(ט) והנה מדרגות רבות לתשובה. ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקב"ה. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה. אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו. זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהילים ל״ב:ב׳) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. וכענין הבגד הצריך כבוס. כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו. אך לפי רוב הכבוס יתלבן.
(ו) אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לָעוֹלָם. בַּעֲשָׂרָה הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר וּמִתְקַבֶּלֶת הִיא מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ו) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל צִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְצוֹעֲקִין בְּלֵב שָׁלֵם הֵם נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ז) "כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו":
(6) Although it is ever well to cry out and repent, but during the space of the ten days' time between Rosh ha-Shanah and Yom ha-Kippurim it is exceedingly better, and the supplication is presently accepted, even as it is said: "Seek ye the Lord while He may be found" (Is. 55.6). But that is saying solely concerning an individual, but a community every time they cry out a whole hearted repentance they are answered, even as it is said: "As the Lord our God is in all things that we call upon him for" (Deut. 6.7).7Rosh ha-Shanah, 18a. C.
(ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
(ב) ויקרא ה׳ ה׳. [מהו ה׳ ה׳]׳ אני ה׳ קודם שיחטא האדם ואני ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה ה
(א) מנקה הוא לשבים. אבל המדה השניה של "ה'", שהוא מדת רחמים לשבים (רש"י פסוק ו), כי מידה השניה לעשות לו טוב כמשמעות "ה' ה'" שהוא מדת רחמים, וכבר שב בתשובה גמורה, ואשמועינן שהשם יתברך נותן לו טובות גם כן כמו שנותן למי שלא חטא. אבל "ונקה" לענין זה אמר, שהשם יתברך מנקה אותו מן החטא ומן העונש:
There is a difference between wiping the slate, and actively being kind....
The strength for absolute Teshuva doesn't stem from G-d's various attributes (i.e. in the ways that he acts towards mankind) that he is long suffering or a provider of kindness. Rather the strength of repentence comes into expression through the name of HAVAYA- a name of G-d which is not given to translation at all in this world, has no connection to this world, except to G-d.
We learn from here that the strength of repentence is not a strength like other strengths of G-d through which the world is formed and created. Rather it expresses a completely new element - a completely new creation. This is because the intent of the name of HAVAYA is that G-d causes energy to energise the world, and he renews it at every second from nothingness into existence.
Since the source of absolute repentance comes from this name of G-d, we can therefore understand that the concept of repentance is IN ITSELF A CREATION, WHICH DIDN'T OCCUR PREVIOUSLY IN THIS INCARNATION OF CREATION.
The flow of things is therefore as follows: The first incarnation of creation of the world only has a presence to the moment when man sins. This esssentially destroys that first INCARNATION of G-d. There is now however, a NEW WORLD IN WHICH REPENTENCE OCCURS which brings G-d's second name into being.
It is for this reason that in the moments between worlds (i.e. between the sin and the repentence) that G-d is "long suffering", which relates to G-d waiting for the person to repent. Without repentance, G-d has no reason to be long-suffering...
It is at the time of the sin that the possibility of the second INCARNATION of G-d comes into existence because the sin itself destroyed the previous world that was before. This therefore requires a new creation of G-d - the world after the sin.
6. The depth of the Maharal is now revealed to us in all of its glory. The aspect of 'VENAKEH' that relates only to those who partially repent for their sins won't get the kindness of G-d in the same way. This is because the new creation of man and his world through the Teshuva process comes from the strength of Hashem's second name, in which he returns to a place where he was before he sinned...because the same name of HAVAYA is used...it creates space for repentance of specific sins which are dealt with by VENAKEH.
(א) ויעבר ה׳. א"ר יוחנן, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה ואמר לו, בכל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם דיתכן דדריש כן משום דלא שייך הפעל ויעבר לגבי הקב"ה דמלא כל הארץ כבודו. .
(ר"ה י"ז ב׳)
(1) מה תצעק אלי WHEREFORE CRIEST THOU UNTO ME? — there is no mention that he prayed to God concerning this, but this teaches us that Moses stood in prayer. Whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “It is no time now to pray at length, when Israel is placed in trouble”. Another explanation of מה תצעק אלי (taking it in the sense of “Wherefore criest thou? אלי it is to Me — concerns Me”) — upon Me rests this matter and not upon thee. The idea contained in this explanation is similar to what is expressed elsewhere: (Isaiah 45:11) “Concerning My sons and concerning the work of My hands will ye command Me?” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:15:2)
The reason that no prayer was required was because the splitting of the sea was something which was part of the conditions that G-d made when creating the earth. Anything that relates to the original creation of the world does not come into the catagory of prayer.
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג לב) "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט ז) "וּבֶעָשׂוֹר" וְגוֹ' (במדבר כט ז) "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּיוֹם זֶה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:
(1) 1 There is a positive commandment to rest from labor on the tenth of the seventh month [Tishrei], as it is stated (Leviticus 23:32), "It shall be a Shabbat of rest for you." And anyone who does labor on it has negated a positive commandment and violated a negative commandment, as it is stated (Numbers 29:7), "And on the tenth. etc. you shall not do any labor." And what is he liable for doing labor on this day? If he did it willingly and volitionally, he is liable for excision. But if he did it inadvertently, he is liable a fixed sin-offering .
(ד) מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִיא לִשְׁבֹּת בּוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כט) "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אֵי זֶה הוּא עִנּוּי שֶׁהוּא לַנֶּפֶשׁ זֶה הַצּוֹם. וְכָל הַצָּם בּוֹ קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כט) "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה". מֵאַחַר שֶׁעָנַשׁ הַכָּתוּב כָּרֵת לְמִי שֶׁלֹּא נִתְעַנָּה לָמַדְנוּ שֶׁמֻּזְהָרִין אָנוּ בּוֹ עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכָל הָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה בּוֹ בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:
(4) 4 --- Since the verse [explicitly] punished one who did not afflict himself [with] the punishment of excision, we have [also] learned that we are warned about eating and drinking on it. And anyone who eats or drinks on it inadvertently must bring a fixed sin-offering.