(א) לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) ה' אַל־בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃ (ג) חָנֵּ֥נִי ה' כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי ה' כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי׃ (ד) וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד ואת [וְאַתָּ֥ה] ה' עַד־מָתָֽי׃ (ה) שׁוּבָ֣ה ה' חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃ (ו) כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃ (ז) יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃ (ח) עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל־צוֹרְרָֽי׃ (ט) ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה' ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃ (י) שָׁמַ֣ע ה' תְּחִנָּתִ֑י ה' תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח׃ (יא) יֵבֹ֤שׁוּ ׀ וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל־אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃
(1) -For the leader; with instrumental music on the sheminith. A psalm of David. (2) O LORD, do not punish me in anger, do not chastise me in fury. (3) Have mercy on me, O LORD, for I languish; heal me, O LORD, for my bones shake with terror. (4) My whole being is stricken with terror, while You, LORD—O, how long! (5) O LORD, turn! Rescue me! Deliver me as befits Your faithfulness. (6) For there is no praise of You among the dead; in Sheol, who can acclaim You? (7) I am weary with groaning; every night I drench my bed, I melt my couch in tears. (8) My eyes are wasted by vexation, worn out because of all my foes. (9) Away from me, all you evildoers, for the LORD heeds the sound of my weeping. (10) The LORD heeds my plea, the LORD accepts my prayer. (11) All my enemies will be frustrated and stricken with terror; they will turn back in an instant, frustrated.
(א) וַיּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד, צַר לִי מְאד, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה', כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפּלָה:
(ב) רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאתִי לְפָנֶיךָ. ה' מָלֵא רַחֲמִים. רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי: ה' אַל בְּאַפְּךָ תוכִיחֵנִי. וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי: חָנֵּנִי ה'. כִּי אֻמְלַל אָנִי. רְפָאֵנִי ה'. כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאד. וְאַתָּה ה' עַד מָתָי: שׁוּבָה ה'. חַלְּצָה נַפְשִׁי. הושִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ. בִּשְׁאול מִי יודֶה לָּךְ: יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי. אַשחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי. בְּדִמְעָתִי עַרְשי אַמְסֶה: עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי. עָתְקָה בְּכָל צורְרָי: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פּעֲלֵי אָוֶן. כִּי שָׁמַע ה' קול בִּכְיִי: שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי. ה' תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאד כָּל איְבָי. יָשֻׁבוּ יֵבשׁוּ רָגַע:
“Sim Shalomtova u’veracha” corresponds to the six berakhot contained in Birkat Kohanim: 1.“Shalom” corresponds to “and give you peace.” 2. “Tova” corresponds to “may the L-rd shine His countenance upon you” — as it is written: “And God saw the light and that it was good.” ... 3. “uVeracha” corresponds to “may the L-rd bless you.” 4. “Chen” corresponds to “and be gracious to you.” 5. “Chesed” corresponds to “And he should guard you,” as it says “to keep for you ... the kindness,” in order that we will not be lost through our sins... 6. “veRachamim” corresponds to, “may Hashem lift up His face unto you” for He carries our sins and conquers [His anger] and turns His face towards us.
(טו) אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.
(טז) וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.
(יז) כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
(יח) וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.
(יט) וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם. עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.
(15) Then sounded the sons of Aaron, the priests, With trumpets of turnery. (16) And they sounded, and made their glorious voice heard; To bring to remembrance before the Most High. (17) All flesh together hasted, And fell down upon their faces to the earth: To worship before the Most High; Before the Holy One of Israel. (18) And the choir uttered its voice; And over the multitude they made sweet melody. (19) And all the people of the land chanted, In prayer before the Merciful. Until he finished serving the altar; And had brought its customary offerings unto it.
(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃ (ח) וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בגן עדן ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו רב בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה רבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר רע מחבר רע משכן רע ומשטן המשחית ומדין קשה ומבעל דין קשה בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה רבי אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי לה ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם רבא בתר צלותיה אמר הכי אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלקי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי
May it be Your will, Lord our God,
to cause to dwell in our lot love and brotherhood, peace and friendship.
And may You make our borders rich in disciples
and cause us to ultimately succeed, that we will have a good end and hope.
And may You set our portion in the Garden of Eden,
and may You establish for us a good companion and a good inclination in Your world.
And may we rise early and find the aspiration of our hearts to fear Your name,
and may the satisfaction of our souls come before You, i.e., may You hear our prayers that we may have spiritual contentment in this world for the best. Similarly, the Gemara recounts that after Rabbi Yoḥanan concluded his prayer, he said the following additional prayer:
May it be Your will, Lord our God,
that You look upon our shame and behold our plight,
that You clothe Yourself in Your mercy,
and cover Yourself with Your might,
that You wrap Yourself in Your loving-kindness,
and gird Yourself with Your grace,
and may Your attributes of goodness and humility come before You. Similarly, after Rabbi Zeira concluded his prayers he said the following additional prayer:
May it be Your will, Lord our God,
that we not sin or shame ourselves,
and that we not disgrace ourselves before our forefathers,
in the sense that our actions should not disgrace the actions of our forefathers. After Rabbi Ḥiyya prayed he said the following:
May it be Your will, Lord our God,
that Your Torah should be our vocation,
and may our heart not become faint nor our eyes dim. After his prayer, Rav said the following:
May it be Your will, Lord our God,
that You grant us long life, a life of peace,
a life of goodness, a life of blessing,
a life of sustenance, a life of freedom of movement from place to place, where we are not tied to one place,
a life of dread of sin, a life without shame and disgrace,
a life of wealth and honor,
a life in which we have love of Torah and reverence for Heaven,
a life in which You fulfill all the desires of our heart for good. After his prayer, Rabbi Yehuda HaNasi said the following:
May it be Your will, Lord our God, and God of our forefathers,
that You save us from the arrogant and from arrogance in general,
from a bad man, from a bad mishap,
from an evil instinct, from a bad companion,
from a bad neighbor, from the destructive Satan,
from a harsh trial and from a harsh opponent,
whether he is a member of the covenant, a Jew,
or whether he is not a member of the covenant. And the Gemara notes that Rabbi Yehuda HaNasi would recite this prayer every day despite the fact that royal officers stood watch over Rabbi Yehuda HaNasi for his protection; nevertheless, he prayed to avoid conflict or hindrance resulting from arrogance. After his prayer, Rav Safra said the following:
May it be Your will, Lord our God, that You establish peace in the heavenly entourage [pamalia] of angels each of whom ministers to a specific nation (see Daniel 10), and whose infighting causes war on earth;
and in the earthly entourage, the Sages,
and among the disciples engaged in the study of Your Torah,
whether they engage in its study for its own sake or not for its own sake.
And all those engaged in Torah study not for its own sake,
may it be Your will that they will come to engage in its study for its own sake. After his prayer, Rabbi Alexandri said the following:
May it be Your will, Lord our God,
that You station us in a lighted corner and not in a darkened corner,
and do not let our hearts become faint nor our eyes dim.
Some say that this was the prayer that Rav Hamnuna would recite, and that after Rabbi Alexandri prayed, he would say the following:
Master of the Universe, it is revealed and known before You
that our will is to perform Your will, and what prevents us?
On the one hand, the yeast in the dough, the evil inclination that is within every person;
and the subjugation to the kingdoms on the other.
May it be Your will
that You will deliver us from their hands, of both the evil inclination and the foreign kingdoms,
so that we may return to perform the edicts of Your will with a perfect heart. After his prayer, Rava said the following:
My God, before I was created I was worthless,
and now that I have been created it is as if I had not been created, I am no more significant.
I am dust in life, all the more so in my death.
I am before You as a vessel filled with shame and humiliation.
Therefore, may it be Your will, Lord my God, that I will sin no more,
and that those transgressions that I have committed,
cleanse in Your abundant mercy;
but may this cleansing not be by means of suffering and serious illness, but rather in a manner I will be able to easily endure.
And this is the confession of Rav Hamnuna Zuti on Yom Kippur. When Mar, son of Ravina, would conclude his prayer, he said the following:
My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceit.
To those who curse me let my soul be silent
and may my soul be like dust to all.
Open my heart to Your Torah,
and may my soul pursue your mitzvot.
And save me from a bad mishap, from the evil inclination,
from a bad woman, and from all evils that suddenly come upon the world.
And all who plan evil against me,
swiftly thwart their counsel, and frustrate their plans.
May the words of my mouth and the meditation of my heart find favor before You,
Lord, my Rock and my Redeemer.
אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב
Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was the sister of Rabban Gamliel. From that incident forward, she would not allow Rabbi Eliezer to lower his head and recite the taḥanun prayer, which includes supplication and entreaties. She feared that were her husband to bemoan his fate and pray at that moment, her brother would be punished. A certain day was around the day of the New Moon, and she inadvertently substituted a full thirty-day month for a deficient twenty-nine-day month, i.e., she thought that it was the New Moon, when one does not lower his head in supplication, but it was not. Some say that a pauper came and stood at the door, and she took bread out to him. The result was that she left her husband momentarily unsupervised. When she returned, she found him and saw that he had lowered his head in prayer. She said to him: Arise, you already killed my brother. Meanwhile, the sound of a shofar emerged from the house of Rabban Gamliel to announce that the Nasi had died.
(יג) הִשְׁתַּחֲוָיָה כֵּיצַד. אַחַר שֶׁמַּגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִכְּרִיעָה חֲמִישִׁית יֵשֵׁב לָאָרֶץ וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה וּמִתְחַנֵּן בְּכָל הַתַּחֲנוּנִים שֶׁיִּרְצֶה. כְּרִיעָה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם עַל בִּרְכַּיִם. קִידָה עַל אַפַּיִם. הִשְׁתַּחֲוָיָה זֶה פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַד שֶׁנִּמְצָא מֻטָּל עַל פָּנָיו אַרְצָה:
(13) Prostration. After he has raised his head, subsequent to the fifth genuflection, the worshiper seats himself on the floor and "falls upon his face" and offers all the supplications he pleases. Genuflection, wherever mentioned, always refers to bending the knees. Kidah means "falling on the face" [with knees bent]. Hishtahvayah means stretching out the hands and feet, so that one is lying prone with face to the ground.
וז"ל ונופלין צבור על פניהם ומבקשים רחמים ושואל כל אחד בקשתו ואומר רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנחנו עבדיך ומעשה ידי בשר ודם עפר רמה ותולעה מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקינו מה גבורתנו מה נאמר לפניך ה' או"א הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך מה נאמר לפניך ה' אלקינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כהן גדול שיכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית קדשי הקדשים להתפלל שם ולכן יר"מ שתהא תפלתנו שאנו מתפללין לפניך מקובלת ותחשב לפניך כפרים וכבשים כאילו הקרבנו אותם ע"ג המזבח ותרצנו וכו'
(א) ונופלין כל הצבור על פניהם בצדם השמאלית ומגביהין צד ימין ואומרי מזמור אליך ה' נפשי אשא וגומ'.
(ח) אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הצבור אלא אם כן הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון:
The sincere, dedicated recital of Chapter 25 accomplishes a tremendous level of atonement and repairs other spiritual shortcomings. However, reciting it insincerely and without proper intent can cause tremendous damage (Zohar, end of Parshas Bamidbar, quoted by Beis Yosef).
To avoid such harm should someone not recite Tachanun properly, both Ashkenazim and Sefardim alter the Tachanun described by the Zohar. Ashkenazim recite Chapter 6 of Tehillim rather than Chapter 25, while Sefardim recite Chapter 25 as stated in Zohar, but do not place their heads down in a bowing position (Magen Avraham 131:5). The Sefardic practice is to never do nefillas apayim when reciting Tachanun, due to many not having the proper kavanos (Ben Ish Chai, 1: Ki Sissa; Yalkut Yosef, Orach Chayim 131: 16).
(א) על השמינית מזמור לדוד ה' אל באפך תוכיחני וכו'. המפרש בדברי הימים א' סימן ג' כתב משלמה עד יואש ח' דורות ולפי שראה דוד שהיה זרעו כלה בימי יואש על ידי עתליהו וכו' עמד בתפלה ואמר זה המזמור למנצח על השמינית שמנה נימין על דור שמיני הושיעה כי גמר חסיד ונמלט יואש ומן יואש עד יאשיהו ח' דורות שראה דוד שיאשיהו ובניו כלם הולכים לאבדון זה נהרג וזה נקרו עיניו התפלל עוד על השמינית על דור ח' ה' אל באפך תוכיחני ובשביל תפלתו נשתיירו בני יהויקים
(א) וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־ה' לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃ (ס) (ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף ה' אֱלֹקֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ד) וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר׃ (ו) וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃ (ז) וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ח) וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ט) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (י) וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם (ס) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ה' חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה ה' הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃ (יא) וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר (פ) וּדְבַר־ה' הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃ (יב) הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ (יג) וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (ס) (יד) וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־ה' כִּֽי־רַבִּ֣ים רחמו [רַֽחֲמָ֔יו] וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃ (טו) וַיִּתֵּ֨ן ה' דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (טז) וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם ה' אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ ה' הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן האורנה [הָאֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ (ס) (יז) וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־ה' בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃ (פ) (יח) וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽה' מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן ארניה [אֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ (יט) וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה ה'׃ (כ) וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃ (כא) וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה' וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ (כב) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בעינו [בְּעֵינָ֑יו] רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃ (כג) הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ (ס) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַה' אֱלֹקַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃ (כה) וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה' וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר ה' לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
(א) ה' - הקרוב אלי: כי זה המזמור חברו דוד בחלותו ויחי מחליו, או היה דרך נבואה על ישראל שהן בגלות, כמו חולים
עולת רעיה, תחנון
נפילת אפים. יש במעלות התשובה, וכן במעלות היראה, ירא–בושת, ית׳, בגדר ”ראוני נערים ונחבאו“. ע”כ, כובש ומסתיר פניו, שמתבושש להביט כדרך הנכלמים...
באה הבכיה מתוך טהרת הלב ורכות עדינותו, מצד נטית הרצון של קדושה, רע ומר לו למבקש לפרוש מהרע, ומתאנח הוא על רעתו, ואם היה בוכה בדמעות כפי מרירות לבבו היה לו טוב בזה.
Olat Reiyah, Tachanun (Rav Kook)
When we recite the Amidah, we reconnect with our true goals aspirations. But after this uplifting prayer, we return to reality and come to terms with our flawed traits and failings. The roller-coaster dive from the heights of the Amidah to the disheartening depths of Tachanun can be heart-wrenching. “Be kind to me, God, for I am wretched” (6:3). We recite the psalm with bent heads and covered faces, expressing our profound embarrassment at our inadequacies.
“We approach Him directly seeking as it were a private audience. Our voices drop; we whisper our deepest thoughts; we express our feelings... of vulnerability. Tachanun is the chamber music rather than the symphony of the soul.”
(א) ולאחר שיסיים הש"ץ חזרת התפלה נופלים על פניהם ומתפללים פשוט בכמה מקומות בתלמוד שנופלים על פניהם לאחר תפלה: בסוף סימן קכ"ג כתבתי אם ש"צ אומר בסוף תפלתו יהיו לרצון אמרי פי וכו': וכתבו תלמידי הרשב"א בהזהב (נט:) גבי עובדא דר"א בן הורקנוס היה מדקדק רבינו ז"ל מכאן שאין לדבר בין תפלה לתחינה והיינו דאמרי' כל יומא לא הוה שבקה ליה למיפל על אפיה וכי תעלה על דעתך שלא היתה זזה ממנו שעה אחת אלא שהיתה מפסקת מכוונת תפלתו להפסיקו בשאר דברים ושוב אם היה נופל על פניו לא היתה תפלתו כ"כ נשמעת אלמא דאינו בדין להפסיק ע"כ וכ"כ רבינו הגדול מהרי"א ז"ל בשם צרורות דמהאי עובדא שמעינן שאין להפסיק בין תחינה לתפלה וכ"כ בא"ח בשם הגאונים שאין לדבר בין תפלה לתחינה דכולה כעין תפלה אריכתא היא וכ"כ בספר אהל מועד:
(א) ולאחר שיסיים ש"צ חזרת תפלה נופלים על פניהם וכו' הטעם כדי שיסדר התפלה בג' סדרים תחילה מתפלל מיושב ואח"כ מתפלל י"ח מעומד ואח"כ מתפלל בנפילה כאשר עשה משה
(א) לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ ה' נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ (ב) אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל־אֵב֑וֹשָׁה אַל־יַֽעַלְצ֖וּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃ (ג) גַּ֣ם כָּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃ (ד) דְּרָכֶ֣יךָ ה' הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (ה) הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־אַ֭תָּה אֱלֹקֵ֣י יִשְׁעִ֑י אוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כָּל־הַיּֽוֹם׃ (ו) זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ ה' וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃ (ז) חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י ׀ וּפְשָׁעַ֗י אַל־תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר־לִי־אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ ה'׃ (ח) טוֹב־וְיָשָׁ֥ר ה' עַל־כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃ (ט) יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ׃ (י) כָּל־אָרְח֣וֹת ה' חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו׃ (יא) לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ ה' וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃ (יב) מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א ה' י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר׃ (יג) נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃ (יד) ס֣וֹד ה' לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ (טו) עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־ה' כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ (טז) פְּנֵה־אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי׃ (יז) צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצֽוּקוֹתַ֗י הוֹצִיאֵֽנִי׃ (יח) רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל־חַטֹּאותָֽי׃ (יט) רְאֵֽה־אוֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃ (כ) שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ (כא) תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ׃ (כב) פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹקִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו׃
(1) Of David. O LORD, I set my hope on You; (2) my God, in You I trust; may I not be disappointed, may my enemies not exult over me. (3) O let none who look to You be disappointed; let the faithless be disappointed, empty-handed. (4) Let me know Your paths, O LORD; teach me Your ways; (5) guide me in Your true way and teach me, for You are God, my deliverer; it is You I look to at all times. (6) O LORD, be mindful of Your compassion and Your faithfulness; they are old as time. (7) Be not mindful of my youthful sins and transgressions; in keeping with Your faithfulness consider what is in my favor, as befits Your goodness, O LORD. (8) Good and upright is the LORD; therefore He shows sinners the way. (9) He guides the lowly in the right path, and teaches the lowly His way. (10) All the LORD’s paths are steadfast love for those who keep the decrees of His covenant. (11) As befits Your name, O LORD, pardon my iniquity though it be great. (12) Whoever fears the LORD, he shall be shown what path to choose. (13) He shall live a happy life, and his children shall inherit the land. (14) The counsel of the LORD is for those who fear Him; to them He makes known His covenant. (15) My eyes are ever toward the LORD, for He will loose my feet from the net. (16) Turn to me, have mercy on me, for I am alone and afflicted. (17) My deep distress increases; deliver me from my straits. (18) Look at my affliction and suffering, and forgive all my sins. (19) See how numerous my enemies are, and how unjustly they hate me! (20) Protect me and save me; let me not be disappointed, for I have sought refuge in You. (21) May integrity and uprightness watch over me, for I look to You. (22) O God, redeem Israel from all its distress.