(א) הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. הַגָּה: וְאֵין לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּלַּיְלָה בְּעֵת שֶׁהַלְּבָנָה זוֹרַחַת וְנֶהֱנִין מֵאוֹרָהּ (אָגוּר).
someone who sees the moon in its state of renewal has to say the beracha. And only do it at night.
מגן אברהם סימן תכו
נשים פטורות - דמ"ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה)
Magen Avraham Siman 426
It is a Mitzvah with a time bound commitment and even though they fulfill these commandments, this one they don't because they caused the shrunkeness of the moon.
Rav Shlomo Kluger disagrees with the Magen Avraham questioning the mitzvas aseh shehazman grama nature of birkas halevana. The definition of a mitzvas aseh shehazman grama is that it is a mitzvah that can be performed at any time, any place but since the Torah says that it is only a mitzvah at a specific time that is what makes women patur from doing this mitzvah. The moon is different because the reason why we don’t say it at the later part of the month is because we already said a bracha on it when it was renewed. It is like a fruit that we say shehecheyanu on when it first grows. Once we said the shehecheyanu bracha we don’t say it again till the next growing season. The moon is similar as we don’t say a bracha on it when we don’t see it. The bracha is from seeing the moon renewed not from the time of month that we have to say it. Since that is the case, women would be required to say the beracha. [1][2] The Turei Even in Maseches Megillah says, similarly, that a mitzvas aseh shehazman grama is that the petur has to be from the time itself as opposed to another factor and he gives the example of bikurim.[3] Rav Tzvi Pesach Frank in the Har Tzvi quotes this[4] and paskens this way. Rav Ovadiah does so as well.[5]
[1] חכמת שלמה או"ח תכו:א
[2] האלף לך שלמה או"ח סי' קצג
[3] טורי אבן מסכת מגילה דף כ עמוד ב ולוידוי מעשר
[4] שו"ת הר צבי או"ח א סימן קיח
[5] יביע אומר חלק א או"ח סי' לט
(ח) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק. הַגָּה: עַל כֵּן לֹא יַבְדִּילוּ לְעַצְמָן רַק יִשְׁמְעוּ הַבְדָּלָה מִן הָאֲנָשִׁים.
(8) Women are obligated in Havdalah, just as they are obligated in Kiddush. And there is someone who argues. Hagah: Therefore, they should not recite Havdalah to themselves, rather they should hear Havdalah from men.
מגן אברהם סימן רצו
יא (פמ"ג) (מחה"ש) לא יבדילו לעצמן - וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשיםשיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגוןכאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאיםהנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:
Magen Avraham Siman 296:11
The Bach writes that even according to the opinion that they are patur but still allowed to make havdallah for themselves like shofar and lulav and the minhag is that even if there are men who are able to say it that the women can listen they still say it for themselves AKL. Maybe one can explain the Rama that when there is an associated action that they have permission to perform this mitzvah and say the blessing. But anything that only has a blessing like havdallah, they can't. It could be from this reason women don't say kiddush levana.
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן מז
ב. והנה בספקת המ"ב בבאור הלכה בנשים שכתב המג"א בסימן רצ"ו ס"ק י"א ופשוט שרשאין לברך על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם ולאנקט גם ברכת הנר דאפשר דהוא בדוקא אף למה שמסיק המג"א דהעיקר כדברי הב"ח דנשים מבדילות לעצמן שמ"מ לא יברכו על האור וכן מסיקדיותר נכון לומר דאינן חייבות בברכת הנר ולא מסיק כלום לענין אם רשאות לברך ברכת הנר, ולע"ד יש להן לברך על ברכת הנר דכן הא משמע ממהשהמחבר כתב לדעה הראשונה סתם דנשים חייבות בהבדלה ולא מסיק אבל לא תברך על הנר. וגם אף אם נימא דשייך גם בזה פטור בנשים מצדשהוא זמן גרמא הא נשים מקיימות כשרוצות גם מ"ע =מצות עשה= שהזמן גרמא ומברכות עליהן, ומש"כ המג"א טעם דאולי בדבר שאין אלאהברכה אין רשאות הוא טעם קלוש מאד דלכאורה אף החולקין על התוס' וסוברין שנשים אין מברכות כשמקיימות מ"ע שהזמ"ג =מצות עשה שהזמןגרמא= שפטורות הוא משום שאיך תאמר וצונו כמפורש בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"א ד"ה הא. אבל בברכה שאין בה לשון וצונו גם לדידהו יש לברך מאחרדיכולות הנשים גם לברך וליכא משום לא תשא מ"ש מצוה דרבנן זו דברכה שלא יוכלו לקיים, ושפיר כתב בעה"ש דאין בזה שום סברא לחלק, אךמש"כ עוד לדחות טעם זה משום דגם בהבדלה יש מעשה דשתיית הכוס, לא מובן דהא השתיה אינו בשביל מצות הבדלה אלא בשביל הברכה. וגםבעיקר הדבר להחשיב ברכת הנר לזמן גרמא אינו ברור דהא עצם חיוב הברכות לברך על המצות ולברך על כל דבר שאירעו לישראל ועל כל דברמהבריאה שראו אנשי כנה"ג לתקן שיברכו אינו דבר שתלוי בזמן שהרי תקנה זו אינה תלויה בזמן שא"כ אף שאיכא איזו ברכה דתלויה בזמן משוםשלא אפשר לראות ולהיות קודם הזמן אפשר שאין להחשיב זה כזמן גרמא כיון שעצם חיוב הברכה שתיקנו וחייבו אינו דבר התלוי בזמן, דלכן שפירמברכות שהחיינו על כל דבר הבא מזמן לזמן אף לתוס' קידושין דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה שנשים פטורות ממ"ע דיו"ט =ממצות עשה דיום טוב=, דהואמשום דעכ"פ ענין הרגל הוא דבר הבא מזמן לזמן ולא אמרינן דהאשה לא תברך שהחיינו מהאי טעמא דכיון דבא מזמן לזמן הוא זמן גרמא, ובשבילהאיסור לעשות מלאכה לא מסתבר שיברכו שהחיינו, אלא הוא משום דעצם חיוב הברכות הוא בכל יום שיארע איזה דבר חדוש שצריך לברךשהברכות בכללן לאו זמן גרמא הוא, ולפ"ז יש גם לחייב לברך לנשים על האור שהרי גם ברכה דעל הנר במוצאי שבת יש לה דין דלאו הז"ג דאיןלחלק כל ברכה בפ"ע =בפני עצמה= שגם מדינא יש לה לברך.
וראיתי /שו"ע או"ח/ בסימן תכ"ו סעי' א' לענין ברכת הלבנה בחכמת שלמה שעל מש"כ המג"א מהשל"ה דברכת הלבנה הוא מ"ע שהז"ג שלכן הןפטורות מדינא ואע"ג דהן מקיימות כל מ"ע שהז"ג לא מקיימי מצוה זו מפני שהן גרמו פגם הלבנה שג"כ הקשה דאין להחשיב ברכת הלבנה בכללמצוה שהז"ג דמה שהוא רק פעם אחת בחדש הוא מחמת שלא שייכא יותר דלא מתחדשת רק פעם אחת והוא כפרי חדש שלא מתחדש אלא פעםאחת בשנה ולא נחשב זמן גרמא, וקושיא זו לא קשה דזמן גרמא סברי שנחשב אף שהוא מחמת דליכא המציאות לזה, ול"ד לפרי חדש שליכא זמןמיוחד לכל הפירות דיש שנגמרים בזמן זה ויש בזמן זה עיין בב"ב דף כ"ח ע"א בשדה אילן דענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחר ותאנה בפרק אחרוכולן בשנה אחת, ובגינה דהיא בבית השלחין שעושה פירות תדיר יש פירות שנגמרין בהרבה זמנים שבכל יום בשנה שייך שיגמרו איזה פירות דהריתלוי מתי נזרעו דאפשר ליזרע בכל יום מהשנה וממילא נגמרו כשבא הזמן שצריך מזריעה עד שיצמחו עד שיהיו ראויין ליתלש ג"כ בכל יום מהשנהוכן הרבה מיני פירות יש שנמצא שליכא זמן לברכת שהחיינו דפירות, אבל באיכא זמן קבוע אף שהוא מצד דליכא המציאות נמי נחשב זמן גרמא. וגםהא חג הפסח דמה שנצטוינו לחוג בט"ו בניסן משום דלא שייך ביום אחר מהשנה, וכן פורים וחנוכה ומ"מ הם בדין זמן גרמא ומה שחייבות נשיםהוא מחדושא דקרא, ובפורים הוצרך ריב"ל במגילה דף ד' ע"א לומר בטעם חיובן בקריאת המגילה משום שאף הן היו באותו הנס, וכמו כן אמר ריב"לבשבת דף כ"ג ע"א מטעם שאף הן היו באותו הנס, אף דלא היו שייכי ביום אחר מהשנה, ולכן לא מובן כלל קושיתו, אבל מה שכתבתי שכל חיובהברכות הוא ענין חיוב אחד שתיקנו אנשי כה"ג הוא טעם נכון.
ומסתבר לע"ד דברכת קדוש הלבנה הוא תקנה מיוחדת שאינה על ההנאה ולא מצד דבר שלא מצוי ועניני חדושים שרואין דהא הרבה פעמיםמברכין כשליכא אף עשרים יום משבירך בחדש שלפניה, והא דאיתא ברמ"א בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה והוא ממס' סופרים הוא רק להדוראבעלמא, דהא להרמב"ם פ"י מברכות הט"ז אם אפשר לו לכוין בשעת המולד ממש דהוא בחדושה עדיף אף שאינה מאירה ובעה"ש מדייק גם מלשוןרש"י דכתב בסנהדרין דף מ"א ע"ב ד"ה עד כמה מברכין, אם לא בירך היום יברך למחר, שכוונתו היום הוא בשעת חדושה והוא דיוק ברור אלא הוארק להדור בעלמא שירגיש יותר במה שנתחדשה, אלא שהוא משום דנחשב בזה כקבלת פני אביהן שבשמים, מטעם שמרגיש בזה בבריאת השי"תאת העולם בזה שאיזו ימים לא ראוה כאילו אינה בעולם וחוזרת ליראות או מטעמים אחרים, ולכן אינה מכלל תקנת הברכות אלא תקנה חדשהשלכן כיון שהוא רק בשעת חדושה הוא מ"ע שהזמן גרמא שלכן פטורות הנשים. ונראה דטעם זה הוא כמפורש בגמ' דעל מה שאמר ר' אחאבסנהדרין מ"ב ע"א דנוסח הברכה הוא ברוך מחדש חדשים השיב ר' אשי האי נשי דידן נמי מברכי שלכאורה תמוה מ"ש מחדש חדשים דהיו מברכותהנשים מברכה ארוכה דמברכינן כדר' יהודה, אבל הוא משום דברכת מחדש חדשים הוא שייך לברך מצד הראיה כשאר ברכות הראיה שא"כ הואבכלל תקנת אנשי כנה"ג חיוב הברכות על כל דבר שאין לפטור הנשים אבל ברכה הארוכה שמברכינן כדא"ר יהודה הוא ענין אחר שתיקנו על היכרשאיכא יותר מזה שהשי"ת ברא את עולמו שלכן הוא כקבלת פני השכינה ואינה מכלל תקנת כל ענין חיוב הברכות שלכן פטירי נשים מפטור דזמןגרמא, דמש"כ המג"א בתחלת הסימן דלישנא בעלמא נקט וכוונתו ע"ה כדפי' במחצה"ש לא נכון כלל דע"ה אין עושין מעצמן כלום אלא מתפלליןומברכין כמו ששומעין מן החכמים ואם לא שמעו נוסח ברכה ע"ז לא יברכו כלל.
Igrot Moshe Choshen Mishpat 2:47:2
However, Rav Moshe still doesn’t think it is entirely a mitzvas aseh shehazman grama since he doesn’t hold that the saying of a bracha could be categorized as such. He reasons that since the Anshei Knesses Hagedolah instituted that brachos be said for all situations that occur to the Jewish people, none of them could be defined as zman grama. Rashi says that if you don’t say the bracha today you could say it the next day[1] since the Gemara in Sanhedrin says that saying the bracha on the moon is like being mekabel the shechina. That is the reason for kiddush levana which is different than a regular bracha so there is an aspect of zman grama to it. But, the gemara also brings down Rav Ashi who says that women say the bracha of baruch mechadesh hodashim.[2] Rav Moshe explains the difference as the end of the bracha follows the rule of the Anshei Knesses Hagedolah who instituted brachos for all situations and the beginning is a mitzvas aseh shehazman grama.[3]
Rav Moshe Feinstein disagrees with the Magen Avraham’s assumption that women can make a bracha only on mitzvos aseh shehazman grama if there is an associated action. He reasons that the Magen Avraham’s assumption disagrees even with Tosafos, who states that the only situation that women aren’t allowed to say a bracha is when the bracha says vetzivanu. The second argument Rav Moshe has with the Magen Avraham is that the Magen Avraham states that the bracha doesn’t have an associated action and therefore, the beracha is the time bound constraint. Thus, according to Rav Moshe, it would not even be a mitzvas aseh shehazman grama; because when the Anshei Knesses Hagedolah instituted brachos, they made it that none of them were reliant upon a time. The only one that comes close to being time related is the brachah of shehecheyanu and we don’t tell women not to say it!
[1] רש"י מסכת סנהדרין דף מא: עד כמה מברכין
[2] סנהדרין מב.
[3] שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן מז אות ב