כמו שביארנו בחמישי דערובין, והיה עולה בדעתינו שגם מצילין בנפשן בשני אלו כמו שסוברים מקצת החכמים, לפיכך השמיענו שאין הדבר כן, אלא הם כשאר העברות לענין ההצלה. וכתב ה' רוצח וזכר למעוטי בהמה ועבודה זרה ושבת כמו שביארנו. וענין הצלה זו, שאנו נצטוינו להציל את האדם הזה הנרדף מידי הרודף הרוצה להרגו או לעבור בו עבירה באיזה אופן שיהיה ואפילו בהריגת הרודף ואף על פי שעדין לא עבר, וזהו ענין בנפשן, כלומר בנפש הרודף. וכל זמן שהזיד ועבר עבירה אסור להרגו אלא בבית דין ועדים וכפי הדרכים שקדם ביאורם. ואין כן מי שראינוהו רודף בהמה או רוצה לחלל שבת או לעבוד עבודה זרה, אלא יש לנו למנעו ולעכבו בכל מה שאפשר, חוץ מהריגתו שאסור עד שיעבור בעדים והתראה ויהרגוהו בית דין. וכך שאר העבירות חוץ מן העריות ורוצח כמו שביארנו
המשנה הששית והכוונה בה לבאר החלק החמישי ונתגלגל בו על ידי בא במחתרת שניתן רשות לכל אדם להרגו ואמר על זה אלו שמצילין אותם בנפשם הרודף אחר חברו להרגו וכבר ביארנו שמזהירין אותו שלא לעשות ואם לא נמנע אלא שהוא רודף עדיין אע"פ שלא קבל עליו התראה הורגין אותו להציל את הנרדף
(כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. (כו) ולנער [וְלַנַּעֲרָה] לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לנער [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. (כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.
ו) כי כאשר יקום וגו' - לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו. ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו
ניתן להצילו בנפשו מנלן? אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה, מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו, רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה! וכי עונשין מן הדין? דבי רבי תנא: הקישא הוא (דברים כב, כו) "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" וכי מה למדנו מרוצח מעתה? הרי זה בא ללמד ונמצא למד. מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה גופה מנלן? כדתנא דבי ר' ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: (דברים כב, כז) "ואין מושיע לה" - הא יש מושיע לה, בכל דבר שיכול להושיע...מנה"מ? אמר קרא (דברים כב, כו) "ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות" - "נער" זה זכור, "נערה" זו נערה המאורסה. "חטא" - אלו חייבי כריתות, "מות" - אלו חייבי מיתות ב"ד.