(א) אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה: חָנֵּֽנוּ מֵאִתְּ֒ךָ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל: בָּרוּךְ אַתָּה ה' חוֹנֵן הַדָּֽעַת:
(1) You favor man with perception20The blessing “You favor man with perception” begins the group of thirteen petitions which make up the “intermediate” section of Shemoneh Esrei. The first six petitions (blessings 4-9) are for our individual needs and well-being: understanding, repentance, forgiveness of sins, deliverance from trouble, from illness, and from want. Though these six petitions are of a personal nature, they voice the needs of all mankind. Note that the worshipper prays for his spiritual needs—knowledge, repentance, and forgiveness before he prays for his physical wants. and teach mankind understanding. Grant us knowledge, understanding and intellect from You. Blessed are You, Adonoy, Grantor of perception.
"It is said in the name of the Baal Shem Tov: What is knowledge? It is the constant awareness that God dwells within you."
-Yehudah Aryeh Leib of Gud, Siddur Lev Shalem (2016), p. 272.
(16) And the LORD God commanded the man, saying: ‘Of every tree of the garden thou mayest freely eat; (17) but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it; for in the day that thou eatest thereof thou shalt surely die.’
Ephraim Moses Lilien, Public domain, via Wikimedia Commons
(ח) בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִ֣ים בָּעָ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים מָתַ֥י תַּשְׂכִּֽילוּ׃ (ט) הֲנֹ֣טַֽע אֹ֭זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם־יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט׃ (י) הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת׃ (יא) ה' יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי־הֵ֥מָּה הָֽבֶל׃ (יב) אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃ (יג) לְהַשְׁקִ֣יט ל֭וֹ מִ֣ימֵי רָ֑ע עַ֤ד יִכָּרֶ֖ה לָרָשָׁ֣ע שָֽׁחַת׃
(8) Take heed, you most brutish people; fools, when will you get wisdom? (9) Shall He who implants the ear not hear, He who forms the eye not see? (10) Shall He who disciplines nations not punish, He who instructs men in knowledge? (11) The LORD knows the designs of men to be futile. (12) Happy is the man whom You discipline, O LORD, the man You instruct in Your teaching, (13) to give him tranquillity in times of misfortune, until a pit be dug for the wicked.
(Image: "Tree of Paradise" by Ephraim Moses Lilien)
DISCUSS
These two texts portray different images of how humans learn, one resulting in punishment and one resulting in happiness. What differentiates them? What do they teach us about how we should learn about our world?
"What is the meaning of God teaching us? God raises us up after we have been mistaken, for it is only through failure that any true learning is achieved." -based on Abraham ben Elijah, Siddur Lev Shalem (2016), p. 272.
(ה) בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה ה' אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן־לָֽךְ׃ (ו) וַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֗ה אַתָּ֨ה עָשִׂ֜יתָ עִם־עַבְדְּךָ֙ דָוִ֣ד אָבִי֮ חֶ֣סֶד גָּדוֹל֒ כַּאֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ לְפָנֶ֜יךָ בֶּאֱמֶ֧ת וּבִצְדָקָ֛ה וּבְיִשְׁרַ֥ת לֵבָ֖ב עִמָּ֑ךְ וַתִּשְׁמָר־ל֗וֹ אֶת־הַחֶ֤סֶד הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה וַתִּתֶּן־ל֥וֹ בֵ֛ן יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסְא֖וֹ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ז) וְעַתָּה֙ ה' אֱלֹקָ֔י אַתָּה֙ הִמְלַ֣כְתָּ אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ תַּ֖חַת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ (ח) וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ (ט) וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ (י) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אדושם כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹקִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ (יב) הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה ׀ נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֙וֹךָ֙ לֹא־הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹא־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ׃
(5) In Gibeon the LORD appeared to Solomon in a dream by night; and God said: ‘Ask what I shall give thee.’ (6) And Solomon said: ‘Thou hast shown unto Thy servant David my father great kindness, according as he walked before Thee in truth, and in righteousness, and in uprightness of heart with Thee; and Thou hast kept for him this great kindness, that Thou hast given him a son to sit on his throne, as it is this day. (7) And now, O LORD my God, Thou hast made Thy servant king instead of David my father; and I am but a little child; I know not how to go out or come in. (8) And Thy servant is in the midst of Thy people which Thou hast chosen, a great people, that cannot be numbered nor counted for multitude. (9) Give Thy servant therefore an understanding heart to judge Thy people, that I may discern between good and evil; for who is able to judge this Thy great people?’ (10) And the speech pleased the LORD, that Solomon had asked this thing. (11) And God said unto him: ‘Because thou hast asked this thing, and hast not asked for thyself long life; neither hast asked riches for thyself, nor hast asked the life of thine enemies; but hast asked for thyself understanding to discern justice; (12) behold, I have done according to thy word: lo, I have given thee a wise and an understanding heart; so that there hath been none like thee before thee, neither after thee shall any arise like unto thee.
(Image: "The Wisdom of Solomon" by Gustave Dore)
DISCUSS
Solomon is described as having a heart of 'wisdom' and 'understanding.' The rabbis imagine that with this knowledge, Solomon is able to assert power over all beings, even the animals. How is knowledge powerful? How can we use our knowledge to pursue mitzvoth?
The Strength of Truth
To Be a Jew: What Is It? by Abraham Joshua Heschel (excerpt)
This surely I know - the source of creative Jewish thinking cannot be found in the desire to compare and to reconcile Judaism with a current doctrine. A noble person does not compare himself with anybody else... Man is creative only when he is neither apologetic nor propagandistic. It is true, Judaism has no strategic boundaries, being exposed not only to cynicism and the denial of the divine but also to the powerful impact and even deliberate missionary efforts of other creeds. Yet the strength of truth lies not in refuting others but in understanding itself, in being consistent with itself.
in Heschel, "Moral Grandeur and Spiritual Audacity," ed. Susannah Heschel, (New York: Farrar, Strauss, and Giroux, 1997), pg. 4
DISCUSS
(1) Try to identify your beliefs about G-d without making comparisons to other people/beliefs.
(2) How does consistency empower us?
(3) What makes truth stronger than propaganda?
(Image - Public domain, via Wikimedia Commons)
(יז) רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ.אם אין דרך ארץ, אין תורה.אם אין חכמה , אין יראה.אם אין יראה, אין חכמה.אם אין בינה, אין דעת.אם אין דעת, אין בינה.אם אין קמח , אין תורה.אם אין תורה, אין קמח.
(17) Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no worldly occupation, if there is no worldly occupation, there is no Torah. If there is no wisdom (chochmah), there is no fear of God; if there is no fear of God, there is no wisdom. If there is no knowledge (daat), there is no understanding (binah); if there is no understanding, there is no knowledge. If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour.
DISCUSS
The Amidah uses sekhel as a synonym for chochmah. What is the relationship between wisdom and fear of G-d? Give an example of chochmah, data, and binah in your life. How do these concepts relate to one another?
(א) "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים"
(ב) 'צלם' ו'דמות'. כבר חשבו בני אדם כי 'צלם' בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו; והביא זה אל הגשמה גמורה לאומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - וחשבו שהאלוה על צורת אדם - רצוני לומר תמונתו ותארו - והתחיבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוק נעדר אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר - זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחוק האלוק: אמנם מה שצריך שיאמר בהרחקת הגשמות והעמיד האחדות האמיתית - אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות - הנה תדע המופת על כל זה המאמר אבל הערתנו הנה בזה הפרק היא - לבאר ענין 'צלם' ו'דמות': ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון - אשר היא תמונת הדבר ותארו - שמה המיוחד בה בלשון העברי 'תאר' - אמר "יפה תואר ויפה מראה" "מה תארו?" "כתואר בני המלך" ונאמר בצורה המלאכית "יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו" - וזהו שם שלא יפול על האלוק ית' כלל - חלילה וחס: אמנם 'צלם' הוא נופל על הצורה הטבעית - רצוני לומר על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמיתתו מאשר הוא הנמצא ההוא - אשר הענין ההוא באדם הוא - אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו "בצלם אלוקים ברא אותו": ולכן נאמר "צלמם תבזה" - כי ה'בזיון' דבק בנפש אשר היא הצורה המינית לא בתמונת האברים ותארם. - וכן אומר כי הסיבה בקריאת הצלמים 'צלמים' - היות המבוקש מהם ענינם הנחשב לא תמונתם ותארם; וכן אומר ב"צלמי טחוריהם" כי היה הנרצה מהם - ענין דחוק הזק ה'טחורים' לא תואר ה'טחורים'. ואם אי אפשר מבלתי היות 'צלמי טחוריהם' ו'צלמים' נקראים כן מפני התמונה והתואר יהיה אם כן 'צלם' - שם משתתף או מסופק יאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכית ועל כיוצא בה מתמונות הגשמים הטבעיים ותאריהם: ויהיה הנרצה באמרו 'נעשה אדם בצלמנו' - הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתואר. הנה כבר בארנו לך ההפרך בין 'צלם' ו'תואר' ובארנו ענין 'צלם':
(ג) אמנם 'דמות' הוא שם מן 'דמה' והוא כן דמיון בענין כאמרו "דמיתי לקאת מדבר" - לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה; וכן "כל עץ בגן אלוקים לא דמה אליו ביופיו" - דמיון בענין היופי; "חמת למו כדמות חמת נחש" "דמיונו כאריה יכסוף לטרוף" - כולם דמיון בענין לא בתמונה ובתואר. וכן נאמר "דמות כסא" "דמות הכסא" - דמיון בענין ההתנשאות והרוממות לא בריבועו ועוביו ואריכות רגליו כמו שיחשבו העניים; וכן "דמות החיות":
(ד) וכאשר יוחד האדם בענין שהוא זר בו מאוד מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח - והוא ההשגה השכלית - אשר לא ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל - דימה אותה בהשגת האלוק אשר אינה בכלי (ואם אינו דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחילה). ונאמר באדם מפני זה הענין - רצוני לומר מפני השכל האלוקי המדובק בו - שהוא ב'צלם אלוקים ובדמותו' - לא שהאלוה ית' גוף שיהיה בעל תמונה
(4) As man's distinction consists in a property which no other creature on earth possesses, viz., intellectual perception, in the exercise of which he does not employ his senses, nor move his hand or his foot, this perception has been compared--though only apparently, not in truth--to the Divine perception, which requires no corporeal organ. On this account, i.e., on account of the Divine intellect with which man has been endowed, he is said to have been made in the form and likeness of the Almighty, but far from it be the notion that the Supreme Being is corporeal, having a material form.
DISCUSS
Maimonides describes knowledge of G-d as making us G-d-like. How do we learn about G-d?