(ה) כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:
(5) How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?, was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]
החובה להציל את חיי הזולת נגזרת במישרין מן החובה לשמור על החיים, וכך מסכם הרמב"ם חובה זו: ...הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(14) He [also] used to say: If I am not for myself, who is for me? But if I am for my own self [only], what am I? And if not now, when?
קדושת החיים משמעותה – שחיי אדם קדושים הם, ואסור לאדם להעלות על דעתו לגדוע אותם. בהלכה אין שום הבדל בין חייו של זקן חולה וגוסס ובין חייו של ילד קטן, עֵרני ותוסס. מי שמזרז את מיתתו של גוסס, הוא רוצח לכל דבר. הרעיון הטמון ביסוד הגישה הזאת הוא, שחיי אדם אינם נמדדים במונחים כמותיים. רגע של חיים הוא הדבר המקודש ביותר, שאי-אפשר להעריכו.
ישנה דוגמה של הבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות- הדוגמה מעצימה את חשיבות ערך חיי האדם מכיוון שברגע שאדם פוגע בכלכלתו של אדם אחר, מספיק שיתן לו כסף וזה יכפר על הפגיעה.
אבל כאשר אדם פוגע בגופו של אדם אחר, לא משנה מה יעשה הוא לא יוכל לכפר על הפגיעה.
בנוסף לכך, מוסבר בטקסט על האדם היחיד כפוטנציאל לילודה עתידית כלומר, אם הורגים אדם אחד הורגים גם את כל הילדים העתידים להיוולד לו ואם מצילים אדם- מצילים גם את כל הילדים העתידיים שלו.
בטקסט השני מדובר על מצווה המופיעה בתורה- "לא תעמוד על דם רעך"
ניתנת דוגמה על ידי הרמב"ם בה הוא טוען שאם אדם רואה אדם אחר טובע/ באים עליו שודדים/ חיה מסוכנת באה לפגוע בו ואפשר להציל אותו אז צריך להצילו.
אם לא מצילים אותו עוברים על המצווה.
בטקסט השלישי מסופר על משפט שאמר הלל הזקן בו הוא טוען- אם אדם לא יעזור לעצמו, אף אחד לא יעזור לו.
הוא פותח בשאלה- אם אין אני לי מי לי? כלומר- אם אני לא אעזור לעצמי, מי יעזור לי?
במשפט זה הוא טוען שכל אחד אמור לדאוג לחייו, לשמור עליהם מכיוון שאם לא יעשה זאת אף אחד לא יעשה זאת.
אדם צריך לשמור על חייו ולא לסמוך על אחרים שיעשו זאת במקומו.
בטקסט השלישי מובאת דוגמה מהתלמוד.
בתלמוד מופיע ערך חיי אדם כערך הנגזר מחובת השבת האבידה, כשם שאדם מאבד חפץ יש להשיב לו, כך כשאדם מאבד את גופו יש להציל אותו ולמנוע ממנו לאבד אותו. עקרון זה מדגיש אף הוא את ערך חיי אדם ומציע דרך נוספת להסתכל על המצווה. ב"לא תעמוד על דם רעך" המצווה מנוסחת כמצוות "אל תעשה" ו"השבות לו" המצווה מנוסחת כמצוות עשה.
1. הסוגיה שלפנינו דנה בערך חיי אדם. יש לחנך את התלמידים חינוך לערכים על מנת שיהיו בוגרים בעלי אחריות לחיי אדם כפי שהם יזדקקו להיות בצבא ובמסגרות חייהם בעתיד.
2. הסוגיה שלפנינו מלמדת על ארון ספרים היהודי ועל הערכים בבסיסו על הדרך ליצירת מדרש (במילה "דמי"). התלמידים יכירו את ארון הספרים על ערכיו ויכירו את שפת המשנה התלמוד (מונחי דיון "גופא") ושפת הפסיקה.
3. התלמידים ייחשפו לשכבות של הטקסטים: תורה, משנה, תלמוד, פסיקה.
1. הסבירו את המצווה- "לא תעמוד על דם רעך".
2. מה פירוש הביטוי- אם אין אני לי מי לי? קשרו אותו אל התקופה העכשווית.
3. הביאו דוגמה מחיי היום יום למשמעות ערך חיי האדם.
1. מה דעתכם על המצווה- "לא תעמוד על דם רעך"? נמקו.
2. שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
הסבירו את משמעות המשפט ונמקו מה דעתכם על משפט זה?
3. האם אתם מסכימים עם האמרה- אם אין אני לי מי לי?
הקוד הזה למעשה מגביל את הפעולות של צה"ל וגרם לא פעם לאובדן חיים באזרחות אל מול הטרור.
השאלה היא- האם השמירה על המוסר משתלמת לצה"ל?
האם צריך לשמור על חיי האדם? או שאולי לנהוג כמו צבאות אחרים ולגבות קורבנות מבלי להסס העיקר לנצח במלחמה?
הכתבה מתקשרת אל הקטעים הנלמדים בכך שכולם מדברים על ערך חיי האדם ובכתבה נמדד ערך חיי האדם אל מול המוסר.
עומדת שאלה של מה יותר חשוב וזה תורם ללימוד החומר, עוזר ללומד להתעמק ולשאול את עצמו שאלות העוזרות לו בהבנת הנושא ובהבנת ערך חיי האדם.
בעבודה זו לראשונה עשיתי מניפולציה על טקסטים בחרתי לבד נושא וניתבתי את זה למקום שלי האישי בעוד שבלימוד רגיל בכיתה הטקסטים והחומר מוכתבים על ידי המורה ותוכנית הלימודים מה שמקשה יותר ומאלץ אותי להתמודד עם בחירת חומר עם סינון עם עריכת הנושא מה שלא תמיד מתאים לי וראיתי את עצמי כלומד עצמאי.
בעבודה זו יישמתי את מונחי הדיון התלמודי שלמדנו בכיתה על טקסטים שאני בחרתי ואת חלקם הייתי צריך לפרש לבד.
קישרתי בין טקסטים שאני יצרתי את החיבור הרעיוני ביניהם.
בעבודה זו נתקלתי בקשיים כמו התמודדת עם אתר זה,וקישור לטקסטים מחיי היום יום וראיית התכנים כרלוונטיים.
לקחתי שני טקסטים משתי יחידות שונות וחיברתי ביניהם עד כדי כך שאני רואה אותם היום כמקשה אחת.
בתור בן אדם בתקופה שלנו היום אני רואה כנגד עיניי אנשים שמוותרים בכל כך קלות על חייהם ולעומתם באותו הרגע אנשים שנלקחים מהם החיים ברגע וזה אבסורד לראות שיש כל כך הרבה קצבות בחיים שלנו ובכל רגע נתון יש אדם ששמח עד השמיים ואדם שרק מתחנן להישאר עוד דקה חי ורק רוצה לנשום.
הרעיון הזה שיש קצוות כל כך מנוגדים בחיים הציף בי שיר אני מכיר של יהודה פוליקר שכל המסר שלנו עינינו שבאותו זמן שמשהו קורה קורה לו גם הדבר המנוגד לו וזה בדיוק האמביוולנטיות שיש בחיים ובכל זמן שאדם אחד מת אדם אחר מקבל חיים חדשים.
|
נד נד יהודה פוליקר מילים: יהונתן גפן לחן: יהודה פוליקר בכל מקום בו מישהו מעופף מישהו אחר מתכופף בכל מקום בו מישהו צועק מישהו אחר שותק בכל מקום בו מישהו חוגג מישהו אחר בודד נד נד נד נד רד עלה ורד נד נד נד נד בכל מקום בו מישהו מרחף מישהו אחר מכייף איך קסמך מתחלף בבוקר ובערב אחפש לי קסם חדש בכל מקום בו מישהו חזק מישהו אחר חלש נד נד... בכל מקום בו מישהו אוהב מישהו אחר נבגד בכל מקום בו מישהו מת משהו אחר נולד בכל מקום בו מישהו רץ מישהו אחר עומד נד נד... |