דף מקורות רשב"י

(א) תפלת רבי שמעון בן יוחאי

(ב) [בית המדרש חדר ד׳ 117]

(ג) אלו הנסתרות והנגלות אשר נגלו לרבי שמעון, וזה הוא ר׳ שמעון בן יוחאי ששגרו אותו מירושלם לרומי אל הקיסר, וכיון שהיה בספינה נראה לו בחלום אשמדאי שר השידים ואמר לו, שאל מה אעשה לך? א״ל ר״ש, ומי אתה? ואמר לו, אני הוא אשמדאי (בגמרא נקרא בר תמליון) ששגרני הקב״ה לעשות לך נס. אמר, רבש״ע, להגר שפחת שרי זימנת לה מלאך ולי שגרת שר השרים?! א״ל אשמדאי, מכל מקום יבא הנס, בין אני או מלאך יתקנו חפציך. ואמר לו אשמדאי הריני הולך לעת עתה ואכנס לבתו של קיסר (וארפה) [וארפא] אותה, ואצעק בשמך ר׳ שמעון ר׳ שמעון! עד שתבא אתה, ויבקשו ממך אשר תפייסני שאצא מזה הבית, ואומר לא אצא ממנו עד שעושין חפציו של ר׳ שמעון ורצונו. והלך אשמדאי אל בית הקיסר ועשה כל מה שאמר לר״ש, ועמדה בתו של קיסר ונכנס בתוכה, כיון שנכנס בה שברה כל הכלים אשר בפלטור של אביה והיתה צועקת ר׳ שמעון בן יוחאי! לימים מועטים באה ספינה והיה בתוכה ר׳ שמעון, הלכו ובשרו לקיסר, שגר הקיסר אחריו ואמר לו מה אתה רוצה? א״ל היהודים שבירושלם שגרו לך דורן. אמר לו, איני מקבל ממך דבר ואיני רוצה ממך אלא שאתה תוציא זה השד מבתי כי אין לי מי ימלוך אחרי בלתי היא כי אין לי זרע אחר. הלך ר׳ שמעון ואמר לו: אשמדאי, צא מזאת הנערה! אמר, לא אצא עד שעושים לך כל רצונך, וכן אמר לו כמה פעמים לא אצא עד שעושים רצונך. הלך המלך ושיגר לכל זקניו ושריו ועבדיו ואמר להם מה תאמרו לעשות מבתי שכבר נכנס בה זה השד ואנו גזרנו על היהודים שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושלא ישמרו נשותיהן דיני נדה, ומנהג מלכותנו כשגוזרין גזירה אין חוזרין לעולם, ואם המלך חוזר בה מעבירין אותו ממלכותו כדת מדי ופרס. עמד אחד מיועציו ואמר לו, אדוני המלך, אומר לך דבר תתרפא בו בתך ותעביר כל גזרותיו, כי גזירה זאת על היהודים רעה היא לנו ולך, אמר לו אמור. אמר לו מי שיש לו שונא מה ירצה ממנו יהיה עני או עשיר? א״ל המלך, עני. א״ל היועץ: היהודים מנהגם להתעסק כל השבוע ומכניסין ממון, יום הששי מוציאין הכל בשביל כבוד השבת, ועתה כשתפסוק להם השבת ישאר להם הוצאת שבת ויקבצו ממון וימרדו עליך, ואם תחזיר להם השבת יוציאו בו הוצאות רבות ויהיו עניים. אמר להם המלך החזירו להם השבת. עוד אמר לו אותו היועץ אם יהיה לאדם שונאים מה ירצה מהם, שיהיו מרובים או מועטים? א״ל המלך, מועטים. א״ל, אדוני המלך, היהודים עושין לבניהם המילה והם בני ח׳ ימים, כשיחיה אחד ימותו מאה. אמר המלך גם תחזירו להם המילה. עמד א״ל, אדוני המלך, כך הוא בענין הנדות, אם תניח נשי ישראל דיני נדה לא יהיה להן זרע מרובה כי הן ישמרו ז׳ ימים ימי הדם וז' ימים נקיים. אמר המלך הניחו דתם בנדות כאשר היה. אח״כ אמר המלך לר״ש, קיימתי שאלתכם לך אמור לשד שיצא מבתי. גזר ר״ש על אשמדאי ויצא מבת המלך, והחזיר המלך לר״ש הדורון שהביא לו ונתן לו עוד מתנה מרובה וכתב לו אגרת אישור לסרדיוט שהיה לו בירושלם, והלך ר״ש לירושלם שמח וטוב לב ונתבטלו הגזרות.

(ד) וזה הוא ר״ש שהיה חבוש במערה קודם לכן מפני הקיסר, ונתענה ארבעים יום ולילה והתפלל לפני ה׳, וכך אמר בתפלתו: ברוך אתה ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא, קונה ברחמיו שמים וארץ חי וקיים לעדי עד ולנצח נצחים, תתהדר תתקלס תתעטר תתפאר תתייחד שאתה מלך המלכים ואדוני אדונים, אחד ששמך בך ובך שמך, נעלם אתה מעיני כל חי ונעלם שמך, פלא אתה ופלא שמך, יחיד אתה ויחיד שמך, אתה הוא שבחרת באברם והוצאתו מאור כשדים והודעתו הצער משעבוד מלכיות שישתעבדו בניו, ועכשיו אבקש ממך ה׳ אלהים אשר תפתח לי שערי תפלה ותשלח לי מלאך להודיעני אימתי יבא משיח בן דוד ואיך יקבץ גליות ישראל מכל המקומות אשר נתפזרו שם וכמה מלחמות יעברו עליהם לאחר קבוצם, ויבאר אלי הדבר בטוב ה׳ אלהים ועד מתי קץ הפלאות.

(ה) —א״ר שמעון מיד נפתחו לי שערי שמים ואראה מראות אלהים ואפול על פני והנה קול מדבר אלי: שמעון שמעון! ואען ואומר אל המדבר אלי, מה אתה אומר אדוני? אמר אלי עמוד על עמדך, ובדברו עמי עמדתי מרעיד ואמרתי לו מה שמך? אמר לי למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, ואמרתי לו מתי יבא גואל ישראל, אמר אלי, וירא את בני ישראל וידע אלהים. מיד העביר לפני את הקיני. שאלתי אותו, מה אלו? א״ל, אלו הם הקיני. עוד הראני מלכות ישמעאל שיהיה אחר הקיני. מיד בכיתי בכיה גדולה ואמרתי לו, אדוני וכי יש לו קרנים וטלפים כדי שידוש בהם את ישראל? א״ל הן. עודני מדבר עמו והנה מלאך אחד ששמו מטטרון נגע בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו, ובראותי אותו עמדתי מרעיד ונהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח ואחזוני צירים כצירי יולדה, ויאמר לי, שמעון! ואומר, הנני. ויאמר לי, דע כי הקב״ה שלחני אליך כדי להודיעך שאלתך ששאלת מלפניו. עכשו כשראית את הקיני ומלכות ישמעאל בביתו לא היה לך לבכות אלא על מלכות ישמעאל לבד שבאחרית מלכותה תהרוג מישראל הרג רב אין לו שיעור, ותגזור על ישראל גזרות קשות, ואומרת כל הקורא בתורה ידקר בחרב ותחזיר מקצת מישראל לדיניהם, ומלכות הקיני יבאו בעת ההיא לירושלם וכובשין אותה והורגין בה יותר משלשת רבוא, ומפני הלחץ שלוחצין את ישראל הקב"ה שולח בם ישמעאלים ועושים עמהם מלחמה כדי להושיע את ישראל מידם, ועומד איש שוטה ובעל הרוח ומדבר על הקב״ה כזבים, והוא מכבש את הארץ, ויהיה ביניהם ובין בני עשו איבה. השבתי למטטרון ואמרתי לו, אדוני וכי בני ישמעאל ישועה לישראל? א״ל ולא כך אמר ישעיה הנביא וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל (ישעיה כ"א ז'), רֶכֶב - זו מלכות מדי ופרס, צֶמֶד - זו מלכות יון, פָּרָשִׁים - זו מלכות אדום, רֶכֶב חֲמוֹר - זה משיח שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳ ט׳), רֶכֶב גָּמָל - זו מלכות ישמעאל שבימיו תצמח מלכות משיח, לכך הקדים רכב חמור על רכב גמל, וינצח רכב גמל בביאת משיח, וחכמים ימותו ויד בני בליעל תחזקנה. ועוד וירא את הקיני, וכי מה משל ראה בלעם הרשע, אלא כיון שראה בלעם שבט קיני עתידים לעמוד ולשעבד את ישראל, התחיל אמר איתן מושבך, רואה אני שאין אתם אוכלים אלא ממצילת איתן המזרחי (פי׳ מצילת - כלי של נגון, וענין הדבר מליצת היתול שאמר בלעם על ישראל).

(ו) והמלך השני שיעמוד מבני ישמעאל הוא אוהב את ישראל, והוא גודר את פרצות ההיכל ועושה מלחמה עם בני עשו והורג את חיילותיהם, ויעמוד מלך אשר שמו מרוון ויהיה רועה אתונות ויקחו אותו מאחרי האתונות וימליכו אותו, ויעמדו עליו בני אדום ויהרגו אותו ויעמוד אחד תחתיו ויהיה לו שלום מכל עבריו, והיה אוהב צאן וימות בשלום. ויעמוד מלך אחר תחתיו ויחזיק את הממלכה בחרבו ובקשתו, וקטטה תהיה בימיו, פעם במזרח ופעם במערב פעם בצפון ופעם בדרום, ועושה מלחמה עם הכל, ובעת שיפול הנירדון שבמערב על בני ישמעאל בדמשק תפול מלכות ישמעאל, ועל אותו העת אמר שָׁבַר ה׳ מַטֵּה רְשָׁעִים (ישעיה י"ד ה'), ועדיין אצלו גבורי בני קדר תפשע עליו רוח מזרחית צפונית ויפלו ממנו חללים רבים, הראשון על חדקל והשני על פרת והשלישי בינתים והוא בורח מלפניהם וילכדו בניו ויהרגו ויתלו על העצים. ביום ההוא ישרוק ה׳ לזבוב, ועתיד הקב״ה לשרוק לדבורים אשר בארץ אשור ועושים מלחמה עם האשכנזים ומלך ראשון מנהיג אותם ומוצא שמרד על אדוניהם שנאמר כֹּה אָמַר ה׳ גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים (ישעיה מ״ט ז׳), ועבד מושלים מי הוא? הוי אומר זה בני כנען שהם מתועבים מכל האומות, לעבד מושלים שיהיה עבד מושלים והוא מורד על אדוניו והם מתקבצים אליו ומתקבצים עמהם אנשים שמרדו על אדוניהם ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והורגים את גבוריהם ויורשים את ממונם ורכושם, והם אנשים כעורים ביותר ולובשים שחורים ויוצאים ממזרח והם מרים ונמהרים, שנאמר כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר (חבקוק א' ו'), וכולם פרשים שנאמר פרוש מעלה (נחום ג׳ ג׳), ובאים מארץ רחוקה לרשת משכנות לא לו, ועולים על מרום הרים והוא הר מרום ישראל ופורצים ההיכל ומכבים הנרות וקורעים הדלתות. ועוד יעמדו ד׳ מלכים אחרים, שנים מהם נגלים ושנים אחרים יעמדו עליהם, ובימיהם יצמח בן דוד, שנאמר וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן (דניאל ב׳ מ״ד). ודמות המלך הראשון איש ישיש ואין זקנו הרבה, והמלך שפל ברך, עיניו יפות ושערו נאה ושחור, והן מתכשלין בו (ע״ע דניאל). ואחריו יעמוד אחר במחלוקת, ויעמוד חיילות הרבה על נהר פרת, וביום אחד יפלו חיילותיו שבצפון ושבדרום ויברח וילכד ויאסר, וכל הימים שיהיה במאסר יהיה שלום בארץ. והמלך הרביעי אוהב כסף וזהב, והוא זקן וגבה קומה ויש לו שומא על גודלו של רגל הימנית, ועושה מטבעות של נחושת וטומן אותם וגונז אותם תחת פרח עם כסף וזהב, והם נגנזים למלך המשיח, שנאמר וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים (ישעיה מ״ה ג׳), ובימיו תפשע קרן מערביים וישלח שני גייסים והם הורגים מבני מזרח, ומשלח עוד אחרים, ובתחלת השבוע (שמיטה) השנה הראשונה אין בו מטר ובשניה חצי רעב ובשלישית יהיה רעב גדול ולא יהיה מטר וברביעית בינונית ובחמישית יהיה שובע גדול ובששית יצמח כוכב אחד ממזרח ובראשו שבט של אש כמו רומח ואומרים או״ה כוכב זה לנו הוא, ואינו כן, אלא משל ישראל, שנאמר דרך כוכב מיעקב, ועת זריחתו באשמורת הראשונה של לילה עד ב׳ שעות, ויאסף ט״ו יום במזרח וסובב למערב ועושה ט״ו ימים, ואם יתר - הוא טוב לישראל.

(ז) ועוד שבתי לתפלתי וגם לתעניתי מ׳ יום עד שנגלה אלי זה המלאך ואמר לי שאל ממני דבר, אמרתי לו אדוני מה יהיה אחרית אלה? א״ל המלאך, אחר כל אלה מתגברים בני מערב בחיילים גדולים והם באים מעורבים ועורכים מלחמה עם בני מזרח שבארצם והורגים אותם, והנשארים בורחים מלפניהם ובאים לאלכסנדריא, וירדפו אחריהם מבני מערב ויבואו שם, ושם תהיה מלחמה גדולה, ויברחו משם בני מזרח ויבואו עד מצרים וישבו אותה ויקחו מלקוח ויעשו אותה שממה, לקיים מה שנאמר מצרים לשממה תהיה (יואל ד׳ ט׳). ויעברו בארץ הצבי ותכלה בידם וכל מי שהוא נשבה לא יחזור עד שיבא משיח, וכששמעתי הדבר הזה בכיתי עד מאד. א״ל המלאך, שמעון! מפני מה אתה בוכה? אמרתי לו, בני אברהם יצחק ויעקב לא תהיה להם פליטה בימיו. אמר לי, הדבר קשה עד מאד, אם תניח בשר על האש לא תוכל להנצל מריחו כך ישראל אינן נצולין, וכל מי שהוא בא בחדר ויברח ויחבא ינצל, שנאמר לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ (ישעיה כ״ו כ'), כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב (שם י"ג ט"ו), והם עוברים בארץ הצבי ושוסים, שנאמר וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר (דניאל י״א מ׳), ובאים בנחלי הבתות והם באמצעיתא, ושם תהיה מלחמה גדולה שנתנבאו עליה כל הנביאים ויהפכו נחלים ומימי פרת לדם, ולא יוכלו הנשארים לשתות ממנו, ומשם תשבר מלכות מזרח. ואחר כל אלה יעמוד מלך עז פנים ויעשה שלש שנים ומחצה, ובתחלת מלכותו כשהוא עומד לוקח העשירים ומפנה (לשון חסרה, צפניה ג׳ ט״ו) ממונם והורג אותם, ולא ימלט כסף את בעליו, שנאמר כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם (יחזקאל ז׳ י״ט), ולא תעמוד עליו עצתו ומחשבתו, וכל מי שמזכיר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד יהרגו, וכל האומר אלהי אברהם יהורג, ואומרים נחזור כולנו לאומה אחת ונבטל את השבתות והמועדים וראשי חדשים מישראל, שנאמר וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת (דניאל ז׳ כ״ה), זמנין - הם המועדים, ודת - היא התורה, שנאמר אש דת למו (דברים ל״ג), ובימיו צרה גדולה תהיה על ישראל, וכל מי שהוא גולה לגליל העליון ימלט, שנאמר כי בהר ציון ובירושלם תהיה פלטה (יואל ג׳ ה׳) עד דמטי מדון והורג מישראל עד שמגיע לדמשק, וכשהוא מגיע לדמשק נותן הקב״ה עזרה והצלחה לישראל, ובימיו תהיה קטטה ומלחמה בעולם, ועיר נלחמה עם חברתה ומדינה עם מדינה ועם בעם וגוי בגוי, ואין שלום ליוצא ובא שנאמר וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים (צפניה א׳ י״ז). ועם ה׳ מטולטלין וצרה תהיה עליהם שלש שנים, וינתנו בידו עד סוף השלש שנים, שנאמר וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן (דניאל ז' כ"ה), עִדָּן - שנה, עִדָּנִין - ב׳ שנים, פְלַג עִדָּן - חצי שנה, נמצא שלש שנים מבטלין הגזרה והתפלה, שנאמר וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים (שם י"ב י"א), והן שלש שנים ומחצה. ויעמוד מלך שהוא משים אותם לכפור, שנאמר וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם (שם י״א) והוא מולך שלשה חדשים, ואח״כ עושים בני ישמעאל מלחמה עם אדומיים בבקעת עכו, ומיד אשורים באים עליהם ושבים אותם שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב), וְצִים מִיַּד כִּתִּים (שם כ"ד) - אלו אדומיים שהם עתידים לעמוד באחרית הימים, וכשהם יוצאים כגנבים הם יוצאים, שנאמר אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ וגו׳ (עובדיה א' ה'), ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והורגים מהם הרבה, ומתכנש למשריית דעכו ומהדק פרזלא לחספא ושקיה תברין לאצבעתא וערקין ערטלאין בלא סוסואן, ויצטרפו לגיונות עמם מאדום ויבואו ויעשו מלחמה בבקעת עכו עד שישקע הסוס עד ירכו בדם ויברחו בני ישראל עד שיבואו אל בקעת יריחו, ושם יעמדו ויאמרו אחד לחבירו אנה אנחנו בורחים ונניח טפינו ונשינו, וחוזרים ועושים מלחמה אחרת בבקעת מגדו, ויברחו אדומיים ועולים לספינות, ותצא רוח ותביאם לאשור והן מענים אשורים ועבר הנהר. ולקץ תשעה חדשים יצאו בני אשור ויאבדו בני ישראל ואת בני רומא, שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב). וכשאתה רואה אשורים יוצאים ודורכים בארץ ישראל הם עושים שלום, ואליהו ז״ל יוצא ומבשר להם שלום שנאמר וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ (מיכה ה׳ ד׳), ובני איטליא מבקשים להלחם עמם ובני ישמעאל תחזור להם המלכות כמעט, ואין מספיקים להוציא את נשיהם עד שאשור שובים אותם, ומיד בת קול יוצאת ומכרזת בכל המקומות לבני ישראל: צאו ונקמו נקמת ה׳ באדום, שנאמר וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ״ה י״ד), ומיד בחורי בני ישראל נקבצים ונשמעים והם ממליכים עליהם מלך מזרע דוד, ותפול מחלוקת בין אלו לאלו, ובני ארץ ישראל פושעים בזרע דוד לקיים מה שנאמר וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דהי״ב י׳ י״ט).

(ח) ואלו ואלו באים ונאחזים, ובת קול יוצאת ומצפצפת מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה (קהלת א' ט') - הוא הקב״ה שהיה קודם בריאת העולם, והוא שעתיד להיות אחר איבוד העולם. וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה (שם), והיא משיבה ואומרת כאשר עשה יהושע יריחו ולמלכה כן עשו באו״ה, והם אומרים אין עמנו ארץ הברית כאשר היה עם יהושע, והיא משיבה להם לא היה בארץ אלא שני לוחות האבנים וחותמן שמע ישראל, מיד הן מתריעין בתרועה גדולה ואומרים שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, והן סובבים את יריחו, ומיד החומה נופלת תחתיה ונכנסין לתוכה ומוצאים הבחורים מתים ברחובותיה לקיים מה שנאמר לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיֹּום הַהוּא (ירמיה מ"ט כ"ו), והם הורגין בתוכה שלשה ימים ושלשה לילות, ואח״כ קובצין את כל שללה אל תוך רחובה, ושמועה באה עליהם מא״י ופוחדין פחד גדול.

(ט) ועוד שבתי לתפלה לפני ה׳ בצום ושק ואפר עד שראיתי והנה יד נגעה בי והעמידני על רגלי ויאמר אלי, שאל לך איש צדיק מה תשאל, ואשאלהו ואמרתי לו באחרית האלה כיצד יתקבצו כל ישראל מארבע כנפות הארץ, ואיך תהיה יציאתם מתחת יד המלכיות, ואם יוצאים לאנה הם יוצאים, וכיצד תהיה הליכתם ומה יוכלו לעשות? ארצה שתגיד לי הדברים הללו וכיוצא בהם עד סוף כל הדבר. ויענני מדלתות השמים ויאמר לי: באחרית מלכות בני ישמעאל, יצאו הרומיים על ירושלם ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והארץ תכבש לפניהם, והם באים בתוכה והורגים בה הרבה מבני ישמעאל ומפילים בה חללים הרבה ושובים מבנות ישמעאל שביה גדולה, ומוציאין מוחות מהתינוקות ושוחטין בכל יום תינוקות ליש"ו, ובאותו העת יצר לישראל מאד, ובאותו זמן יעיר ה׳ שבטי ישראל ויבואו לירושלם עיר הקדש וימצאו בתורה כתוב וה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן (שמות י"ג כ"א). ועוד כתיב כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ישעיה נ"ב י"ב), והם מהלכים בעב וערפל ויעשו מלחמה עם האדומיים ויהרגו מהם הרג רב, ויצא שמם בעולם שבאו השבטים, ובעת ההיא יתקיים בישראל הפסוק וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר (דניאל י״ב א'), ויעמדו האומות על ישראל והורגים מהם הרג רב ופושעים מעמי הארץ הרבה, ומענים בכבלים הרבה מן החסידים כדי לעזוב תורת ה׳, ועוד שהם בזו הצרה ימים מעטים יביא ה׳ רוח גדול וחזק ורעב גדול ועב שחור שלא נראה בעולם כמוהו, ומתוך אותו הרוח יפזר הקב״ה השבטים בכל עיר ועיר, ועליהם נאמר מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס' ח'), ויתקבצו מישראל אל ירושלם מעט אנשים ולא ימצאו לחם, ויחזיר הקב״ה לישראל החול לסולת, ועל העת ההיא נאמר יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים (תהלים ע"ב ט"ז), (עי׳ מדרש קהלת פ׳ מה שהיה). ויעמוד נחמיה בן חושיאל ועושה אותיות בדבר ה׳, ויעמוד מלך וכופר בדין, ומראה עצמו כעובד ה׳, ולבו לא נכון עמו. ויצא רעם גדול בעולם ויפחדו ממנו כל העולם, ויתקבצו ישראל אל נחמיה בן חושיאל, ומלך מצרים ישלים עמו ויהרוג כל המדינות אשר סביבות ירושלם כגון טבריה ודמשק ואשקלון, וישמעו או״ה ותפול עליהם אימה ופחד. והאות אשר יהיה באותו העת כי הכוכבים ייראו כדם, ועל אותו העת נאמר הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם (יואל ג׳ ד׳), ומשלח הקב"ה באו"ה מכות עשר כמו ששלח במצרים, לקיים מה שנאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה׳ שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ (ישעיה י"א י"א). אמרו שיש ברומי אבן של שיש והיא דמות נערה יפה מראה מששת ימי בראשית, ובאין בני בליעל מאו״ה ושוכבין אתה ומתעברת, ולקץ תשעה חדשים מתבקעת ויצא בן זכר דמות אדם, ארכו י״ב אמות ורחבו ב׳ אמות ועיניו אדומות עקומות, שער ראשו אדום כזהב ופעמי רגליו ירוקים, ויש לו שני קדקדים וקוראין אותו ארמילוס. ויבא אצל אדום ויאמר להם משיחכם אני, אני הוא אלהיכם, ומטעה אותם ומיד הם מאמינים בו והם ממליכים אותו ומתחברין כל בני עשו ובאין אצלו, והולך ומבשר לכל המדינות ואומר לבני עשו הביאו לי תורתי שנתתי לכם, ועוד באין או״ה והם מביאים ספר... ואומר להם הוא שנתתי לפניכם ואומר להם אני ה׳ אלהיכם ואני משיחכם ואלהיכם, ובאותה שעה משגר לנחמיה וכל ישראל, ואומר להם הביאו לי תורתכם והעידו לי שאני אל. ומיד כל ישראל תמהין ומתפחדין, ובאותה שעה יעמוד נחמיה ושלשה אנשים עמו מבני אפרים והולכים עמו וס"ת עמם וקוראים לפניו אנכי ולא יהיה לך, והוא אומר אין בתורתכם כלום מזה? אני (איני?) מניח אתכם עד שתאמינו שאני אלוה כדרך שהאמינו בי או״ה, ומיד עומד כנגדו נחמיה ואומר לו אין אתה אלוה אלא שטן, ואומר להם ארמילוס מדוע כזבתם בי, אצוה להרוג אתכם, ואומר לעבדיו תפשוהו לנחמיה, ומיד יקום ושלשים אלף גבורים מישראל ועושה עמו מלחמה והורג ממחנה ארמילוס מאתים אלף, ויחרה אף ארמילוס ויקבץ כל חיילי או״ה, ועושה מלחמה עם בני ישראל והורג מישראל אלף אלפים ועוד, הרג את נחמיה בעת צהרים, ועל אותה העת נאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ אלהים וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר (עמוס ח׳ ט׳), והנשאר מישראל יברחו אל מדבר העמים וישבו שם ארבעים וחמשה יום בלא לחם ובלא מים כי אם עשב השדה יהיה מאכלם, ולאחר מ״ה יום יבא ארמילוס וילחם במצרים וילכדה, שנאמר וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה (דניאל י״א מ״ב), וחוזר ומשים פניו אל ירושלם להחריבה פעם שניה, שנאמר וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ.

(י) בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ (דניאל י"א מ"ה). ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול ותוקע בשופר שלש פעמים, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כ״ז י״ג), ואותו שופר הוא קרן ימינו של איל יצחק, והקב״ה מאריך אותו עד אלף אמה, ותוקע תקיעה ומתגלה משיח בן דוד ואליהו, והולכים שניהם אצל ישראל שהם במדבר העמים ואומר להם אליהו, זה הוא המשיח, ומשיב את לבם ומחזק את ידם, שנאמר חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ (ישעיה ל״ה ג׳ ד׳), וישמעו כל בני ישראל קול השופר וידעו כי פדה את ישראל, שנאמר כי פדה ה׳ את יעקב (שם), ובאו האובדים בארץ אשור. ומיד נופל פחד ה׳ בעמים ועל כל הגוים, וישראל חוזרים עם המשיח עד שיבואו למדבר יהודה ומתועדים עם כל בני ישראל, ויבואו אל ירושלם ויעלו במעלות בית דוד הנשארות מן ההרס, וישב שם המשיח. וישמע ארמילוס כי עמד לישראל מלך, ויקבץ חיילות מכל או״ה ויבאו למלך המשיח ולישראל, והקב״ה ילחם בעד ישראל, ואומר למשיח שב לימיני, והמשיח אומר לישראל, התקבצו והתיצבו וראו את ישועת ה׳, ומיד הקב״ה יוצא ונלחם בם, שנאמר וְיָצָא ה׳ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם (זכריה י״ד ג'), וכתיב בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ (צפניה ג' כ'). אמן, יקרב אותה העת ואותו הזמן.

(יא) <תם תפלת ר׳ שמעון בן יוחאי>