מה טובו אהליך יעקב. איתמר בחלק אמר ר' אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר מה טובו אהליך יעקב. לא תשרה עליהם שכינה אמר משכנותיך ישראל. לא תהיה מלכותם נמשכת אמר כנחלים נטיו. לא יהיה להם זיתים וכרמים אמר כגנות עלי נהר. לא יהיה ריחם נודף אמר כאהלים נטע ה'. לא יהיה להם מלכים בעלי קומה. אמר כארזים עלי מים. (אמר) לא יהיה להם מלך בן מלך אמר יזל מים מדליו. לא תהא מלכותם שולטת באומות אמר וזרעו במים רבים. לא תהיה מלכותם עזה אמר וירום מאגג מלכו. לא תהא קימה למלכותן אמר ותנשא מלכותו. א"ר אבא בר כהנא וכלן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות.
מה טובו אהליך יעקב, ”how goodly are your tents, Yaakov;” In the Talmud tractate Sanhedrin folio 105 treatment of this verse, Rabbi Yochanan is quoted as saying that the wording, i.e. the metaphors of Bileam’s blessings reveal that these blessings had been involuntary. He had intended to point to the paucity of synagogues and houses of Torah study, but what came out of his mouth were words of admiration for same. He referred to these houses of studies now as if they were equivalent to Tabernacles devoted to G–d as His residence, i.e. משכנותיך ישראל. Instead of saying that its dynasties would be short lived, he said that they would flow like rivers. Instead of saying that they would not enjoy orchards and vineyards, he said: כגנות על נהר, “like gardens situate near a river;” (for easy irrigation) Rabbi Yochanan there continues in this vein. An alternate interpretation by Rabbi Abba bar Kahane: all of Bileam’s blessings eventually turned into curses when the Jewish people did not live up to the idealistic version of them he had painted, except the blessings concerning the synagogues and houses of Torah study.
Author: Tosafot
Composed in Middle-Age France / Germany / Italy / England (c.1100 - c.1300 CE). Daat Zekenim is a Torah commentary compiled by later generations of scholars from the writings of the Franco-German school in the 12th-13th century (Ba’alei HaTosafot).
סדר רב עמרם גאון
הנכנס לבית הכנסת אומר : מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוח אל היכל קדשך ביראתך:
כשיוצא אומר., ה׳ נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך;
Seder Rav Amram Gaon 9th Century, Sura, Babylonia
One who enters a synagogue says: "How goodly are thy tents, O Jacob, Thy dwellings, O Israel!" (Numbers 24:5). "But as for me, in the abundance of Thy lovingkindness will I come into Thy house; I will bow down toward Thy holy temple in the fear of Thee." (Psalms 5:8)
When leaving, say:
"O LORD, lead me in Thy righteousness because of them that lie in wait for me; Make Thy way straight before my face." (Psalms 5:10)
שו"ת מהרש"ל ס"ד
כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק ואני ברוב חסדך ומדלג הפסוק הראשון מה טבו אהליך שאמרו בלעם, ואף הוא אמרו לקללה כדאיתא בפרק חלק (סנהרדין קה:ב) וגם אין כאן מקומו.
Maharshal (R. Shlomo Luria, 1510-1573, Poland) Responsa of Maharshal 64
When I come to synagogue I begin with the verse "But as for me, in the abundance of Thy lovingkindness..." (Psalms 5:8) and skip the first verse "How goodly are thy tents" (Numbers 24:5) because Balaam said it [first] and he said it as a curse as we find in Sanhedrin 105b, and this is not its proper place.
(א) במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֵן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָהֵן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרָיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כַּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח'), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ
(1) במראת הצבאת OF THE MIRRORS OF THE WOMEN CROWDING — The Israelitish women possessed mirrors of copper into which they used to look when they adorned themselves. Even these did they not hesitate to bring as a contribution towards the Tabernacle. Now Moses was about to reject them since they were made to pander to their vanity, but the Holy One, blessed be He, said to him, “Accept them; these are dearer to Me than all the other contributions, because through them the women reared those huge hosts in Egypt!”
For when their husbands were tired through the crushing labour they used to bring them food and drink and induced them to eat. Then they would take the mirrors, and each gazed at herself in her mirror together with her husband, saying endearingly to him, “See, I am handsomer than you!” Thus they awakened their husbands’ affection and subsequently became the mothers of many children...And it was for this reason that the laver was made of them (the mirrors) — because it served the purpose of promoting peace between man and wife.