בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה
בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה
זה הכלל
כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה
ביום טוב חמשה
ביוה"כ ששה
בשבת שבעה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:
The mishna records several laws governing public Torah readings. On Mondays and Thursdays during the morning service and on Shabbat during the afternoon service, three people read from the Torah; one may neither decrease the number of readers nor add to them. And one does not conclude with a reading from the Prophets [haftara] on these occasions. Both the one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah recite a blessing; one recites before the beginning of the reading and one recites after its conclusion, but the middle reader does not recite a blessing. On the days of the New Moon and on the intermediate days of a Festival, four people read from the Torah; one may neither decrease the number of readers nor add to them. And one does not conclude with a reading from the Prophets. Both the one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah recite a blessing. The first reader recites a blessing before the beginning of the reading, and the last reader recites a blessing after its conclusion, but the middle readers do not recite a blessing. The mishna formulates a general principle with regard to the number of people who read from the Torah on different occasions. This is the principle: Any day on which there is an additional offering sacrificed in the Temple and that is not a Festival, i.e., the New Moon and the intermediate days of a Festival, four people read from the Torah; on a Festival, five people read; on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease the number of readers, but one may add to them. And on these days one concludes with a reading from the Prophets. Both the one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah recite a blessing; one recites before the beginning of the reading and one recites after its conclusion, but the middle readers do not recite a blessing.
ואין מפסיקין בקללות: מה"מ
אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא (משלי ג, יא) מוסר ה' בני אל תמאס ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן
אין מפסיקין בקללות. וז"ל התו' בפ' בני העיר וקורין א' משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א"ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא"ר יהושע דסכני' אני אמרתי עמו אנכי בצרה וא"כ אין בדין שיהיו בני מברכוני על הצרות שלהם אלא יקרא א' הכל יתחיל בדבר א' ויסיים בדבר אחר ויוכל לברך תחלה וסוף עכ"ל ויש לתמוה הרבה שהרי בפ' הקורא עומד אמרי' תנא הפותח לקרות מברך לפנים והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקנו רבנן גזירה משום נכנסים ומשום יוצאים א"כ בזמן המשנה לא היו כל הקוראים מברכים אלא הפותח והחותם וכאן אמרה המשנה שלא יברכו בקללות הא אין מברכין כלל אלא הפותח והחותם ונ"ל דאף בזמן המשנה לא היה קבוע וחיוב בזה הדרך שלא יברכו רק הפותח והחות' אלא שהיו כל הקוראי' יכולי' לסמוך על הפותח וחותם וא"צ לברך כל אחד בפ"ע כמ"ש בברכת הנהנין דלפעמים א' מברך והשני יוצא בשמיעתו ואם רוצים כל א' מברך בפ"ע ה"נ כן היא ותדע לך כן דאטו אם בזמן המשנה בא אחד לבה"כ בשעת קריאה דלא שמע הברכה שלפניה וכי ס"ד שיקרא בלא ברכה. אלא דהאידנא יש חיוב בדבר לברך כל א' בפני עצמו ונמצא שפיר אמר אין קורים שנים בקללות שאיסור יש בדבר כנ"ל נכון:
אילון ארוריה כו׳. כלשון הזה ממש איתא נמי בירושלמי פרק בני העיר הלכה ז' ופי׳ בקרבן עדה אילון ארוריה היינו י"א ארורים בפ׳ כי תבא מי הוי דינן כמו התוכחות וצריך שיקרא אותן אחד ואסור להפסיק ביניהן או לא. ותו שאל שאלה אחרינא מהו שיברך לפניהן ולאחריהן. דכל השירות טעונין ברכה לפניה ולאחריה כדתניא בסמוך אע"ג דתנן הפותח בתורה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה מ"מ שירות שאני. והקללות דינן כשירות דכשם שהוא מברך על הטובה מברך על הרעה ומבעיא ליה אם הארורים דינן כשירות ומברך לפניהן ולאחריהן או לא. וע"ז משני אין לך דבר שטעון ברכה לפנים ולאחריה אלא קללות שבת"כ ומ"ת אבל לא הארורים שאינן נאמרין אלא מפי הלוים ובזמן שעברו ישראל את הירדן. וע"ש בקרבן עדה שפירש פי' אחר אבל זהו שכתבתי נראה לי עיקר. ועפ"ז נתיישב לי מה שהקשה הט"ז בסי׳ תכ"ח וז"ל ויש לתמוה הרבה שהרי בפ' הקורא עומד תנן הפותח בתורה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה א"כ בזמן המשנה לא היה מברך אלא הפותח והחותם ואיך אמר ר"ל מש"ה אין מפסיקין בקללות לפי שאין מברכין על הקללות הא הקללות המה באמצע הקריאה ולא היו מברכין כלל בימי המשנה ותירוצו דחוק מאד אמנם למאי דמוכח הכא ומירושלמי שהבאתי דעל השירות ועל הקללות היו מברכין אפי׳ בזמן המשנה א"כ אין מקום לקושית הט"ז די"ל דר"ל ס"ל נמי הכי וקאמר שפיר הטעם שאין מברכין כו׳ אף דמברכין קודם הקללות ולבסוף עכ"פ בתוך הקללה עצמן אינו מברך. וזהו דקאמר נמי בגמרא היכי עביד ר"ל שדבריך סותרין דקאמרת שאין מברכין על הקללות ובאמת קי"ל דמברכין על הקללות כמו על השירות וע"ז השיב מתחיל בפסוק שלפניהם כו׳ וא"כ איכא לקיים תרתי כנ"ל וכן משמע בס׳ אבודרהם דף קי"ד שאפי׳ בימי חכמי המשנה היו מברכין קודם הקללות ולאחריהן: