(א) סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא שטר חוב מקוים אומרים ללוה שלם אפי' שהה כמה שנים ולא תבעו אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו. ואפי' שמענו שנתייאש (פי' תרגום ונואש ממני שאול וזה כי מי שלבו הומה על דבר מה ואח''כ נח ואינו חושב עוד בדבר ההוא יאמר עליו ל' יאוש) מהחוב לגמרי ואמר וי לחסרון כיס אינו יאוש (ואפילו ראה המלוה שכתב כל נכסיו לבניו ולא כתב למלוה רק קרקע כל שהוא ושתק אפ''ה לא אמרי' דמחל) (טור) ואפי' אין שטר חובו יוצא מתחת ידו אם החייב מודה:
The path of taking what is owed is such, when the lender finds a standing debt, it is told to the borrower pay, even if he waited several years and did not request we do not tell him (the lender) release him since you waited so many years. And even if it is heard that he (lender) has given up hope (...) from the debt altogether and he says it is a loss, it is not relinquished. Even if he cannot find the loan contract if the debtor admits to the loan.
Third view: Rabbi Meir Auerbach ("Imrei Bina"). He states that a debt is generally discharged whenever the creditor despairs of repayment, even if this is because the debtor becomes impoverished. The only exception is that a debtor cannot extinguish his debt if his own purposeful, wrongful act caused the owner's yeush, such as where a debtor simply refuses to pay.
מתני׳: השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק. הכל כמנהג המדינה...
Mishnah: One who hires laborers and tells them to come early or stay late: in a place where the custom is not to come early or stay late, the employer is not allowed to force them [to do so], where the custom is to feed them, he must feed them. Where the custom is to supply something sweet to dip bread, he must do so. All is according to the local custom. All [such terms] are governed by local custom...
It is entirely obvious that all of these rules that depend on custom . . . do not have to be customs established by Torah scholars, and not even by Jews specifically. Even if these customs were established by Gentiles, if they are the majority of the inhabitants of the city, the halacha is in accordance with the custom [unless the parties specify otherwise] because [it is deemed that] the parties conditioned their agreement in accordance with the custom of the city [unless they specify otherwise].
Situmta - Situmta, or custom of the merchants: the commercial customs prevailing in a particular city or area supersede any halacha in civil law, since in money matters, people are free to make any agreements as long as they are based on express or implied consensual relationship between the participants.
"SITUMTA"
- Rav Papa says that "Situmta" is a valid form of acquisition. Rav Chaviva says that this means that "Situmta" achieves a binding Kinyan, and the Rabanan say that although it does not achieve a binding Kinyan, one who performs a Kinyan of "Situmta" and violates the agreement is subject to the curse of "Mi she'Para." The Gemara concludes that the Halachah follows the view of the Rabanan, but in a place where the custom is that this is a valid Kinyan, it indeed functions as a valid Kinyan.
- RASHI (Situmta) explains that a "Situmta" is a seal affixed to a container of wine as a sign that it was sold (i.e. reserved for the buyer even though it is still in the seller's warehouse). Although the placing of the seal on the barrel is not a normal Kinyan, in a place where the custom is to finalize the transaction with such an act, it is considered a Kinyan.
The Maharshach was asked about a case in which a majority of creditors agreed to give a debtor an extension of time to pay his debts. One creditor objected and sought to enforce his halachic rights in bais din. Local custom entitled a majority of creditors to force minority creditors to a compromise with the debtor. Citing the Gemara which made s'tumtah a halachically valid form of kinyan, the Maharshach stated that custom controls financial transactions, even where custom is inconsistent with the usual halachic provision, and ruled against the dissenting creditor.
מתני׳ כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשירים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר אף אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט: גמ׳ קא פסיק ותני לא שנא מכר ל"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא אלא מתנה במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואב"א תני חוץ מכגיטי נשים: רבי שמעון אומר אף אלו כשירין וכו': והא לאו בני כריתות נינהו אמר רבי זירא ירד ר' שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול הכא במאי עסקינן
All legal documents made in courts of justice of non-Israelites are valid, even when the attesting witnesses are not Israelites, Gittin and deeds of manumission excepted. R. Simeon declares these also to be valid, the contrary was only mentioned to apply to the case when they were prepared in an extra judicial manner.
The Gemara asks why the Mishna does not differentiate between documents of only evidentiary value and documents which actually effectuate legal changes, such as those purporting to transfer property. The Gemara questions how the latter types of documents could be halachically valid. Two answers are given. The first answer is because of dina d'malchusa dina. Then the Talmud says, "If you like, I could say that the phrase 'except writs of divorce and emancipation' means 'except documents like writs of divorce,' i.e., except documents which themselves change legal status."
(י) מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס וברח בעל השדה מפני המס; ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל. אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים שדין המלך דין הוא כמו שאמרנו: הגה: וכן הוא חוק המלך שכל מי שימצא בשדה יתן בעד כל בני הבקעה והוא יחזור ויגבה מהם או שיכול לגבות מס השנה מאחד (טור ס"ט):
(10) A king whose law is that anyone who does not give tax on the field, the field will be to the provider of tax, and fled the owner of the field from the tax; came another and gave the tax upon the field to the king, ate the fruit, it is not theft. But he eats fruits and gives tax until the owner returns, because King Law is law, as we said. Rama: and the king's law that anyone who is found in a field gives for all people of the valley and he returns and collects from them or could he could collect taxes for the year from one (Tur, 69):
(יא) וכן מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני הרי זה עובד בו יותר מדאי שדין המלך דין אבל אינו עובד בו כעבד: הגה: (ישראל שהיה חייב לעכו"ם והעכו"ם מכר השטר לישראל אע"פ שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני עכו"ם ואע"פ שבא מכח עכו"ם מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה העכו"ם מרויח לפני דייני עכו"ם הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני עכו"ם שהוא דינא דמלכותא (תשובת הרא"ש כלל י"ח סי' א' וכנ"ל ס"ס כ"ו)) הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו או שאר יורשיה לומר כל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא ונדון הדבר בדיני עכו"ם דאם מתה (לא) יורשה בעלה או כדומה לזה וליכא בזה משום דינא דמלכותא (ב"י בסי' כ"ו בשם תשובת הרשב"א) דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בדיני עכו"ם דא"כ בטלו כל דיני ישראל (מהרי"ק שורש קפ"ח בשם רשב"א):
And so, a king who rules that all that give tax that is fixed on a man, he who did not pay in in servitude, and came an Israelite and gave this tax on this poor Israelite, he can work him excessively, since King law is law, but he cannot work him as a slave: Rama: (...) One who marries a woman in a place where they judge according to Akum (secular) law and the wife dies, the father of the wife, or her other inheritors cannot say anyone who marries a woman upon custom he marries and is judges the marriage according to Akum law, and if she dies, her husband will (not) inherit or something like this, and there is not in this the idea of The law of the King is the law, (Bet Yosef, 26 on behalf of the Rashba) For we do not say that law of the land is law, except matter which benefits the King or it is for the installation of state law, but not simply that secular law should govern otherwise all of Jewish law is nullified (Mhri"k root 188 in the name of the Rashba).