סוכות - ארעיות שמחה (לשינשינים של החלוץ בנגב)

Byyosefa drescher

מנחי מסע חי

הריני מקבל עלי את מצוות הבורא ואהבת לרעך כמוך

דברים ח׳:ז׳-י״ט

(ז) כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃ (ח) אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ ...(י) וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ (יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃ (יג) וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃ (יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃... וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃

Deuteronomy 8:7-19

(7) For the LORD your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill; (8) a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey; (9) a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper. (10) When you have eaten your fill, give thanks to the LORD your God for the good land which He has given you. (11) Take care lest you forget the LORD your God and fail to keep His commandments, His rules, and His laws, which I enjoin upon you today. (12) When you have eaten your fill, and have built fine houses to live in, (13) and your herds and flocks have multiplied, and your silver and gold have increased, and everything you own has prospered, (14) beware lest your heart grow haughty and you forget the LORD your God—who freed you from the land of Egypt, the house of bondage; (15) who led you through the great and terrible wilderness with its seraph serpents and scorpions, a parched land with no water in it, who brought forth water for you from the flinty rock; (16) who fed you in the wilderness with manna, which your fathers had never known, in order to test you by hardships only to benefit you in the end— (17) and you say to yourselves, “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.” (18) Remember that it is the LORD your God who gives you the power to get wealth, in fulfillment of the covenant that He made on oath with your fathers, as is still the case. (19) If you do forget the LORD your God and follow other gods to serve them or bow down to them, I warn you this day that you shall certainly perish;

מה הרעיון של הקטע?

מפני מה הוא מזהיר?

דברים ט״ז:י״ב-נ״ט

(יב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ) (יג) חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃ (יד) וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ (טו) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃

Deuteronomy 16:12-59

(12) Bear in mind that you were slaves in Egypt, and take care to obey these laws. (13) After the ingathering from your threshing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days. (14) You shall rejoice in your festival, with your son and daughter, your male and female slave, the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow in your communities. (15) You shall hold a festival for the LORD your God seven days, in the place that the LORD will choose; for the LORD your God will bless all your crops and all your undertakings, and you shall have nothing but joy. (16) Three times a year—on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths—all your males shall appear before the LORD your God in the place that He will choose. They shall not appear before the LORD empty-handed, (17) but each with his own gift, according to the blessing that the LORD your God has bestowed upon you. (18) You shall appoint magistrates and officials for your tribes, in all the settlements that the LORD your God is giving you, and they shall govern the people with due justice. (19) You shall not judge unfairly: you shall show no partiality; you shall not take bribes, for bribes blind the eyes of the discerning and upset the plea of the just. (20) Justice, justice shall you pursue, that you may thrive and occupy the land that the LORD your God is giving you. (21) You shall not set up a sacred post—any kind of pole beside the altar of the LORD your God that you may make— (22) or erect a stone pillar; for such the LORD your God detests.

באיזה תקופה בשנה חוגגים את סוכות? מההחג בא לציין לפי המקור? (אסיף שפע שמחה על היבול) מה הציווי בסוכות? לשמוח זה החג היחידי מהתורה שיש בו ציווי על שמחה וגם החג היחיד שנקרא חג. החג האולטימטיבי. למה גם הלוויים נוספו לרשימת השקופים? (אין להם נחלה אין להם חקלאות אין להם על מה להיות שמחים)

ספר החינוך
וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השורש היא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא, ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם.

ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג (613) המצוות שמופיעות בתורה על פי מניינו של המחבר.

לפי ספר החינוך למה אנחנו צריכים ליטול ארבעה מינים בסוכות?

מהי סיבת המצווה?

לפי הקטע מתי חוגגים את סוכות?

מה הוא הציווי בחג הסוכות?

מתוך השיר "זלמן" / קובי אוז

זלמן נשכב על הכורסא בסלון

הביט על הקירות והציץ מהחלון

ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"

ושוב יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

סוכות עכשיו צא אל הסוכה

נובו ריש אל תהיה לי מצוברח

הבט לכוכבים הקורצים מהסכך

ביתך לא אתה

אשתך לא אתה

מעמדך לא אתה

גם אדמתך לא אתה

אתה פשוט

זלמן.

מה אומר קובי אוז על הרעיונות שנכתבו בספר החינוך ובתנ"ך? זה בעצם סיכום עכשוי של הדברים

לחברותות על ארעיות יציאה מאזור הנוחות ושמחה

הלכות חג הסוכות מכילות סתירה. מן הצד האחד, הסוכה צריכה להיות בית ארעי. אינה יכולה להיות בנויה לגובה ותקרתה חייבת להיות אך מעט מגוננת, לא שלמה מלאה ומצופפת. מסיבה זו היא פטורה ממזוזה בפרט שאין מתכוונים לגור בה בקביעות. על הלכות אלו מבוססות הדרשות הרבות על היציאה מן הבית. על הגבורה ומסירות הנפש של עם ישראל אשר יוצאים ממבצרם לשבעה ימי מאהל כנוודים. שמוותרים על הנוחיות של המגורים בבית דווקא בתקופה שבה האדם זקוק לקירות היציבים שסביבו למגן מפני הצינה. מן הצד השני, הדרישה ההלכתית מן היושבים בסוכה היא לשבת שם בגדר של דיירי קבע: "תשבו כעין תדורו" (תדורו מלשון לדור כלומר לגור). על האדם מוטל להפוך את דירת הארעי לדירת הקבע שלו. להעביר לשם את כליו היפים ביותר, לארגן את הסוכה כך שבני המשפחה כולם יוכלו להשתמש בסוכה ולהפוך אותה לביתם למשך ימי החג. "כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה" (סוכה כח, ב). ...

למה הסוכה פטורה ממצוות מזוזה? (חייבים לשים מזוזה בפתח של בית וחדר שגרים בו)

הרבנית מדברת על סתירה שמתקיימת בחג, בין מה למה הסתירה?
נסו לדמיין את עצמכם בסוכת ארעי, ונסו לדמיין את עצמכם מסדרים בה את הכלים הכי יפים שלכם, מסדרים שם מזרון עם המצעים הכי שווים שלכם, מתלבשים בבגדים חגיגיים ויושבים לארוחה מפוארת בתוכה. איזו תחושה עולה בכם?
האם ארעיות וזמניות היא משהו לשמוח בו לדעתכם?

במקורות החסידות הסוכה מושווית לחדר הייחוד של החתן עם הכלה. בחג הסוכות הקב"ה מתייחד עם עם ישראל בסוכה. לפיכך, הסוכה והלכותיה יכולים ללמד לא רק על האופי של שמחת החג אלא גם על חווית הנישואין שאליה היא מושווית. גם ביציאה של החתן והכלה מבית ההורים מן המוכר ומן הקבוע קיים הערעור של השיגרה, קיימת (בדרך כלל) ירידה בתנאים החומריים המובטחים וצורך במאמץ אישי ולקיחת אחריות תנאים חדשים שיוצרים תלישות. בה בעת מוּמָרות תחושות אלו בשיתוף גורל, באהבה ובזוגיות. היסודות הניטעים בשלבי הנטיעה הראשוניים מבשילים ומצמיחים דורות על אדנים של שמחה ואושר, של הבנה והקשבה, של שלום ורעות

(קבע וארעי / הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי (נולדה בט' באדר תשכ"ט, 26 בפברואר 1969) היא דיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית הרצוג, עוסקת בהוראת תלמוד והלכה. )

מה מאבדים כשיוצאים ממקום בטוח ויציב אל דרך חדשה שיש בה חוסר וודאות וערעור.? מה מקבלים/מרוויחים כשיוצאים מהמקום הבטוח אל החוסר וודאות המעורערת?
נסו לחשוב על רגע בחיים שלכם שיצאתם ממקום בטוח אל תוך מצב קצת תלוש ומעורער, מתוך תקווה למשהו טוב. מה קרה שם? איך התמודדתם עם ההתחלה (התחלה הפחות בטוחה ופחות ברורה)?

נהוג לקרוא בתפילה בסוכות את מגילת קוהלת. כתיבת קוהלת מיוחסת על פי המסורת לשלמה המלך.

קהלת א׳

דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ (ה) וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃ (ו) הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ (ז) כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃ (ח) כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃ (ט) מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (י) יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃

האם יש לפסוקים האלו נימה ברורה? האם הם נאמרים בעצב? בשמחה? בניטרליות? (הביאו ראיות מהטקסט, ונסו לשכנע אחד את השני בדעה ההפוכה..!)
איזו תחושה עולה בכם אל מול התיאור הזה של כוחות החיים הפועלים בהתמדה, בעוצמה, ללא חידוש?
למה לדעתכם נבחר ספר קהלת להיות הספר שקוראים בחג הסוכות?
האם יש בעניכם קשר בין המצווה לעבור לגור בסוכה לבין המצווה לקרוא את ספר קוהלת?
כשמחברים את המצווה על הקריאה של ספר קהלת למצווה של לשמוח בחג - איזו שמחה עולה מתוך ספר קהלת?

Ecclesiastes 1

(1) The words of Koheleth son of David, king in Jerusalem. (2) Utter futility!—said Koheleth— Utter futility! All is futile! (3) What real value is there for a man In all the gains he makes beneath the sun? (4) One generation goes, another comes, But the earth remains the same forever. (5) The sun rises, and the sun sets— And glides back to where it rises. (6) Southward blowing, Turning northward, Ever turning blows the wind; On its rounds the wind returns. (7) All streams flow into the sea, Yet the sea is never full; To the place [from] which they flow The streams flow back again. (8) All such things are wearisome: No man can ever state them; The eye never has enough of seeing, Nor the ear enough of hearing. (9) Only that shall happen Which has happened, Only that occur Which has occurred; There is nothing new Beneath the sun! (10) Sometimes there is a phenomenon of which they say, “Look, this one is new!”—it occurred long since, in ages that went by before us. (11) The earlier ones are not remembered; so too those that will occur later will no more be remembered than those that will occur at the very end. (12) I, Koheleth, was king in Jerusalem over Israel. (13) I set my mind to study and to probe with wisdom all that happens under the sun.—An unhappy business, that, which God gave men to be concerned with! (14) I observed all the happenings beneath the sun, and I found that all is futile and pursuit of wind: (15) A twisted thing that cannot be made straight, A lack that cannot be made good. (16) I said to myself: “Here I have grown richer and wiser than any that ruled before me over Jerusalem, and my mind has zealously absorbed wisdom and learning.” (17) And so I set my mind to appraise wisdom and to appraise madness and folly. And I learned—that this too was pursuit of wind: (18) For as wisdom grows, vexation grows; To increase learning is to increase heartache.

רעיון ההכרה בארעיות החיים הוא רעיון מרכזי גם באמונות אחרות.
אם תספיקו, קראו את המשל הבודהיסטי הבא:

בסוטרא אחת המשיל בודהא משל:

איש מהלך בשדה פגש נמר.

ברח האיש, והנמר בעקבותיו.

משהגיע למדרון תלול, נתפס בשורש של גפן בר והטיל עצמו על פי תהום.

הנמר ריחרח בו מלמעלה.

בחיל ורעדה הציץ האיש מטה, למקום בו הרחק מתחתיו, היה נמר אחר מחכה לו לטרפו.

הגפן בלבד סמכתהו.

שני עכברים, האחד לבן והשני שחור, החלו מכרסמים אט אט את הגפן.

הבחינה עין האיש בתות-שדה נחמד למראה בקרבת מקום.

לפת האיש את הגפן בידו האחת, ובשניה קטף את תות-השדה.

מה מתוק היה לחיך!

מתוך הספר: "חכמת זן", תרגום: דוד שחר, הוצאת הדר, 1989

מה הנמשל של המשל הזה?
האם גם אתם הייתם קוטפים את התות? האם המעשה הזה הוא מעשה של הכחשה, או דווקא של הכרה עמוקה במציאות?

איסוף במליאה

סוכה כ״ז ב:

וחכמים אומרים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב (ויקרא כג, מב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת

מה הפשט אומר כאן? אסור ליטול לולב של חבר צריך להיות הבעלים של הלולב כדי לצאת ידי חובת המצווה. אבל מותר לשבת כולם בסוכה אחת. למה? הלולב בא להוריד לנו את ההרגשה שהרכוש הוא שלנו ובזכותינו והוא חשוב. ואילו הסוכה באה לדבר על הארעיות שלנו על הזמניות של הכל. על הזמניות של הרכוש. ולכן כולם יכולים להיות שותפים בזמני ובארעי הזה. יתר על כן כאשר אנחנו מתנערים מהרכוש שלנו מכוחי ועוצם ידי אז אנחנו פתוחים יותר לקשרים עם אנשים אחרים. אז אנחנו יודעים שזה הדבר שהכי מחזיק מעמד.

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ

הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת

וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ

הֵשַׁבְתִּי לוֹ

אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי

בָּרוּךְ הַבָּא

אווה קילפי. פינלנד. מאה 20 תרגום: רמי סער

אווה קרין קילפי (Eeva Karin Kilpi) (נולדה בהיטולה ב-18 בפברואר 1928) היא משוררת וסופרת פינית.

ממחמש דקות של התרכזות בארעיות של החיים בלא לתכנן את העתיד לא לחשוב על העבר בהתרכזות בהווה. חמש דקות של יציאה מאזור הנוחות. 5 דקות של מדיטציה

בחר/י לך מקום שקט ונעים.
שב/י על כסא או כרית על הרצפה.
גב ישר , בית חזה פתוח.
עיניים פקוחות בזוית של 45 מעלות נחות על נקודה על הרצפה. סנטר אנכי לרצפה.
הנח/י את הרגליים על הרצפה ,יציבות – כמו שורשים של עץ.
הנח/י את הידיים על אזור הבטן התחתונה ( 2-3 ס"מ מהטבור ומטה) .
הבא/י את תשומת הלב רק לנשימה – שאיפה דרך האף , נשיפה ארוכה דרך הפה.
בכל פעם שתבחין/י במחשבה ,הנח/י לה בצד וחזור/י להביא את תשומת הלב רק לנשימה.
הנשימה היא העוגן שלנו לפיתוח יכולת השהייה שלנו בתוך מצבים של אי נעימות מבלי ליצור באופן אוטומטי ומידי תגובה שיש לה אופי ידוע ומוכר.

תתיישבו בנוחות בכסא תניחו את כפות רגליכם בצורה מוצקה באדמה תרגישו חיבור לאדמה תעצמו עיניים או פשוט להוריד את מבטכם אם זה נוח לכם. וברגע זה פשוט מרגישים את נקודת החיבור לרצפה ואיפה אתם נמצאים וכאילו הייתם עץ מגדלים שורשים במקום שאתם מרגישים מחוברים לאדמה וכאילו הייתם עץ מגדלים שורשים אל האדמה. תשאפו ותנשפו כשאתם מרגישים איך הרגליים שלכם מתחברות לרצפה ולאדמה כשאתם ממשיכים לשאוף ולנשוף זמן מה, ואני אדריך אותנו דרך כמה נקודות נוספות. כל מחשבה שנכנסת לכם לראש פשוט תזיזו אותה בעדינות הצידה תמשיכו לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה שכשאתם מוצאים את החיבור ותנו לו אנרגיה כשאתם נושפים ונושפים רק נושמים לשורשים האלה ואז נושפים את הגוף. פשוט הרגישו את נשימתכם נכנסת לכפות הרגליים בשאיפה הבאה העבירו את האנרגיה והתשומת לב לשורשים שלכם ומשם העבירו אותה לתחתית כפות הרגליים ואז אל הלב. כשאתה מרגיש את פעימות הלב המתחבר גם לקצב הלב של האנשים בחדר. ומעבר לחדר מחברים את שאר חלקי הלב של אנשים אחרים בחלוץ ובקומונות ושינשינים אחרים ומצטרפים לקצת הלב שלהם ושם הכוונה. הרגישו את האנרגיה ואת הכוונה שניתן למצוא במרחב המשותף של פעולת לב זו. משם העבירו את האנרגיה לעמוד השדרה ומשם לצוואר ולכתר הראש. הרגישו את החיבור לשמיים ובו זמנית מחוברים לאדמה מכפות הרגליים והשורשים לכדור הארץ. תנשמו ותשאפו ותחזרו ללב ותפקחו עיניים