Not Burying the Family of a Get Refuser

The Gemarah gives courts the ability to hand out penalties beyond the ones specified in the Torah. They can even override a mitzvah if it is deemed necessary to safeguard the Torah. To use an analogy, Rambam compares this to a surgeon cutting off a limb to save the body.

ת"ש א"ר אלעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך
The Gemara cites yet another relevant source. Come and hear, as Rabbi Elazar ben Ya’akov said: I have heard that the reason why the court may administer lashes and punish not by Torah law, i.e., in response to actions for which one is not liable to receive punishment by Torah law, is not so as to transgress matters of Torah, but to establish a safeguard for the Torah. And an example of this is an incident involving a certain person who rode on a horse on Shabbat in the days of the Greeks, an act that is prohibited by rabbinic law, and they brought him to the court and they stoned him as a desecrator of Shabbat. They did so not because he was deserving of this, as riding a horse is not punishable by stoning by Torah law, but because the hour required it, as at that time Jews were negligent with regard to Shabbat observance.
ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך מיגדר מילתא שאני:
And again, an incident occurred involving a certain person who cohabited with his own wife under a fig tree in plain view, and they brought him to the court and flogged him, not because this punishment was fitting for him, as it is not prohibited by the Torah for one to engage in relations with his wife wherever he chooses, but because the hour required it, to discourage others from engaging in licentious behavior. This shows that the court can uproot a Torah mitzva even by means of a positive action such as stoning. The Gemara answers: Safeguarding a matter is different. As stated above, the court may uproot a Torah mitzva so as to strengthen Torah observance in general, as was the case with the prophet Elijah.

The gemarah leaves the decision of what penalties to impose up to the courts themselves. The Geonim are the ones who largely set out the framework for what penalties they choose to employ. Paltoi Gaon is the first to mention not burying family members of a person who has been found in violation of a court decree. Although not explicitly connected to a get refuser yet, this is the origin of the right of the court to not bury a person related to someone in violation of a court order.

Other penalties they can impose include not counting the person in a minyan, pulling their children from school, banning a person's spouse from synagogue, declaring their wine and bread to be like the wine and bread of non-Jews, removing a person's tzitzit and mezuzot, not circumcising sons, and not eating or drinking with him.

תשובות הגאונים - מוסאפיה סימן י

לרב פלטוי גאון (842-857)

איזהו חרם ואיזהו שמתא שמתא נדוי שמנדין אותו וכותבין עליו פתיחא. לאחר שמנדין אותו שלשים יום ואינו חוזר בו ממה שהיה בידו כותבין עליו חרם. ומוציאין אותו מכלל ישראל. ומה היא החרמתא.... הכריזו עליו שפתו פת כותי ויינו יין נסך ופירותיו טבלים וספריו ספרי קוסמים וחתכו ציצותיו ועקרו מזוזתו ולא תאכלו עמו ולא תשתו עמו ולא תמולו לו בן ולא תלמדו את בניו תורה בבה"כ ולא תקברו לו מת ואל תכניסוהו לחברת מצוה ולא לחברת הרשות ושטפו כוס אחריו ונהגו בו מנהג נכרים.

Paltoi Gaon's position is supported by many other rishonim including the Rif, Nemukei Yosef, Rashba, Rb. Yerucham, Rivash, Binyamin Ze'ev, and the Beit Yosef.

(There are some who incorrectly add the Ramban to this list - the teshuva in question was actually authored by the Rashba and misattributed to the Ramban).

רי"ף (1013-1103)

(1445-1515) נימוקי יוסף

נימוקי יוסף מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב

וקאי בה'. משום דבתי דינין קבועין בעיירות שני וה' כתקנת עזרא כדאיתא לעיל פרק מרובה (דף פב א): כתב הרי"ף ז"ל בשם רב פלטוי גאון ז"ל פתיחא היכא דמיא אדם שנתחייב לחבירו בב"ד וסרב ועבר על גזירת ב"ד כותבין לקהלות ישראל פלוני גזרו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזדמן בג' ואל תמולו לו בן ואל תקברו לו מת והוציאו בניו מבית הספר ואשתו מבהכ"נ עד שיקבל עליו את הדין:

Rashba (1235–1310)

שאלה מנהג באלו הארצות במי שרואין אותו שאינו נוהג כשורה ואינו שומע לקול מוכיח שמנדין אותו* שלא יזמן לא בג׳ ולא יתפלל בעשרה ולא יקברו לו מת ואפי׳ היה מת קטן או שנולד אחר הנדוי לא ימול לו בן, הודיעני לענין קבורת המת והמילה אם כנשבע לבטל המצוה ואם לאו:

רבינו ירוחם (1290-1350)

מישרים נתיב א חלק יב

כתב רב אלפס בהגוזל בתרא וששאלתם פתיחא היכי דמיא אדם שנתחייב בבית דין וסרב ועבר על גזירת בית דין כותבין לקהלו' ישראל פלוני גזרו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזמן בשלשה ולא תמולו לו בן ולא תקברו לו מת והוציאו בניו מבית מדרש ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו את הדין עד כאן נראה מדבריו שכל זה אחר הנדוי שהוא שלשים יום ואם אין חוזר במה שבידו וכן כתבו הגאונים כי השמתא שלשים יום ואם לא חזר מכריזין וכותבין פתיחא כמו שכתבנו ומוציאין אותו מכלל ישראל.

Rivash (1326–1408)

...אבל הגאונים נהגו להחמיר הרבה בגזרתם והעובר על דינם שהרי כתבו אדם שנתחייב לחברו בב"ד וסרב ועבר על גזרות ב"ד כותבין לקהלות ישראל פלוני גזרנו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזדמן בשלשה ואל תמולו לו בן ואל תקברו לו מת והוציאו בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו את הדין ע"כ.

בנימין זאב מארטה (1475 - 1545)

שו"ת בנימין זאב סימן רפט

אדם שנתחייב בב"ד וסרב ולא השגיח ועבר על גזרת ב"ד כותבין לקהלו' ישראל פלוני גזרו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזמן לשלש' ולא תמולו לו בן ולא תקברו לו (את) [מת] והוציאו בניו מבית המדרש ואשתו מב"ה עד שיקבל עליו הדין הרי לך דהתקנ' שעשו ההוא קהל דינא הכי הוא וכן ראוי לעשות לכל איש אשר ימרה ב"ד ולא יקבל גזרתם ותקנתם כפי מה שנראה לע"ד אני הוא העני בנימין בכה"ר מתתיה ז"ל ה"ה.

... דברי הראב"ד ז"ל כתוב בתשובות להרמב"ן סימן רמ"ד שאלת מנהג באלו הארצות במי שרואין אותו שאינו נוהג כשורה ואינו שומע לקול מוכיח שמנדין אותו שלא יזמן בג' ולא יתפלל בי' ולא יקברו לו מת ואפילו היה מת קטן או שנולד לאחר הנידוי

In parallel to the above, Rabeinu Tam (1100-1171) wrote about a get refuser and mentioned penalties the community could enact that would be allowed on a get refuser. He did not mention refusing burial, but he did mention not engaging in commerce, not socializing with him, not eating and drinking with him, and not visiting him should he become ill.

ספר הישר (חלק התשובות) סימן כד

אך אם כל רבותינו שוין בדבר תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל הנלוים אליכם, שלא יהו רשאין לדבר עמו לישא וליתן עמו להאריחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו. ועוד יוסיפו חומר ברצונם על כל אדם, אם לא יגרש ויתיר אותו האיש את הילדה הזאת, שבזה אין כפייה עליו.

The Rema is the first person to connect these two ideas and say that a community can refuse to bury the family of a get refuser. Writing in the shulchan aruch he quotes the Binyamin Ze'ev from above, he says that a beit din can refuse to bury the relatives of a get refuser, and also includes the penalties mentioned both by Rabeinu Tam for a get refuser, and those mentioned by the other rishonim for anyone in violation of a beit din's order.

(כא) הגה: ומ"מ יכולין ליגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו (שם בשם ר"ת ובמהרי"ק) או למול בניו או לקברם עד שיגרש (בנימן זאב פ"ח) ובכל חומרא שירצו ב"ד יכולין להחמירן בכה"ג

(21) Rem''a: .... And in any case, they can decree on any Jew to not do any kind deeds to him or do any business with him, to circumcise his sons or to bury his dead until he divorces (her). And any stringency which a Beit Din wants to enact, they can in this type of case.

Similar Cases in the Times of the Aharonim

There are a few similar cases from the modern era in which some version of these rules have been applied. The first similar case I found was in the Shvut Yaakov (1661-1733). A man was in violation of a beit din's orders, and his son-in-law died without sons. The court was allowed to prevent his daughter's halitza until the man consented to follow the court's demands.

שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן צז

אחד שעשה אפקרותא נגד הקהל ונגד דת תורתינו שנעשה ממש מסור וחייב נידוי ושמתא ויש לו בת שהית' נשואה ומת בעלה בלא בנים והיא זקוקה לחליצה אם יש רשות ביד הקהל וב"ד לעכב החליצה עד שקבל אביה להיות ציית לדברי הקהל והב"ד לקבל עליו דינו.

תשובה

הנה לכאורה הי' נראה פשוט דיכולין לעכב כל כיוצא בזה דהרי כתב הר"ן פרק הגוזל בתרא בשם תשובת הרי"ף בשם רב פלטוי הגאון ז"ל פתיחא היכי דמי אדם שנתחייב לחבירו בב"ד וסרב ועבר על גזירות ב"ד כותבין לקהלות ישראל פלוני וגזרנו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזמין בשלשה ואל ימולו לו בן ואל תקברו לו מת ותוציא בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת עכ"ל

...

כל שהוא מפסק הב"י בש"ע ורמ"א ואחריהם אנו נמשכין ודלא כמהרש"ל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לעכב בתו מן החליצה והיא כבר נסתלקה מרשו' אביה ביום חתנותה

The second case is a modern case from an Israeli rabbinical court in 1950 penned by then future Chief Rabbi Ovadia Yosef. The court was trying to put pressure on a man to grant a divorce to his wife. While they never got to the point of actually issuing a seruv, they did entertain the option of refusing to bury members of his family should it get to that point. Ovadia Yosef does say that removing a man's children from school should not be done anymore based on the Maharshal, but does not say anything about not longer refusing burial to family members.

שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן כה

כתב הנימוקי יוסף בב"ק (פרק הגוזל ומאכיל, דל"ט סע"ב מהספר) בדין פתיחא, וז"ל: כתב הרי"ף בשם רב פלטוי גאון, היכי דמי פתיחא, אדם שנתחייב בדין וסירב ועבר על גזרת ב"ד, כותבים לקהלות ישראל, פלוני גזרנו עליו דין וסירב, והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזמן בשלשה, ואל תמולו לו בן ואל תקברו לו מת, והוציאו בניו מבית הספר, ולא ילמדו אותם תורה וכו', עד שיקבל עליו את הדין. ע"כ. ותשובת רב פלטוי גאון הנ"ל הובאה גם בשו"ת הגאונים הישנות (דפוס מנטובה סימן מא). ובשו"ת הגאונים שערי צדק (שער ד סי' יד, דע"ה ע"א). ובתשובת הגאונים (מוספיא סי' י). ובארחות חיים ח"ב (הלכות שבועות סי' יז עמוד 504). ע"ש. וכן פסקו מרן בש"ע יו"ד (סי' שלד סעיף י). והרמ"א בהגה (שם ס"ו).

גם החומרא שהחמיר רב פלטוי גאון להוציא את בניו מבית הספר וכו', נראה שאין לעשות כן בזמנינו, וכן ראיתי למהרש"ל בים של שלמה (פ"י דב"ק סי' יג) הנ"ל, שכתב, וחלילה להוציא את בניו מבית המדרש או מן הישיבה, ופעם אחת בא מעשה לידי, שכתב אלי חכם וזקן אחד בעל הוראה בדורו, שאוציא את בני המוחרם מהישיבה, ולא השגחתי בו כלל. ע"כ. והוא הדין בהרחקה דר"ת. ומיהו להרחיקו שלא לומר קדיש, הוי כהרחקה מלהתפלל בעשרה ומלזמן בשלשה. וכמ"ש הכנה"ג יו"ד (סי' שלד הגה"ט אות קלה). וכ"כ הברכי יוסף (שם סק"ג). ע"ש. וע' בשו"ת הרשב"א ח"ו (ירושלים תרס"א, סי' כח), ובהערת הרב המו"ל שם. ודו"ק.

A third related case is from Israel in 2017. Israeli Rabbinical courts were trying to convince two men to grant divorces to their wives. They imposed various penalties, including an order not to bury the recalcitrant husbands if they died. The two husbands fled the country and sued, claiming that the courts didn't have the right to impose these penalties. The supreme court denied their claim on all accounts except for the burial issue. The court ruled that since a husband's obligation to grant a divorce expired upon the passing of the husband, that denying them burial was a violation of Israeli law.

Addressing the refusal of the husbands to comply with the requirement to divorce their wives, both rabbinical courts included in their decisions references to religious sanctions originating from the Rabeinu Tam’s Distancing Rules. Regarding the first petitioner, the court determined that “it would be a mitzvah to assist the wife” to obtain a get. Accordingly, the court clarified, the public should refrain from “doing him [the husband] good and/or adding him to a minyan, and/or negotiat[ing] with him and/or bury[ing] him [in a Jewish burial].”

Rubinstein opined, however, that unlike other Rabeinu Tam’s Distancing Rules, religious sanctions, preventing a noncompliant husband from having a Jewish burial contradicts Israeli law. In accordance with section 1 of the Capacity and Guardianship Law, 5722-1962, “[e]very person shall be capable of having rights and obligations from the completion of his birth until his death.”29 Therefore, for example, a person’s individual debt (as compared with the estate’s debt) expires upon death. The duty of a husband to give a get to his wife similarly expires upon his death, after which his wife becomes a widow.

-- https://www.loc.gov/law/help/divorce-rulings/israel-divorce-rulings.pdf

The most recent case is from 2019, (and is the one that inspired this source sheet). It is the case of Meir and Lonna Kin. Meir Kin has refused a get to his wife for decades, even after remarrying himself. When Meir Kin's mother died and her body was flown to Israel for burial, the Chief Rabbi delayed her burial until Kin agreed to grant a divorce. Although news reports conflict over exactly what happened, it appears that either the rabbinate changed it's mind and buried her anyway, or Kin agreed to their stipulations and then reneged after the burial occurred.

The Union of Orthodox Rabbis of the United States and Canada (UOR) in New York issued a ruling on Monday to postpone the burial of the recalcitrant husband’s mother, who had just passed away, in order to pressure the husband to give his wife a divorce.

The mother’s burial casket arrived in Israel from the US during the course of Monday night, and after examining the details of the case, Lau gave backing to the decision.

-- https://www.jpost.com/Israel-News/Chief-Rabbi-prevents-10-year-divorce-refuser-from-burying-his-mother-599166

A spokesman for Lau said that a compromise was reached whereby Meir Kin’s family members gave a guarantee of $20,000, although the spokesman said he did not know with whom it was deposited, and Meir himself promised to consent to the divorce.

Kin himself did not travel to Israel for the burial – likely because of a law allowing the rabbinical courts in Israel to issue sanctions, including imprisonment, against any recalcitrant Jewish spouse, regardless of their citizenship.

Lau ostensibly gave permission for the burial to go ahead following this compromise, but Meir Kin has subsequently denied ever having agreed to give a bill of divorce in the first place.

-- https://www.jpost.com/Israel-News/Agunah-not-consulted-in-failed-attempt-to-obtain-divorce-by-burial-delay-599441