...ואי צריכות לאתרוג אין זה דומה לפסקי דלעיל דימי' נוראי' דמעכבי עליה הואיל וצריכות לו להשלים המנין. וגם הוא עצמו צריך כמו שביאר מהר"ם בתשובתו ולאו כל כמיניה להפריש עצמו מהן. אבל אתרוג לא דמי לכל הני ולא להני דתוספתא לעשות לחי וקורה למבוי וצרכי ציבור אשר פסק מהר"ם דכופין זא"ז דכל חדא צריך לאותה מצוה כמו חבירו. אבל אתרוג כתב מהר"ם בתשובה דגובין לפי ממון דהידור מצוה מוטל על העשירים טפי מעל העניים אפילו כששניהם בעיר. וכל כה"ג דליתיה בעיר מנלן לחייבו ליתן מנפשות. ואם האשה תרצה לברך עליו וכולין לעכב על ידה עד שתתן לפי ממון:
אתרוג ישן משנה אשתקד פסול:
...ע"ד האתרוגים המורכבים בלימונ"י זיל קרי בי רב הוא בארצנו שלא לצאת בו אפילו ע"י הדחק ומפי הגאון א"א ז"ל שמעתי כי פעם אחת קרה מקרה בפדוואה שלא היה לכל הקהל כ"א אתרוג אחד ויהי כאשר שלחו אותו מקהל האשכנזים לקהל הלועזים פגעו השטודנט"ו באיש המביא אותו וגזלוהו ממנו ופדאוהו מהם בדמים יקרים ולא רצו לצאת במורכבים אשר רבו כמו רבו בכל בתי השרים והמורכבים הגדלים במדינות אלו נכרים וידועים אלינו אבל ממחוז פולין באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם ושנה זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא. ואני כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדלים בארצנו כי מפולניא לא יוכלו לבא אליכם כי רב מכם הדרך: הסימן הא' הוא כי המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם: הב' כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע: הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים אצלנו.
מותר. עבה"ט וע' בפמ"א סימן קע"ג שכתב כיון דלאתרוג מורכב יש לו טעם וריח כאתרוג ממש בל שום שינוי הסומך על ראשונים (שהביא הרמ"א בתשובה סימו קי"ז שכתב ולא אוציא לעז על ראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק) ומברך עליו יצא בדיעבד ולא כלבוש שכתב שהם פסולים מדאורייתא וע' בשו"ת ב"ח סימן קל"ה ובשו"ת שבו"י ח"א סימן נ"ו ובספרי שו"ת בית אפרים סימן נ"ו הארכתי בענין זה והבאתי שם דברי מהר"מ אלשיך בתשו' ושאר פוסקים ותשובות המדברים בענין זה ונשאתי ונתתי בדבריהם באורך וברוחב בעזה"י והעלתי דאותן האתרוגים שמביאין עתה מאי קורפו והם מהודרים ביותר אין לחוש להם מחשש מורכב לפי מה שהועד לפני שאין האילנות שם מורכבים ממש דהיינו שהאילן של לימין או מראנץ ובתוכו הרכיב יחור מאילן אתרוג רק כל אילן האתרוג א'...
שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג המיוחס ומהולל מאוד חרוץ ושנון כש"ת מו"ה אלעזר סג"ל נ"י רב אב"ד בוויען: בנידון אתרוגים הבאים מאיים חדשי' אשר לא הורגלו להביא משם אם יש לסמוך אבדיק' סימנים הנאמרים בתשו' רמ"א ע"פי עדותו של מהר"פ זצ"ל:
כבר כתבתי בתשו' אחרת כי כל אלו הסימנים לאו דאוריי' ולא נזכרו בש"ס ובשום מקום ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת ע"כ אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינו' אשכנז שה'"ח באתרוגי' הבאים מיעניווע הן הנה הכשרי' ואין צריך לשום סימן והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגי' ההמה כדי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראי' שאינם מורכבים כן כתבתי מאז....
פ"ב כאור בוקר ליום א' יו"ד אלול תקצ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
יש באתרוג שני מיני עצים דקים:האחד בסופו העוקץ, שהוא תלוי בו בהאילן כבכל הפירות, והוא הזנב של הפירי בתחתיתו. ובלשון המשנה הוא "עוקץ" (לד ב). ואצלינו ההמון קורין לזה פיטום, והוא יושב עמוק בתוך האתרוג, עד שאם ניטלנו כולו מעיקרו – תשאר גומא.והשני מעבר האחר בראש האתרוג, כפרח שבמיני תפוחים. ובאתרוג יש שאין להם זה כלל, ויש שיש להם. ונקרא בלשון המשנה "פיטמא", ובלשונינו "שושנתא", מפני שהיא מייפית את האתרוג כשפת פרח שושן. והיא אינה נכנסת בעומק האתרוג, אלא בראשו.ולפי שהלשונות מתחלפות בזה, לכן בארנו זה: שיש לדעת שהעוקץ הוא התחתון הנכנס בעומק, והשושנתא הוא העליון. ויש אתרוגים שאין להם שושנתא כלל, והיינו אתרוגי קארסיק"א – אין להם שושנתא. וכן אתרוגי ארץ ישראל – יש שיש להם, ויש שאין להם. ואתרוגי קורפו וגינובא ומאראקא – כולם יש להם שושנתא.ועתה נבאר דיניהם לפי דיעות רבותינו בסייעתא דשמיא.