שאלת סיכון חיי אדם בצבא ככלל ובשעת מלחמה בפרט הינה אחת הדילמות המרכזיות במוסר מלחמה. הדילמה כיצד להתייחס לסיכון חיי אדם בצבא התחדדה מאוד בשנים האחרונות, ואחת הביקורות הבולטות על התנהלות הצבא במלחמת לבנון השנייה הייתה עודף הדאגה לחיי אדם על פני הדבקות במשימה . לאור זאת חובה עלינו לשאול ולזקק מתי הדאגה לחיי אדם תואמת לערך "קדושת החיים" ומתי מהעדר מוכנות להקרבה למען החברה וערכיה.
מה זה אומר לקחת חיים?
האם יש לקחת בשיקול את העובדה כי חיי האדם אותם אתה לוקח הם חיי חברך?
מקור 1 - תוספתא
סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים:
"תנו לנו אחד מכם ונהרגהו,
ואם לאו -
הרי אנו הורגים את כולכם".
יהרגו כולן
ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל.
אבל אם ייחדוהו להם,
כגון שייחדו לשבע בן בכרי
יתנו להן ואל יהרגו כולן.
פירוש - אם באים אנשים גויים לקבוצה של יהודים ואומרים להם שאם יביאו להם משהו אחד להרוג יניחו להם ואם לא יהרגו את כולם, אלא אם כן מבקשים אדם ספציפי.
תשובה על פי המקור - במקור טוענים כי אין לקחת חיי יחיד למען חיי רבים אולם אם נקביל את המקור לשאלה שלנו ניתקל בפני 2 אופציות הראשונה היא שנצטרך להקריב את חיי היחיד למען הרבים משום שמדובר באדם ספציפי. והשנייה היא שהחטיפה היא מעשה רנדומלי, זאת אומרת שאין הם ביקשו אדם ספציפי, כך שיש להשאירו בחיים ולהקריב את כולם.
מקור 2 -
חתיפת חמשת חיילי צהל בסוריה
ב 8 לדצמבר 1954, יצאו 5 חיליים מחטיבת גולני לתוך סוריה במטרה להניח מכשיר ציטוט לקו טלפון. החוליה התגלתה ונשתה. כעבור חודשיים, ב13 בינואר 1955, התאבד אורי אילן, אחד מחברי החוליה. ב29 למרץ שנת 56 שוחררו 4 החטופים האחרים וגופתו שבה לישראל כחלק מעסקת החלפת שבויים. על גופו היה פתק בוא נקוב "לא בגדתי".
בסיפור זה, על מנת שלא יחשפו סודות מדינה, נטל החייל את חייו. שאר חבריו החליטו במקום זאת לחשוף את שנתבקשו ובכך פגעו בביטחונה של ישראל. אין אנו שופטים את שעשו, אך במקום להתאבד או לחשוף סודות מדינה, היה ניתן לבצע נוהל חניבעל, שהיה חוסך חשיפת סודות מדינה והתאבדות, ואולי היה גם מציל את חייו של אורי אילן ז"ל.
מקור 3 - עבודה יצירתית
(חשוב לציין כי עורך הסרטון שלא היה לא קשר לעבודה, לא ידע שקוראים לנושא המדובר נוהל חניבעל ולא מבצע חניבעל. עמכם הסליחה)