מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים
משמיעי תפלה השמיעו תפלתנו לפני שומע תפלה
משמיעי צעקה השמיעו צעקתנו לפני שומע צעקה
מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות
השתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך אל רם ונשא
אורות הקודש - מבוא
"לפני כ"ז שנה (בשנת 1915, תרע"ה), ואני בשוויץ בבאזל, עסוק בלימודי הדעות הפילסופיות לתקופותיהן, מלא צימאון ושקיקה לאמת, ביחוד האמת הישראלית, הגיעה אלי השמועה מהרב שנמצא אז בארץ זו מזרחה, פניתי במכתב, ובקבלי תשובה, החלטתי לנסוע אליו.
אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב, בערב ר"ח אלול (תרע"ה), באתי אליו מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם.
על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזנים. והנה בקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפלת העקדה, בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים, ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפלה, מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פיללתי מצאתי, מצאתי לי רב".
"בעוד שבע שנים (בתרפ"ב), והנני בירושלים, מסתופף בצל הרב בבית מדרשו, יומם ולילה. ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן למודי מסוים, מה, שיטה, והתשובה, כן, ודאי. מאז גמלה החלטתי, לברר תורת הרב, כשיטה אלהית שלמה, יסודותיה, ויסודי היסודות, ועל פיהם לבחור כתביו ולסדרם, במאמרות. הרב מסר לידי כתבי קדשו, ועודד אותי בדבריו, כי הוא סומך עלי בסדורי. הרביתי להגות בדברי קדשו ולהעמיק בהם, ונמצאו יסודי השיטה האלהית במערכת חכמת הקודש. הקודש הכללי, החיות העולמית, האחדות הכוללת, הטוב הכללי, התעלות העולם".
Orot Hakodesh - Introduction
Twenty seven years ago I was in Basel Switzerland, occupied by the study of Philosophy and its history, full of thirst and longing for the truth, particularly the Israelite truth, when I heard of the master who was at that time in the east part of the country. Having received a response to the letter I wrote I decided to travel to meet him. After immersing myself in the waters of the Rhine, I took the book “Sha’arei Kedusha” with me, and full of doubt and expectation I made my way to the master. I came to him on the eve of Rosh Chodesh Elul (5675-1915)and found him discussing Halacha with his son. A conversation ensued regarding Greek wisdom and literature, and how this wisdom had not satiated the soul of its adherents already at its first sources. I stayed to sleep with them. On my bed at night my heart knew no rest for my destiny was being decided. And with the first morning light, I heard steps pacing to and fro. The sound of the morning blessings, the recitation of the binding of Isaac, a divine tune and music from the highest heavens of antiquity - remember the love of the ancient ones - and I listened, and I became a different person. After prayers I hastened to write a letter to inform that I had found more than I had hoped for. I had found a master for myself.
Seven years later (5682-1922) I was in the city of Jerusalem, sheltered in the shadow of the master, in his house of study, night and day. One day I raised the following question before him: “Our master, there is holiness here in your presence, a spirit, a unique giving. Is there also a teaching of the master, that is to say, a specific scholarly content, a “what”, a system?” He answered me - “Of course”. It was then that I decided to discover the master’s teaching, to establish it as a complete theological system, its foundations and the bases of its foundations, and based on this understanding to choose from his writings and to organize them in articles. The master gave me his holy writings, and encouraged me by saying that he relied on my ability to organize them.
תניא - מבוא
הנה מודעת זאת, כי מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ"ש לאמר, כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראיה וקריאה בספרים, שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם, ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשכה יתהלכו בעבודת ה', בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים, אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש. ובר מן דין, הנה ספרי היראה הבנויים על פי שכל אנושי, בוודאי אינן שווין לכל נפש, כי אין כל השכלים והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חברו. וכמו שאמרו רז"ל גבי ברכת חכם הרזים על ששים רבוא מישראל, שאין דעותיהם דומות זו לזו וכו'. וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות שם בפרוש הספרי גבי יהושע, שנאמר בו "איש אשר רוח בו", שיכול להלךְ נגד רוחו של כל אחד ואחד וכו'. אלא אפילו בספרי היראה אשר יסודותם בהררי קדש, מדרשי חז"ל אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, ואורייתא וקודשא בריךְ הוא כולא חד, וכל ששים רבוא נשמות כללות ישראל ופרטיהם ופרטי פרטיהם עד ניצוץ קל שבקלים ופחותי הערךְ שבעמנו בני ישראל, כולהו מתקשראן באורייתא, ואורייתא היא המקשרת אותן להקדוש ברוךְ הוא, כנודע בזוהר הקדוש – הרי זה דרךְ כללות לכללות ישראל. ואף שינתנה התורה לידרש בכלל ופרט ופרטי פרטות לכל נפש פרטית מישראל המושרשת בה, הרי אין כל אדם זוכה להיות מכיר מקומו הפרטי שבתורה.
Tanya - Introduction
It is well known, and often repeated among our people, that there is no comparison between hearing life-teachings, and reading or seeing them in a book. You can only read through the lens of your own understanding, based on the concepts and structures of your mind, as they happen to be at that specific moment. If your mind and consciousness are confused, if you walk in the darkness insofar as the service of God is concerned, it will be difficult for you to see the good light hidden in the books, though that light is sweet for the eyes and healing to the soul.
Beyond that, the books meant to cultivate awe, are constructs of the human mind, and are certainly not of equal value to every person. All minds are not the same, and that which awakens and inspires one person’s mind does not awaken and inspire another. Indeed our rabbis taught that in the blessing said upon witnessing six hundred thousand Jews, God is referred to as “the Master of Secrets” because their thoughts and opinions are all different from each other…
[This is true] even regarding those books of awe whose words are hewn from the holy mountain, the midrashim of our ancient rabbis who spoke God’s word and were imbued with Divine spirit. It is true that Torah and the holy, blessed One are one, and that the six hundred thousand souls that comprise Israel, including every small individual, down to the smallest sparks, the least of our people Israel, are all connected to Torah, and through Torah to the holy, blessed One. Still, this is a general concept, relating to the entire people of Israel. Even though the Torah can be explicated and applied to the smallest details, and related to every individual soul rooted in it, not every person is privileged to recognize her individual place in Torah.
שלזה הי' צריך [תמיד] גם בעודו בחיים חיותו לקבל פני הרב תמיד ולשמוע מפיו דוקא דא"ח, ואעפ"י שדבריו המה בכתובים אעפ"כ אינו דומה שמיעה מרחוק לראיית פניו דוקא, כי הארת פניו גדולה יותר מקבלת דברים ושניהם כא' טובים וגורמים אליו תוקף ועוז התקשרות האה"ר בתשוקה נפלאה, שזהו שארז"ל כל הדבוק בת"ח כאילו דבוק בשכינה כי ע"י דבוקו והתקשרותו יכול לקבל הארת [מבחי' רוחו אליו ע"י דיבורו ומחשבותיו הקדושים באור תורתו ועבודתו ולקבל ולקלוט היטב במוחו ולבו] אור אהבתו ויראתו בבחי' קליטה ממש כענין דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב כו'.