פרשת פנחס

דא

(ו) הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית, קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטמאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהנה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מחו בגזירין. זר ששמש במקדש, רבי עקיבא אומר, בחנק. וחכמים אומרים, בידי שמים:

Mishnah Sanhedrin 9:6

(6) If one steals the sacred vessel called a “kasvah” (Numbers 4:7), or cursed by the name of an idol, or has sexual relations with an Aramean (non-Jewish) woman, he is punished by zealots. If a priest performed the temple service while impure, his fellow priests do not bring him to the court, but rather the young priests take him out into the courtyard and split his skull with clubs. A layman who performed the service in the Temple: Rabbi Akiva says: “He is strangled.” But the Sages say: “[His death is] at the hands of heaven.”

במדבר רבה כ״א:ג׳

(ג) מה ראה הקדוש ברוך הוא ליחס פינחס אחר מעשה זה, שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא, אמרו חכמים ששה שמות יש לו לזמרי, זמרי, בן סלוא, ושאול, בן כנענית, ושלמיאל, בן צורי שדי. זמרי, שנעשה על אותה מדינית כביצה המוזרת. בן סלוא, בן שסלא עון משפחתו. שאול, שהשאיל עצמו לעברה. בן הכנענית, שעשה מעשה כנען, ומה שמו, שלמיאל. את מוצא בשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו ואמרו ראיתם בן פוטיאל זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים הרג נשיא מישראל, לפיכך בא הכתוב ליחסו: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. (במדבר כה, יב): לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום, שעדין הוא קים, וכן הוא אומר (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא. (במדבר כה, יג): והיתה לו ולזרעו אחריו, ויכפר, וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן. (במדבר כה, יד): ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית, כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם, פינחס, פרסמו לשבח. וזמרי, לגנאי. עליהם נאמר (משלי י, ז): זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.

Bamidbar Rabbah 21:3

...

שמות רבה א׳:ל״ב

(לב) וישב בארץ מדין וישב על הבאר, קלט דרך אבות, שלשה נזדוגו להם זווגיהם מן הבאר, יצחק יעקב ומשה. ביצחק כתיב (בראשית כד, סב): ויצחק בא מבוא באר וגו'. ועוד שנזדוגה רבקה לאליעזר למעין. יעקב (בראשית כט, ב): וירא והנה באר בשדה. משה, וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות. והלוא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים, ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודת כוכבים. אלא אמרו רבותינו, יתרו כמר לעבודת כוכבים היה, וראה שאין בה ממש ובסר עליה, והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה, וקרא לבני עירו ואמר להם, עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני בחרו לכם כמר אחר, עמד והוציא כלי תשמישי עבודת כוכבים ונתן להם הכל, עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו, ובקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, לפיכך הוציא בנותיו. ...

Shemot Rabbah 1:32

...

סנהדרין פ״ב א:י״א

(במדבר כה, ה) ויאמר משה אל שופטי ישראל וגו' הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא אמרו לו הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק מה עשה עמד וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי אמר לה השמיעי לי אמרה לו בת מלך אני וכן צוה לי אבי לא תשמעי אלא לגדול שבהם אמר לה אף הוא נשיא שבט הוא ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן

Sanhedrin 82a:11

It is stated: “And Moses said to the judges of Israel: Each of you shall slay his men who have adhered unto Ba’al-Peor” (Numbers 25:5). The tribe of Simeon went to Zimri, son of Salu, their leader, and said to him: They are judging cases of capital law and executing us and you are sitting and are silent? What did Zimri do? He arose and gathered twenty-four thousand people from the children of Israel, and went to Cozbi, daughter of Zur, princess of Midian, and said to her: Submit to me and engage in intercourse with me. She said to him: I am the daughter of a king, and this is what my father commanded me: Submit only to the greatest of them. Zimri said to her: He, too, referring to himself, is the head of a tribe; moreover, he is greater than Moses, as he is the second of the womb, as he descends from Simeon, the second son of Jacob, and Moses is the third of the womb, as he descends from Levi, the third son of Jacob.

סוטה כ״ב ב

דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אמר רב נחמן בר יצחק דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס

Sotah 22b

And until when is it considered too premature for a scholar to issue halakhic rulings? It is until forty years. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabba issue rulings, even though he lived for only forty years? The Gemara answers: It is permitted for a scholar who has not studied for so long to issue rulings when his knowledge reaches the level of the foremost scholar in his city and they are equals. § It states in the mishna: And those who injure themselves out of false abstinence [perushin] are people who erode the world. The Sages taught: There are seven pseudo-righteous people who erode the world: The righteous of Shechem, the self-flagellating righteous, the bloodletting righteous, the pestle-like righteous, the righteous who say: Tell me what my obligation is and I will perform it, those who are righteous due to love, and those who are righteous due to fear. The Gemara explains: The righteous of Shechem [shikhmi]; this is one who performs actions comparable to the action of the people of Shechem, who agreed to circumcise themselves for personal gain (see Genesis, chapter 34); so too, he behaves righteously only in order to be honored. The self-flagellating righteous; this is one who injures his feet, as he walks slowly, dragging his feet on the ground in an attempt to appear humble, and injures his feet in the process. The bloodletting righteous; Rav Naḥman bar Yitzḥak says that this is one who lets blood by banging his head against the walls because he walks with his eyes shut, ostensibly out of modesty. The pestle-like righteous; Rabba bar Sheila says that this is one who walks bent over like the pestle of a mortar. With regard to the righteous one who says: Tell me what my obligation is and I will perform it, the Gemara asks: Isn’t this virtuous behavior, as he desires to be aware of his obligations? Rather, this is referring to one who says: Tell me what further obligations are incumbent upon me and I will perform them, indicating that he fulfills all of his mitzvot perfectly and therefore seeks additional obligations. The baraita also includes in the list of pseudo-righteous people those who are righteous due to love and those who are righteous due to fear, i.e., one who performs mitzvot due to love of their reward or due to fear of punishment. Abaye and Rava said to the tanna who transmitted this baraita: Do not teach in the baraita: Those who are righteous due to love and those who are righteous due to fear, as Rav Yehuda says that Rav says: A person should always engage in Torah study and in performance of the mitzvot even if he does not do so for their own sake, as through performing them not for their own sake, one comes to perform them for their own sake. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That which is hidden is hidden, and that which is revealed is revealed, but in Heaven everything is known, and the great court in Heaven will exact payment from those who wear the cloak of the righteous but are in fact unworthy. The Gemara relates: King Yannai said to his wife before he died: Do not be afraid of the Pharisees [perushin], and neither should you fear from those who are not Pharisees, i.e., the Sadducees; rather, beware of the hypocrites who appear like Pharisees, as their actions are like the act of the wicked Zimri and they request a reward like that of the righteous Pinehas (see Numbers, chapter 25). MISHNA: Rabbi Shimon says: Merit does not delay the punishment of the bitter water of a sota, and if you say that merit does delay the punishment of the water that causes the curse, as stated earlier by the Rabbis (20a), you weaken [madhe] the power of the bitter water before all the women who drink the water, who will no longer be afraid of it, as they will rely on their merit to save them. And you defame the untainted women who drank the water and survived, as people say: They are defiled but it is their merit that delayed the punishment for them. Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays the punishment of the water that causes the curse, but a woman whose punishment is delayed does not give birth and does not flourish; rather, she progressively deteriorates. Ultimately she dies by the same death as a sota who dies immediately. § If the meal-offering of the sota is rendered impure before it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure before being sanctified in a service vessel, and it is redeemed. But if it is rendered impure after it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure after being sanctified in a service vessel, and it is burned. And these are the sota women whose meal-offerings are burned if they have already been sanctified in a service vessel: