Milk & Honey on Shavu'ot
(ט) וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע ה' לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (ס)
(9) and that you may long endure upon the soil that the LORD swore to your fathers to assign to them and to their heirs, a land flowing with milk and honey.

(ג) זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, רַבָּנָן אָמְרֵי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה, בְּמַיִם, וּבְיַיִן, וּבִדְּבַשׁ, וּבְחָלָב, וּבְשָׁמֶן...בִּדְבַשׁ וּבְחָלָב מִנַּיִן (שיר השירים ד, יא): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ...

Concerning that which the verse says, "Your ointments have a good fragrance", the Rabbis said that the Torah is compared with five things: Water, wine, honey, milk and oil...Where do we see it compared to honey and milk? "Honey and milk under your tongue" [i.e. this alludes to Torah].

(ב) ד"א דבש וחלב תחת לשונך, בשעה שעמדו לפני ה' סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), באותה שעה אמר להם הקב"ה דבש וחלב תחת לשונך, ד"א נופת, אמר להם הקב"ה כך חבבתם את התורה חייכם שהיא נתונה לכם במתנה, ויתן אל משה.

(2) Another interpretation: HONEY AND MILK ARE UNDER YOUR TONGUE. When they stood before Mount Sinai (according to Exod. 24:7), THEY SAID: ALL THAT THE LORD HAS SPOKEN WE WILL CARRY OUT AND OBEY. In that hour the Holy One said to them: HONEY AND MILK ARE UNDER YOUR TONGUE. Another interpretation (of Cant. 4:11): NECTAR. The Holy One said to them: Thus (i.e., like nectar) you have cherished the Torah. By your life, it is given to you as a gift.29Cf. below, 9:12; Ned. 38a. (Exod. 31:18:) HE THEN GAVE UNTO MOSES.

(ג) אסור להתענות במוצאי חג השבועות: הגה ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג (הגהות מיימוני הלכות ברכות ומנהגים) ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לשני הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים:

(3) It is prohibited to fast immediately after the holiday of Shavuot. Ramah: And we do not say Tachanun from the beginning of Rosh Chodesh Sivan until the 8th day, which is after the post-holiday day (Hagahot Maimoni, Hil' Tefillah Umnagim). We have the custom to spread out plants on Shavuot in the synagogue and in houses, as a memory for the happiness of the receiving of the Torah. We have a custom everywhere to eat dairy food on the first day of Shavuot. And it seems to me that the reason is: It is like the two foods that are taken on the evening of Pesach, a reminder of the Korban Pesach and a reminder of the Korban Chagiga, so too we eat a dairy food followed by a meat food, and we bring with them two loaves on the table in place of the Mizbeach, and thus there will be a reminder of the two loaves that were brought on "The day of the Bikkurim."

(ו) חלב. יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועבי"ד סי' פ"ט דא"צ להפסיק בב"ה אם אינו אוכל גבינה קשה, ויזהר ליקח מפה אחרת:

(יב) {יב} מאכלי חלב - עיין מ"א ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה:

(12) Dairy foods - See Magen Avraham and I also heard in the name of a Gadol who said a correct reason for this: that when Bnei Yisrael stood at Har Sinai and accepted the Torah (When the 10 commandments were revealed, and through this all the parts of the Torah were also revealed to them, like that Rav Sadya Gaon writes, that the 10 commandments sustain the whole torah) and they went down from the mountain to their homes they found nothing to eat immediately except for dairy foods because for meat they would need much preparation to slaughter with a checked knife like Hashem commanded... And to clean out the strings of forbidden fats and blood, and to rinse and salt(the meat). Also to cook in new vessels because their previous vessels had been used to cook meat (that they now discovered was actually trief) had been used in the last 24 hrs (which is what is forbidden Biblically) so their old vessels were forbidden to them, therefore they choose on account of the time to eat dairy foods and we do this as a commemoration of this.

ס) שם. בהגה לאכול מאכלי חלב וכו' גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג השבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך. ונהגו בכל ישראל ג"כ לשום בעוגה זפר"ן והטעם לפי שמשמח הלב. גם נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים. ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי הלחם הקרב בעצרת או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בסיון. כלבו סי' נ"ב. ח"י או' ט' א"ר או' יו"ד. ובמנין הזפר"ן עיין לעיל סי' תס"ז או' פ"ב.

סא) שם. בהגה. לאכול מאכלי חלב וכו' יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאי' בזוהר (פ' אמור צ"ז ע"ב) שאותן ז' שבועות היו לישראל ז' נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנידתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב והיינו מדין לרחמים ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור. ועיין ביו"ד סי' פ"ט סעי' ב' דא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה יעו"ש. ויזהר ליקח מפה אחרת כמ"ש ביו"ד שם סעי' ד' מ"א סק"ו. א"ר שם. ואני אעפ"י שאני מן הנוהגין שלא לאכול גבינה ובשר בסעודה א' לקיים זה לאכול מאכל חלב ובשר ביום חג השבועות אני אוכל החלב עם הדבש קודם ואני מברך בהמ"ז ואח"כ אחר שעה אני אוכל מאכל בשר. שכנה"ג בהגה"ג או' ג' וכ"כ השל"ה דף ק"פ ע"ב. וכ"כ לעיל סי' קע"ג או' ב' בשם הזוה"ק יעו"ש.

שו"ע הרב תצ"ד ט"ז

נוֹהֲגִין בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב בְּיוֹם א' שֶׁל שָׁבוּעוֹת[עח], וּמִנְהַג אֲבוֹתֵינוּ תּוֹרָה הִיא[עט], כִּי הַרְבֵּה טְעָמִים נֶאֶמְרוּ עָלָיו[פ].

וּלְפִי שֶׁמִּצְוָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל יוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקכ"ט[פא], לְפִיכָךְ צְרִיכִין לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב, וְיַעֲשׂוּ כַּכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן פ"ח ופ"ט.

וְהַנּוֹהֲגִים לֶאֱפוֹת לֶחֶם נִלּוֹשׁ בְּחָלָב אוֹ בְּחֶמְאָה – יִזָּהֲרוּ כְּשֶׁמַּסִּיקִין הַתַּנּוּר קֹדֶם הָאֲפִיָּה שֶׁיַּסִּיקוּהוּ יָפֶה בְּעִנְיַן שֶׁיִּהְיוּ נִצּוֹצוֹת נִתָּזִין מִמֶּנּוּ[פב], כְּדֵי לְהַפְלִיט מִמֶּנּוּ אֶת רֹטֶב שֶׁל בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו לִפְעָמִים וְנִבְלַע בְּתוֹכוֹ (וְשֶׁיִּהְיוּ הַגֶּחָלִים מְהַלְּכִים עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ, עַיֵּן סִימָן תס"א[פג]).

וְכֵן יִזָּהֲרוּ לִקַּח מַרְדֶּה חֲדָשָׁה לְהוֹצִיא בָּהּ לֶחֶם זֶה מִן הַתַּנּוּר. וְלֹא יוֹצִיאוּהוּ בְּמַרְדֶּה שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ שְׁאָר כָּל הַלְּחָמִים שֶׁאֵינָן שֶׁל חָלָב, אֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לְהָפְכָהּ עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁעַכְשָׁו יְהֵא נִבְלָע בָּהּ טַעַם הֶחָלָב בְּכָל עָבְיָהּ[פד] כְּשֶׁיּוֹצִיאוּ בָּהּ לֶחֶם נִלּוֹשׁ בְּחָלָב, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאפוּ לֶחֶם אַחֵר לְאָכְלוֹ עִם בָּשָׂר וְיוֹצִיאוּהוּ בְּמַרְדֶּה זוֹ – יְהֵא נִפְלָט מִמֶּנּוּ טַעַם הֶחָלָב וְיִבָּלַע בַּלֶּחֶם (כְּדֵי קְלִיפָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ"א[פה]).

וְאַף שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה כֵּן מֻתָּר לֶאֱכֹל לֶחֶם הַהוּא עִם בָּשָׂר, לְפִי שֶׁהוּא נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם שֶׁל הֶתֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן צ"ד[פו], מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן צ"ה[פז].

(וְדִין הֶחָלָב שֶׁנֶּחֱלַב בְּיוֹם טוֹב – יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"ה[פח], עַיֵּן שָׁם).

English