Learn the גמ׳ לא בא אחר until the next לא בא אחר with רש״י
The גמ׳ asks what would be the halacha if no one else was מקדש her within thirty days, is not obvious that she would then be married to the first guy, what is the question?
If she would not be married to the first guy, why does the משנה tell us what happens if someone else marries her within thirty days tell us the bigger חידוש that she is not married to the first guy no matter what.
Is it only a good קידושין if she used the money? what if the money got lost or stolen ?
The גמ׳ tells us that she is married to the first guy because this case is not similar to a פקדון or מלוה.
How do these points help us understand why you are married here ?
Why would I think that it would be similar to a מלוה or פקדון?
It seems that the גמ׳ is really in essence making the same point twice, that here the money was given for the purpose of קידושין.
The גמ׳ says the reason it is not similar to מלוה is because מלוה להוצא ניתנה, that statement comes to explain why even if the money is still around you cannot be מקדש with a מלוה, here we are explaining why you can be married even if there is no money left.
עי׳ רש״י ד״ה להוצאה
רש״י says that here by קידושין it is hers that has been consumed. Isn't that the point the גמ׳ made to differentiate between our case and פקדון?
Isn't that also true by מלוה?
Learn the ר״ן
Learn the רשב״א
The גמ׳ asks what would be the halacha if no one else was מקדש her within thirty days, is not obvious that she would then be married to the first guy, what is the question?
If she would not be married to the first guy, why does the משנה tell us what happens if someone else marries her within thirty days tell us the bigger חידוש that she is not married to the first guy no matter what.
Is it only a good קידושין if she used the money? what if the money got lost or stolen ?
The גמ׳ tells us that she is married to the first guy because this case is not similar to a פקדון or מלוה.
How do these points help us understand why you are married here ?
Why would I think that it would be similar to a מלוה or פקדון?
It seems that the גמ׳ is really in essence making the same point twice, that here the money was given for the purpose of קידושין.
The גמ׳ says the reason it is not similar to מלוה is because מלוה להוצא ניתנה, that statement comes to explain why even if the money is still around you cannot be מקדש with a מלוה, here we are explaining why you can be married even if there is no money left.
עי׳ רש״י ד״ה להוצאה
רש״י says that here by קידושין it is hers that has been consumed. Isn't that the point the גמ׳ made to differentiate between our case and פקדון?
Isn't that also true by מלוה?
Learn the ר״ן
Learn the רשב״א
אף על פי שנתעכלו המעות. וטעמא דמלתא דכיון דלשם קדושין ניתנו בתחלתן, אף על פי שבשעה שראוין לחול אינן בעולם, מכל מקום כיון שאם לא נגמר הקנין יש עליה להחזירם, רואין אנו אותם כאלו הן בעין, ובאותה הנאה היא מתקדשת, וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מלוה, ומה שאין כן במלוה דעלמא הואיל ובשעת מתן מעות לא נתנו לקדושין אלא להלואה, ומסתברא דהיינו נמי טעמא (לעיל קידושין מח, ב) דעשה לי שירין נזמים וטבעות דמקודשת למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף, דאף על גב דמכל מקום שכירות זה אינו בעולם ומחוסר גוביינא, הוא אפילו הכי כיון דלא ירד בו לדעת מלוה, והנאת שכירות ישנה בעולם, שאם לא תתקדש לו צריכה ליתן לו שכירותו, רואין אנו אותו כאלו הוא בעינו להתקדש בו, ואף על פי שאינו נראה כן מן הירושלמי כמו שאני עתיד לכתוב לפנינו בס"ד.
ובשטר כהאי גוונא אינה מקודשת, כדאיתא לקמן (קידושין ס, ב) דאם לא אמר לה מעכשיו ונשרף או נאבד תוך ל' יום אינה מקודשת, וכן נמי בגט כדאיתא לקמן (שם) ובגיטין (עד, א) היינו טעמא דבנשרף או נאבד אזל ליה לגמרי ולא נשאר לו אצלה כלום ואפילו ניירא בעלמא, דשטר הקדושין אינה צריכה להחזיר לו, משום דלית ביה שוה פרוטה, ומיהו ודאי אם יש בנייר שוה פרוטה נראה לי שהיא מקודשת, דהוה ליה כמקדש בכסף, דהא מאן דמקדש בשטר דעתיה לקדש אפילו בנייר, והיא גם דעתה בכך, וכדאיתא בפרק האיש מקדש (לעיל קידושין מח,א) המקדש בשטר ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור' אליעזר אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, ואוקימנא פלוגתייהו בשטר אירוסין שאין עליו עדים, אי נמי שנכתב שלא לשמה, ואפילו הכי קא סברי רבנן שאם יש בו שוה פרוטה מקודשת מדין כסף, ואף ר' מאיר הכי סבירא ליה וכדכתבינן התם, אלמא כל המתקדשת בשטר דעתה אף אנייר, והרי היא מתקדשת בכסף, והלכך אף על פי שנשרף או נאבד מקודשת כדין מקדש בכסף כנ"ל, ובגט נמי בשטר היא מתגרשת ולא בכסף חיובה.
ובשטר כהאי גוונא אינה מקודשת, כדאיתא לקמן (קידושין ס, ב) דאם לא אמר לה מעכשיו ונשרף או נאבד תוך ל' יום אינה מקודשת, וכן נמי בגט כדאיתא לקמן (שם) ובגיטין (עד, א) היינו טעמא דבנשרף או נאבד אזל ליה לגמרי ולא נשאר לו אצלה כלום ואפילו ניירא בעלמא, דשטר הקדושין אינה צריכה להחזיר לו, משום דלית ביה שוה פרוטה, ומיהו ודאי אם יש בנייר שוה פרוטה נראה לי שהיא מקודשת, דהוה ליה כמקדש בכסף, דהא מאן דמקדש בשטר דעתיה לקדש אפילו בנייר, והיא גם דעתה בכך, וכדאיתא בפרק האיש מקדש (לעיל קידושין מח,א) המקדש בשטר ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור' אליעזר אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, ואוקימנא פלוגתייהו בשטר אירוסין שאין עליו עדים, אי נמי שנכתב שלא לשמה, ואפילו הכי קא סברי רבנן שאם יש בו שוה פרוטה מקודשת מדין כסף, ואף ר' מאיר הכי סבירא ליה וכדכתבינן התם, אלמא כל המתקדשת בשטר דעתה אף אנייר, והרי היא מתקדשת בכסף, והלכך אף על פי שנשרף או נאבד מקודשת כדין מקדש בכסף כנ"ל, ובגט נמי בשטר היא מתגרשת ולא בכסף חיובה.