ת.ז
כותרת: נשרקה.
סוגה : מערכון.
מקור: גרסה למערכון המקורי של הגשש החיוור.
זמן: העת החדשה, 1977.
מקום: ארץ ישראל.
יחסים בין הורים וילדים הנו נושא רחב ומורכב מאוד ומעסיק אותנו בכל הגילים הורים כילדים.
ככלל, בני הנוער נמצאים בגיל בו מערכת היחסים עם הוריהם אמביוולנטית מאוד. מחד אתם בני הנוער מבקשים לפרוש כנפיים, להיות עצמאים, דורשים מההורים להתחשב בדעתכם ולאפשר לכם לנהוג כרצונכם. אך עדיין תלויים כלכלית ורגשית בהורים, מודעים לכך שעדיין זקוקים מאוד להורים ואף פוחדים מעצמאות.
להורים יש תקוות וחלומות כלפי ילדיהם, כיצד יתמודדו עם האכזבות הבלתי נמנעות כשילדיהם אינם מגשימים את התקוות שתלו בהם?
האם ידעו לכוון ולעודד את ילדיהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, ולא לכוונם לנתיב אליו יעדו אותם עוד טרם לידתם? כיצד יוכלו להמשיך לתמוך ולעזור ובה בעת לחנך את ילדיהם לעצמאות?
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר וְנָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבָּרָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי, בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה לוֹ, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיךָ עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ .... אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי לֹא עָלִיתִי לְכָאן אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי, עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה. אָמַר הֲרֵי הֵם עָלַי חֵרֶם וְאֵינִי אֶלָּא שָׁוֶה בָּם כְּאֶחָי....
ת.ז
כותרת המקור : תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: בראשית רבה, פרשה מ"א.
העת העתיקה, תקופת האמוראים – מאה 4 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
שאלות מנחות לחברותא ללימוד המקורות:
- מה ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה (שורה ראשונה) אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס?
- מדוע ברח רבי אליעזר מבית אביו? נסו לדמיין מה עובר עליו? כתבו את מחשבותיו? הוסיפו את הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו לפני האירוע בשדה כשהוא מנסה לשכנע את אביו שישלח אותו ללימודים.
- מה עמדת הורקנוס האב בתחילת הסיפור? האם הוא היה מודע לשאיפותיו הרוחניות של הבן?
- האם דעת האב הורקנוס משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר?
- מדוע רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו? האם יש כאן רמז לביקורת של רבי אליעזר לאביו ואם כן, מהי?
- מה ניתן ללמוד על רבי אליעזר מהיחסים שלו עם אחיו ועם חבריו לספסל הלימודים?
- השוו את סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של רבי אליעזר וכתבו
את ההבדלים העיקריים.
בסיפור של יגאל אלון אביו מנסה לשכנע את בנו להישאר, לעבוד במשק ולקחת עליו אחריות ובנוסף מציע עזרה. לעומת בסיפור עם רבי אליעזר שבו אליעזר עובד במשק רק מפני שאביו מכריח אותו.
בסיפור של רבי אליעזר, אליעזר בורח מביתו ובסיפור של יגאל אלון הוא משתף את אביו, הולך לדבר איתו ולהסביר לו את רצונו.
בסיפור של יגאל אלון הוא מצטער על כך הוא עוזב את ביתן. הוא חושש לפגוע באביו, לאכזב אותו, לצער אותו. הוא מעריץ את אביו ולא רוצה להתרחק ממנו.
אולם זאת, בסיפור של רבי אליעזר הוא בורח מהבית, מורד באביו, כועס עליו ולא מתחשב במה שהוא ירגיש.
ניתן להציע את הפרשנות הבאה לסיפור:
רבי אליעזר בורח מביתו אל בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. מתוך תחילתו המקוטעת של הסיפור אין אנו יודעים מהי הסיבה לכך. ניתן לשער שקדמה לבריחה מערכת יחסים סבוכה ומסוכסכת בתוך משפחת הורקנוס. דומה שהרקע לדרמה משפחתית זו מסתבר מתוך המשכה של עלילת הסיפור. בעוד שנפשו של רבי אליעזר חשקה בלימוד התורה הרי שהאב ושאר בני המשפחה רואים בשמירה וריבוי נכסי המשפחה את הערך המרכזי. מצב עניינים זה מוביל בהכרח לקונפליקט שתוצאתו כמעט בלתי נמנעת – בריחתו של רבי אליעזר מהבית אל יעדו הנכסף – בית המדרש.
האב משנה את יחסו אל בנו, אך הוא עצמו אינו משתנה. הכסף ממשיך להיות הערך העליון שלו ולפיו הוא פועל. יחסו אל בנו משתנה רק משום שבנו זוכה להערכה וכבוד בקרב עשירי הארץ.
הסיפור מסתיים בכך שהאב מבקש לתקן עוול ישן בעוול חדש ולהעביר את כל נכסיו לר' אליעזר על חשבון האחים. אליעזר בן הורקנוס לא מוותר על חלקו בירושה החומרית מה שלכאורה מתבקש מאדם שבחר לחיות בעולם הרוחני, אלא מבקש שוויון. דומה כי בבקשתו זו מנסה אליעזר בן הורקנוס להדגיש את הביקורת שלו כלפי העולם החומרי הלא שוויוני שהאב מייצג, לאמור: "אתם אבי ואחיי נהגתם בחוסר שוויון וצדק כלפי משום סולם הערכים המעוות שלכם שבראשו עיקרון הרווח הכספי, ואני בוחר לפעול לפי עולם ערכים אחר שבראשו צדק ושוויון."
הפער בין האב לבנו נשאר בעינו, האב נשאר בעולם החומרי המעוות, הלא שוויוני והלא צודק, והבן שמרד בעולם הזה ובאביו - מיצגו הנאמן של העולם החומרי, בוחר בעולם הרוחני של בית המדרש.
תשובות לשאלות:
1. במשפחת הורקנוס יש יחס לא שווה בין האחים,
אח אחד חורש בהר והשאר במישור,
אפשר ללמוד מזה שהיחס והערך שלהם לא שווה. שלא מקבלים את האחים במידה שווה. זה גם מעורר מחשבות כגון: אולי ההורים מעריכים או מכבדים ילד אחד יותר מהשני?
2. רבי אליעזר ברח מבית אביו מכיוון שהוא הרגיש שהוא שונה באמונתו ממשפחתו, הוא יותר רוחני ומאמין בלמידה, והם יותר חומריים ומאמינים בעבודה.
הוא רוצה ללכת ללמוד וכולם מזלזלים בו. משפחתו יותר חומריים ומוחשיים והוא רוחני.
אנחנו חושבות שרבי אליעזר הרגיש בודד. הרגיש שמשפחתו לא תומכת בו, לא מעודדת אותו לעשות מה שהוא רוצה. הוא הרגיש שדווקא האנשים שצריכים להיות לצידו, לעודד אותו ולתמוך בו, לא נתנו לו את חופש הביטוי שלו, בגלל שהוא קצת שונה מהם בתפיסתו. לא נתנו לו לעשות מה שהוא מאמין בו, והכריחו אותו לעשות מה שהם מאמינים בו. עד כדי כך שהוא היה צריך לברוח מהבית.
דיאלוג בין האב לבן:
הבן: "אבא, הנני רוצה לדבר איתך, לשתף אותך בדבר מה."
האבא:"כן בני, אני מקשיב, אך לא הרבה זמן מפני שאנחנו צריכים ללכת לעבוד"
הבן: "אז זהו, על זה בדיוק רציתי לדבר איתך. אני מרגיש אחרת מכם, בתפיסתי, באמונותיי."
האבא: "למה אתה מתכוון בני?"
הבן: "אני מרגיש אחרת מכם, יותר רוחני ופחות חומרי. אני חושב שאני מאמין בדברים הלא נראים לעין, הלא מוחשים.
האבא: "בבקשה אל תגיד מה שאני חושב שאתה רוצה להגיד."
הבן: "אני רוצה ללכת ללמוד. שמעתי על אחד, רבי יוחנן בן זכאי, הוא יוכל ללמדני.
האבא: "בשום אופן לא! אתה חלק מאיתנו, משפחתנו עובדת כבר במשך דורות רבים! אני עובד בשבילך מאז ומתמיד, ומה איתך? אחרי כל עבודתי אתה הולך ללמוד?!"
הבן: "אבא, אני ילד גדול, אני יכול להחליט בשבילי, אך אשמח לקבל הבנה מצד משפחתי ואת ברכתך."
האבא: "שלא תמרה את פי! ילד חצוף שכמותך! את ברכתי אתה רוצה? הנה היא ברכתי: או שאתה נשאר לעבוד עם משפחתך או שאתה הולך ללמוד ולא חוזר יותר!
ההחלטה בידיך!"
*ואז הוא בורח מהבית*
3. האב לא היה מודע לתפיסותיו של הבן. והוא גם לא היה מוכן להקשיב להן, הוא ישר כעס והתפרץ ולא קיבל את דבריו של בנו. אנחנו חושבות שהוא יצא קצת לא בסדר מפני שלא רק שהוא לא שם לה לבנו ולכך שהוא לא מאושר, גם כאשר בנו ביקש ממנו לעשות מה שהוא אוהב, ללכת אחרי הלב שלו, הוא כעס עליו, הוא סרב. תפקיד של אבא זה לתמוך בילדיו, לרצות שהם יהיו מאושרים. אך בסיפור הזה האב בעיקר חשב על עצמו ועל כך שכל המשפחה עובדת וזה מה שהוא רגיל אז גם הבן צריך.
4. כן. דעתו משתנה והוא מעניק לא את נכסיו. אך אמונתו לא משתנה. הוא עדיין חומרי ומתרכז בעבודה ובכסף. מעניין אותנו מה פתאום שינה את דעתו. מה גרם לו להבין שבנו רצה להיות מאושר ולעשות מה שעושה לו טוב וגורם לו לאושר.
5. רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו מפני שהוא החרים אותו והוא לא רואה את עצמו כחלק ממשפחתו יותר. אביו החליט החלטה, החלטה קשה, הוא צריך לעמוד מאחוריה, ורבי אליעזר מבין את. הוא גם מבין שאביו מצטער ומתחרט אבל הוא לא מוכן לסלוח, הוא לא מוכן לשכוח. הוא כנראה המשיך הלאה, ואולי הוא חושב שיהיה לו יותר טוב בלי אביו ומשפחתו. אולי הוא עדיין כועס ופגוע ולא מוכן לחזור ליחסים הקודמים.
6. ניתן ללמוד על רבי אליעזר שהוא אדם נוקשה, רגזן, לא חברותי. לא לאחיו ולא לחבריו ללימודים. הוא לא שמר על קשר עם אחיו, לא רוצה לשמר איתם את הקשר. ועם חבריו הוא לא דיבר, לא התחבר. לא היה מוכן ללכת אליהם ולספר להם מה קרה לו עם משפחתו כשהם הלכו ואמרו למורה שלהם שיש לו ריח רע מהפה. הוא לא נתן להם לעזור לו.
חזור על עקביי-- גרסה ערוכה
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר
וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא
שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,
וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת
רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ...
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי,
חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.
אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.
אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.
אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,
וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.
אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.
מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.
אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.
אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.
אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:
[ משנה מסכת עדיות פרק ה ]
ת.ז
כותרת המקור : עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: משנה, מסכת עדויות , פרק ה'.
העת העתיקה, תקופתהתנאים – מאה 2 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.
(6) Akavya the son of Mehalelel testified about four things. They said to him: Akavya, retract the four things you have said and we will make you the head of the court of Israel. He said to them: Better I be called a fool all my days, so long as I do not do wickedness for even a single moment before the Omnipresent, so that they will not say "he retracted because [he wanted] power." He used to declare impure the leftover hair [from leprous skin], and green [or yellow] blood. And the Sages declared [these things] pure. He would permit the [use of] wool that had fallen from a blemished firstborn animal and had been placed in a cavity [for safekeeping] and [the animal] was afterwards slaughtered, but the Sages forbade [the use of the wool]. He would say: One may not make a converted woman nor a freed maidservant drink [from the "bitter waters" that were drunk by a woman suspected of adultery as a test]. But the Sages say: [They are] made to drink. They said to him: There was the case of Karkamit, a freed maidservant in Jerusalem, who was made to drink by Shama'ya and Avtalyon! He said to them: They made her drink an "example" [i.e. the "bitter waters" they made her drink were not authentic]. They excommunicated him, and he died in excommunication, and the Court stoned his coffin. Said Rabbi Yehudah: God-forbid [one should say] that Akavya was excommunicated! For the [Temple] courtyard is never locked for any man of Israel who has wisdom and fear of sin like Akavya the son of Mehalelel [had]. So who did [the Court] excommunicate? It was Elazar the son of Khanoch, who mocked the [laws of] purity of hands. And when he died, the Court went and placed a stone on his coffin, teaching that anyone who was excommunicated and died in excommunication, they "stone" his coffin [i.e. they place a stone on his coffin].
שוה ציטוט
- מהו הגיל המומלץ לדרוש מהילדים לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית?
- האם זה נכון רק להתגלגל (להשתעשע) עם הילדים ופתאום בגל שתים-עשרה להתחיל לדרוש מהם למלא חובות?
חזור על עקביי - האם עקביא בן מהללאל מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב?
-
לאור העצה שנותן עקביא לבנו, האם המחיר החברתי ששילם בנו של עקביא בעקבות התעקשות אביו היה כדאי?
- מה ביקש הבן מאביו?
- האם מנקודת המבט של החברה הבן מתחיל באמת מההתחלה, או שמא תהיה השפעה לאופן בו החברה התייחסה לאביו גם עליו?
- האם הבן מציית לאביו או מורד?
1. לדעתנו צריך להרגיל אותם מגיל צעיר מאוד לקחת אחריות בבית ובהתחלה לעזור להם ומכיתה א' לתת להם דברים שיוכלו לעשות לבד. אנחנו חושבות שכדי שהם באמת יבצעו את הפעולות וגם יתרגלו וירצו לעזור צריך ללמד אותם מגיל קטן חלק מהדברים ולאט לאט ככל שמתבגרים להוסיף אחריות.
2. לא. זה לא יעבוד מפני שהם יתרגלו למשהו אחר ואז ייקח הרבה זמן עד שהם יתרגלו לעשות את המטלות בעצמם. עדיין חשוב להשתעשע איתם, בכל גיל, אך זה גם מאוד חשוב להרגיל אותם לעשות דברים בעצמם, לפתח אותם להיות עצמאים גם כדי שיתרגלו לעתיד.
אנחנו חושבות שצריך גם לעשות עם הילדים כיף ודם לדרוש שיעשו דברים.
3. הוא לא הצטער על מעשיו. הוא הלך בדרך שלו, בדרך שעשתה אותו מאושר והוא עומד על כך. לדעתנו הוא עשה מה שהוא היה צריך לעשות.
4. אנחנו חושבות שמצד אחד זה שווה מפני שהוא זכה לעשות את מה שהוא אוהב ורוצה, את מה שהוא מאמין בו. הוא זכה ללכת בדרך שלו ולא ללכת אחרי הוריו כל החיים. אך מצד שני הוא היה לבד, ללא משפחה, ללא חברים, ללא הוריו. שאולי לא תמכו בו אך אנחנו בטוחות שהם אוהבים אותו והיו מעדיפים שהוא יהיה איתם.
5. מנקודת מבטה של החברה, יש השפעה לגבי ההתייחסות של בנו של עקיבא המעשים שלו יכולים גם לקרבו וגם להרחיקו מהחכמים.
6. הבן מורד באביו. גם בהתחלה, כאשר הוא לא מציית לו והולך ללמוד במקום להישאר לעבוד עם כל משפחתו וגם כאשר הוא לא מסכים לקבל את נכסיו של אביו ולא מוכן לעשות סולחה ולחזור להיות בקשר עם משפחתו.
(ז) בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:
(7) In the hour of [Akavya's] death, he said to his son: My son, retract the four things that I used to say. [His son] said to him: And why did you not retract [these statements]? He said to him: I heard them from the mouths of many people, and they [i.e. the other Sages] heard [the opposite] from the mouths of many people. I stood by what I heard, and they stood by what they heard. But [now], you [only] heard [these things] from the mouth of a single person [i.e. me], and [the opposite] from the mouths of many people. It is better to leave the words of the single person, and to grab hold of the words of the many. [His son] said to him: Father, commend me to your colleagues [either referring to those on earth, or those in heaven]. He said to him: I cannot commend [you]. He said to him: Perhaps you do not find in me worthiness? He said to him: No! Your [own] actions will draw you near, or your [own] actions will distance you.
פרשנות לסיפור:
ערב מותו מבקש עקביא מבנו שילך בדרך שונה מהדרך בה הלך הוא, על-פניו נראה כי עקביא רוצה לחסוך לבנו את המחיר ששילם הוא על שדבק בדרכו. דומה שהנימוק ההלכתי בו מבקש עקביא לשכנע את בנו הוא למעשה סוג של תירוץ, כי הרי עקביא עפ"י ההלכה צריך היה לקבל את עמדת הרוב וריבוי מקורות הקבלה שלו ושלהם אינו רלוונטי לעניין. האב אם-כן נכנס דרך הפתח ההלכתי על-מנת לצוה על בנו לסור מדרכו ולחבור לשאר החכמים.
לכאורה יש כאן אבסורד, האב מבקש מבנו דבר והיפוכו. האב מבקש מבנו למרוד בו , אך אם יעשה כן הרי הוא כמציית לאביו ולא כמורד בו.
הבן מקבל את עמדת אביו ומבקש מהאב "פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ" דהיינו, המלץ בפני חבריך החכמים עליי, שיקבלו אותי לשורותיהם. תגובת האב מפתיעה משהו, לכאורה האב שערב מותו רצה להוריד מהבן את הנטל שהוא סוחב על גבו, צריך היה להיענות לבקשת בנו ולעזור לו לשקם את תדמיתו ומעמדו הציבורי וכנראה גם הכלכלי. תשובתו של אביו חושפת כנראה את כוונתו האמיתית, לא לגונן על בנו הוא מבקש אלא לאפשר לו לפעול בעולם עפ"י אישיותו ומעשיו: "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּך". האב המודע לדומיננטיות שלו אצל בנו ולנטיית בנו לציית להלכה ולמסורת מבקש לשחרר את בנו ולעזור לו להיפרד מדמותו גם לאחר מותו.
אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה, והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לשוא,
אנא, אל תענה בריעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים.
[יהודה עמיחי - פתוח סגור פתוח]
בשיר של עמיחי, "אבי היה אלוהים ולא ידע". במה לדעתכם מבקש האב מהבן- שלא ישתנה , ובמה שישתנה?
(התשובה אינה נמצאת במפורש במילות השיר, אתם מתבקשים להפעיל את הדמיון)
האב ביקש מבנו שישנה את דרך התנהגותו כלפיי אנשים. שיתנהג אליהם יותר באהבה, יותר בנחמדות ורכות. שיגיד מילים טובות, שיברך אותם. שיתנהג בכבוד לכל אחד, לא בכעס ובזעם. שיתנהג לסביבתו כמו שאביו היה מתנהג.
האב ביקש שבנו לא ישתנה בדרכו הדתית. שימשיך להאמין באלוהים, לקיים את המצוות אשר כתובות בלוחות הברית. שלא יגנוב, לא ישקר, לא יישא את שמו לשווא...