וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (עבודה זרה יב, יד) כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלקת, ולשון לא תתגודדו כלומר, לא תעשו אגדות אגדות, כלומר, שתהיו חלוקין אלו על אלו. ממורי ישמרו אל למדתי שאין אסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו, שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כלם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים, אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינים חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו, והביאו ראיה ממעשה דמסכת חלין שאמרו שם (צ''ל עבודה זרה מ, א) נפקי שפורי דרב ואסרי, ונפקי שפורי דשמואל ושרו.
(ו) מקצת. פירוש שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו: ויען כי דין זה לא נתבאר כ"כ בפוסקים אציגה לפניך הסוגיא ביבמות דף י"ג ע"ב וז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות א"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאסרי להו רבנן לבני י"ד למקרי בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד והוי כב' תורות אבל התם מנהגא דלכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור אל ישנה דרכו מפני המחלוקת, ופרכינן והתם איסורא ליכא והא קתני הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין לעשות מלאכה איכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כב"ש והוי כאן אגודות א"ל התם לא דמי לב' תורות דהרואה את זה שאינו עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דל"ל ומסיק דדוקא ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כך ופלג מורין כך הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר א' אלו עושין כך ואלו עושין כך לא הוי לא תתגודדו ע"כ
וא"כ למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרי' בי' לא תתגודדו ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכ' אין בו משום ל"ת וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה או' שאין רצונו לספר עצמו מיהו י"ל דלהמסקנ' בכל דבר שייך ל"ת בב"ד א' בעיר א' וכ"מ בפסחים ריש דף י"ד בתוס' שכתבו שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בע"פ לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים עכ"ל וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו ל"ת וכ"מ ברי"ף ורא"ש שלא כתבו אלא המסקנא לבד
וכתב הרא"ש ובמגילה אף על פי שקורין לבני העיר בי"ד ומקדימין לבני הכפרים והוי כמו ב"ד אח' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה לא קרינן ביה ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותו לא מיחזי כב' תורות ועי"ל דמגילה הוי כב' ב"ד בעיר א' שבני הכרכים לא היו קוראים לבני הכפרים אלא בני הכפרים קוראין לעצמן בכרכים עכ"ל, וברמזים כתוב וז"ל ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפי' נתקבצו בני ב' המקומות במקום א' ועשה כל א' כמנהג מקומו ל"ל בה עכ"ל, נ"ל דס"ל אפי' הם ב"ד א' כתי' הראשון שכתב הרא"ש:
ונ"ל דוקא במנהג הדומה למגילה דמגילה הכרכים ג"כ ס"ל שהכפרים מחוייבים לקרות קודם, וה"ה דרך משל שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נתקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום א' מותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום ל"ת אבל בדבר שמחולקים בדבר כגון שאלו אוכלין חלב בני רינ"ס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום א' צריכים לעשות מנהג שוה משום ל"ת ובש"ג פ"ק דע"א כתוב אם נחרב המקום מאין יושב ואח"כ חזרו לשם ממקום אחר צ"ע אם חייבין לנהוג כך עכ"ל עמ"ש סימן תס"ח ובח"מ סי' כ"ה עמ"ש סי' תרכ"ד:
ובכ"ה בענין הסכמה שתקנו קצתם בחרם לא שייך ל"ת (מהר"י טעצאק) ובת"י סי' קס"ח כתב שיש חולקין,
מי שנהג חומרא מפני שהיו מחמירים במקום שיצא משם לא שייך ל"ת (רמב"ם פי"ב מע"א) (ועמש"ל)
היכא שבני אומנות א' אין בהם חילוק אף על פי ששאר בני העיר אין עושין כן מותר (הרא"ם ח"א סי' נ"ז) וע' בתשו' רד"כ בי"ג ח"ב ובר"מ אלשיך סי' כ"ט והש"ג פ"ק דיבמות ואם רוב הקהל נוהגים כך צריכי' המיעוט לנהוג כרוב (ע"כ בכ"ה):
מגילה קראת כו' איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות וראה דברי רש"י ז"ל דעיקר הפירכא הוא מכרכים ועיירות דאלו קורין בי"ד ואלו בט"ו וכן כתב הרשב"א ז"ל דיום הכניסה דכפרים בכלל מנהגא הוא ואע"ג דבמגילה נאמר כל אחד בטעמו לפרזים היה יום מנוחה בי"ד ובמוקפים בט"ו מכל מקום לא היה להם לכנה"ג לתקן ימים מחולקים כדי שלא יעשו אגודות אגודות וסבירא לריש לקיש דאפילו בב' מקומות הוי בכלל לא תתגודדו
ונראה דר"ל סבירא ליה דטעמא דלא תתגודדו הוא משום שלא יאמרו שיש ח"ו שתי תורות ומשום הכי השיב לר' יוחנן אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא דבמנהגא ליכא חשש דשתי תורות ולפי האי טעמא אפילו בשתי מקומות שייך איסורא דלא תתגודדו
ור"י ס"ל דהטעם הוא מפי המחלוקת משום הכי פריך ממקום שנהגו דבמנהגא נמי שייך מפי המחלוקת ומזה הוכיח דבשני מקומות לא שייך לא תתגודדו דאין כאן חשש מפי המחלוקת וכן כתב הרמב"ם ז"ל (יו"ט ח,כ) דהטעם הוא מפי המחלוקת
(יא) שאלת ממני על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות עכו"ם וז"ל ומכלל אזהרה זו שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר א' זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולה שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ע"כ וקשיא לך דהיכי פסק כאביי לגבי רבא דגרסינן פ"ק דיבמות ומאן דאמר עשו ב"ש כדבריהם קרי כאן לא תעשו אגודות אביי אמר כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינין בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה א"ל רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינין בעיר אחת דמו אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה ואלו אנן קי"ל כל היכא דפליג אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם:
תשובה אפשר לומר דפסק הרב ז"ל כאביי בהא משום דמסתבר טעמיה שלא ירבו מחלוקת בישראל דכיון שהם בעיר אחת אע"ג שהם שתי בתי דינין אי אפשר להנצל מן המחלוקת שהרי הציבור הנגררים אחריהם זה מיקל וזה מחמיר זה פוטר וזה מחייב זה מטמא וזה מטהר והעם פוסחים על שתי הסעיפים וירבה ביניהם השנאה והמחלוקת וזה דבר נראה לחוש העין אבל שתי בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה דכל עיר ועיר ימשך אחר בית דינו ומה שהקשה רבא לאביי והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינין בעיר אחת דמי לא קשיא ליה לאביי כולי האי דשאני ב"ש וב"ה כיון שיש בכל כת מהם כמה וכמה בישראל כשתי בתי דינין בשתי עיירות דמי וכ"ש שכבר היה מחלוקותם מפורסם ואעפ"י שכל כת היה עושה כסברתו דהכי מסקינן בגמרא לא נמנעו אלו מאלו מפני שחסידים גמורים היו והיו מודיעים לחביריהם כדאיתא בגמרא גבי צרת הבת שהרי כל מחלוקותם לשם שמים תדע שהרי כשהקשה רבא לאביי לא הקשה והא ב"ש וב"ה בעיר אחת הוו אלא כשתי בתי דינין בעיר אחת דמי משמע דאביי לא מדמי להו. ואפשר לתרץ נמי דב"ש וב"ה בשתי עיירות הוו דיירי אבל בעיר אחת אפי' בתי דינין כב"ש וב"ה קרינן בהו לא תתגודדו ויש לחוש למחלוקת ואע"ג דקי"ל כרבא לגבי דאביי הא אמרינן דהנ"מ היכא דפליגו בסברא דנפשייהו אבל בסברא דאחריני לית לן האי כללא והכא נמי איכא למימר דלא פליגי במימרא דנפשייהו אלא בתירוצא דקושיין אפליגו ובכי האי ס"ל לרב ז"ל דלא הדרינן לכללין. א"נ י"ל דאפילו לדעת רבא אמרינן דעד כאן לא אמר רבא [כו'] אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה אלא בתי דינין חשובים כב"ש וב"ה שלא ימשך מהם מחלוקת מהטעמים שכתבתי למעלה אבל שתי בתי דינין בעלמא אפי' בעיר אחת מודה רבא שיש לחוש למחלוקת וקרינן ביה לא תתגודדו והשתא ניחא ממה שהקשו בתוספות דמגילה דבעיר אחת היו קורין לבני העיר בי"ד ולבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה ומתוך קושיא זו אמרו כי בעירם היו קורין בני הכפרים ובעירם היו מתכנסין ובמה שכתבתי יתיישב שכיון שהיה הדבר מפורסם שבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה ובני העיר קורין כדרכם בארבעה עשר לא ימשך מזה מחלוקת ולא קרינן ביה לא תתגודדו כדאמרינן גבי פלוגתא דב"ש וב"ה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: