Save " Shavuot as a New Beginning "
Shavuot as a New Beginning

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיהבשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.

(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:

(2) At four set times the world is judged:On Pesah in respect to the produce. On Shavuot in respect to the fruit of the tree. On Rosh Hashanah all the people of the world pass before Him like a division of soldier [a numerus], as it says, “He who fashions the hearts of them all, who discerns all their doings” (Psalms 33:15). And on Sukkot they are judged in respect of rain.

תניא א"ר יהודה משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן

§ It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Akiva: For what reason did the Torah say: Bring the omer offering on the second day of Passover? It is because Passover is the time of grain, the beginning of the grain harvest season, and therefore the Holy One, Blessed be He, said: Bring the omer offering before Me on Passover so that the grain in the fields will be blessed for you. And for what reason did the Torah say: Bring the offering of the two loaves from the new wheat on Shavuot? It is because Shavuot is the time of the fruits that grow on a tree, when it begins to ripen, and therefore the Holy One, Blessed be He, said: Bring the offering of the two loaves before Me on Shavuot so that the fruits that grow on a tree will be blessed for you.

(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃

​​​​​​​(19) When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city?

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת כי תבוא
בגמרא (מגילה ל"א ב) עזרא תיקן להן לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא וכו'כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמתן תורה וכו' אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה הוא אין וכו' דתנן ובעצרת על פירות האילן. והנהמלשון עזרא תיקן להן לישראל לקרות הפרשיות אלו משמע דאפילו לבני מערבא דאמרו (שם כ"ט ב) דמסקי לדאורייתא בתלת שנין גם כן תיקן עזראלקרות התוכחות אלו קודם עצרת וקודם ראש השנה כמו שקורין הארבע פרשיות ופרשת המועדות. וצריך להבין למה תיקן שיקראו שבתורת כהניםקודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה ולא איפכא. וכן מה שאמרו בגמרא עצרת נמי ראש השנה הוא דתנן ובעצרת על פירות האילן אף שזההוא רק זמן שהעולם נידון ולא שייך כל כך להאדם. על כרחך הכוונה על פי שאמרו (ראש השנה ז' ב) ו' בסיון ראש השנה לשתי הלחם ומייתי מדתנןובעצרת על פירות האילן על פי שאמרו (שם ט"ז א) מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן וכו'. אם כן קשהלמה לא תיקן עזרא מוטב שיקראו התוכחה קודם פסח שהוא גם כן ראש השנה כמו שאמרו באותה ברייתא (שם ז' ב) ט"ז בניסן ראש השנה לעומרובברייתא (שם ט"ז א) מפני מה אמרה התורה הביאו עומר בפסח מפני שבפסח זמן תבואה הוא וכו' והלא על הלחם עיקר חיות האדם והעומר מתירהחדש במדינה ובפסח נידונים על התבואה ושייך טפי לומר תכלה שנה וקללותיה מקודם עצרת שהוא מתיר רק החדש במקדש והוא זמן פירות האילןשאינו נצרך כל כך להאדם כמו תבואה.
אך הענין על פי מה שמובא (זוהר חדש פרשה זו) שקללות שבתורת כהנים הם כנגד בית ראשון וקללות שבמשנה תורה הם כנגד בית שני היינו גלותהאחרון. והנה בחורבן בית ראשון כתיב בפירוש (ירמיה ט', י"ב) על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. ובחורבן בית שני איתא (יומא ט' ב) מקדש שנישהיו עוסקין בתורה ומצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם. והנה כל הברכות והקללות שנאמרו בתורה כבר אמרנו שאינםלשכר ועונש דאם כן היה להודיע יותר משכר ועונשי עולם הבא שהוא העיקר. רק הפירוש הוא שאם יטיבו דרכם ישלח להם יהוה יתברך כל הסייעתותמכל הטובות שיוכלו לקיים כל התורה (וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהלכות תשובה הלכה א'). ולהיפך אם לא ילכו בדרך יהוה אז יבואו העונשין חסושלום גם כן לסייעתות כמו שנאמר (משלי ט"ו, ד') ואוהבו שחרו מוסר כדי שיתעוררו על ידי זה בתשובה וכאב את בן ירצה שמרים בשבט ומפחידו כדילהיטיב דרכו. ותיקן עזרא שיקראו קללות שבתורת כהנים קודם עצרת שאז הוא זמן מתן תורה כדי שתכלה שנה וקללותיה היינו שעל ידי הקריאהבפרשת התוכחות יתעוררו בתשובה לתקן מה שקלקלו בחורבן בית ראשון על עזבם את תורתי ועל זה הוא הזמן בעצרת שהוא זמן מתן תורה. וקודםראש השנה לקרות קללות שבמשנה תורה כדי לתקן פגם שנאת חנם.
והנה בפסח איתא בתיקונים (תיקון ל"ו) יהי אור דא פסח אור לי"ד ויהי אור ראש השנה דאתמר ביה ויהי היום היינו שבראש השנה היה כבר הויהלהאור שבפסח אף שאז נתבררו ישראל במכה עשירית בכל המדות ובקריעת ים סוף איתא (מכילתא בשלח השירה ג' וזוהר ח"ב ס"ד ב) ראתה שפחה עלהים מה שלא ראה יחזקאל מכל מקום נעלם מהם האור אחר כך כמו שנאמר (שמות ט"ו, כ"ב) ויבואו מרתה ולא מצאו מים ודרשו (בבא קמא פ"ב א)אין מים אלא תורה ובזוה"ק (ח"ב ס' א) וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא וכו' אמר רבי אלעזר אינון נפקו למדברא לאסתכלא לקודשא בריך הוא וכו' ולאאשכחוהו ואוליפנא דקודשא בריך הוא תורה איקרי וכו' ששם בקריעת ים סוף אף שהיה התגלות עתיקא היה רק בבחינת ראיה שהראו להם כמהשיוכלו לזכות להשיג בשבועות במתן תורה בקנין (כמו שנתבאר חג הפסח מאמר מ') וכמו שאמר רבינו הקדוש זצללה"ה שהראיה שבקריעת ים סוףהיה כמו חוזק החסידות בתחילתו ואומרים בשם הרבי ר' בונם זצללה"ה שהוא רק בשאלה כמו שנאמר (קהלת ז', י') כי לא מחכמה שאלת זאת. ועיקרהקליטה מקדושת פסח היה בשבועות שאז זכו למה שנאמר (דברים יהוה, ד') פנים בפנים דיבר יהוה עמכם. ולכן בפסח אסורים בשאור וחמץ שלא ישלוטבהם השאור שבעיסה. ובשבועות בשתי הלחם בא דייקא חמץ שאז הותר שאור שכבר נתבטל היצר הרע כמו שנאמר (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהיםאתם ולולי הקלקול שאחר כך היה אז התיקון האמיתי כמו קודם קלקול אדם הראשון. ולכן בא שתי הלחם משאור דייקא רק שהוא משאור שמיעוטןיפה (ברכות ל"ד א) והוא מה שיושאר מהיצר הרע לעתיד גם כן כדי שיהיה חמידו דאורייתא כמו שמובא במדרש הנעלם (זוהר ח"א קל"ח א) דאלמלאיצר הרע חדוותא דשמעתתא לא ליהוי.
ולכן לא תיקן עזרא שיקראו הקללות שבתורת כהנים קודם פסח שהוא ראש השנה לעומר שתכלה שנה וקללותיה שאז לא יוכלו לתקן שיזכו כמו שזכואז כיון שהיה רק מחסד יהוה גם לא היה רק לפי שעה והשאור נאסר אז. ולכן תיקן לקרותם קודם עצרת שהוא ראש השנה לשתי הלחם שבא דייקא חמץשאז תכלה השנה וקללותיה היינו שעל ידי קריאת הפרשה יתעוררו ויזכו לתקן פגם שגרם חורבן בית ראשון שהוא על עזבם את תורתי. ועצרת זמן מתןתורה ובכל שנה כשבא הזמן מתחדש אותו האור שהיה בזמן מתן תורה והרי רואים שבשנה העברה לא היה עוד תיקון האמיתי לכן קורין הפרשה שעלידי זה יזכו לתקן ותכלה שנה וקללותיה:

(א) תנא רבי זעירא אומר מפרי העץ אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמ' כי האדם עץ השדה

It was taught in a Baraitha, Rabbi Ẓe'era said: "Of the fruit of the tree"—here "tree" only means man, who is compared to the tree, as it is said, "For man is the tree of the field"

(ב) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין מַכָּה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה, וְנִכֶּרֶת רְפוּאָתָהּ וְסַמָּהּ שֶׁל כָּל מַכָּה וּמַכָּה. אִם מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לְגוּפְךָ צָרָה, עֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא רְפוּאָה לְכָל הַגּוּף. לָרֹאשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן (משלי ד, ט). לַלֵּב מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ (משלי ג, ג). לַגַּרְגֶּרֶת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ (משלי א, ט). לַיָּדַיִם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ (שמות יג, ט). לְכָל הָעֲצָמוֹת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי א, ט). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּבָר עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין דֻּגְמָא זוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הָיוּ בָּהֶן בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בְּטִיט וּבִלְבֵנִים, וְהָיְתָה הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת עָלָיו מִן הַבִּנְיָן וְשׁוֹבֶרֶת יָדוֹ וְקוֹטַעַת אֶת רַגְלוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתֵּן אֶת תּוֹרָתִי לְבַעֲלֵי מוּמִין. מֶה עָשָׂה? רָמַז לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיָרְדוּ וְרִפְּאוּ אוֹתָן. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן סוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (שמות כ, טו). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן חֵרְשִׁין. שֶׁאָמְרוּ, נִשְׁמָע (שמות כד, יז). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן גִּדְּמִים שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה (שמות יט, ח). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן חִגְּרִין, דִּכְתִיב: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (שמות יט, יז). אָמַר רַבִי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: הוֹאִיל וְחִדְּשָׁן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קָרָא לַיֶּרַח שַׂר הַחֹדֶשׁ. מִנַּיִן? מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

(2) The Holy One, blessed be He, said that there is no ailment that does not have its cure; and the cure and drug for every ailment have been predetermined. If you desire your body to be free of pain, devote yourself to the Torah, for it is a healing balm to the entire body. We know that it is a cure for the head, since it is said: She will give to thy head a chaplet of grace (Prov. 1:9); for the heart, as it is said: Write them upon the table of thy heart (ibid. 3:3); for the neck, since it is written: And chains about thy neck (ibid. 1:9); for the hands, as it is said: And it shall be for a sign unto thee upon thy hand (Exod. 13:9); for the navel, for it is written: It shall be health to thy navel (Prov. 3:8); and for all of the bones of the body, as it is said: And marrow to thy bones (ibid.). R. Joshua the son of Levi declared: The Holy One, blessed be He, demonstrated this when he gave the law. Prior to the departure of the Israelites from Egypt, some of them had been injured as a result of the hazardous labor they performed with mud and straw. Stones from the buildings had fallen upon them, breaking their hands and mutilating their legs. The Holy One, blessed be He, said: It is not right that I should give my law to imperfect men. What did He do then? He instructed His angels to descend and heal them. Whence do we know that none of them were blind? It is said: And all the people perceived the thunderings (Exod. 20:15). How do we know that there were no deaf ones among them? It is written: We will hear (ibid. 24:7). Whence do we know that there were none among them without hands? They said: We will do (ibid.). How do we know that there were none with crippled legs among them? It is written: And they stood at the nether part of the mount (ibid. 19:17). R. Judah the son of Simon said: Because they were as new, the Holy One, blessed be He, called that month “master of renewal.”12The giving of the Law, which took place in the third month renewed Israel both spiritually and physically. Whence do we know this? We know it from what is written about this matter in the section In the third month.

(א)בשמת בת ישמעאל. וּלְהַלָּן קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת? מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל ג' מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה, וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן – לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו:

(1) בשמת בת ישמעאל BASE-MATH ISHMAEL’S DAUGHTER — But elsewhere (28:9) she is called Mahalath! We find in the Agadic Midrash on the Book of Samuel (Ch. 17) that there are three classes whose sins are pardoned: a proselyte, one who is exalted to a high position and a man on his marriage. It derives the proof for the latter case from here; viz., the reason why she was also calleth Mahalath (pardon) was because his (Esau’s) sins were pardoned on his marriage to her.

מדרש שמואל
[א] בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל (ש"א =שמואל א'= י"ג א'), רבי זעירא [הוון] בעין ממנייא יתיה, ולא [בעי] קבלי עלוי, כיון דשמע הדאמתניתא חכם וחתן ונשיא הגדולה מכפרת, קבל עליו, חכם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא י"ט ל"ה), וכתיב בתריה וכי יגור אתך גר (שם שם/ויקרא י"ט/ ל"ג), מה גר נמחל לו על כל עונותיו, אף זה [חכם שנתמנה] נמחל לו על כל עונותיו, חתן וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת (בראשיתכ"ח ט'), וכי מחלת הוא שמה, והלא בשמת היה שמה, אלא מלמד שמחלה לו על כל עונותיו, נשיא, בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה שאול כשמלך,אלא מלמד שמחלו לו על כל עונותיו, (נשיא ומלך) ונעשה כתינוק בן שנה שלא טעם טעם חטא.