(א) אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵרָה וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ וּפָרַשׁ וְלֹא עָבַר זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר (קהלת יב א) "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ". וְאִם לֹא שָׁב אֶלָּא בִּימֵי זִקְנוּתוֹ וּבְעֵת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּשׁוּבָה מְעֻלָּה מוֹעֶלֶת הִיא לוֹ וּבַעַל תְּשׁוּבָה הוּא. אֲפִלּוּ עָבַר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּיוֹם מִיתָתוֹ וּמֵת בִּתְשׁוּבָתוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ב) "עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם" שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה. מִכְּלָל שֶׁאִם זָכַר בּוֹרְאוֹ וְשָׁב קֹדֶם שֶׁיָּמוּת נִסְלַח לוֹ:
(ב) וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ" וְגוֹ'. וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא יח) "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי". וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ד) "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" וְגוֹ'. וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:
(1) What is complete repentance? He who once more had in it in his power to repeat a violation, but separated himself therefrom, and did not do it because of repentance, not out of fear or lack of strength. For example? One who knew a woman sinfully, and after a process of time he met her again privately, and he still loving her as theretofore, and he being in a state of potency, and the meeting is in the same land where the sin was first committed, if he parted without sinning, he has attained complete repentance. Of such Solomon said: "Remember then thy Creator in the days of thy youth" (Ecc. 12.1). Even if he made no reparation save in his old age, at a time when it was already impossible for him to repeat his misdeeds, although it is not the best repentance, it still is of help to him and he is considered a penitent. Moreover, though he continued a life of sin but did repent on his dying day, and did die a penitent, all of his sins are forgiven, even as it is said: "While the sun, or the light, or the moon, or the stars, be not darkened, nor the clouds return after the rain" (Ibid. 12.2), yea, that is the day of death. Deduct herefrom that if he remembered his Creator and did repent ere he died, he was forgiven.1Ibid. 86b; Kiddushin, 40b; Shabbat, 151a. C.
(2) What is repentance? The sinner shall cease sinning, and remove sin from his thoughts, and wholeheartedly conclude not to revert back to it, even as it is said: "Let the wicked forsake his way" (Is. 55.7); so, too, shall he be remorseful on what was past, even as it is said: "Surely after that I was turned, I repented" (Jer. 31. 19). In addition thereto he should take to witness Him Who knoweth all secrets that forever he will not turn to repeat that sin again, according to what it is said: "Say unto Him.… neither will we call any more the work of our hands our gods" (Hos. 14.3–4). It is, moreover, essential that his confession shall be by spoken words of his lips, and all that which he concluded in his heart shall be formed in speech.2Yoma, 57b; Shabbat, 121. G.
(ה) תניא א"ר יוסי בר"י עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנא' כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, מאי ואומר וכי תימא הני מילי בצבור אבל ביחיד לא ת"ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. פי' כי מעשה האדם הם במקרה ולפיכך השם יתברך מוחל וסולח עד ג' פעמים שעדיין לא הוחזק והיה החטא דרך מקרה והשם יתב' מוחל על כל חטא שהוא במקרה, אבל כאשר כבר עשה ג' פעמים לא נחשב חטא במקרה ואז אין השם יתב' מוחל, ודבר זה מבואר כי המעשה שהוא במקרה השם יתב' מוחל עליו:
(ג) בפסוק שובה ישראל עד ה"א. כי עיקר התשובה כשנתעלה האדם אחר תיקון החטא ומחזיק בתשובתו. וז"ש עד ה' אלקיך כי צריך אדם לשוב למקומו הראשון ששורש בנ"י חקוקים תחת כסא הכבוד. ובוודאי אחר מדריגות רבות שכבר הוא צדיק גמור. עדיין צריך לשוב להיות חוזר לשורשו העליון. וז"ש שמגעת עד כסה"כ. וברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לדבר הזה. ומהתימא לומר שאינו נק' תשובה עד שיעיד עליו דא"כ לא שבקת חיי. אכן המכוון הוא כי התשובה צריך להיות עד מדריגה זו. והיינו ביטול הבחירה לגמרי כי בוודאי צדיקים זוכין בעבודתם עד שנקח מהם כמעט כל הבחירה. כיון שבוחרים בזה ובדרך שאדם רוצה לילך כו'. וזה באמת יהי' סוף התיקון כאשר ישובו כל בנ"י באמת. וזה כוונת הרמב"ם כי התשובה אין לה שיעור והפסק עד שיעיד יודע תעלומות כו'. ועל תשובה זו אמרו שמביאה רפואה לעולה בביטול הבחירה לגמרי. וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הצדיק לא עבר במקומות האלה ובע"ת מתקן כל הדרכים המקולקלים. ולכן עיקר התשובה בשבת שכל אדם יש לו עלי' בש"ק. לרמוז למ"ש כי עיקר התשובה בהיות האדם מתוקן ואיננו עוד בתוך לכלוך החטאים כנ"ל:
(יד) וְעִם זֶה נַשְׂכִּיל. לְהָבִין דְּבַר הַהֶבְדֵּל בִּיסוֹדֵי הַתְּשׁוּבָה. וְהַיְנוּ בֵּין הַקַּבָּלָה עַל לְהַבָּא. לְבֵין הַחֲרָטָה עַל הֶעָבַר. אֲשֶׁר הַנִּסָּיוֹן יוֹרֶנּוּ כִּי הַקַּבָּלָה נָקֵל יוֹתֵר מֵהַחֲרָטָה. וְכִי גַּם אִם יִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ. וִיקַבֵּל עָלָיו לְהֵטִיב אֶת פָּעֳלוֹ עַל לְהַבָּא. בְּכָל זֹאת עֲדַיִן רָחוֹק הוּא מִן הַחֲרָטָה. לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל הֶעָבַר. אֲשֶׁר לְפִי מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הוּא נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָכֵן הוּא הַדָּבָר. כִּי כַּאֲשֶׁר כָּל אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ. הִנֵּה הָעֲוֹנוֹת אֲשֶׁר נִכְשַׁל בָּהֶם. כְּבָר עָבַר וְשָׁנָה עֲלֵיהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת. וְעָשָׂה רֹשֶׁם עַל לְבָבוֹ לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה לוֹ כְּהֶתֵּר. הִנֵּה מוּבָן מֵאֵלָיו. כִּי לֹא בְּקַל יִהְיֶה נֶעֱקָר מִשֹּׁרֶשׁ גִּזְעָם. מַה שֶּׁכְּבָר נִשְׁרַשׁ בִּלְבָבוֹ עַל יְדֵי כְּפִילוּת פְּעָמִים רַבּוֹת. לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה לוֹ כְּהֶתֵּר. לִהְיוֹת נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת אִסּוּר. וְעַל כֵּן גַּם כִּי יְקַבֵּל עָלָיו לְהִנָּזֵר מֵעָוֹן מִכָּאן וּלְהַבָּא. הִנֵּה עִם זֶה לֹא נֶעֱקַר הָרֹשֶׁם שֶׁנַּעֲשָׂה בִּלְבָבוֹ. עַל יְדֵי הִשָּׁנוּת עַל הָעֲבֵרוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת. לִהְיוֹת דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּהֶתֵּר. וְאַף כִּי מְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת זָהִיר מֵהֶם עַל לְהַבָּא. הוּא רַק כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹשׁ מֵאֵיזֶה דָּבָר הַמֻּתָּר. וְעַל כֵּן הַחֲרָטָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָעֲוֹנוֹת עֲדַיִן הֵם בְּעֵינָיו כְּהֶתֵּר:
(טו) וְכַדּוֹמֶה מִי שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְנַהֵג בְּאֵיזֶה מִדַּת חֲסִידוּת. אֲשֶׁר לֹא הָיָה זָהִיר בָּזֶה עַד כֹּה. הִנֵּה אִם כִּי הוּא מְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת זָהִיר בָּזֶה עַל לְהַבָּא. בְּכָל זֹאת הַאִם יִתָּכֵן כִּי חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל הֶעָבַר. אַחֲרֵי אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הוּא הֶתֵּר גָּמוּר. רַק שֶׁעַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת נִזְהָר בָּזֶה. הִנֵּה כְּמוֹ כֵן הָעֲוֹנוֹת אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בְּעֵינֵי הָאָדָם כְּהֶתֵּר. בִּגְלַל אֲשֶׁר עָבַר וְשָׁנָה עֲלֵיהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת. הִנֵּה הֵם אֶצְלוֹ רַק עַל מִשְׁקָל מִדַּת חֲסִידוּת. וְעַל כֵּן כָל עוֹד אֲשֶׁר שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם רוּחַ הַהֶתֵּר. לֹא יִתָּכֵן לוֹ הַחֲרָטָה וְהַדְּאָגָה עַל הֶעָבַר. וְאִם כִּי הוּא מְקַבֵּל עָלָיו עַל לְהַבָּא לִפְרֹשׁ מֵהֶם. הוּא כְּמִי שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו לְהִנָּזֵר מִדָּבָר הַמֻּתָּר:
(טז) אָכֵן הַחֲרָטָה הַגְּמוּרָה לֹא תָבֹא לְהָאָדָם בְּנָקֵל. כִּי אִם אַחֲרֵי יַעֲזֹב אֶת דַּרְכּוֹ. בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְיַחֲלֹפוּ עִתִּים. שֶׁיִּהְיֶה בִּזְהִירוּת נוֹרָאָה מְאֹד. שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הַחֲטָאִים שֶׁכְּבָר נִלְכָּד בָּהֶם. וְיַעֲמֹל הַרְבֵּה בְּיִרְאָה חָכְמָה וּמוּסָר. יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת. וְכֵן שְׁאָרֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. לְהָשִׁיב אֵלָיו שְׁבוּת חֹמֶר הֶעָוֹן. הִנֵּה לְאַט לְאַט תִּפְשֹׁט אֶת צוּרַת הַהֶתֵּר מֵעָלֶיהָ. וְכַאֲשֶׁר חֹמֶר הֶעָוֹן תָּשִׁיב אֶל קִדְמַת נְעוּרֶיהָ. שֶׁתִּהְיֶה אֵלָיו עַל מִשְׁקָל פַּעַם רִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁלֹּא חָטָא מֵעוֹלָם. אָז תָּחֵל לְפַעֵם בְּקִרְבּוֹ רוּחַ הַחֲרָטָה בְּכָל תֹּקֶף וָעֹז. עַל אֲשֶׁר נוֹאָל וַאֲשֶׁר חָטָא. וּכְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף דַּעַת. לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל גֹּדֶל הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. וְכַמָּה רַבָּה הָרָעָה לְהַמְרוֹת רְצוֹן מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כֵּן יוֹסִיף מַכְאוֹב שֶׁל הַחֲרָטָה וְהַדְּאָגָה:
(יז) וּמֵעַתָּה יִתְבָּאֵר דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם. לִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מְאֹד. כִּי הִנֵּה מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו הוּא. כִּי אִם יָשׁוּב בְּשׁוּם פַּעַם לְזֶה הַחֵטְא אֵין זֶה תְּשׁוּבָה. וְזֶה תֵּימָה כִּי לְפִי הַמְקֻבָּל הִנֵּה מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. כָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִין לוֹ. וְאִם אַחַר־כָּךְ יָשׁוּב לַחֲטֹא הוּא כְּמִי שֶׁחוֹטֵא מֵחָדָשׁ. וְהָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁכְּבָר נִמְחֲלוּ לוֹ לֹא תִּזָּכַרְנָה עוֹד. וְאִם־כֵּן מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת שֶׁיָּשׁוּב בְּשׁוּם פַּעַם לְזֶה הַחֵטְא לֹא יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית בַּקֹּדֶשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַגְּמוּרָה:
(יח) אָכֵן נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל בְּסֵפֶר תְּבוּנָה. כִּי הַיְדִיעוֹת שֶׁל הֶעָתִיד שְׁנֵי מִינִים הֵמָּה. הָאַחַת יְדִיעָה מֻחְלֶטֶת שֶׁאֵינֶנָּה נוֹפֶלֶת תַּחַת הַשִּׁנּוּי וְהַתְּמוּרָה. וְזֶה אֵינֶנָּה בְּגֶדֶר אֱנוֹשִׁי. הַשֵּׁנִית יְדִיעָה שִׂכְלִית לְפִי קִשּׁוּר הַדְּבָרִים מִסִּבָּה לְסִבָּה וּמִמְּסוֹבֵב לִמְסוֹבֵב. וְכֹה יִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר עַד בֹּא אֶל הַמְסוֹבֵב הָאַחֲרוֹן. גַּם בַּיְדִיעָה הַזֹּאת קָצְרָה יַד אֱנוֹשׁ לָבֹא אֶל תַּכְלִיתָהּ. מִפְּאַת חֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הַסִּבּוֹת הַנּוֹגְעִים אֶל הַדָּבָר הַמְעֻתָּד לָצֵאת לַפֹּעַל. כֵּן בְּחִירַת אֱנוֹשׁ. הַיְדִיעָה בִּבְחִירַת הָאָדָם נֶחְלֶקֶת לִשְׁנֵי מִינִים. הָאַחַת יְדִיעָה מֻחְלֶטֶת אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹתָהּ עַל הַדַּעַת אֵיךְ לֹא תִּהְיֶה סְתִירָה אֶל הַבְּחִירָה כוּ'. הַשֵּׁנִית יְדִיעָה שִׂכְלִית. לְפִי הַנְהָגַת הָאָדָם טִבְעוֹ וְעִנְיָנוֹ. לְפִי קִשּׁוּר הַדְּבָרִים בְּסִבָּתָם אֶל נָכוֹן. אֲשֶׁר בְּהַיְדִיעָה הַלָּזוֹ מַנְהִיג הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ לְטוֹב כוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַטָּהוֹר עַיֵּן שָׁם:
(יט) וְעַל פִּי דִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זצוק"ל הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. נוּכַל לוֹמַר כִּי גַּם בִּבְחִינַת עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. בְּהַיְדִיעָה אִם יָשׁוּב הָאָדָם לְזֶה הַחֵטְא. אוֹ כִּי לֹא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם. גַּם הַיְדִיעָה הַזֹּאת נֶחְלֶקֶת לִשְׁנֵי מִינִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. הָאַחַת הוּא יְדִיעָה שִׂכְלִית. כִּי הִנֵּה יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה הוּא. לַעֲזֹב אֶת דַּרְכּוֹ. וְשֶׁלֹּא יוֹסִיף עוֹד לַעֲשׂוֹת הָרָע בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל זֶה צָרִיךְ קַבָּלָה שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לַחֲטֹא עוֹד. וְהִנֵּה עַל פִּי עֶרֶךְ תֹּקֶף הַתְּשׁוּבָה בְּכָל פְּרָטֶיהָ. יֵשׁ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. אִם מַה שֶּׁגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא עוֹד הוּא דָּבָר חָזָק וְקַיָּם. אוֹ כִּי הַתְּשׁוּבָה אֵינֶנָּה גְּמוּרָה כָּל כָּךְ וְהוּא עָלוּל לָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא. וְהִנֵּה גַּם בְּהַיְדִיעָה הַזֹּאת קָצְרָה יַד אֱנוֹשׁ לָבֹא עַד תַּכְלִיתָהּ. כִּי עֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי לְפִי רוּחַ הָאָדָם. תְּכוּנָתוֹ וּמִדּוֹתָיו טִבְעוֹ וּמִזְגּוֹ. וּלְפִי כֹּחוֹתָיו יוֹדֵעַ אֶת עֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה אִם תַּסְפִּיק עַל פִּי דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלוּל לָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא. וְהִנֵּה הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עַצְמוֹ. כְּמוֹ הַצּוּר שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ מֵאַיִן. וְהוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת. הוּא יוֹדֵעַ יְדִיעָה שִׂכְלִית. לְפִי עֶרֶךְ תְּשׁוּבָתוֹ וְעַל פִּי כֹּחוֹתָיו. אִם עַל פִּי תְּשׁוּבָתוֹ הוּא עָלוּל לָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא. אוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם: