(1) Someone should not stand up to pray unless he is in a serious frame of mind. The original tzadikim ones used to wait one hour and then pray, in order to direct their hearts towards the one reciting Shemoneh Esrei, even if the king greets him, he should not respond to him, and even if a snake wraps around his heel, he should not interrupt. (2) Mention the request for rain in Techiyat HaMeitim; and ask for rain in Birkat HaShanim; and Havdalah in Chonein Hada'at. Rabbi Akiva says: One recites it as a fourth blessing by itself. Rabbi Eliezer says: in the blessing of Modim. (3) One who says [in prayer]: "A bird will get to its nest!" and "On the good shall Your Name be mentioned!" "Thank you, thank you"--silence him. One who leads the prayer service and makes a mistake--replace him with another. And he should not refuse at such a time. From where should begin? From the beginning of the blessing in which made a mistake. (4) One who leads the prayers should not repond after the Kohanim "Amen", because of the lost concentration. If there is no Kohen there besides him, He should not recite the Priestly Blessing. But if he is confident that he will recite the Priestly Blessing and return to his prayer, permitted. (5) One who is praying, and makes a mistake, it is a bad sign for him; and if he was a chazan of the congregation, it is a bad sign for his congregants, because a person's messenger is like himself. They used to say about him, about Rabbi Chanina ben Dosa: When he would pray for the sick, he would say: This one will live and this one will die. They said to him: How do you know? He replied to them: If the prayer is fluent in my mouth, I know that it has been accepted; and if not, then I know that it has been torn up.
משנה ברכות פרק ה
(א) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק . (ב) מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים, ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה. (ג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבר אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. מנין הוא מתחיל? מתחלת הברכה שטעה בה. (ד) העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטרוף. ואם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו, רשאי. (ה) המתפלל וטעה סימן רע לו. ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת. אמרו לו מנין אתה יודע. אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל. ואם לאו יודע אני שהוא מטרף.
וכובד ראש. דרך משל הוא כלומר מפני שראשו הוא עיקר כל האברים וכשמכביד אותו עליו כל האברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר''י:
שעה אחת. אע''פ שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר''ל שעה דוקא אלא זמן מועט. הכא אינו כן אלא שעה ממש ומוכח מהגמרא. הר''י:
למקום. שתהיה כוונתם כולה ברוממות המקום בלבד ואין הפירוש שיכוונו לאמירת התפלה. דמאי קאמר למקום לתפלה הל, 'ל. הר''י:
לא יפסיק. בדבור דאלו הליכה לא מצינו בשום מקום שנקרא הפסק. הר''י:
(איוב ה). וכתיב בורא קצות הארץ כו' אין חקר וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. גמרא ריש תענית:
בתחה''מ. דתניא ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא) איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. גמרא פ''ק דתענית ותקנו בתחה''מ שכמו שתחה''מ חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם הר''י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקול' כתחה''מ:
בהודאה. פירוש קודם שיחתום ברכת מודים וטעמו מפני שמודה לשם שזיכה אותו 'להבין ולהשכיל בין קודש לחול. הר''מ:
וז''ל רש''י האומר בתפלתו. וטעמייהו דוקא בתפלה שכשאומר בתפלה מחליט את הדבר ולהכי משתקין אותו. משא''כ דרך דרש או פשט כו'. תוי''ט:
ואין הדבר כן שאלו היה דרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר''מ:
ואם הבטחתו. והטעם כדי שלא תתבטל נשיאת כפים אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו לא ישא ש''צ את ידיו ואפי אם הבטחתו. הג''מ. וע''ש:
ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דודאי לא היו שוחטין כל ישראל אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא:
אין עומדין מתור כובד ראש. הכנעה ומורא דכתיב (תהלים ב) עבדו את ה' ביראה, ועבודה זו תפלה היא:
שוהים שעה אחת במקום שבאו להתפלל:
אפילו המלך שואל בשלומו ודוקא מלך ישראל אבל מלך עובד כוכבים פוסק שלא יהרגנו:
אפילו נחש כרור על עקבו דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק:
מזכירין גבורות גשמים משיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב''ה דכתיב (איוב ה) עושה גדולות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ משום הכי קרי להו גבורות גשמים:
ושאלה ותן טל ומטר ל' בקשה:
בברכת השנים מתוך שהן פרנסה קבעו שאלתן בברכת פרנסה:
והבדלה במוצאי שבת:
בחונן הדעת שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת שאם אין דעה הבדלה מנין. וכן הלכה:
על קן צפור יגיעו רחמיד כמו שהגיעו רחמיך על צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים כן חוס ורחם עלינו :
משתקין אותו שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו:
ועל טוב יזכר שמך משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה, והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:
מודים מודים דמיחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם:
ולא יהא סרבן באותה שעה כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:
לא יענה אחר הכהנים אמן בסוף כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים:
מפני הטירוף שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי שש''ץ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל:
לא ישא את כפיו שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:
ואם הבטחתו כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:
אם שגורה תפלתי סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה:
שהוא מטורף שהחולה מטורך, כמו אך טרוף טורף (בראשית מד). פי' אחר לשון טורפים לו תפלתו בפניו [בגמרא ה]. כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת: