באה מנוחה ליגע

Byחדוה יחיאלי

בתמונה: עמק יזרעאל

שיר העמק

מילים: נתן אלתרמן, 1934

לחן: דניאל סמבורסקי

בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...

אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...

שיר העמק מתאר את נופיו של עמק יזרעאל ואת ההתמודדות של החלוצים בפיתוחו החקלאי וההתיישבותי כמו גם הביטחוני.

עניינו של שיר זה כאן הוא השורה הראשונה בו: "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". החלוצים, שיודעים עבודה קשה מהי- להם הזכות למנוחה. יתירה מכך, אין מרגוע נפלא יותר מזה של העמל לאחר עבודתו.

לפניכם שני ביצועים לשיר:

אך האם למנוחה כשלעצמה, או להנאה פשוטה וגשמית ככל שתהיה- אין מקום בחיינו?

ברכות נ״ז ב:י״ב

שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול ומראה וריח שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים:

Berakhot 57b:12

Three matters ease one’s mind, and they are: Voice, sight, and smell, when they are pleasant and aesthetic. Three matters give a person comfort, and they are: A beautiful abode, a beautiful wife, and beautiful vessels.

תלמוד ירושלמי קידושין ד׳:י״ב:ב׳-ג׳

רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא:

Jerusalem Talmud Kiddushin 4:12:2-3

[And you find that with our father] Avraham, that he kept the Torah even it had not yet come to the world, as it is stated: "because that Avraham hearkened to my voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws [Torahs]." It elevated him and blessed him in his youth, and gave him posterity and hope in his old age. Regarding his youth, what does it say (Genesis 13:2): "And Avram was very rich in cattle, in silver, and in gold." Regarding his old age, what does it say (Genesis 24:1): "And Avraham was old , well stricken in age; and the Lord had blessed Avraham in all things." Rabbi Hezkiya, Rabbi Cohen in the name of Rav: It is forbidden to reside in a city that has no doctor, and where there is no bathhouse, and where the courthouse does not flog and imprison [criminals]. Rabbi Yosi ben Rabbi Bon: It is also forbidden to reside in a city where there is no vegetable garden. Rabbi Hezkiya, Rabbi Cohen in the name of Rav: In the future, a person will give a judgement and an accounting over everything that his eye saw and what he did not eat. Rabbi Elazar feared these laws and invested his money in order to eat from every kind [of vegetable] once a year.

לעומת הרחבת הדעת בברייתא לעיל, ואכילת העולם, פשוטו כמשמעו, בירושלמי שהובא כאן,

במימרא הבאה רב יהודה משבח את המרעיב את עצמו ומונע מעצמו את הנאת הגוף:

תענית י״א א:ג׳

אמר רב יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה שנאמר (איוב ה, כ) ברעב פדך ממות מרעב מיבעי ליה אלא הכי קאמר בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה

Taanit 11a:3

Rav Yehuda said that Rav said: Anyone who has food for himself but nevertheless starves himself in years of famine will be saved from an unusual death, as it is stated: “In famine, He will redeem you from death” (Job 5:20). This is derived from the precise wording of the verse. According to its straightforward meaning, instead of “in famine,” it should have said: From famine, as one is delivered from famine. Rather, this is what the verse is saying: As a reward for starving himself in years of famine, Job will be saved from an unusual death.

ובעניין המנוחה, כמו המשפט הפותח את השיר-

המקור הבא מפרט את חשיבות המלאכה ואת שבחה. כשאין לך במה לעסוק- המצא לך מלאכה לעמול בה!

אבות דרבי נתן י״א:א׳

אהוב את המלאכה, כיצד?

מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה.

כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך.

ר' עקיבא אומר: עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים.

כיצד? ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה יאכל. היו לו מעות של הֶקְדֵּשׁ בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים.

אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אע״פ שנתנו לו מעות של הֶקְדֵּשׁ בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה.

רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה? הרי שישב כל ימות השבת (=השבוע) ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה.

ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל.

ר' טרפון אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

רבי יהודה בן בתירא אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה?

אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן.

Avot DeRabbi Natan 11:1

...

שאלות לעיון:

מאיזה פסוק (מצוטט בתחילת המשנה) לומדים שהמלאכה ניתנה לאדם כמו התורה והשבת?
הֶקְדֵּשׁ הם כספים ורכוש המיועדים לשימוש המקדש, שימוש בכספים אלה מוגדר כמעילה ועונשו מיתה. מהי הדוגמה שנותן רבי עקיבא למלאכה המצילה ממוות?
כיצד על פי רבי דוסתאי, סופו של מי שלא עבד כל ששת ימי השבוע שיעבוד ביום השביעי?
כיצד ר' שמעון בן אלעזר לומד מהפסוק שהאדם הראשון עבד לפני שנהנה מפירות גן עדן?
מהי הדוגמה של ר' טרפון לחשיבות המלאכה?
לאור חשיבותה של המלאכה, מהי הצעתו של ר' יהודה בן בתירא למי שאין לו במה לעמול?
מה דעתכם? האם אתם מסכימים להצעתו של ר' יהודה בן בתירא? האם גם אתם כמו חכמים רואים במלאכה ערך כשלעצמה ולא רק כורח המציאות?

ליקוטי מוהר"ן ה׳:א׳:ב׳

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי (סנהדרין לז). נִמְצָא, כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם.

Likutei Moharan 5:1:2

Now, each person must say: “The entire world was created only for my sake” (Sanhedrin 37a). Consequently, because the world was created for my sake, I must constantly look into and consider ways of making the world better; to provide what is missing in the world and pray on its behalf.

ר' נחמן מברסלב אומר ש"העולם נברא בשבילי", אך ידיעה זו מחייבת אחריות מצד האדם למעשים של תיקון ולא להפך- להתבטלות מעשיית טוב בעולם.

סיכום

ראינו מקורות שתומכים ב"הנאות העולם הזה" למול מקורות התומכים דווקא בסגפנותו של האדם.

בין ההנאה בעולם כערך גבוה ובין הנאה כערך משחית עומדת המלאכה:

האם היא שייכת לעולם הסגפנות או דווקא לזה הרוצה ליהנות מפירות העולם הזה? האם יש לאהוב את הקושי ואף להרחיב אותו כמה שאפשר, או אולי, העבודה היא רק אמצעי ואם אפשר לצמצם אותה- מדוע לא?

דבריו של ר' נחמן מברסלב מאפשרים לשאת יחד את הצדדים השונים שהעלינו. העולם נברא כדי שנהנה ממנו, אך אין להתייחס למתנות העולם באופן משחית ואגוצנטרי אלא כהזמנה להוספת תיקון ויצירה בעולם.