Save "הלכות קריאת התורה
"
הלכות קריאת התורה
משנה מגילה כא.
מתני׳ הקורא את המגילה עומד ויושב
גמ׳ תנא מה שאין כן בתורה מנהני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה, לא) ואתה פה עמד עמדי
רש״י
גמ' מה שאין כן בתורה - שאין קורין בתורה בצבור מיושב:
שלחן ערוך קמא:א
דיני הקורא והמקרא. ובו ח סעיפים:
צריך לקרות מעומד ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור אלא אם כן הוא בעל בשר: הגה וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא [מרדכי הל' קטנו']:
באר היטב
מעומד. ובדיעבד יצא מיושב. פר''ח ועיין מ''א ויד אהרן:
לסמוך. דצריך לעמוד באימה ב''י.
ביאור בגר״א
ס"א ואפי' לסמוך כו'. דהוי כישיבה כמ"ש בזבחים י"ט ב' ובירושל' להדיא לענין קריאת התורה ועיין תוס' שם ד"ה עמידה וכו' וז"ל הירושלמי פ' הקורא עומד ר' שמואל בר ר"י על לבי כנישתא חזא לחד ב"נ דתרגם וסמיך לעמוד א"ל אסור לך כשם שניתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה והביאו הרא"ש רפ"ג וש"פ ועיפ"מ שם וז"ש או לעמוד:
אא"כ כו'. מרדכי פ"ק דברכות בשם ירושלמי ר"י איקלע לההוא אתרא חזא גברא דקאי בסמיכה א"ל אסור לך שנא' ואתה פה עמוד עמדי א"ל בעל בשר אני והתיר לו:
שלחן ערוך קמו:ד
אין צריך לעמוד המעומד בעת שקורין בתורה ו[ויש מחמירין ועומדין וכן עשה מוהר"ם] [מרדכי פרק רבי אליעזר דמילה]:
באר ביטב
מעומד. אפילו העומדים על הבימה דא''צ לעמוד מפני הס''ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א''צ לעמוד ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה. מ''א ט''ז עיין יד אהרן:
ויש מחמירין. ובין גברא לגברא שרי לכולי עלמא. ב''ח:
כף החיים
דמי שרוצה לנהוג כמהר"ם ז"ל אין מזניחין אותו ובין גברא לגברא לכ"ע יכול לישב עו"ש, וכ"כ מ"א סק"ז, והט"ז סק"א כתב דראוי לנהוג כמהר"ם ז"ל וכ"כ בסדה"י שראה קצת אנשי מעשה שנוהגים לעמוד ולזקוף בשעת קה"ת ומנהג טוב וכשר הוא
מגן אברהם
א"צ לעמוד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ ע' ר"ס קמ"א ובמגילה ר"פ הקורא עומד דדוקא הקורא צריך לעמוד וכ"מ בי"ד סי' רפ"ב ס"ב ובסי' רמ"ד והא דהוצרך לומר שם בסי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשו' אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אות' וכ"ה בב"י שם בשם רשב"א וכ"ה בתוס' מנחות דף ל"ג ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה:
ויש מחמירין. ובין גברא לגברא לכ"ע שרי לישב (ב"ח)
מחצית השקל
(ס"ק ו) א"צ כו' אפי' העומדים על הבימה. ר"ל ל"מ העומדים למטה בבהכ"נ א"צ לעמוד כיון שס"ת ברשות אחרת אלא אפילו העומדים על הבימה דהם ברשות אחת עם הס"ת אפ"ה א"צ לעמוד אלא דהט"ז בי"ד שם כ' דאפילו העומדים על הבימה אם הס"ת מונחת על השולחן הוי רשות אחרת
טור
ולכאורה ק' על מה שעמד מהר"ם והלא מפרש בגמ' דאין עמידה אלא שתיקה ואני בעניי לא הבנתי דברי רב שר שלום דודאי העמידה הי' כפשוטם אלא דאותה העמידה צריכה להיות בשתיקה דאל"כ ק' מה דאמרי' בפ' שבועות העדות בשעת גמר דין צריכים בעלי דינים להיות בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים ה"נ נימ' דא"צ להיות מעומד אלא בשתיקה. ובלבוש כתוב הוכחה אחר' דאי ס"ד עמיד' ממש הא כבר כתיב ואתה פה עמוד עמדי דמשמע דוקא הש"ץ שהוא הסרסור והוא בדות' דלא מצינו כן בגמ' אלא ודאי דמ"מ צריכ' העמיד' כפשוטו אלא שבשעת העמיד' צריך שתיקה וע"כ שפיר נהג מהר"ם בעמידה ואף כי אין בנו כח להכריע ומ"מ נראין דברי מהר"ם נכונין וכן ראוי לנו לנהוג
ב״ח
כתב רב שר שלום וכו' פי' דא"צ לעמוד כל אותו הזמן דמשעת הוצאה עד לבסוף כשעונין הציבור יש"ר אחר קריאת ס"ת אלא צריך לעמוד משעת הוצאה עד שיוליכנו למקומו על הבימה
משנה ברורה
(יז) א"צ לעמוד וכו' - ואפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ [עיין בריש סימן קמ"א דדוקא הקורא והעולה לתורה צריכין לעמוד] וכן אפילו כשאחד תופסה בידו כגון בעת שקורין ההפטרה כיון שהוא יושב במקומו א"צ לעמוד לפניה אפילו הם בתוך ד"א שלה על הבימה. ודע דבעת שנושאין אותה חייב לעמוד לפניה עד שתתכסה מעיניו או עד שיגיענו המוליכה למקומה ואפי' סמיכה על איזה דבר אסור דסמיכה כישיבה:
(יח) בעת שקורין בתורה - ובשעת אמירת ברכו וענית ברוך ה' הלע"ו לכו"ע צריכין לעמוד דהוא דבר שבקדושה:
(יט) ויש מחמירין ועומדין - כתב הפר"ח והגר"א דהעיקר כסברא הראשונה וכן נהגו והב"ח בסימן קמ"א כתב דגם המהר"ם מודה דמדינא שרי אלא דס"ל דראוי להדר ולעמוד מפני שצריך האדם להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא כאלו קבלה אותה שעה מהר סיני ובהר סיני היו כל ישראל עומדין כדכתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם וגו'. ומי שהוא איש חלש וקשה לו לעמוד ועי"ז אין דעתו מיושבת לכוין היטב לקול הקורא יש לו לישב [ש"א]:
(כ) וכן עשה מהר"ם - ובין גברא לגברא לכו"ע שרי לישב [אחרונים]
The Rav suggested that to fully capture the Sinaitic flavor of keriat Ha-Torah, the attendance of an entire nation would be necessary. Har Sinai is repeatedly referred to (Devarim 9:10, 10:4, 18:16) as “yom ha-kahal” – the day of assembly, in which the entire nation (according to midrashic sources, even future unborn Jews) convened to receive the word of God. Reinstating that experience would demand a similar kahal or population of Jews. Obviously, unable to convene a national audience, we allocate three aliyot to capture symbolically that which we cannot achieve through actual expression. By designating three aliyot, we achieve a representative sampling of an entire nation and capture the full flavor of yom ha-kahal, thereby lending to keriat ha-Torah its Sinaitic quality. (Torah Reading and Mount Sinai - Rav Taragin)
An additional halakhic consequence of this aligning keriat ha-Torah to Sinai emerges from the Rambam’s ruling (Hilkhot Tefilla 12:6) that requires the reader to correct basically any mistake in the reading - even phonetic mistakes which may not alter the actual meaning. Interestingly, the Rema does not adopt this stringency, forcing correction only for instances in which the content was affected by the misreading. The Rav explained the Rambam’s stringency about keriat ha-Torah as an enactment of Har Sinai. To fully capture the moment at Sinai, it is not enough for the “stage” to resemble the original delivery (standing, intermediaries and an assembly). The rendered text must exhibit fidelity to the original rendering. Even if no cognitive differences emerge, if the text is rendered differently the experience of Sinai may be compromised. In fact, the Rav reported, that Rav Chayim of Brisk would typically correct the reader (and encourage repetition) even for misread cantillation (trup), which does not affect meaning. Evidently, he felt that the accurate cadences could also help capture the sense of Har Sinai