כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃
For in Your sight a thousand years are like yesterday that has passed, like a watch of the night.
ודע, כי הימים הנזכרים במעשה בראשית היו בבריאת השמים והארץ ימים ממש, מחוברים משעות ורגעים, והיו שישה כששת ימי המעשה, כפשוטו של מקרא. ובפנימיות הענין יקראו "ימים" הספירות האצולות מעליון, כי כל מאמר פועל הויה תיקרא "יוֹם". והיו שישה, כי לה' הגדולה והגבורה. והמאמרים עשרה, כי הראשונות אין שם "יוֹם" נתפס בהם. והפירוש בסידור הכתובים בזה נשגב ונעלם, ודעתנו בו פחות מטיפה מן הים הגדול.
And know that the days that are mentioned in the act of creation were, in the creation of the heavens and the earth, real days - composed of hours and minutes - and they were six like the six days of the [week], like the simple understanding of the verse. And in the inner [understanding] of the matter, the spheres (sfirot) that are emanated from the Most High are called 'days,' since any proclamation that brings existence is called a 'day.' And there were six, 'because to the Lord is greatness and strength.' And the proclamations were ten, since the name 'day' does not apply to the first ones. And the explanation of the order of the verses in this [way] is elevated and hidden, and our knowledge of it is less than a drop in the Great Sea.
ובליליא מאי עביד איבעית אימא מעין יממא ואיבעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות שנאמר (תהלים סח, יח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ואיבעית אימא יושב ושומע שירה מפי חיות שנאמר (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי
The Gemara asks: And during the twelve hours of the night, what does God do? The Gemara answers: If you wish, say that the night is similar to the day, i.e., God performs the same activities as in the day. And if you wish, say instead that He rides on his light cherub and flies in eighteen thousand worlds, as it is stated: “The chariots of God are twenty thousand, even [shinan] thousands” (Psalms 68:18). Do not read it as even [shinan], rather read it as: That which are not [she’einan]. Since the minimum of thousands is two thousand, the phrase: That which are not thousands, indicates that two thousand are not present, i.e., the chariots of God are twenty thousand minus two thousand, which means that God rides in eighteen thousand worlds. And if you wish, say instead that God sits and listens to the songs from the mouths of the angelic creatures, as it is stated: “By day the Lord will command His loving-kindness, and in the night His song shall be with me” (Psalms 42:9).
תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן
In relation to the discussion on the calculation of years, the Gemara states that one of the Sages of the school of Eliyahu taught: The world is destined to exist for six thousand years. For two thousand years the world was waste, as the Torah had not yet been given. The next set of two thousand years are the time period of the Torah. The last set of two thousand years are the period designated for the days of the Messiah, but due to our many sins there are those years that have been taken from them, i.e., such and such years have already passed and have been taken from the two thousand years that are designated for the Messiah, and the Messiah has not yet arrived. Whenever a tanna taught this baraita, he would insert the number of years that was correct for his time.
מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב, א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם
And this supports the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: All items created during the acts of Creation were created with their full stature, immediately fit to bear fruit; they were created with their full mental capacities; they were created with their full form. As it is stated: “And the heaven and the earth were finished, and all the host of them” (Genesis 2:1). Do not read it as: “The host of them [tzeva’am]”; rather, read it as: Their form [tzivyonam].
ואידך נמי הא כתיב עץ פרי ההוא כדר' יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' (בראשית ב, א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם
The Gemara continues to ask: And according to the opinion of the other tanna, Rabbi Yehoshua, isn’t it written: “Fruit tree,” indicating that the world was created in a season when the trees were already filled with their fruit? The Gemara answers: That verse may be understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: All the acts of Creation were created with their full stature, immediately fit to bear fruit; they were created with their full mental capacities; they were created with their full form. As it is stated: “And the heavens and the earth were finished, and all their host” (Genesis 2:1). Do not read it as “their host [tzeva’am]”; rather, read it as their form [tzivyonam], which implies that the trees were created filled with ripe fruit.
אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיהו ב, יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו, ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
§ Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2).
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens.
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּעוֹנָתוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, לֹא הָיָה רָאוּי לְהִבָּראוֹת קֹדֶם לָכֵן, אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִכָּאן שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ וְאָמַר דֵּין הַנְיָין לִי, יָתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר זֶה הַפֶּתַח פָּתוּחַ עַד הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אִלּוּ אַחֵר אָמַר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, הָיִיתִי אוֹמֵר זֶה שֶׁלֹא אָכַל פְּרוּסָה מִיָּמָיו הוּא אוֹמֵר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, אֶלָּא שְׁלֹמֹה לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וגו', לָזֶה נָאֶה לוֹמַר: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אָמַר הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת וגו', הָיִיתִי אוֹמֵר זֶה שֶׁלֹא קָנָה לוֹ שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת מִיָּמָיו הוּא פִּירֵת בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאוֹמֵר הֲבֵל הֲבָלִים, אֶלָּא זֶה, שְׁלֹמֹה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א י, כז): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כָּאֲבָנִים, וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת שֶׁהָיוּ אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, וּמִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁל זָהָב הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י, כא): אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הֲבֵל הֲבָלִים. לָמָּה אָמַר הֲבֵל הֲבָלִים, רָאָה הָעוֹלָם וְהֶעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹפוֹ. וְאִלּוּ אַחֵר אָמַר (דניאל ד, לב): וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁמָּא זֶה שֶׁלֹא שָׁלַט עַל שְׁתֵּי זְבוּבִים מִיָּמָיו הוּא אָמַר: וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין, יוֹתֵר שֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶצַר הָרָשָׁע שֶׁשָּׁלַט בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כח, יד): וְגַם אֶת חַיַּת הַשָֹּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ, לְעָבְדוֹ, מִן מַה שֶּׁכָּתוּב (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר: וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין וגו'. אִלּוּ אַחֵר אָמַר זֶה הַפָּסוּק מִן חַכְמֵי הָאֻמּוֹת (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים, הָיִיתִי אוֹמֵר זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹמֵר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים, אֶלָּא זֶה יִתְרוֹ שֶׁאָמַר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל וגו', שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַרְבֵּה, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא הִנִּיחַ רְעוּאֵל, זֶה יִתְרוֹ, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בָּעוֹלָם שֶׁלֹא יַחֲזִיר עָלֶיהָ וַעֲבָדָהּ, דִּכְתִיב (שמואל א ד, ח): אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹקִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹקִים וגו', וְחָזַר וְאָמַר: מִכָּל הָאֱלֹקִים, וּלְבַסּוֹף נִתְגַּיֵּר וְהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים וגו', שָׁב בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִבְּלוֹ וּקְבָעוֹ לְיִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת. וְאִלּוּ עָמַד אַחֵר נָבִיא וְחָכָם לוֹמַר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וגו', אֶלָּא משֶׁה רַבֵּינוּ לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קג, ז): יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר: הַצּוּר תָּמִים. אִלּוּ אָדָם אַחֵר בָּא וְהִתְוַכֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי אוֹמֵר אָדָם שֶׁאָכַל וְשָׁתָה מֵהֶן וְנֶהֱנָה מֵהֶן מוֹכִיחָן, אֶלָּא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וגו', לָזֶה נָאֶה לְהוֹכִיחָן לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים א, א): אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וגו'.
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה והמים מכסין על פני כל הארץ וכשיצא הדבר מפי הקב"ה יקוו המים הרים וגבעות נתפרדו על פני כל הארץ ונעשה עמקים עמקים עלה תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו המים שנאמר ולמקוה המים קרא ימים מיד נתגאו המים ועלו לכסות את הארץ כבתחלה עד שגער בהן הקב"ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו שלא לפחות ושלא להוסיף ועשה חול גדר הים כאדם שעושה גדר לכרמו כשהן עולים ורואין את החול לפניהם חוזרין לאחוריהם שנאמר האותי לא תיראו וגו':
זה שקראו וכו'. א''א נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב''ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש:
As for the reason why the sages called it etc. It appears that he denies that the world will again be without form and void, and that the Holy One, blessed is He! will renew His world, as the sages have said: (Sanhedrin 97a.) Six thousand years will this world last, and one thousand years it will be desolate, as a consequence the world after that is a new one.* It is strange, indeed, that those who criticised Maimonides should have given so little of their thought to his text. What if this world will be desolate a thousand years, and a new one created, would that alter the life after death of which he speaks? C. G.
מה שהוקשה לך מאמר' ז"ל (שבת פ"ח ע"ב) ב' אלפי' קדמה תורה לעולם והיאך אפשר זה והלא קודם הבריא' אין כאן זמן. דע כי יש מתרצים זה במאמר אחד להם ז"ל (ע"ז ט' ע"א) שאמרו שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפי' תוהו. שני אלפים תורה. שני אלפים ימות המשיח ומתחילי' ב' אלפים תורה תמ"ח שנה קודם מעמד הר סיני ואז הי' אברהם בן נ"ב שנה והי' מגייר את האנשי' כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. א"כ אותם ב' אלפי' שנה הי' תוהו קדמה להם התורה. כי מעת בריאת התור' עד שהי' אברהם בן נ"ב שנה שהיו ב' אלפים שנה שהי' תוהו וא"כ יפה אמרו שקדמה תור' ב' אלפים לבריאת העולם. כי אותם. ב' אלפים הי' תוהו אע"פ שהיתה שם בריאה כיון שלא היתה שם תורה עד שגייר אברהם האנשים ושרה הנשים. אבל לפי דברי פיוט יום יצאה כלת עדני' לא יראה כן. ושמא נאמר כי אע"פ שלא הי' זמן קודם הבריא' שנשאר בו אלפי' זהו לנו שהזמן שלנו הוא תחת הגלגל אבל זה למדנו מיום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה ואותם שנים אינם מתנועת הגלגל אלא בשיעורו של הקב"ה שיהי' משער אלו הי' שם גלגל היו אלפי' שנים:
ובמדרש עוד, (ב"ר פ' י"א) כל מעשה ששת ימי בראשית צריכים עשיה אחרת כגון חטים צריכים לטחון החרדל צריך להמתיק התורמוס צריך להמתיק ע"כ. וכל זה מפני כי אין פעל הטבע בעל השלמה בעצמו אל האדם שיש בו השכל שהוא על הטבע וזהו מדרגת הטבע כמו שאמרנו, ולפיכך כל אשר נברא בששת ימי בראשית אין השלמה בו אל האדם, ולכך אין זה שאלה אם נברא התינוק בלא מילה שזה שייך אל פעל הטבע במה שהוא פעל חסר, ואינו במדרגת ההשלמה אל האדם השכלי. ואלו נברא האדם בשלמות כאשר יצא מבטן אמו אם כן היה האדם טבעי בלבד, ולכך נתנה לו המילה שהיא השלמתו ביום השמיני כי כל השלמת האדם על הטבע לכן המילה שהיא השלמתו והיא על הטבע שקולה כנגד כל התורה. ואל תאמר כי יהיה חס ושלום בפעל השם יתברך דופי, אין זה כך רק הכל הוא בחכמה לפי אשר ראוי לעולם אשר יש בו הויה והפסד אשר אינו בעל השלמה ובפרט אל האדם השכלי שהשכלי הוא על הטבע ולכך אל האדם אין הטבע בעל השלמה כי צריך לתקן מזונות שלו החטים לטחון והטבור לחתוך והערלה למילה. ועוד השיב לו אף כי בודאי אין זה קשיא מה שאין יוצא התינוק מהול כמו שנתבאר, מכל מקום בזולת זה אין דבר זה ראוי לשאלה כי המצוה שציוה השם יתברך לבני אדם רוצה הוא יתברך לצרף את האדם. כי מצד פעל השי"ת אין מילה וזהו מצד הבריאה שהשם יתברך ברא הכל על ידי הטבע ולפי הטבע ראוי הערלה, רק שנתן השם יתברך המילה לאדם שיהיה צירוף לאדם עד שיהיה בלתי טבעי שכאשר עושה המצוה הוא צירוף אל האדם מן הטבע וזה אשר חפץ השם יתברך במילה, ואם היה נברא מהול לא היה צירוף אל האדם כי היו כל בני אדם כך שהטבע היא אחת לכל בני אדם ולא היה זה צירוף שאין הצירוף רק בדבר שאינו טבעי שהצירוף הוא הוצאה מן הטבע וזהו הצירוף כמו שיתבאר. וכן כל המצות שנתן השם יתברך הם צירוף לאדם שיהיה האדם פעולותיו ומעשיו הוצאה מן הטבעי ולא יהיו מעשיו של אדם שוים עם הבעלי חיים הטבעיים. כי מצד הטבע נחשב ונראה האדם כבהמה שהיא טבעית ואין כל אדם ראוי למעלה זאת כי אם העם אשר בחר בהם השם יתברך. ודבר זה עוד יתבאר: