Save "Until This Day..."
Until This Day...
(א) וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה ה' לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃ (ב) הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃ (ג) וְלֹֽא־נָתַן֩ ה' לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ד) וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃ (ה) לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃
(1) Moses summoned all Israel and said to them: You have seen all that the LORD did before your very eyes in the land of Egypt, to Pharaoh and to all his courtiers and to his whole country: (2) the wondrous feats that you saw with your own eyes, those prodigious signs and marvels. (3) Yet to this day the LORD has not given you a mind to understand or eyes to see or ears to hear. (4) I led you through the wilderness forty years; the clothes on your back did not wear out, nor did the sandals on your feet; (5) you had no bread to eat and no wine or other intoxicant to drink—that you might know that I the LORD am your God.
(א) וטעם לב לדעת. בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא הזכירו האותות שראו:
(1) They lacked an understanding heart in that they tested God ten times [Numbers 14: 22], not recalling all the “signs” [: 2] which they had witnessed.
(א) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵי הַקָּבָּ"ה וְלִדַּבֵּק בּוֹ: (ב) עד היום הזה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל"א) "וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי", בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ, וּמָה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ וְיֹאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר לֹא לָכֶם נִתְּנָה, לָנוּ נִתְּנָה, וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר, וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְגוֹ'", הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם:
(1) ולא נתן ה' לכם לב לדעת YET THE LORD HATH NOT GIVEN YOU A HEART TO KNOW — i.e. to understand the loving-kindnesses of the Omnipresent and to cleave unto Him. (2) עד היום הזה UNTO THIS DAY — I have heard that on the day when Moses gave the Book of the Law to the sons of Levi, as it is written, (Deuteronomy 31:9) “And he gave it to the priests the sons of Levi”, all Israel came before Moses and said to him: Teacher Moses, we, too, stood at Sinai and accepted the Torah, and it was given to us; why, then, do you give the people of your tribe control over it, that they may tomorrow say to us, “Not to you was it given, but to us was it given”? Moses rejoiced at this matter and in reference to this he said to them, (Deuteronomy 27:9) “This day have you become the people [of the Lord thy God]”, meaning, Only this day have I come to understand that you are attached to and have a desire for the Omnipresent.

Until this day relates to the day that they received the curses of xile

(א) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. מצד השכל או מידיעת בית רב במאמרי ה׳ לא״א כי כך רצונו העיקרי: (ב) ועינים לראות. מזה שעשה במצרים כאמור: (ג) ואזנים לשמוע. דבר ה׳ אלה שאמר בפי׳ כן. ובל״ס שמשה רבינו הודיע כל דבריו גם לישראל. ובזה גרמו כל הפזור והגלות הזה. שאלו התבוננו ע״ז. לא היו מסרבים ליכנס לא״י בלי מרגלים שהרי כבר נתבאר בפ׳ שלח ובפ׳ דברים. דמתחלה בא עסק המרגלים בשביל שלא רצו לסבול עול הנהגה נסית. שמוכרחים מחמת זה להיות נזהרים מאד כמו העומד בפלטין של מלך. ובשביל זה בקשו ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומש״ה נצרכו באמת למרגלים ואח״כ סירבו ולא האמינו שאפשר ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומזה יצא מה שיצא. אבל כ״ז שהקב״ה הסכים לדעתם להתנהג בדרך הטבע ולשלוח מרגלים. לא היה זה עיקר רצונו ית׳ אלא משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה כ״ז גרם הפזור הרב שאם היו נכנסים בדרך נס והיו מתנהגים כך כמה שנים. היה מתגלה כבוד שמים ומתפרסם בכל הארץ. כמו שנתפרסם בשעה מועטת של י״מ וקריעת י״ס בהרבה מדינות. אבל אחר שהיו מתנהגים בא״י בדרך הטבע. לא היה מתגלה כבוד שמים אפי׳ כשהיו מוצלחים הרבה. שהרי זה מצוי גם בשארי אוה״ע לכבוש ארצות לא להם ולחיות בהצלחה. מש״ה היה ההכרח להגיע לתכלית הנרצה גזרה של פזור בכל העמים ושיבואו עי״ז לידי כמה נסיונות ומזה מגיע כבוד שמים בכל הארץ. נמצא זה היה פיוס גדול על פזור הרב. אחר שאינו מצד העונש. אלא מצד שהוא התכלית הנרצה בבריאת שו״א ובבחירת אומה הישראלית. והמה מחויבים לסבול כ״ז כמו חיל המלך למלכם:

(א) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם. קרא אותם להסביר להם הדברים שבארתי בהקדמת כל המאמר הזה: (ב) אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים. שה' משגיח על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו וכפרי מעלליו: (ג) את אשר עשה ה' לפרעה איך העניש את פרעה כפי משפט להעניש מי שהוא עומד ברשות עצמו כפרעה: (ד) ולכל עבדיו את כל אחד מעבדיו ענש לפי אשר היה בכחו להשיב את לב פרעה לטוב לישראל: (ה) ולכל ארצו את כל המצריים ענש בעונש לפי אשר הצרו את ישראל. להוסיף על דבר פרעה ובהתבוננות הזאת היה לכם להשיג יראת ה'. ולא עוד:
(א) המסות הגדלת אשר ראו עיניך. שראית בעיניך איך נסה ה' את פרעה בחמש מכות הראשונות שהתרה אותו בין מכה ומכה אולי ישוב, ובחמש מכות האחרונות היה ריוח בין מכה ומכה. למען הכבד לבו ויבא עליו עונש ה', ולא למדת ליראה גם מזה, ויותר מזה: (ב) האותות והמופתים הגדולים. ע"ד הכתוב ונתתי מופתים בשמים ובארץ ששדד ה' את מערכת השמים והפיר חקות הטבע והלא היה לכם לחשוב אם במערכת השמים ובמצוקי ארץ כן אף כי באנוש רמה:
(א) ולא נתן ה' לכם לב לדעת פירושו כמו אם אמר ולא היה לכם לב לדעת רק שדבר בלשון כבוד ובאמת כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב כא) אבל לא יתן ה' רק למי שישתדל למצוא החכמה ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא בקשתם להבין. והנה האדם ישיג החכמה על שלשה פנים. א) כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר ע"י שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם אז משים לבו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו רק סומך על קבלתו מאבותיו, וזה שאמר: (ב) לב לדעת להתעורר מעצמכם ועינים לראות שיתעוררו ע"י ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם עד היום הזה הוא כמאמר המוסגר שרק עד היום הזה לא השכילו בנפלאותיו אשר עשה אבל היום קבלו עליהם עבודת ה' מאהבה כנ"ל, והלא תבינו איך גברה בכם חולי הנפש: