ודע - כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלמד קצת התחלותיהם כפי מה שהם בבאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל "ולא במעשה בראשית בשנים"; ואלו באר שום אדם הענינים ההם כלם בספר יהיו כאלו 'דרש' לאלפים מבני אדם. ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים ודברו בהם ה'חכמים ז"ל' בחידות ומשלים להמשך אחר דרך ספרי הקדש בעבור שהם ענינים ביניהם ובין החכמה האלוקית קרבה גדולה והם גם כן סודות מסודות החכמה האלוקית: ולא תחשב שה'סודות' העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו. לא כן אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום; ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשך קרוב למה שהיינו תחלה ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם - והוא בליל חזק החשך: והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום; וזאת היא מדרגת גדל הנביאים אשר נאמר לו "ואתה פה עמד עמדי" ונאמר בו "כי קרן עור פניו וכו'". ויש מי שיהיה לו בין ברק לברק הפרש רב - והיא מדרגת רב הנביאים. ומהם מי שיברק לו פעם אחת בלילו כלו - והיא מדרגת מי שנאמר בהם "ויתנבאו ולא יספו". ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים: ויש מי שלא יגיע למדרגה שיאור חשכו בברק אבל בגשם טהור זך או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה. ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזרח עלינו גם כן אינו תדיר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא 'להט החרב המתהפכת'.
Blessed be Hashem who helped me.
Thus says Moses, the son of Rabbi Maimon, one of the exiles from Jerusalem, who lived in Spain:
I received the question of the master Obadiah, the wise and learned proselyte, may the Lord reward him for his work, may a perfect recompense be bestowed upon him by the Lord of Israel, under whose wings he has sought cover.
You ask me if you, too, are allowed to say in the blessings and prayers you offer alone or in the congregation: “Our God” and “God of our fathers,” “You who have sanctified us through Your commandments,” “You who have separated us,” “You who have chosen us,” “You who have inherited us,” “You who have brought us out of the land of Egypt,” “You who have worked miracles to our fathers,” and more of this kind.
Yes, you may say all this in the prescribed order and not change it in the least. In the same way as every Jew by birth says his blessing and prayer, you, too, shall bless and pray alike, whether you are alone or pray in the congregation. The reason for this is, that Abraham our Father taught the people, opened their minds, and revealed to them the true faith and the unity of God; he rejected the idols and abolished their adoration; he brought many children under the wings of the Divine Presence; he gave them counsel and advice, and ordered his sons and the members of his household after him to keep the ways of the Lord forever, as it is written, “For I have known him to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Gen. 18:19). Ever since then whoever adopts Judaism and confesses the unity of the Divine Name, as it is prescribed in the Torah, is counted among the disciples of Abraham our Father, peace be with him. These men are Abraham’s household, and he it is who converted them to righteousness.
In the same way as he converted his contemporaries through his words and teaching, he converts future generations through the testament he left to his children and household after him. Thus Abraham our Father, peace be with him, is the father of his pious posterity who keep his ways, and the father of his disciples and of all proselytes who adopt Judaism.
Therefore you shall pray, “Our God” and “God of our fathers,” because Abraham, peace be with him, is your father. And you shall pray, “You who have taken for his own our fathers,” for the land has been given to Abraham, as it is said, “Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for I will give to you” (Gen. 13:17). As to the words, “You who have brought us out of the land of Egypt” or “You who have done miracles to our fathers” – these you may change, if you will, and say, “You who have brought Israel out of the land of Egypt ” and “You who have done miracles to Israel.” If, however, you do not change them, it is no transgression, because since you have come under the wings of the Divine Presence and confessed the Lord, no difference exists between you and us, and all miracles done to us have been done as it were to us and to you. Thus is it said in the Book of Isaiah, “Neither let the son of the stranger, that has joined himself to the Lord, speak, saying, ‘The Lord has utterly separated me from His people'” (Is. 56:3). There is no difference whatever between you and us. You shall certainly say the blessing, “Who has chosen us,” “Who has given us,” “Who have taken us for Your own” and “Who has separated us”: for the Creator, may He be extolled, has indeed chosen you and separated you from the nations and given you the Torah. For the Torah has been given to us and to the proselytes, as it is said, “One ordinance shall be both for you of the congregation, and also for the stranger that sojourns with you, an ordinance for ever in your generations; as you are, so shall the stranger be before the Lord” (Num. 15:15). Know that our fathers, when they came out of Egypt, were mostly idolaters; they had mingled with the pagans in Egypt and imitated their way of life, until the Holy One, may He be blessed, sent Moses our Teacher, the master of all prophets, who separated us from the nations and brought us under the wings of the Divine Presence, us and all proselytes, and gave to all of us one Law.
Do not consider your origin as inferior. While we are the descendants of Abraham, Issac, and Jacob, you derive from Him through whose word the world was created. As is said by Isaiah: “One shall say, I am the Lord’s, and another shall call himself by the name of Jacob” (Is. 44:5).
(א) תשובת הרמב"ם ז"ל
(ב) למר יוסף בן גאבד מאנשי בגדד על אגרת שנכללו בה שאלות
(ג) *(מובאה במ"מ ובכ"מ פ"ז מהלכות סוכה ה' ז')
(ד) שויתי ה' לנגדי תמיד הגיעה אלינו אגרת הזקן הנכבד היקר התלמיד מר יוסף בן אבו אלבער נ"ע הידוע אבן גבאר והוא זוכר שהי' עם הארץ אבל נתבאר לנו במכתבו שיש לו השתדלות חזקה על תלמוד תורה ושהוא הרבה מתעסק בפירושינו למשנה ושאינו מבין החבור שחיברנו ר"ל משנה תורה בשביל שהוא בלשון עברי וזכר לנו ג''כ ששמע מתלמידי חכמים ישמרם צורם שיש שם בבגדד שתפשו עלינו אותם הדברים שזכרם ובקש להשיב להם וחלה פנינו שנכתוב לו בכתב ידינו כדי לסייעו על הלמוד ואנחנו עושים זה:
(ה) תחלה מה שאתה צריך לידע השם יתמיד ערכך ויוסיף בהצלחתך שאינך עם הארץ אלא תלמידנו ואהובנו אתה וכל מי שמבקש להדבק בתלמוד תורה ואפילו הבין פסוק אחד או הלכה אחת ואין הפרש שהבין אותו הענין מלשון קודש או מלשון ערבי או מלשון ארמי הכונה היא הבנת ענינים בכל לשון שיהיה וכל שכן הפירושים והחיבורים והעיקר היא שתתעסק בלמוד וכל מי שמניח הלמוד או לא למד דבר מעולם נאמר בו כי דבר ה' בזה וכן כל המתעצל מן התוספת ואפילו היה חכם גדול הוא מבטל עשה של תלמוד תורה שהיא כנגד הכל ובכלל אומר לך שלא תבזה עצמך ואל תתיאש מן השלימות גדולי החכמים התחילו הלמוד והם גדולים בשנים מאוד והי' מהם מה שהיה וראוי לך גם כן שתלמוד זה השעור מן החבור מלשון הקודש שחברנו בו החבור כי הוא קל להבין מקרוב להתלמד מאוד ואחר שתתחנך בספר אחד תבין כל החבור כולו ואיני רוצה בשום פנים להוציאו ללשון ערבי לפי שכל נעימותו יפסד:
(ו) ואני מבקש עתה להחזיר פירוש המשנה וספר המצות ללשון הקודש וכל שכן שאחזיר זה החבור ללשון ערבי ואל תבקש זה ממני כלל ועל כל פנים אחינו אתה השם יסייע אותך ויחנך השלימות האמתי ויקבץ לך הצלחת שני העולמות אבל מה ששמעת אותם אומרים שאנחנו הרחקנו תחיית המתים ר''ל חזרת נפש לגוף זה הוצאת שם רע גדול עלינו והאומר זה עלינו או שהוא איש רשע ערום מוציא מדברינו מה שלא אמרנו או איש סכל נתקשה עליו להבין מדברינו העולם הבא וחושב שהוא תחיית המתים וכבר חיברנו בזה הענין מאמר להבנת זה הטעות והוא בלא ספק יגיע לכם ויסיר מעליכם כל ספק בזה הענין *(הוא מאמר תחיית המתים) וזכרת לנו ג"כ שתפשו עלינו אמרינו שהמילה אמנם אנחנו נצטוינו בה על ידי משה רבינו ולא ע"י אברהם אבינו ואמרו שאלו י"ג בריתות שנגזרו עליה אמנם היה עם אברהם וזה המאמר מאמרו סכלות גדולה וראיה עליו שלא ידע דבר מעקרי הדת ומאמרינו הוא האמת שאין בו ספק שתרי"ג מצוות שנאמרו למשה בסיני בכללם היא המילה וגיד הנשה אבל הדבר כמו שאמרו ז"ל נכתב במקומו ואמנם אנחנו הולכים אחר מה שנצטוינו בסיני שנזכר לנו איסור גיד הנשה המוקדם והמילה המוקדמת וי"ג בריתות הנזכרים במילה ראוי לשאול אלו הסומים שרוצים להדמות לבעלי העינים לומר להם אם הכתובים שיש באותה הפרשת י"ג בריתות נאמרו לאברהם וזכרם אברהם וכתבם וכשבא משה רבינו העתיק אותם הפסוקים שכתבם אברהם וכתבם בתורה כמו שכותבים שאר בני אדם דברי זולתם וחרזי זולתם או אם אלו הכתובים הנזכרים בתורה נאמרו למשה מפי הגבורה וכל מי שלא יאמין שאלו הפסוקים עם כל התורה כולה נאמרו למשה מפי הגבורה הוא בכלל האומר אין תורה מן השמים ומאין היינו אנחנו יודעים אלו לא ידע משה רבינו מה שנאמר לאברהם אבינו בעת שנצטוה על המילה ואמנם נודע לנו זה ממשה מסיני א''כ עיקר זו המצות וחיובה ממשה ואלו הי"ג בריתות ממשה נצטוינו ממה שהודיעו השם וזה הדבר מבואר ולא יתעלם אלא על מי שלא עיין ולא השתכל בלימודי עיקרי הדת והאביד כל ימיו בשריגים ואין בתורתנו חילוק תורה צוה לנו משה כולה מורשה מהשי"ת וכל מה שיש בה ממה שקדם לזולתו כמו ז' מצוות לנח ומילה לאברהם לא להאמין בו אנחנו מפני שהדבר הזה מוקדם אלא מפני הצווי האחרון המיוחד בנו אנחנו קהלת יעקב וההארכה בזה יש בו איבוד הזמן:
(ז) וזכרת שגינו עלינו התרת ההליכה בנהרות שמימיהם הרבה בשבת אמת שהוא מותר בלא ספק ומה שזכרת שהם חשבו שאני אמרתי תחומין דרבנן והם דאורייתא וכבר הגיע אלינו דבר ראש הישיבה י"צו וידענו שהוא טעה מאוד ולא נסתכל בדברינו ולא הבין עניניו בשום פנים והביא דברים רחוקים וכבר השיבונו אותו ע''ז בתשובה ארוכה *(תשובות הרמב"ם סימן קכ”ו) וכבר כתבו אותה התלמידים והוא בידיהם דומה למאמר ונתפרסמה ובלי ספק שהגיע אליכם השאלה הראשונה והתשובה עליה בהיתר ההליכה בנהרות וראיותנו ע''ז ותפישות וקושיות ראש הישיבה יצ''ו עלינו בלשונו ותשובותנו השנית בביאור מה שנסתפק עליו מדברינו והמופת אל אמתת שהורינו בו תחלה בהיות זה ספיקה דרבנן ומותר:
(ח) ומה שזכרת ממה שגינו עלינו שהתרנו בשבעת ימי נקיים שתשב האשה בביתה אינו יודע מה הוא ענין זאת המלה אצליכם אם הוא ענינו שתגע בבעלה אפילו באצבע קטנה או תאכל עמו ותשתה עמו בכלי אחד או שתעשה אחת מג' דברים שהם רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו ומוזגת הכוס לו זה אינו מותר אלא אחר שבעת ימים וטבילה במי מקוה ואם הענין הזה שתעשה שאר העסקים כמו הלישה והבישול או שתגע בבגד או תל דעל מחצלת זה מותר ואפילו בימי נדתה עצמן לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים וזה מנהגינו המפורסם בכל ארצותנו ובכל ארצות צרפת והוא דין התלמוד ועליו מצינו בני ארץ ישראל כולם בעת שהיינו ביניהם אבל אנשי מצרים מצינו אותם נוטים בזה לדברי מינות והולכים אחר סדור הקראים אם כן הוא מנהג אנשי ארצכם כמו אנשי מצרים אנחנו לא נצוה עליכם שתסורו ממנה ולא אטעה אתכם בהוספת השימור והבדלת הנדה ואין בזה אלא חיוב מה שאינו חייב אבל על תנאי שימנו שבעת נקיים ושיחפפו ויטבלו במי מקוה אבל אם הוא מנהגכם ג''כ שמשתמרין שלא תגע כסף [בסף] ולא תלך על כך וכך והם רוחצות בין השמשות ואינן טובלות במי מקוה זו מינות גמורה לא מנהג וראוי להתרחק מזה הדבר ולהסירו ולהכריח בני אדם על דין התלמוד לא יותר כמו שעשינו אנחנו בארץ מצרים ולא הספיק לנו ההזהרה בלבד עד שהחרמנו בספרי תורות בכל בתי כנסיות *(תשובות הרמב"ם סימן קמ"ט) וכתבנו הסכמות בזה והיה החרם שארורה כל אשה שלא תמנה ז' נקיים או תבטל הטבילה או תרחוץ בלבד כמו שעושים הקראים ואפילו עם הטבילה ואמרנו להם שהנגיעה בבגדים ובמאכלים הוא מותר אבל תשארו על מנהגכם ומי שרוצה להתיר יתיר ומי שימאס הדבר מפני זוהמא או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מן הנדה יש לו לעשות אבל אם הוא סובר איסור במאכל או במשתה שתגע בו הנדה ונתרחק ממנו מפני האיסור יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבע"פ זהו מה שנתפרסם מהוראותינו ותעשנו בזה הענין וזה כולו אמת מבואר לא יחלוק על דבר ממנו אלא או סכל או מי שאינו מדקדק בתורה ומגנה האמתיות אצל ההמון ואם יאמר עלינו זולתו זה אחד מן המגנים אשר שקר:
(ט) אבל הציצית שכותבים עליה פסוקים אינן מותר לעשות ואותם הפסוקים ראוי לחותכם ולגונזם וכבר נשאל זה הדבר ממנו והשבנו עליו בתשובה אין ספק שהגיע אליכם *(תשובות הרמב"ם סימן ז'):
(י) ומה ששאלת שאבאר לך איך היא השארות הנפש בעולם הבא כל מה שאפשר לנו לומר בו ולהקריבו להבנה כבר אמרנוהו במה שחברנו ואני איעצך שלא תעסוק באלו העמוקות לפי שמציאות הדברים הנפרדים מן הגלגלים איך הוא יקשה ציורו מאוד על כל בעלי החכמה המפורסמים ולפיכך הם מכחשים בו ולא ידמו אלא שהוא גשם וכל שכן למתחילים ומי שלא קדם לו חינוך ואל תצייר בדעתך אלא במה שאתה יכול להבינו ולא ישים [יזיק] לך בדתך שתסבור שבני עולם הבא הם גופות עד שיתקיים לך היטיב מציאותם ואפילו תסבור בהם שהם אוכלים ושותים ומולידים בשמים העליונים או בגן עדן כמו שנאמר לא יזיק לך זה בדתך שיש דברים רבים הוסכלו והם יותר מבוארים מזה ולא תזיק סכלותם בעיקרי הדת אבל יהי' בו הכחשת דברי המעתיקים לפירוש האמתי שאמרו אין בו לא אכילה ולא שתיה שמתחייב ממנו הסתלקות מציאות הגוף כמו שבארנו בזה המאמר האחרון שיגיע לכס בלא ספק:
(יא) ותפלת תענית איך מקבלים התענית שיאמר למחר אתענה או מה שדומה לזה ונראה שהראוי לאמר אחר תפילת המנחה לפי שכן יראה מהירושלמי ואם (או) אמרו בעצם התפילה בשומע תפילה כמו שזכרנו בחבור בספר אהבה ואמנם ענינו לא יאמר אלא מליל התענית:
(יב) ואמנם הערבה אני רואה שאין ראוי להוסיף בה על שני בדים כמו שאין ראוי להוסיף על לולב אחד ואתרוג אחד וזולתינו מן הגאונים מתירים הוספת הערבה כמו שמותר להוסיף בהדס ואנחנו אין דבריהם אצלינו חזק אלא הוספת ההדס מצאנוהו כתוב ר"ל בהושענא *(הכ"מ פ"ז מהלכות לולב מביא תשובה זאת בשינוי לשון קצת ותמה על ה"ה שכתב שלא מצינו בגמרא היתר תוספת אלא בהדס ואמר כי לא מצינו זה בגמרא ונראה דכונת ה"ה היתה מדאמרינן סוכה ל"ד אמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו וכו' ופריך ולדרוש להו כר' עקיבא וכו' אלמא דאפילו אי סבירא לי' כר' עקיבא דבחד סגי אפ"ה מהדר אתלתא אלמא דבהדס מוסיפין ואולי זה כונת רבינו באמרו הוספת ההדס מצאנוה כתוב וכדומה כתב הר"ן שם דגם על ערבה מוסיפין משום דהוא לנוי כדעת רבינו לעיל בחידושים דף ס"ג והביאה הכ"מ שם ודוק אב"א) וכל דבר שלא נמצא אותו כתוב בבאור לחכמים שהוא מותר נשאיר אותו על גבולו בלי תוספות ולא גרעון מפני שאין הפרש אצלינו בין התוספת על הדבר המוגבל או בין החסרון ממנו וכשלא נעשה אלא שני בדים קיימנו מצוה מן המובחר ר"ל שאין בה חשש תוספת ולא גרעון זו הוא דעתנו ומי שרוצה להלך אחריה ילך וממה שזכרת ממה שגנו עלינו רואה קרי בליל הצום ואמרם זה שראה קרי טעון טבילה ואנחנו לא נשגיח בגנות ההמון ולא נתלה במאמרים המפורסמים אלא במה שהוא מוסכם העיון וכבר בארנו עקר זה הדבר בהלכות ק''ש ותפלה באור שלם יבינה כל בעל עיון:
(יג) ואמנם היוצר אני רואה כשם שמתפלל אותו ש''ץ כך מתפלל אותו היחיד וכבר אמר זולתינו מן הגאונים ז"ל זולת זה ונתלו באמרם אין היחיד אומר קדוש ורוב גאונינו מן המערב על דעתנו לפי שזה הוא מספר מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד ראוי לאמרה הוא שיכוין הוא להקדוש כמו שאמר השליח צבור בתפילה נקדישך ונעריצך וכבר כתב זה המאמר וראיתו אבן גאסוס נ"ע תלמיד רבינו נסים בספרו שחבר בתפילה ובלי ספק שהוא מצוי אצליכם:
(יד) וכל מה שזכרת מאהבתנו והוספת בה יש לך שכר גדול לפי שהיא אהבה לשם שמים והוא נמשכת אחר מה שראית מדברינו בתורה שהוא מאצל השי''ת א''כ עיקר זו אהבה היא לשם וכן חייבים אנו לאהוב את השם בכל לב ובכל נפש ומחוזק אהבתו ראו לנו לאהוב מצותיו ואזהרותיו ואנשיה היודעים אותם והמלמדים אותם ואמנס מה שהגיע לנו ואפשר שתהיה אמת ושלא יהיה אמת שיש שם מי שמדבר עלינו רעות והוא מבקש להתכבד בקלוני ויצא משיטת הראוי בחבורנו ושמענו שאתה מחית בידם קצת מחוי והתקוממת בזה קצת התקוממת אל תעשה דבר זה ואנחנו מוחלים לכל מי שיעשה זה בשביל סכלותיו וכל שכן מי שיש לו בזה תועלת ולא יזיק לנו אנחנו וכופין על מדת סדום זה נהנה וזה לא חסר וכש"כ שההנאה בזה לא כלום לזה האומר בשביל מה שיועילנו בעיני היושבים לפניו מן השלימות ושהוא חכם ושהוא תופש על מי שיחשב בו שבני אדם נסמכין עליו וכש''כ אם היתה התפישה בחכמה ובדעת וזה כולו מועיל למי שעושה בעולם הזה ויועילנו אנחנו גם כן בעולם הזה ובעולם הבא ואמנם מעולם הבא מבואר והעולם הזה מפני שכל מי שמבקש להעלים מה שגלהו אמנם מוסיף לו גלוי:
(טו) ויותר מכל זה שאתה מביא על עצמך מריבות ורעות שאין בהם צורך ואנחנו לא נבקש סיוע מאדם ומניח כל אדם עם מה שירצה לעצמו והש''י יעזור אותך על רצונו וישים כל מעשינו ומאמרינו לשמו ושלומך ירבה ושלום כל הזקנים והתלמידים יברכם אלהינו:
(טז) משה בר מיימון זצ"ל