היתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר

ByMoshe Steinberg

רש"י על פסחים מ״ג ב:י״ג:א׳

אף שאור בל תקטירו - נמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית קומץ דשאור וחצי זית דמצה ואינן מעורבין אלא כל אחד ניכר:

Rashi on Pesachim 43b:13:1

...

תוספות על פסחים מ״ג ב:י״ד:א׳

כמאן כר"א דדריש כל - ... ורש"י פירש דזעירי משמע ליה מקצת היינו חצי זית קומץ דשאור וחצי זית דמצה ואין מעורבין אלא כל אחד ניכר וק"ל לפירושו טובא חדא דלא הוי זעירי לא כאביי ולא כרבא ועוד מאי קאמר כמאן כר"א הא כרבנן נמי אתיא דהא כי כל דרשי ומוקמינן ליה אמקצתו דהיינו היתר מצטרף לאיסור לפ"ה ועוד בחמץ מנ"ל תערובת כיון דצריך קרא להיתר מצטרף לאיסור ועוד דלפ"ה צ"ל מקצתו מניין פי' חצי זית איסור וחצי זית היתר שאינם מעורבים יחד דאי לאו הכי היינו עירוב ולקמן גבי חטאת משמע דאין היתר מצטרף לאיסור אם לא שיתערב האיסור וההיתר יחד דהא אמר עד שיבלע בבשרה:

Tosafot on Pesachim 43b:14:1

...

משנה תורה, הלכות נזירות ה׳:ד׳

דָּבָר הַמֻּתָּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְדָבָר הָאָסוּר בְּנָזִיר. כֵּיצַד. יַיִן שֶׁנִּתְעָרֵב בִּדְבַשׁ אַף עַל פִּי שֶׁטַּעַם הַכּל טַעַם יַיִן וְשָׁתָה מִן הַתַּעֲרֹבֶת. וְכֵן הַצִּמּוּקִין שֶׁדְּרָסָן עִם הַגְּרוֹגָרוֹת וְטַעַם הַכּל טַעַם צִמּוּקִין וְאָכַל מִן הַתַּעֲרֹבֶת אֵינוֹ לוֹקֶה. עַד שֶׁיִּהְיֶה מִדָּבָר הָאָסוּר בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי שָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְאָכַל כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים. כִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין הַשָּׁוִים בְּכָל אָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת:

Mishneh Torah, Nazariteship 5:4

...

מכאן ואילך מדובר בטעם כעיקר

רש"י על פסחים מ״ד ב:א׳:א׳

ליתן טעם כעיקר - לעשות טעמו של איסור כעיקרו וממשו:

Rashi on Pesachim 44b:1:1

...

פסקי הראש על חולין ז׳:ל״א:א׳

ופירש ר"ת דטעם כעיקר במין בשאינו מינו דאורייתא. דכיון שנתן האיסור טעם בהיתר נהפך כולו להיות איסור ולוקין עליו בכזית כאילו הוה כולו איסור. ואפילו לקולא אזלינן בתר טעמא ויוצא בעיסת האורז ידי חובתו כיון שיש בה טעם ואפילו רובא אורז. וילפינן לה ממשרת או מגיעולי עובדי כוכבים. וההיא דרבי יוחנן כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו מיירי במין במינו וטעמו וממשו דקאמר דלוקין היינו כשהאיסור בעין ומכירו. טעמו ולא ממשו אסור מדרבנן ואין לוקין עליו דמדאורייתא ברובא בטל. וה"ה אם היה ממש האיסור בעין ולא נימוח רק שאין ניכר אין לוקין עליו כי הוא בטל ברוב. אלא הא קמ"ל דאפ"ה אסור מדרבנן והיינו דנקט דמין במינו בטעמא אע"ג דלא יהיב טעמא זה בזה. משום דבעי למימר טעמו ולא ממשו אסור ועד היכן הוא אסור בכדי דיהיב טעמו במין בשאינו מינו. ורבינו חיים ז"ל פירש דאיירי שפיר במין בשאינו מינו. וטעמו וממשו קרי כשיש כזית בכדי אכילת פרס דאז הוי כמו ממשו של איסור. כיון דיש כ"כ מן האיסור שבתוך אכילת פרס אוכל כזית נעשה כולו איסור. והאוכל ממנו כזית לוקה. כדחזינן גבי עיסת אורז דבכזית ממנו יוצא ידי חובתו אף להקל. וטעמו ולא ממשו היינו היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס ואע"פ שנתן האיסור טעם בהיתר אין לוקין עליו ואע"ג דטעם כעיקר ילפינן מקרא. מסתבר לומר דלא החמירה תורה בנתינת טעם של איסור בהיתר להופכו לאיסור כשההיתר כ"כ יותר על האיסור שאם היה האיסור בעין וניכר בתוך ההיתר בלא נתינת טעם לא היה לוקה עליו דהיינו ביותר מכדי אכילת פרס.

Rosh on Chullin 7:31:1

...

עבודה זרה ס״ז א:ז׳-ס״ז ב:א׳

אמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן כל שטעמו וממשו אסור לוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו

Avodah Zarah 67a:7-67b:1

§ Furthermore, with regard to a forbidden food that became mixed with a permitted food, Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: In any case where the flavor and substance of the forbidden food are perceptible in the mixture, the mixture is forbidden, and one is flogged for consuming it. And it is a tradition that this is the measure for such a case: One who eats an olive-bulk of the forbidden element in the mixture in the time it takes to eat a half-loaf of bread is liable for eating the forbidden food. But if only the flavor of the forbidden food is recognizable in the mixture, but not its substance, as it was completely dissolved into the permitted food, the mixture is forbidden, but one is not flogged for consuming it. And if the forbidden food amplified the flavor of the permitted food to its detriment, it is permitted.