(14) Three times a year you shall hold a festival for Me: (15) You shall observe the Feast of Unleavened Bread—eating unleavened bread for seven days as I have commanded you—at the set time in the month of Abib, for in it you went forth from Egypt; and none shall appear before Me empty-handed; (16) and the Feast of the Harvest, of the first fruits of your work, of what you sow in the field; and the Feast of Ingathering at the end of the year, when you gather in the results of your work from the field. (17) Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, the LORD.
(א) הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) שָׁלֹשׁ רְגָלִים:
(1) All are obligated to appear [at the Temple], except a deaf person, an imbecile and a minor, a person of unknown sex [tumtum], a hermaphrodite, women, unfreed slaves, a lame person, a blind person, a sick person, an aged person, and one who is unable to go up on foot.
Who is a minor? Whoever is unable to ride on his father’s shoulders and go up from Jerusalem to the Temple Mount - so say Bet Shammai. But Bet Hillel say: whoever is unable to hold his father’s hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, as it is said: “Three regalim” (Exodus 23:14).
גמ׳ הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון הכל לאתויי מאי לאתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה שנאמר (שמות כג, יז) יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו ואיבעית אימא לעולם כדאמרי מעיקרא ודקא קשיא לך הא דרבינא לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיהו מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:
What does 'all' come to include?
It comes to add someone who is half-slave half-freeman.
And according to Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance: What does 'all' come to include?
It comes to add someone who was lame on the first day of the Festival and was healed on the second day of the Festival.
This is a fine explanation according to the one who said that all seven days of the Festival replace one another. However, according to the one who said that all the remaining days merely replace the first day, What does 'all' come to include?
It comes to add one who is blind in one of his eyes.
But this is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai, who says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times a year all your males shall appear [yera’e] before the Sovereign, the LORD.” (Exodus 23:17). This can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. In the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: and just as the way to see is with both eyes, so too the obligation to be seen applies only to one with the sight of both eyes.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And if there is a difficulty with the opinion of Ravina, it is actually not difficult: Here [our Mishna] agrees with the ancient teaching, while there [Ravina] agrees with the ultimate teaching.
As we learned (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day, according to Beit Hillel. Beit Shammai said to them: You have looked after his master, but you haven't looked after him! He is unable to marry a female-slave, and unable to marry a free woman! Should be idle and not marry? Isn’t it true that the world was created only for procreation, as it is stated: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)? Rather, for the betterment of the world we force his master to free him, and the slave pays half his value. And Beit Hillel retracted their opinion, and ruled in agreement with Beit Shammai.
ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ועוד דרש (דברים כו, יז) את יי האמרת היום ויי האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל יי אלקינו יי אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין בלשון הזה אמר להם אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד יי ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו
When Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in, he said to them: What chiddush was taught today in the beit midrash? They said to him: We are your students and drink from your water. He said to them: Even so, there cannot be a beit midrash without a chiddush. Whose week was it? It was Rabbi Elazar ben Azarya’s week...
He taught: “The words of the wise are as goads [Stacheln], and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd” (Ecclesiastes 12:11). Why are matters of Torah compared to a goad? Just as this goad directs the cow to her furrow to bring forth sustenance for life to the world, so too the words of Torah direct those who study them from the paths of death to the paths of life.
Now, you might say: If so, just as this goad is movable and not rigid, so too matters of Torah are movable in accordance with circumstance and are not permanent. Therefore, the verse states: “Nails,” which are permanent! But you might still say: If so, just as this nail is diminished in size and does not expand, so too matters of Torah are gradually diminished and do not expand. Therefore, the verse states: “Well fastened [netuim]!” Just as this plant [neti’a] flourishes and multiplies, so too matters of Torah flourish and multiply.
“Those that are composed in collections [ba’alei asufot]”: These are Torah scholars who sit in many groups [asupot] and engage in Torah study: These render things ritually impure and these render them pure; these prohibit and these permit; these deem items invalid and these deem them valid. And if one says: How can I study Torah when it contains so many different opinions? The verse states that they are all “given from one shepherd.” One God gave them; one leader said them from the mouth of the Master of all creation, Blessed be He, as it is written: “And God spoke all these words” (Exodus 20:1). So too you, make your ears like a funnel and acquire for yourself an understanding heart to hear both 'impure' and 'pure'; 'prohibited' and 'permitted'; 'invalid' and 'valid'. When Rabbi Yehoshua heard these interpretations, he said to them: No generation is considered orphaned, if Rabbi Elazar ben Azarya dwells among it!
But they should have told Rabbi Yehoshua these statements of Rabbi Elazar ben Azarya directly, without delay. Why did they hesitate? Due to the following incident: Rabbi Yosei ben Durmaskit went to greet Rabbi Eliezer in Lod. Rabbi Eliezer said to him: What chiddush was taught today in the beit midrash? Rabbi Yosei ben Durmaskit said: The Sages voted and decided that in Ammon and Moab one separates the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. Rabbi Eliezer said to him in anger: Yosei, extend your hands and catch your eyes, which are about to come out of their sockets. He extended his hands and caught his eyes.
Rabbi Eliezer wept... and said to Rabbi Yosei: go and say to the Sages: Do not be concerned with regard to your counting. This is the tradition that I received from Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who heard from his teacher, and his teacher from his teacher: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai that in Ammon and Moab one separates the poor man’s tithe in the Sabbatical Year... It was taught that after Rabbi Elazar’s mind was put at ease, he said: May it be God’s will that Rabbi Yosei’s eyes should return to their place. And indeed his eyes returned.